ערב שבת קודש.
איי.
שבת קודש.
שאבעהס קויידש.
פעמים רבות אני מרגיש כל כך רחוק.
רחוק משבת. רחוק מתפילה. רחוק מבורא עולם.
"והוא נופל כבר בלי חומר דלק, הכל ריקני וזר, גם בעבודה..
...לפעמים מעדיף את החומר, לפעמים את הרוח
אך גרוע מכל - כלום,
רק רוצה לנוח, רק רוצה להתרסק וליפול"
(שולי רנד הגאון, בשירו "שער הדמעות")
אחרי תקופה ארוכה שבה אפילו לא היה לי רצון.
כלום.
איי.
איזה שורה.
"רק רוצה לנוח, רק רוצה להתרסק וליפול"
זהו.
זה מה שרציתי.
וזה מה שעשיתי.
ואז....
בחסד ה' עלי, במתנה אדירה, מהאוצר של "מתנת חינם"
שלושה חברים יקרים שהכרתי פה
גרמו לי לנער את האבק,
להעיז לחלום.
להעיז לעצור רגע משטף החיים,
ולהתבונן.
ולחייך.
ולהאמין שמגיע לי יותר מרוטינה יומית של "כוסית ערק, ג'וינט, פורנו ואוננות"
דיברתי עם שלושתם השבוע.
וכל אחד בדרכו הוא,
דחף אותי לצעד הזה
לקפיצת ראש למים רדודים
לדבר הכי גדול בחיים
ל --- "ספירה חדשה"
אינשאללה...
אז..
בעז"ה אני חוזר.
בעזרת ה'.
בעזרת השם יתברך.
תודה שאתם קוראים את מה שאני כותב...
תודה על התגובות.
ותודה ענקית, הכי ענקית
לאדם ענק.
לאיש מיוחד.
שנגע לי בלב האטום שלי
הרב "המתרפא".
תודה לרב "המשתוקק"
שלא התייאש ממני אף פעם
והמשיך לאהוב ולכתוב לי..
ותודה לרב "דף חדש"
על החברות.
חברות אמיתית.
בנפילות ובעליות.
אני מתפלל שאני אחפור לכם
עם השיתופים שלי,
כי זה אומר בכלל שאני משתף
ואני מוציא את התאווה לאור עולם
כבר לא במחשכים.
אינשאללה.
תודה רבה ה' יתברך
שנתת לי חברים טובים.
תודה רבה ה' שאני מכיר אותך.
אז זה הפיוט שאני עכשיו שומע...
עָזְרֵנִי אֵל חַי לְהַכְנִיעַ אֶת יֵצֶר הַמְפַתֶּה הַמֵּרִיעַ
מִבִּלְתְּךָ אֵין מוֹשִיעַ לְהוֹשִׁיעֵנִי
דַּלְתֵי תְשׁוּבָה, חַי פְּתַח לִי, כִּי שַׁבְתִּי מֵחֶטְאִי וּמַעֲלִי
אָנָּא צוּרִי. שְׁמַע קוֹלִי. מַהֵר עֲנֵנִי
אוֹדֶה עֲלֵי פְשָׁעַי. אַתָּה תִשָּׂא עֲוֹנִי
סוֹד יְמִינְךָ הַפְּשׁוּטָה לְקַבֵּל אֶת נֶפֶשׁ הַמִּתְחָרְטָה
וְלֹא תוֹסִיף תֶּחֱטָא אֵלֶיךָ קוֹנִי
הַרְחֶק נָא מֵעָלֶיהָ חֶבְרַת כַּת הַצְּפוֹנִי
