שלום לכם חברים יקרים ואהובים,
שמי שמואל ואני מכור לתאווה, בעצם סקסוהליסט.
במה להתחיל?
טוב, קודם כל התגעגעתי.
שנית, אני עדיין צועד, במסע האישי שלי.
שלישית, אני נקי ומפוכח היום.
וזה נס !!!
איך זה בדיוק נס?
אז אני אסביר...
כאן זה מתחבר לכותרת של הפוסט הזה.
אני כאן לא כדאי להיות המחלים הדגול, ולא כדי להגיע ל 20,30,40 שנה של נקיון.
אני כאן כדי לצעוד, או איך אמר גדול המוסיקאים של זמנינו: "Life's a journey not a destination" (החיים הם מסע ולא מטרה).
חוצמזה זאת תוכנית ל 24 שעות ולא יותר.
כמו שביל וילסון וד"ר בוב (המייסדים של תוכנית 12 הצעדים המקורית) אמרו למועמד השלישי (ביל ד) באלכוהוליסטים אנונימיים:
ביל ובוב: האם אתה יכול להפסיק לשתות ל 24 שעות?
ביל ד: בטח, כל אחד יכול.
ביל ובוב: אז זה בדיוק על מה שאנו מדברים, רק 24 שעות בכל פעם.
אז מה קורה איתי היום?
אני כיום בהחלמה פיזית, רוחנית ורגשית גם יחד.
אני כיום ביום ה 50 מחוץ לבית.
כן, 50 יום מחוץ לבית !!! פעם חשבתי שלא אוכל להחזיק את הניקיון והשפיות אחרי יום אחד כזה ועכשיו אני חופשי, משוחרר, חי ונושם אויר צח ונקי והכי חשוב מפוכח שפוי ומאושר !!!
וזה ממש נס !!!
אני מתחיל להחלים מתלות וריצוי באשתי אחרי שהיא החליטה ל"זרוק" אותי מהבית.
זה אומנם קרה אחרי שהיא זרקה אנשים אחרים מחייה ואז הגיע תורי, אבל הסתבר לי שרק הרווחתי מזה ואני ממשיך להרוויח.
אני מתחיל לראות שיש בן אדם שקוראים לו שמואל, שיש לו רגשות, דעות ורצונות משלו ושהוא בן אדם בפני עצמו.
אני מתחיל לחשוב על עצמי ולהיות "עדין" לעצמי.
אני מתחיל להתנתק מאהבה מאשתי, כלומר אני עדיין מתפלל עליה ומקווה שאם הדברים יסתדרו בצורה הבריאה והטובה לשנינו אז ייתכן שנחזור, אבל אני כבר לא נותן לה לשלוט עלי, לתמרן אותי ולעשות כלפי מניפולציות.
גם ההחלמה הפיזית והרוחנית שלי היא נס בפני עצמו.
אכן בימים הראשונים מחוץ לבית הרגשתי ממש רע. המון רחמים עצמיים וטינות.
אבל בזכות חברים טובים באמצע הדרך, ספונסר, מטפלת ועו"ד והכניעה הענקית שהיתה לי, ההחלמה שלי התחילה לגבור.
הפסקתי להקשיב לראש שלי והקשבתי רק למי שהיה עלי להקשיב, בין אם זה לספונסר (ההחלטה לאפס ולהתפטר מכל תפקידי השירות), בין אם זה לחברים ובין אם זה למטפלת ולעו"ד. ממש בכל צעד וצעד לא הקשבתי לראש שלי אלא לכוח עליון ממני.
וכל יום, רק להיום, תפילת צעד 3 הכי כנועה והכי טוטאלית שאי פעם התפללתי.
באמת לקבל את כל התוכניות של אלוקים בשבילי לאותו היום.
ממש אין לי מושג מה הולך להיות באותו היום ואני מנסה כל יום מחדש לקבל את התוכניות של אלוקים בשבילי.
מנסה להיות כמו אותו אחד שכל יום מתעורר ושוכח מה אתמול וכל יום חי לאותו היום.
וכל יום כזה אני מרגיש כזה שחרור מהתאווה שלא היה לי מעולם.
וזה פשוט נס.
זו ממש הרגשה כזו כמו שכתוב בספר הגדול בצעד 10: "אנו מרגישים כאילו הציבו אותנו במצב ניוטרלי - בטוחים ומוגנים".
אז אני ממשיך לצעוד... במסע האישי שלי.
מבלי לדעת לאן אגיע ומה יהיה היום, כי המטרה היא לא להגיע, המטרה היא לצעוד !!!
שבת שפויה, נינוחה, שלווה, מחוברת וכייפית לכולנו.
שבת שלום.
