תודה רבה חברים יקרים 
שום דבר מזה לא בכוחי וגבורתי הכל ניסים של בורא עולם ב"ה.

שלום חברים יקרים.

אני אסיר תודה לאלוקים עליכם ועל חברים לדרך,
תקופה טובה וחיובית סה"כ והרבה מתנות מאבא אוהב.

מאחל לכל החברים היקרים גמר חתימה טובה - לשנה טובה ומתוקה, בריאות, אושר, הצלחה, חיבור והחלמה.

מתוודה בפניכם שאני אדם מאוד חולה רוחנית ובכלל לא חף מטעויות- אני מתנצל אם פגעתי במישהו כאן בתגובה או בכל דרך אחרת- מנסה לשים לב יותר ולהשתפר ואם מישהו חושב על דרך בה אני יכול לכפר או לתקן טעויות שעשיתי אשמח לשמוע.

אוהב אתכם.

שלום חברים,
יש לי היום קצת זמן מת בעבודה אז אני מעדכן קצת בהתפתויות לאחרונה.

אני אסיר תודה לאלוקים על תקופה טובה סה"כ.

ממשיך בדרך.
עדיין מרגיש שיש טריגרים בחוץ בעיקר באיזור העבודה שלי בכל פעם שאני יוצא ונכנס למשרד, מוצא את עצמי ללא שליטה נחשף להרבה מראות (לפעמים זה ממש הזוי- אני בקושי מספיק לעשות צעד מחוץ לבניין העבודה בדרך לתפילה וישר עומדת לי תאווה בתוך הפנים) אבל ב"ה סך הכל אני לא פועל עליהם ממש או מתבונן גם אם כי לא מצליח להימנע לגמרי תמיד.

ממשיך בעבודה עם הספונסר ועם ספונסיים וב"ה המצב טוב.

אני מרגיש שגם בעבודה אני חווה שיפור והתקדמות, מצליח לסגור הרבה משימות ויש הרבה יותר נחת וגם עשייה (גם אם לא תמיד אני מנצל את הזמן ועובד בצורה אפקטיבית).

כמובן ממשיך להתמודד עם קשיים של עליות וירידות בעולם ההיכרויות,
לאחרונה היה מקרה שממש טילטל אותי שהרגשתי מלחמה עצומה בין הרגש לשכל- השכל אמר שאין סיבה לא להמשיך והרגש פשוט לא רצה, לא הרגשתי התאמה או נוחות שם, גם מבחינה חיצונית אבל עדיין לא היה משהו מדוייק להצביע עליו.
ניסיתי להילחם ו'להשליט את השכל' מה שעשה לי רק יותר רע וקושי שממש שבר אותי.
בסוף אני מרגיש שהרגש ניצח- ככה זה בסופו של יום אי אפשר להמשיך אם הרגש לא משתף פעולה..
אני אסיר תודה לאלוקים שקיבלתי הרבה גב ומשענת בימים האלו מהתוכנית, מהחברים ומהספונסר שפשוט קלטתי כמה הם עוזרים לי בתקופות כאלו שאחרת פשוט יכלתי לשקוע למקומות הרבה יותר נמוכים.. (כבר התחילו לצוף תחושות ומחשבות דיכאוניות שהם דבר שלא מאפיין אותי בד"כ).

כבר הספיק לעבור עוד מקרה שבילבל אותי מאז,
אני כל הזמן חווה התמודדויות בתחום הזה ומרגיש שהדבר נעשה רק יותר קשה עם הזמן, אני מרגיש כבר שאני כמעט לא יודע מי אני ומה אני רוצה ותהליך קבלת ההחלטה הופך לקשה יותר ויותר (הרבה קושי ריגשי על הלב..).

יש לי כמה כלים שמציעים שאני לא בטוח אם רלוונטים עבורי ויחד עם זה אני שוקל אולי לקבל גם עזרה מקצועית בתחום, איזה יועץ או מטפל- שאולי יוציא ממני איזו בעייה שיושבת עליי וחוסמת אותי.
ביחד עם זה מזכיר לעצמי להיות בכניעה וקבלה של רצון אלוקים שעושה רק את הטוב עבורי.

ב"ה גם מצאתי תחביב ספורט חדש שנותן לי גם עוד עניין בחיים ומקווה להצליח להתמיד שם.

ב"ה ובחסדו ולא מכוחי- נקי להיום מפורנ' מפורש מעל 3 שנים ו4 חודשים.
נקי משז"ל 922 ימים (עברתי שנתיים וחצי )
וממשיך להתמקד במפוקחות רק להיום.

שלום חברים יקרים,
מרגיש לי שהרבה זמן לא שיתפתי אתכם או לפחות שהרבה עבר אצלי מאז הפעם האחרונה.

אז אני רוצה להעביר כאן ביומן את החוויות האחרונות שלי, אנסה לכתוב את זה בצורה כרונולוגית ואולי אפילו לפצל לחלקים. אז בוא נתחיל:

חלק 1:
נחזור בערך 3 שבועות אחורה- בערך מאז ההודעה הקודמת שלי כאן.

ממשיך במסע הרווקות המפרך, משא כבד לנפש וללב.
אולי אני דרמטי מידי? מי יתן ובעוד כמה שנים אוכל לראות את זה מזווית אחרת ואולי לצחוק על כל הדרמה, אבל עכשיו.. עכשיו זה באמת מסע כבד.

שתבינו אני אדם מאוד אופטימי, צוחק גם כשקשה, אבל במסע הזה אני מוצא את עצמי כבר באופן בלתי מודע מתקרב למחוזות האפלים של הדיכאון, היאוש והעצבות. יכול למצוא את בור הדיכאון העצום המפחיד והאינסופי נפער מולי סתם ככה באיזה רגע שקט ובודד של שבת בערב כשהחיים מחליטים להכות בי גלים.

אני דואג תמיד לעשות את חלקי בנושא, לאחרונה התענייתי באדם שפתח "פרוייקט" (כבר נחשפתי להרבה רעיונות מבורכים של אנשים טובים כאלו ואף לקחתי בהם חלק) כדי לעזור לאנשים במצב הזה- במסע לזוגיות.
הוא הציע הרשמה וכל מיני תכנים והרצאות שעקבתי על חלקם שהיה פתוח גם בלי להרשם (מרגיש שאני כבר מוצף בידע, סנדאות והרצאות ששמעתי לאין ספור בנושא). 

הפעם משהו חייב להשתנות! הנה אותו אדם מספר שעבר את אותו תהליך- יצא עם עשרות ואף מאות נשים ואולי באמת יש לו את הבשורה בשבילי?

עקבתי וחשבתי, שמעתי שוב ושוב רעיון שחזר על עצמו וקלטתי שהוא כנראה נכון עבורי "אם יצאת עם מספר מכובד של נשים ועדיין לא היה לך שום קשר משמעותי כנראה שיש לך איזו בעייה וזה לא סתם" - זה אני. מרים ידיים, מספר הנשים איתם יצאתי גדול עד מאוד לכל הדיעות ואמת, עד היום לא היה לי שום קשר משמעותי עם אף אחת מהן.

לקחתי לתשומת ליבי, ניסיתי להבין מה הדבר הנכון. מהסיפור למדתי שמה שעזר לאותו אדם היה תהליך טיפולי- הוא תיאר שהלך למטפלת שמהמפגש הראשון יצא בוכה ומאז משהו הסתדר ומהר מאוד מצא את עצמו נשוי.

הבנתי שאולי כנראה גם אני- חייב ליישם צעד 2- לפנות לכח חיצוני גדול ממני שיעזור לי לפתור את הבעייה.

יצרתי קשר ישיר עם יוצר הפרוייקט שהתעניין בי, פתחתי בפניו גם את בעיית ההתמכרות (נס של התוכנית שאני יכול לדבר על זה בקלות בלי להתבייש) והוא נתן לי המלצה למטפל שכפי שציינתי אולי כדאי גם שיבין בנושא ההתמכרות, ואכן המליץ לי בחום על אחד כזה.

כמובן שעלו מלא ספקות וחששות, הכרתי את עולם הטיפולים מעט מהעבר עוד לפני המודעות לבעיית ההתמכרות- אז באותם שנים ניסיתי לטפל בבושה שלי- לא עזר לי מי יודע מה.. די שריפת זמן וכסף ואני מרגיש שפשוט היום למדתי לחיות עם זה לבד.
היו לי חששות שעכשיו יחייבו אותי לתהליך, יקחו לי מלא כספים, יפתחו לי פצעים מהעבר שהגלידו ורק יסבכו אותי יותר..
ובכלל איזה פרדוקס- איך אלוקים רוצה שאפנה לבן אדם כדי לקבל פיתרון? הרי הוא אלוקים, אם הוא היה רוצה הוא היה פותר לי את הבעייה או מכווין אותי בעצמו?!

בכל זאת התייעצתי קצת עם חברים, קיבלתי גב, הכוונה, ותמיכה איך לעשות את זה נכון ומה צריך לבדוק (בדוק שהאדם עם רישיון ומוסמך, שיש מטרה מוגדרת לטיפול ואתה יכול לבחון התקדמות- יעץ חבר חכם בעל דרך וניסיון מכובדים בתוכנית) והחלטתי שאני לפחות נותן לזה צאנס.

המשך בפעם הבאה...

-למה אתה כותב את זה? איך זה קשור?
-‏זה לא, הכתיבה פשוט נעימה לי, כמו תחביב לנפש כזה, אני לא יודע לנגן.. (גם לא במיוחד לכתוב).
-‏למה כל הדיכאון?
-‏אני לא צריך להסביר ואין לי תירוץ. אבל עקבת אחרי כל הנסיונות הקודמים שלי? ראית עד כמה ירדתי להתפשר? יצאתי עם נשים שבאו בלי משפחה ניסיתי להתעמת מול הטבע והחלומות שלי בשביל לחזור בסוף לאותה נקודה.
-‏בסדר בסדר בכיין.

סיימנו? טוב, אפשר להמשיך.

חלק 2:
יצרתי קשר עם המטפל/יועץ שלא שאל הרבה (בכלל, בניגדו גמור למי שהכווין אותי) והציע לקבוע פגישה.
הוא שם לב מהר מההתכתבות שלי איתו עד כמה אני חשדן וספקן בתהליך ווידא איתי שזה באמת בא מרצוני.
זה כן, אני צריך את זה..
כבר במפגש הראשון קלטתי שהוא בעצם בן אדם (מפתיע לא?), הרגשתי שאני מגיע אליו עם כל המורכבות של הראש והחיים שלי, באתי בשביל לקבל עזרה והכוונה בזוגיות אבל אני גם עם בעייתיות חברתיות, גם מכור לתאווה וגם יכול להיות פילוסוף לא קטן מתסתבר.
קלטתי שגם הוא מוגבל, איך בכלל ראש של בן אדם אנושי יכול להכיל ראש אנושי אחר? ובכלל את כל המורכבות והפילוסופיות של הראש שלי? הרגשתי את המוגבלות שלו, איך אני מנווט אותו לפי תיאוריות שהמוח שלי מציף והוא הולך בקלות אחר הפיתיון, בסוף הוא לא אלוקים..
עדיין יכול להכווין ולעזור, לא שולל אותו בתור שליח.

יצאנו עם מסקנה שמטרת הטיפול שלי תהיה- להצליח ליצור קשר ריגשי - זוגי.
אכן שם נכשלתי עד היום, יש לי חסם לא ברור והרגש לא עובד שם.

קבענו שוב לשבוע הבא.

יום לפני התחלתי קשר זוגי (בשלב הזה רק טלפוני) חדש עם מישהי שהפעם פנתה אלי, הנה הזדמנות לעבוד על זה על חם.
בשבוע שאחרי -פגישה ראשונה, כבר הרבה דברים מצאו חן, גם פנימית וגם חיצונית, דיי זרם.
אפילו המשכנו לפגישה שנייה, קצב מהיר, עוד לפני שהספקתי לדבר או להיפגש שוב עם המטפל.
גם בפגישה השנייה דברים זרמו טוב.
יש פוטנציאל גבוה, הרבה דברים משתלבים מדהים ממש.
נכון היא לא מושלמת, אבל עם קצת עבודה אני מאמין שזה בקלות יכול לעבוד.
ננסה ונראה. וכן הפעם ב"ה יש לי הכוונה מקצועית, בונוס גדול!

איזה כיף לשמוע - גידי
ממש מדהים.
תשתף אותנו עוד
ממש מעודד, נותן תקוה
אוהבים אותך.
מאחל לך את כל הטוב בנראה ובנגלה.

תודה דייב

-איך אנשים יכולים בכלל לשקול להתאבד? איך מגיעים למצב כזה? איך יש להם כל כך הרבה אומץ לזה? בכלל לא נתפס לי (אמרתי בתגובה לאיזה מקרה פעם אחת בחברת המשפחה)
-‏אתה מעיז לדבר? להזכיר לך איפה שמחת החיים שלך הייתה לפני כמה שבועות בשבת בערב?

חלק 3-רגשות:
לפגישה הראשונה או השנייה (לא זוכר) הגעתי מאוד עייף, התנצלתי, באמת שתיכננתי לנוח צהריים, לא הצלחתי למצוא זמן לזה בסוף.
היא שיכנעה אותי לוותר על אימון ספורט שהגיע לי בהטבה שלא תחזור לצורך הפגישה, "למען מטרה טובה", הסכמתי, עדיף נראה לי מאשר שהיא תוותר על השיעור תורה שלה.
עלה הדיבור במהלך אחת הפגישות על המסע של ההכרויות, היא ציינה שהיא לומדת (על עצמה כנראה) מכל פגישה.
הזכיר לי קצת את מה שהספונסר שלי אומר "תסתכל על זה כעוד נשמה שזכית להכיר".
האמת? אני כבר מזמן לא שם, לא מרגיש שהדייטים מלמדים אותי שום דבר או שאני נהנה סתם להכיר נשים חדשות ואז להיפרד מהן, אני אפילו מתקשה לשלוף את השם האחרון של זאת שיצאתי איתה, אם זה בכלל היה בעבר אז הרי שהגלגלים האלו כבר נשחקו מזמן היום אני פשוט מנסה לצעוד לעבר המטרה.
אז אמרתי לה שזאת גישה מאוד טובה ולצערי אני לא ממש מרגיש שאני ממשיך ללמוד או לפחות לא שם לב..

פגישת השלמת פערים עם המטפל:
השלמתי שכנראה יצטרכו מספר פגישות רק עד שלפחות יבין עם מי יש לו עסק.
התחלנו לדבר על רגשות. משפט שקצת צרם וגם לא לגמרי היה נשמע נכון הוא שאמר שלמכורים שיצאו מזה "הרגש מת", איך יכול להיות? אני מרגיש מלא פשוט מרגיש שהרגש שלי לא מכוייל נכון..
הוא פתח מולי עולם שלם של רגשות. רגשות הם לא דבר טכני או שיכלי, זה משהו שפשוט קיים באוויר, כאילו תמיד אפף אותי ופשוט התעלמתי ממנו כל הזמן.
מעניין, גם זה פרמטר לבחירת זוגיות? איך שאני מרגיש שם?
יצאתי ממנו עם משימה לנסות להיות יותר מודע לרגשות שלי וגם איזה ספר מעניין (סוג של ספר ילדים) שנתן לי לקרוא.

הוא הזהיר אותי שיתכן והטיפול יתנגש בתוכנית שלי והסכמנו שבמקרה כזה כנראה אפסיק את הטיפול שלו- בסוף "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי" מה יתן אם ינסה לתקן דבר אחד בזמן שמקלקל משהו אחר שעובד לי? ב"ה התוכנית עובדת לי ממש טוב מול תאווה, מה שנראה שהרשים ממש (זמן הניקיון וכו) גם אותו למרות שהאו מטפל המקרים כאלו (לא התעניינתי מה אחוזי ורמת ההצלחה שלו).
ממה שהצלחתי להבין אולי הכוונה שלו הייתה בכך שאנסה להרגיש רגשות ולא לדחוק אותם מה שאנו כביכול עושים בתוכנית מול רגשי טינה/פחד /תאווה-

"כשילד בוכה לאמא שלו ואומר 'אני שונא את סבתא' לא כדאי להגיד לו שלא אומרים דברים כאלו אצלנו בבית או לבטל לו את האמירה אלא לשאול אותו מדוע ואז הוא יתחיל להסביר ולבכות ולאחר שקיבל אישור לרגש גם ישתחרר מהכעס כי הוא לא באמת שונא אותה.."

אבל לאחר מחשבה וגם בירור עם הספונסר הדבר כלל לא סותר- גם המטפל לא בדיוק הגדיר תאווה כרגש אלא יותר כתשוקה פיזית או משהו כזה.
אבל למעשה גם בתוכנית אנחנו דווקא נותנים ביטוי לרגשות, מתייחסים אליהם ("היכן נפגעתי" בפורמט צעדי 4 או 'שיתוף מפורט' לפני פעולה נגדית על תאווה) ואז משחררים כי בסוף אני לא רוצה להישאר ברגש של טינה/פחד וכל שכן תאווה..

חזרה לבית ובדייט הבא אנסה גם לשים לב למה אני מרגיש שם.

מעולה נשמע טוב בהצלחה!

תודה משה 

חלק 4- אין מוצא:
קצת יותר מודע לרגשות ומנסה לאתר אותם כשהם עולים.

דייט נוסף (3), הפעם היא הציעה מקום מעניין, כנראה אצטרך לשלם שם חנייה.
ד.א שם לב שאנחנו כבר לא מסתפקים בקפה ומזמינים אוכל, אני מסיע אותה כל דייט מהבית והיא אפילו לא מציעה להשתתף בתשלום.
לא שזה מפריע לי בדרך כלל, הייתה אחת שהתעקשה תמיד להשתתף וזה דיי הציק לי אבל עכשיו זה כבר לא קפה וקינוח והמקום שהיא הציעה דורש גם חנייה..
טוב האמת שהיה רגע אחד שהיה נראה שהיא מציעה לשלם, זה לא היה נראה משכנע במיוחד ועבר לה די מהר.
בדיעבד הספונסר אמר שאין מה לצפות לזה וזה התפקיד של הגבר בתור ה"משפיע". שיהיה..

אז מה אני מרגיש בדייט? קצת מבוכה, טיפת חוסר נעימות, היה רגע של בושה כאשר דיברתי על הביישנות שלי ואולי גם רגע קל של חיבה.
הרוב לא נשמע כזה חיובי אבל לא יודע מה זה אומר, לא ממש חושב שזה אומר משהו מקסימום נתייעץ, ב"ה יש לי עם מי עכשיו.

כשדיברנו אחרי אפילו לא יצא לי לשאול אם היא מעוניינת להמשיך, איכשהו באוטומט קפץ הנושא וקבענו פגישה נוספת, קצב גבוה, כבר אמרתי..

עוד פגישה (4), רציתי קצת לגוון והלכנו לשחק.
קטע ששמתי לב שאין לי משיכה להסתכל עליה, סתם גם לא במבט הפנים או משהו.
יותר מזה קולט שמראה נשים אחרות פתאום מוצא חן בעיניי ובחורה מסויימת שהייתה אולי גם מושאת תאווה באיזור המשחקים משכה קצת את תשומת ליבי- לאו דווקא מבחינת תאווה אלא סתם להביט בפנים שלה או משהו.
אולי זה קורה לי אוטומטית- הראש מתחיל לעשות השוואות..
הפעם כבר לא מרגיש רגשות שליליים, בדיעבד אומר שלא הרגשתי כמעט כלום.
הנוכחות שלה לא הפריעה לי ומצד שני גם לא משכה אותי, לא הרגשתי עניין לדוגמא להביט בה או משהו, הרגשה "מאוד שטוחה".
כיסיתי את כל טבלת הנתונים, כבר ביררתי עליה כל פרט רלוונטי שרציתי והתעניינתי בעוד קצת יותר לעומק.
סך הכל הדברים משתלבים ממש טוב (גם אמרתי לה פעם בשיחה), אולי משהו ממש קטן עדיין מציק אבל לא חושב שהוא משמעותי.
אז דיברנו וניסיתי להיפתח, לצחוק ולהכיר לעומק.
בפנים אני קולט ששוב הגעתי לנקודת האין מוצא, אותה נקודה אותה לא עברתי עד היום- השלב שהכל תקין ועכשיו משהו צריך להתפתח, מה עושים? טוב אפשר כנראה להשאיר את זה לפגישה הבאה, עד אז בכל מקרה יש לי מחר פגישה עם המטפל וזה אחלה נקודת מבחן לראות מה אפשר לשנות ולחדש.

האמת מגיע הפעם ממש טעון למטפל, צריך את ההכוונה הזאת, מלא שאלות- האם יש סתירה בתוכנית?האם הסתירות הדתיות שלי מהוות בעייה? איך להתייחס למה שאני מרגיש שם או מה שלא? מה לגבי המשיכה? מה אני צריך לעשות?

מקווה שאני לא מצפה ממנו ליותר מידי אבל שוב, מרגיש שאני הגעתי לאותה נקודת מוצא שתבחן את ההמשך.

[dir=rtl]גידי היקר!
הכתיבה שלך ממש סוחפת אני מרגיש איתך בתהליך

גידי אני במתח כבר שבוע לא שמענו ממך:wink:
מקווה ששלומך טוב אוהבים אותך!

תודה אחי היקר,
כן הכתיבה שלי קצת נקטעה.
המשך הסיפור היה מוכן לי בראש ומחכה לעלות על הכתב, לצערי משהו גדול יותר, כבד ועצוב קרה אצלנו במשפחה, יחד עם החג גרם לי קצת להתנתק מפה בע"ה בקרוב אשוב ואמשיך ואולי גם אשתף על אותו המקרה.
אוהבים!

שלום חברים יקרים!

חוזר אליכם היום עם המשך הסיפור,
את המקרה האישי השני אולי אשתף בהזדמנות אחרת בלי נדר.

חלק 5- נקודת מפנה:
אחרי יום של קצת שקט הגעתי למטפל בערב שלמחרת.

בתחילת המפגש הוא שאל אותי אם יש משהו שאני רוצה לפתוח בו והתחלתי להציף את הנושאים.
בהחילותי לשתף אותו בדוגמאות אהבה שיצא לי להרגיש בעבר (היי, כן יש לי רגש כזה), מול נשים בכמה סיטואצית בודדות, הוא בלם אותי די מהר, שלל לגמרי את המושג הזה ואמר שזאת לא אהבה אלא "התאהבות".
כשניסיתי לרדת לסוף דעתו היה נראה שהוא מנסה להסביר לי דברים שאני מבין אבל בצורה קיצונית יותר כאילו שאני לא מבין ומכיר את נושא האהבה-תאווה ואת ההבדלים בינהם.

הוא ניסה להסביר דרך זה שאמר שאהבה הזאת שאני מתאר זה לא משהו שצריך לצפות לו, קיים רק בהוליווד ובאהבה אמיתית אין את זה.
זאת אהבה שקרובה יותר לתאווה והוא קורה לזה "התאהבות" (באמת? זה לא פשוט להחליף שם עצם בשם פעולה? מוזר..).
לא ניסיתי להתווכח, אלא להבין מה הוא מלמד אבל משהו בכלל הרגיש לא נכון..
הוא ניסה להסביר לי מה זאת אהבה- "מישהו שאיכפת לך ממנו ואתה דואג לו" וכאילו ניטרל את כל שאר הרגשות.
הדיון המשיך ואני כמנסה להפנים ככלי ריק מדעות וידיעות הרגשתי שאם כן אני בכלל לא יודע אהבה מה היא.
כדוגמא הוא שאל- אתה אוהב את ההורים שלך/אחים שלך? ובכנות אמרתי לו שאין שם רגש כזה. מובן שהם חשובים לי וכו' אבל אין לי שום ריגוש או שימחה מיוחדת שלפחות אני מבחין בה בשיגרה כשאני רואה את המשפחה. הוא ניסה להסביר לי שזה שונה ומול המשפחה או אחותי לא אמורה להיות לי תשוקה מינית..
אוויי נוווו באמת... אתם מבינים אולי כבר מה הרגשתי שם- הוא בכלל לא בכיוון, כל זה מרגיש כמו חוסר תקשורת והבנה, מה הוא אומר לי בכלל? מה הוא מנסה להסביר לי לעזאזל?

מסע ניווט בתוך הראש שלי, עלה מעט הנושא של ההתמכרות וכן גם הנושא של הביישנות שלי, אמנם אני בעייתי שם אך עדיין אני חי עם זה בשלום היום ולא רואה את זה כלל כגורם משפיע או חוסם.
דיברתי על זה שיש לי אישיויות שונות בבית(חופשי ופתוח) ובחוץ(ביישן ומאופק).

לסיכום ניסיתי לצאת ממנו עם משהו- אז מה לעשות? מה הכלי שאתה נותן לי כדי להמשיך עם הבחורה?
והוא פשוט אמר לי דברים שאני גם ככה עושה-
-נסה להיות עצמך.
-(באמת?)
-נסה להיות אותה אישיות שאתה בבית גם איתה וגם בחוץ- להיות אותו אחד.
-בסדר, זה משהו שאני מנסה ומשתדל להיות שם פתוח וכו'..

ניסיתי לצאת עם הכוונה, לשאול איך להמשיך לפתח את הקשר/רגש והרגשתי שיצאתי בידיים ריקות.
בקלות הוא 'שידל' אותי לקבוע פגישה לשבוע הבא גם כשניסיתי להציע לעוד שבועיים- ה "למה?" שלו בעיניים בורקות קיפל אותי מהר.

בוקר למחרת, אני יוצא מהתפילה מגלה שהבחורה התקשרה ולא עניתי והשאירה לי הודעת ווצאפ:
ניסיתי להתקשר.. היה נחמד איתך מאוד.. חשבתי על זה הרבה מרגישה ש"זה לא זה" ובהצלחה.

מההה??

הצעתי לה לדבר ולהבין והיא טענה שהיא דיי סגורה על זה ו"זה לא מתרומם מהנחמד".
אמרתי שאולי זה לוקח זמן (יצאנו סה"כ שבועיים!?)
אבל זה פחות מתאים לה.

הכל מתפרק. מרגיש שחיפשתי הכוונה מכח חיצוני, להבין מה אלוקים רוצה ממני ובסוף כלום לא עוזר- אני חוזר לה' ועל ארבע.

הספונסר העיר שלא ניסיתי מספיק לעמוד על שלי, קצת הכעיס אבל השתחררתי מזה אחרי צעד 4 כי ככל הנראה הוא טועה (מה כבר יכלתי לעשות? דווקא לא ויתרתי כל כך מהר אבל היא הייתה לגמרי נחושה..)
גם על הפגיעה שלה- אחרי שסוף סוף הרגשתי שמצאתי מישהי שהרבה דברים מרגישים מתאימים ומוצאים חן בעיניי- השתחררתי פחות או יותר אחרי צעד 4.
וכן גם צעד 4 על המטפל בחוויה האחרונה ועל הקלות שאני נכנע לעוד פגישה.


יסלחו לי חבריי כי תקוות שוא נטעתי בהם, לא הייתה לי כל כוונה כזאת, כי הרי אני רק את סיפורי באתי לספר.

*המשך פגישה עם המטפל בקרוב

אוהבים אותך!!
צל"ש על צעד 4 שמח שזה שיחרר אותך!
לי לקח מעל חצי שנה עד שבאתי לעמק השווה עם המטפל שלי אבל זה שווה!
טיפול + תוכנית זה משלים אחד את השני ומעצים מאוד מאוד 
אני מרגיש שהקבוצה זה השיעורי בית מהמטפל...
ללמוד על עצמי ולשתף חברים זה מדהים ומפתח
בהצלחה בהכל אוהבים!

מוזר, כשהמטפל קודם שאל אותי רטורית אם אני אוהב את ההורים שלי באתי לענות לו שלא.
בשיר השירים הקב"ה נמשל לדוד ולא לאבא, אחד ההסברים ששמעתי הוא שהאהבה וההתלהבות שלנו כלפיי דוד לפעמים גדולה יותר מאשר האבא- את הדוד לא תמיד יוצא לראות וכל פגישה מרגשת, אולי זה יכול להסביר את זה?

חלק 6- המטפל והתוכנית -סיום:

בפגישה הקודמת המטפל ציין גם לגבי ה'סתירות' הדתיות שבי שזאת תופעה נפוצה ו'בסדר'.

הוא חזר על משהו שאמר אולי גם קודם- שאני נשמע קצת 'חסר חיות', חסר אנרגיות ומאוד נפגעתי מזה- אם זה מגיע ממנו(!) אז מה זה אומר עליי? ומה אני יכול לעשות בנידון הרי אני מדבר איתו בצורה הכי פתוחה שאני מרגיש ויכול אז אם זה חלק מהטבע והאופי שלי מה אעשה?

פגישה נוספת, שבוע לאחר מכן-
ב"ה באתי ואמרתי הכל למטפל בפנים (בטאקט כן? לא בהתלהמות או כעס חלילה) אמרתי שהרגשתי חוסר תקשורת והבנה בטיפול האחרון ושלא יצאתי עם ההכוונה שחיפשתי..
לאורך הפגישה שנמשכה ארוך מהרגיל (מיוזמתו של המטפל) הוא קצת חזר בו בנושא הגדרת האהבה והסכמנו שגם באהבה יש את הרגש והתשוקה הזאת (שהרי אם הגדרת אהבה זה רק איכפתיות ודאגה הרי שאני מאוהב באותו הומלס שעבר כרגע ברחוב) אבל זה כנראה שונה במידה מסויימת- "צריך שיהיה לי שם נעים", הגענו בערך למסקנה משותפת שאי אפשר באמת להגדיר את זה אבל "צריך לרשום משהו במילון אם שואלים"..

כשחזר שוב על האמירות שאני 'חסר חיות' ואנגטיות- שאני לא מדבר מספיק בהתלהבות או משהו, אמרתי לו ששמעתי את זה גם קודם וזה לא נעים לשמוע ומה כבר אני יכול לעשות לגבי זה?
הוא שאל אם נפגעתי ובעדינות עניתי שכן,
הוא התנצל.. ניסה לומר אולי לדבר יותר עם ידיים או משהו.

הוא התעניין ושאל לגבי התוכנית והציע 2 גישות-
-או שהגדרת עצמי כמכור היא לא טובה לי, מזיקה, גורמת לי לפחדים ותכלס גם מציגה מציאות מאוד עצובה עבורי לחיות בה.
-או שהוא אולי בכל זאת לא מבין מספיק את זה.

הודתי לו על הכנות והסברתי לו למה אני מאמין וגם בתוכנית ידוע שמי שאינו מכור לא באמת יכול להבין איך הראש שלנו פועל, וכך האופציה השנייה שהציע היא לדעתי הנכונה.
שאין זה מזיק לי ואיני צריך לחיות בפחדים- לא שונה מאדם דתי שמודע לכך ש"היצר הרע תמיד אורב לו" ושאין זאת מציאות עצובה כלל אלא במבט בריא אני יכול לראות את זה כמוטיבציה תמידית וקריאות השכמה להתחבר לבורא עולם ולהכניס לחיים שלי דרך רוחנית בריאה שתמלא אותי.
וכך קצת יצא שלאורך חלק מהמפגש הייתי אני זה שמלמד את המטפל על התוכנית, על רוחניות ועל התרומה שלהם. (כל זאת כשאותו מטפל מוגדר ומציג עצמו כמומחה לטיפול בהתמכרות לפורנ' ויש לו גם ד.א איזה קורס לזה בתשלום).

לסיום לא רציתי לצאת בידיים ריקות ושאלתי בכנות- איך הטיפול ממשיך? איך אתה יכול לעזור לי?
האם אתה נותן לי תרגילים ומשימות לתרגל? או שמא אנחנו מנסים למצוא אצלי את הדבר שחוסם ומנסים להסיר אותו?
תשובתו הייתה לא ולא. הוא הסביר שזה טיפול שנקרא "פסיכו דינאמי" אני יכול לגגל עליו והרעיון שפשוט תוך כדי שיחה דברים נפתחים ומסתדרים אצלי.

-הינה לדגומא עכשיו ראיתי בך קצת שיפור, היה בך קצת יותר חיות כשהתחלת לדבר על 12 הצעדים, שמת לב?
-אמ... וואלה לא, האמת שלא הרגשתי שום שינוי, אני מדבר איתך באותה צורה פתוחה שדיברתי כבר מההתחלה..

סיימנו את המפגש הפעם בלי לקבוע פגישה נוספת בגלל חנוכה.

לקחתי זמן לחשוב ולבדוק, אני לא בטוח שהרעיון הפסיכו דינאמי הזה עובד אצלי ולא מקבל אצלו את מה שאני מחפש..
כן אולי לקחתי ממנו את הנקודה של 'חיות' ואנרגטיות וניסיתי להתייעץ עם חברי תוכנית וחברים קרובים שיתנו לי פידבק על זה ואולי קצת קיבלתי הכוונה.

עברתי מקרה בבית, הוא שלח הודעה לאחר זמן שחשב על זה ואם ארצה לקבוע פגישה נוספת, ב"ה לאחר זמן הגבתי לו מה אני חושב ושאני לא רואה התקדמות, הוא יעץ לי לקבוע פגישה נוספת כדי שנדבר ונראה 'לאן זה יכול ללכת'.
חשבתי לעצמי- לקבוע פגישה בשביל זה? לשרוף עוד ערב שלם, להוציא עוד סכום, עוד נסיעה? כל זה רק בשביל לראות אם ולאן...? (זה תפקידו לשווק את עצמו)
אז ב"ה שלאחר התמהמהות וחשבון נפש גם על זה הגבתי וטענתי שאולי הפעם לשם שינוי עדיף שיחה קצרה (הרי הוא רוצה להסביר לי למה כדאי, לא?) והוא יצא ממש בסדר והסכים.

לאחר כמה ימים הצלחנו לקיים את השיחה, ניסיתי לשמוע ממנו מה הוא מציע ואת הדיאגנוסטיקה שלו. הוא בגדול טען שאצלי התהליך צריך להיות יותר ארוך ואיטי כדי למצוא ולטפל בשורש הבעייה, בסוף אמרתי שכרגע פחות מתאים לי תהליך ארוך, דבר כזה בעיניי גם פחות מאפשר אבחנה בהתקדמות וגם מרגיש כאילו המטפל עצמו לא באמת יודע את הבעייה ורוצה לצאת איתי למסע חיפושים שמי יודע מתי ואיך יגמר..(גם מבלי לדבר על כסף ועשרות אלפי שקלים שיכולים להתבזבז בחינם).

אז בצורה נעימה עצרתי את התהליך הטיפולי ומתפלל לה' יעזור לי למצוא את הדרך הנכונה להמשיך.


תודה למי שקרא והתעניין, שחווה איתי את החוויה מקרוב ומכיר אותי עכשיו הרבה יותר   .

אוהבים!