מה קרה שאין טבלה חדשה?
למה נהיה פה שקט?

איפה כולם?

החליטו לספור בסוד... נגד עין הרע...
אולי מנכ''ל הטבלה התחיל עם הצעדים אז הוא עזב את הטבלה לאנחות 
בכל אופן, נראה לי שהטבלה מתקדמת יפה ושאנחנו קרובים לסיום הספירה. (טפו טפו טפו חאמסה בן פורת יוסף)
צריך להתחיל לתכנן את המפגש המרגש של חברי הטבלה...
אני אישית מעדיף בשרי  :D
מה דעתכם?

הושיעה אח שלי
עם האנחות צדקת-עם הצעדים קצת פחות
הסיבה האמיתית מתחלקת ל2
לא בטוח מה גובר אחת על השניה
1.-עסוק ביותר טפו טפו טפו
2-נמאס לי לראות את הטבלה מתקדמת ומסתימת ואני מדשדש מאחור ( המילה מדשדש נבחרה -זה כי אני נחמד אל עצמי)

אבל בשבילכם חברים יקרים
הנה הטבלה -2142
זה באמת עוד מעט נגמר
בתקוה לא להיות בסוף שם אם יום אחד

בשרי-בשרי-בשרי

בס"ד
מזה בשרי?  ???
עלהאש וכאלה 
או סתם נקנקיות ונקניקים?  :-\

לא חשוב מה העיקר שתהיה לנו החלמה מלאה...

mi כתב on 10 מאי 2013 15:10:


מה שה לא חשוב? חשוב ועוד איך!

מה נראה לך? שאני יעשה את כל הדרך (10 שעות טיסה! שכחת?) ובסוף יקבל רק נקניק-שניצל-פרווה?

[quote author=מתנת-הנקיון link=topic=1987.msg34883#msg34883 date=1368206119]
mi כתב on 10 מאי 2013 15:10:


בשביל זה אפילו רבע שעה נסיעה לא כ"כ שווה... ;D

איזה שניצל פרוה ?
פרות -והרבה

דורון יקירינו,
כנראה שכחת כבר אבל הראשון שאיפס את הטבלה (והוסיף בדרך קנס לכל החברים כפי שהיה נהוג בשעתו, זוכר?) היה יהודי יקר וחביב שנדמה לו שזכה בפיס במתנת-הנקיון!
אז אין לך מה לדאוג מהדשדוש. "לי משפט הבכורה"!

תודה מתנת על העידוד (מרות שזה לא מעודד) 
יש לנו 2199
כפי שזה נראה יום חמישי תגמר הטבלה
לא ליפול אף אחד
גוני החמוד סימס לי מהמילואים לדעת מה מצב הטבלה
ולדווח שהוא לא נפל עדיין (אולי זה הפתרון  -להתגיס לצה"ל)
וכשסיפרתי לו הוא הציע
טבלה מחודשת 2.0
בשמחה -רק שאני לא זה שיערוך אותה
אם מישהו מוכן להרים את הכפפה
בכבוד
הנה הטבלה

שלום חברים,

וואוו פורום מבקשי הניקיון ממש נעשה שקט בזמן האחרון.
מקווה שלכל החברים שלום ושלווה.

אני מעדכן שאני כבר נקי מאז ה 14 במרץ מכל גלישה באתרים פורנוגרפים למיניהם.
ומעדכן שכבר שבועיים לא לא נכנסתי לצ'טים.

זה תקופת שיא בחיי מהבחינה הזו. אני יכול להגיד שהתחלתי לכתוב כאן לפני חודשיים, לא האמנתי שיום כז יוכל אי פעם להגיע.
מזמן מזמן מזמן רציתי להפסיק, אבל לא הצלחתי.
כל פעם הבטחתי לעצמי ושוב חזרתי להתמכרויות שלי.
כל פעם שעברתי דירה חדשה או שהייתי בתקופה חדשה אמרתי לעצמי: "הנה עכשיו זה יקרה" וזה לא קרה.
פעמים רבות כל כך אני זוכר שאני מגיע הביתה ואמר לעצמי "די!!! לא!!! יש לי מה לעשות!!! אני חייב לישון מוקדם!!" או "יאללה תנסה רק היום" - אבל נפלתי שוב ושוב.

מה הביא אותי למקום שאני נמצא בו עכשיו: מלחמת חורמה נגד הייאוש, התמדה במפגשי הקבוצות, טיפול פרטני במשך השנתיים וחצי האחרונות. אך בעיקר:
מלחמה נגד הייאוש.

אני קורא כאן מכתבים מאנשים שמתייאשים, ובצדק, מזה שהם לא מצליחים להחזיק יותר מכמה שעות/ימים/שבועות/חודשים.
אני מאוד מתחבר להרגשה הזו, אבל יודע דבר אחד: שהגישה הזו מעולם לא עזרה לי.
יש ברירה, יש תמיד ברירה. אפשר להמשיך לחיות חיים כפולים וחיים של התמכרות, זה אפשרי!!
אבל יש ברירה אחרת, ברירה של לנסות כמיטב יכולתנו לחיות חיים אחרים.
הייאוש הוא הבחירה בדרך הראשונה: בהמשך של מה שעשינו עד היום. אפשר להמשיך בכך כפי שעשינו כל כך הרבה זמן. ואפשר לנסות אחרת.

העניין הוא שלצאת מההתמכרות שלנו זה קשה, אף אחד לא מבטיח לנו שום דבר בסוף הדרך.
זו התמכרות שאנחנו עושים לבד, וזו התמכרות שאנחנו צריכים לעשות עם הרבה כוח עצמי פנימי. אבל, לא חייבים לעשות את כל הדרך לבד.
הקבוצות בעיני מאוד עוזרות כי הם עוזרותלנו להגיד לעצמנו ש"מגיע לנו להיעזר באנשים אחרים".

הבעיה הכי גדולה של ההתמכרות שלנו היא השנאה העצמית שאוכלת אותנו.
אנחנו שונאים את עצמנו לאיפה שהעכבר והמקלדת לוקחים אותנו, אנחנו שונאים את עצמנו שאנחנו בהתמכרות, שונאים את עצמינו לאחר מעשה, ושונאים את עצמניו שאנחנו קמים בבוקר.
יש אנשים מאוד רגישים, שההתמכרות והייאוש שלהם והשנאה העצמית שלהם ממש מורגשים - הם מדוכאים, וכולי עלמא יכולים לראות את הקושי שלהם.
אני לא שייך לזן הזה: אני אדם מאוד פעיל, אפילו נהנתן, אוהב מסיבות, שתייה, חברים, משפחה - קשה מאוד לראות את העצב בפנים.
האמת היא שגם לי לקח המון זמן להבין שאני עצוב, אבל בעזרת הטיפול שעשיתי ובעזרת הקבוצה אני מבין כמה שנאה עצמית הייתה לי וכמה עצב היה בי.

מאז שהפסקתי להשתמש אני בהחלט יותר מדוכא, פתאום כל הדברים שהדחקתי עולים על פני השטח.
זה לאו דווקא דברים ספציפים, אבל יש פעמים שאני יודע פשוט שהעדפתי ללכת להתמכרות שללי ולא להקשיב לקולות אחרים שהציםו אותי.
לא תמיד זה 1 על 1, לא תמיד אנחנו הולכים לפורנו למשל בגלל שאנחנו מתוזכלים.
לעיתים רבות זה בהיסח הדעת, אנחנו נכנסים להתמכרות כי "בא לי" כי "ממש בא לי עכשיו" אבל לא יודעים שפשוט קשה לנו להתמודד עם דברים ותחושות שאנחנו לא תמיד מודעים אליהם בכלל.
אבל למרות הדכדוך שאוחז בי בשבועות האחרונים, אני יודע שזה חלק מהתהליך ואני משתדל כל הזמן לחזק את עצמי ולדבר עם חברים לקבוצה.

אני רוצה להעביר מסר של חוסר ייאוש לכל האחים שלי כאן בנסיון ההחלמה שלהם. מי שנמצא כאן הוא אדם רגיש שאכפת לו מעצמו.
מי שנמצא כאן, למרות כל הדברים שיש לו בראש, הוא אדם טוב.
נכון, יש בנו חלקים מסוימים שהם סוטים, רעים, ילדותיים וכו' אבל אנחנו צריכים להאיר את החלקים הטובים שבנו.
גם אם נופלים, זה לא נורא לטעמי. כי הבעהי הכי גדולה היא הייאוש שאחרי הנפילה. משם נורא נורא קשה לקום.
גם אם ניפול מיליון פעם (כפי שאני עשיתי עד היום) זה לא נורא. אנחנו בוחרים לנסות דרך אחרת, כי תמיד יש אפשרות לדרך של ייאוש ואכזבה. תמיד נוכל ללכת לשם.

מי שבוחר להתמודד עם עצמו שלא יצפה לניסים וישועות מתנות וצ'ופרים.
לא לכולם צריך להיות קשה כמו שלי, אבל עם זאת אני חושב שצריך לצפות להמון עבודה קשה בלי שכר. אבל גם לא צריך את העונש (העצמי).

אני מאחל לעצמי ומאחל לכולם הרבה כוח בדרך הלא פשוטה של החלמה.
אני מקווה שהחברים כאן במקום טוב ושולח לכולם חיבוק חם.

חזקחזק

כיף לקרוא את הסיפור שלך, מעלה אור על הפנים לראות שאנחנו יכולים להשתנות, לחיות נורמלי!

ולגבי הדברים שצפים עכשיו..
בקבוצה שלי הסבירו שההתמכרות שלנו היא כמו עץ:

בצמרת יש את האובססיה (במקרה שלנו - אוננות/פורנו וכדומה).
הענפים זה פגמי האופי שלנו (טינות, פחדים, וכדומה).
הגזע של הכל זה הריכוז העצמי.
והשורשים זה ריקנות רוחנית.

עד היום הצמרת פיצתה וכיסתה על כל השאר.
אחרי שטיפלנו בה - צפים ועולים הענפים, הגזע והשורשים.

אז זה סימן מצויין לדעת שאנחנו בהתקדמות.

והמעניין שאולי זו הסיבה שבשתים עשרה צעדים צריך לטפל לא רק בתאווה (צעדים 1-3) אלא חייבים להמשיך לטיפול בפגמי האופי שלנו ובריקנות הרוחנית.

טוב לשמוע אותך שוב, חבר!

בס"ד


ל- חזקחזק היקר!
תודה שהערת אותנו...
ולדורון היקר
אם תהיה טבלה חדשה
לא נראה לי שמשהו יוכל להכנס ל"נעליים האלו"...

זהו חברים יקרים נגמרה הטבלה
יש לנו 2250 בדיוק
כל הכבוד לכולם
אני פורש
מי אני היקר -הנעלים שלי לא כל כך  גדולות -יחסית
מידה 45 -אולי בגלל זה אני לא כל כך יציב

לא היו קופצים על המשרה
של ניהול הטבלה 2.0
אז עלה לי רעיון
אולי חזקחזק יקח על עצמו את המשימה ?
משעמם בטוח לא יהיה פה

הנה הטבלה האחרונה

תודה רבה. אבל...
מעניני דיומא
"הוסיף לי דורון יום א' מדעתו"

סיכמנו על מסיבה.

אפה? ומתי?
(צריך להיות "פיירים" ולאפשר לי להגיע לארץ)

זהו. שבתי בשעה טובה לשגרה. שמח על השלמת הטבלה, גם אם אני לא הצלחתי לעמוד באתגר הזה בינתיים. אבל אופטימי.
ותודה רבה לחזק חזק על הסיפור שלו. באמת מפיח הרבה תקווה ואופטימיות.
בהצלחה בהמשך לכולנו! היה כיף להכיר פה אנשים מיוחדים כל כך, גם אם קשה ומתסכל הרבה פעמים במאבק היומיומי