נהניתי מאוד לקרוא על הסיפור עם העגילים!
כל הכבוד על שינוי הדפוסים. משהו שללא ספק אני עובר בתכנית גם כן.

תודה על השיתוף!

שלום חברים יקרים,

כמו כמעט כל דבר בחיים שלי, אני הרבה יותר חושב על לכתוב פה מאשר עושה את זה בפועל. אני מקווה שמתי שהוא באמת תהיה לי קביעות, או שלפחות התדירות תעלה. וגם אם לא - זה רצונו.

בפגישה הראשונה שלי עם הספונסר החדש פנים אל פנים, שהתרחשה לאחרונה, הוא אמר לי משפט אחד שאמרתי לו שהיה שווה בשבילו לבוא את כל הדרך הארוכה לפגוש אותו: "ההתקדמות שלך קרתה כאשר התחלתי לנתץ את תבניות ההחלמה המסודרות והמאורגנות במוחך". דווקא כשהיה ברור לי איך אני צריך להתקדם בתוכנית, ואיך לעבוד את הצעדים וכו', גם לא הייתי עושה את זה, וגם לא הייתי מתקדם. ברגע שהייתי נכון לעבוד איתו על צורה אחרת של התקדמות, שנראית לי הרבה פחות חכמה והרבה פחות שלמה, פתאום אני מתחיל לראות תוצאות משמעותיות.

אחד הדברים שאני חווה לאחרונה, זה שהצעדים "קורים לי". בעיקרון אני לא מספיק להתקדם בכל הצעדים כמו שהייתי רוצה, אבל אני משתדל לעשות פעולות ולהקיף את עצמי באווירה של החלמה. ויש מצבים שבהם אני קולט פתאום שאני עושה איזה צעד, שהוא נובט וצומח בטבעיות מתוך אדמת חיי.

למשל, לאחרונה השלכתי פנקס של צעדי ארבע, ולפני כן העתקתי ממנו את פגמי האופי שלי. ממש התלהבתי מהרשימה הזאת, ואמרתי לעצמי שזה ממש טוב שאדע מה הם החסרונות שלי "וחטאתי נגדי תמיד" וכך אוכל לזהות בזמן אמת מהו החסרון שמשחק עכשיו תפקיד כה מרכזי בדרמת חיי. ואז מצאתי את עצמי מזהה: היי! אני עושה עכשיו צעד שש! ואני חושב שזה הצעד השישי הכי משמעותי שעשיתי אי פעם. יותר מכל התבניות המאורגנות שבהן התכווננתי מראש לעשות אותו. 

עוד דוגמא היא צעד עשר "וכאשר שגינו - הודינו בכך מיד". הסיפור עם העגילים מבטא את זה היטב, אבל אני פוגש את זה בהזדמנויות נוספות: במחשבה שנייה אני מרים זבל שהשלכתי על הרצפה, אני מתנצל על הצורה שבה דיברתי, אני במחשבה שנייה מחליף טיטול לילד שעשה גדולים מתוך שינה כשבעבר ובהווה הדפוס הראשוני שלי הוא "גם ככה אשתי כבר ישנה, ואני מת מעייפות, ואף אחד לא יידע. וחוצמיזה, שאם אחילף לו עכשיו זה בטח יעיר אותו, ולך תרדים אותו שוב. אז נחליף לו כבר בבוקר".

בקיצור, במקום שאני אעשה את הצעדים בצורה יזומה, כשאני מכין את הקרקע הם מופיעים ומתגלים בחיי. זה מזכיר לי קצת את דברי הגר"א שלב האדם הוא כמו קרקע והתורה היא כמו מים שמצמיחים את מה שיש בה, בין אם מדובר במידות טובות או רעות. כמובן, לא באתי לשלול עבודה יזומה של צעדים, שאני גם מתכנן לעשות עם הספונסר ועושה גם צעדי ארבע יומיומיים, באתי רק לומר שכשאני עושה את מה שביכולתי העסק מתגלגל קדימה גם בלי שאני במודע דוחף אותו לשם.

ואגב, המחשבה השנייה הזו, שגורמת לי לתקן דברים, היא ממש "זה לעומת זה" של המבט השני, שגורם לי לרדת ולקלקל עוד ועוד. 

כבר תקופה שאני לא מספיק מחובר. כמעט לא עושה פעולות, ובטח שלא עושה צעדי ארבע בזמן אמת. הטינות נערמות ונערמות, וההרגשה הרעה שלי גואה וגואה, והיום השטף הזה התפרץ. ה"קליק" הזה נשמע בתוכי פנימה. ההחלטה שאני הולך להשתמש היום. היו לי כמה רעיונות מבריקים איך להתחבר לרשת פתוחה לחלוטין, אבל באסירות תודה (למרות שבכנות אני גם די מבואס מזה) הם לא צלחו.

בהזדמנות זו אני רוצה להמליץ על נטספארק - לפחות בשבילי, עם רשימה לבנה של אפליקציות שאני באמת צריך שלא כוללות דפדפנים למיניהם, זה ממש עובד. כל מה שניסיתי לעשות כדי להפיל את הסינון - לא צלח. 

באיזה שהוא שלב מאוחר, קיבלתי נכונות לשתף את המצב שלי בקבוצות ווצאפ של החלמה. ניסיתי להתקשר לספונסר, והוא ענה ואמר שהוא לא יכול לדבר היום ושהוא לא מרגיש טוב ולא מרוכז. גם כשאמרתי שזה דחוף, ואם אפשר לפחות דקה - הוא עמד על שלו שלא. אני לומד מזה הצבת גבולות, אבל זה גם די תוקע שבזמן אמת, כשאני ממש מתכוון להשתמש - הספונסר לא זמין להציל אותי. והאמת? התכנית לא מבוססת על ספונסר שיציל אותי, אלא על חיבור לאלוקים שיציל אותי. עברתי את גבול העזרה האנושית.

זהו. אני מת מעייפות נפשית ומקווה איכשהו לקום על הרגליים. תודה שהקשבתם. 

טהרני היקר ! 

אוהבים , נהנתי לקרוא כל מילה .
תהיה חזק !

תודה רבה. עשיתי קצת פעולות מאז ובעיקר שיחה ארוכה עם חבר מהפורום שנתנה לי הרבה כוח. מנסה לחזור לשיגרה ולזכור שבשביל שתהיה לי שיגרה כלשהי אני חייב שיגרה של החלמה. ושיגרה כזו כוללת לפעמים, כמו שכתוב בספרות NA - דברים שאני לא אוהב לעשות.

אוהבים אותך טהרני, 
כל הכבוד על עשיית הפעולות אפילו תוך כדי מצב לא טוב.. אתה משמש דוגמאות עבורי, והלוואי שאלמד ממך! 

כשאני קורא את זה עכשיו זה נשמע קצת פרווה, אבל זה היה קריז מטורף. אסירות תודה שהיה לי סינון ששמר עליי. אסירות תודה שהתעוררה בי הנכונות, בשלב מאוחר מאוד, אחרי כמה שעות של ניסיונות פריצה - לשתף חברים ולהתחבר חזרה לדרך.

שיתפתי כמה חברים בדימוי שעה לי. הרגשתי כאילו הייתי ברכבת הרים, והקרון שלי כמעט עף ממנה וברגע האחרון הוא איכשהו נתפס חזרה על המסילה. נס!

קיבלתי בקבוצה מדלייה של ארבעה חודשי נקיות מוידאו של תאווה, וממש התרגשתי.אמרתי לחברים שם, שנראה לי שזו המדליה שהכי התרגשתי לקבל. כל כך הייתי קרוב לאבד את זה.

כמו ששיתפתי בהודעה המצוטטת, הספונסר לא היה זמין לי באותו יום מר ונמהר, והאמת שבאופן כללי הוא לא כל כך זמין בדרך כלל. ואם כן, אז ממש לדקות ספורות. היום מצאתי את עצמי מתלבט בקול בשיחה, עם חברים אם כדאי להחליף ספונסר או אפילו למצוא אחד נוסף שיהיה מספר שתיים. שאלתי את הספונסר ישירות על האפשרות השנייה והוא שלל אותה. מה שגורם לי לחשוב כן להמשיך איתו הוא:

א. ההתקדמות שאני חווה בחודשים שאני איתו. התקדמות שלא הייתה לי הרבה, מאוד זמן, וכרוכה בשינוי גישה שאני לומד ממנו. וכמו שהוא אמר לי בפגישה היחידה בינינו: "ההתקדמות שלך החלה כשעקרתי את תבניות ההחלמה המסודרות ומאורגנות היטב במוחך"...

ב. יש משפט מקובל בהרבה תוכניות צעדים: לא לעשות שינויים משמעותיים בשנה הראשונה. לא להחליף עבודה, דת או מקום מגורים. לא להתחיל או לפרק זוגיות וכדו'. אמנם אני קרוב לסיום השנה השביעית שלי בתוכנית, אבל באיזה שהוא מקום אני מרגיש ממש בהתחלה. בהתחלה חדשה. יש גם משהו קצת אימפולסיבי בלהחליף כל הזמן מה שלא מסתדר מיד כמו שאני רוצה. משהו שמתחבר היטב עם שורשי המחלה שלי. אז רק להיום אני משאיר את זה ככה. 

אוהבים! כיף מאוד לקרוא ולשמוע ושמח שעברת את הגל הזה בסופו של דבר מבלי להצליח בתוכניותיך הזדוניות

מזל טוב על המדליה ! מתפלל עבורך וגם עבורי שאזכה להגיע לעוד כאלו !

אוהבים ותודה על השיתוף!

אני לא יודע אם זה יעודד אותך אחי אבל אני מרגיש שמחובתי להגיד זאת.
ההתמודדות של החבר'ה הוותיקים יותר היא לא רק התמודדות פרטית שלהם אלא כללית יותר.

ברגעים של קושי אני מבקש ממך אחי לזכור שיש חברים הנושאים עיניהם להצלחתך.
אני מסתכל על ההתמודדות שלך ועל ההתגברויות שבדרך ומבין שאפשר לחיות גם אחרת, בצורה טהורה יותר.
תודה על החיזוק, על ההשראה ועל התקווה להמשך הדרך בעז"ה.

בהצלחה בהמשך הדרך אח יקר!

אני בהכרת תודה גדולה על הדברים המחזקים האלה, אבל חייב גם לציין שהם עוזרים לי בעיקר כשאני מחובר לרצות להמשיך להיות מחובר ולעשות מה שנדרש בשביל זה - יש לי גם המון סיבות טובות אחרות. למשל עכשיו אני מרגיש נפלא ואפילו מוזר לי שאני הציני והביקורתי והמבואס משתמש במילה הזו. אבל זה נכון, ואתמול הרגשתי את זה בעוצמות גדולות עוד יותר. כמה טוב להיות נקי, אסירות תודה לאלוקים, לגמרי לא מובן מאליו. אני חושב אגב, שהחיבור שלי לאחרונה ל-NA גרם לי הרבה יותר להעריך את היום הנקי, הרבה יותר להבין באיזה כלא אני כשאני משומש ואיזה "חופש בנשמה" כלשונם זה כשאני אני באמת עושה ברצינות פעולות של התכנית.

מה שהתחלתי להגיד הוא, שכאדר אני מתנתק ו"ננעל" אז לא מעניין אותי דברים אחרים. גם אני לא מעניין אותי. לא אכפת לי אם אני רעב, מלוכלך, עייף ואם צחצחתי שיניים, ובטח שלא אכפת לי מאחרים. זה פשוט מצב של להתבוסס בתוך זה עוד ועוד ועוד, בלי שום חשבון. בדיוק חבר בקבוצה ששמעתי אתמול הסביר שזה פירושה של אובססיה - שדבר אחד תופס את כל התודעה, את כל הרגש ודוחק הצידה את כל הדברים האחרים. שום דבר אחר לא מעניין ולא חשוב רק להשתמש. אפילו לא חשוב אם אני מרגיש רע עוד בדרך לשימוש, כמו שבדרך כלל קורה לי היום. רק להשתמש. להשתמש. איזה נס זה היום הנקי. איזה חופש. איזו מתנה היא התוכנית הזאת. 

שבוע טוב ונקי חברים יקרים!

אתמול הייתי במסיבת טרום-חנוכה של חברי תכנית SA. עשה לי ממש טוב. היו שם שלושים-ארבעים חברים, ועוד לפני תחילת הקורונה - כבר שנה לפחות שלא הייתי במפגש משמעותי כזה.

היו שם מסרים (שיתופים של חברים ותיקים בתוכנית) שאני פחות זוכר מה נאמר בהם, מלבד נקודה אחת חשובה במיוחד, שאני מקווה לציין אותה בהמשך, ואולי עוד כמה דברים, אבל מה שאני תמיד מרגיש שהוא העיקר בשבילי בכנסים של התוכנית הוא פחות המסרים ויותר החיבור לכל החברים. להיות ביחד עם כל כך הרבה אנשים שאוהבים אותך ללא תנאים, שמזדהים איתך לחלוטין - זה דבר עוצמתי שנותן המון כוח. אני יכול לפגוש מישהו שמעולם לא ראיתי קודם לכן ותוך שניות לשקוע בשיחה איתו כאילו אנחנו חברי נפש מדורי דורות. ההרגשה הזו של העוצמה המשותפת לכולנו, היא דבר שקשה לתאר במילים.

הכנס, נפתח בסבב שבו כל חבר שיתף במשך עד דקה על הניסים שקרו לו בהחלמה, ואחר כך היו מסרים. נקודה אחת חזקה מבחינתי הייתה, כשחבר שיתף בעקשנות ובהתמדה שלו לאורך השנים שהביאו אותו לאן שהגיע - 13 שנות ניקיון עם המון מתנות בדרך. יש לי קצת הסתייגות מאותו חבר, ואני מבקש בנוכחותכם לוותר עליה. בכל אופן, שאלתי אותו בזמן שהוקדש לשאלות, שהרי טבעו ואופיו של המכור בדרך כלל מנוגדים מאוד לעקשנות ודבקות במטרה (שהיא לא שימוש), לעקביות והתמדה, לשמירה על סדר יום וכדו'. ואם כן, איך נדרשת מן המכור עקביות כדי להצליח בתוכנית. הרי זה בעצם לדרוש ממנו לא להיות בעל אופי של מכור כדי להחלים, וזה מנוגד לטבעו. הוא ענה לי תשובה כנה יפה וחשובה בעיניי. הוא אמר שבעבר כשמישהו היה שואל אותו שאלה כזו הוא מן הסתם היה מסביר לו מה בדיוק הוא צריך לעשות כדי להתמיד וכדו'. אבל היום הוא יודע שהכל זה מתנה שמגיעה בזמן של אלוקים, כשהוא מחליט לתת אותה. מה שכן, וזו הנקודה החשובה - כשאלוקים נותן לנו את הניצוץ הזה, את החיבור לדרך, את ההתחלה של העקביות, התפקיד שלנו הוא לשמור על הניצוץ הזה, על המתנה שקיבלנו. להמשיך לתחזק את זה, הרבה יותר קל והרבה יותר אפשרי מאשר לרכוש זאת בכוחות שאין לנו. אני ממש מתחבר לדברים ומתפלל ליישם אותם רק להיום בכל יום ויום.

עוד שתי נקודות שהתחברתי אליהם במסר אחר: "אני מאכיל את הראש שלי" במחשבות שליליות שגורמות התפרצויוץ של טינה ושל שימוש. והנקודה שכשמבקשים ממני דברים אני צריך לבחון היטב, אם אני מסוגל לעשות את זה, או שאצטרך אחר כך ללכת להשתמש על זה שריציתי אחרים...

אחרי זה היה סרטון בו הצמידו כתוביות מצחיקות בעברית, שמתארות את נפתולי השימוש וההחלמה, לסרטון של שני דוברים בשפה זרה. זה היה פשוט קורע. פשוט בכינו ושאגנו מצחוק. זר לא יבין זאת.

הערב הסתיים בחידון kahoot על התוכנית. היה שלב שבו נכנסתי חזק לפגם הזה שלי - לנצח בכל מחיר, כשראיתי שהיו לי כמה תשובות לא נכונות - או תשובות כאלה שלדעתי מחבר החידון טעה בהן... - קצת ויתרתי, ולבסוף דווקא זכיתי במקום הראשון. חבר אחד ניגש אלי ואמר: "אתה ההוכחה לכך שידע הוא לא כוח..." והייתי צריך כנראה את העקיצה הזאת.

עוד משהו ששכחתי לציין - הספונסר שלי היה אחד ממוסרי המסרים, ולמרות שלאחרונה הוא הודיע לי שלא נוכל להיפגש פנים אל פנים, לא הרגשתי צורך לנצל את ההזדמנות ולהתקרצץ אליו שם. בעיניי זה סימן של התקדמות. מצד אחד אני בקשר איתו, ומצד שני לא מפתח תלות אובססיבית. וזה מה שהוא בעצמו די מדריך אותי.

עד כאן להפעם. אוהבים אתכם! 
רק ביחד זה עובד! 

טהרני תודה על השיתוף אח יקר!

מחזק אותי מאוד לראות שאתה ממשיך ללכת לקבוצות חיות גם לאחר תקופה ארוכה של נקיות.
אתה לא חי בתחושה שההתמודדות הזאת מאחוריך ואתה נשאר דרוך וממשיך להשתדל כל העת.
זה נותן ענווה וקצת פרספקטיבה נכונה על התהליך עצמו ועל מה שצפוי בהמשך הדרך בעז"ה.
מברר עם עצמי את החשיבות של הנוכחות בתוך ההתמודדות ולא דווקא את הרגע שבו היא תיפסק.

שמח לשמוע שטוב לך בקבוצות ושמח לראות אותך ממשיך להתקדם.
תודה על שיתוף התובנות ועל החיזוק להמשך הדרך. יש לי עוד מה ללמוד ממך אחי.

מאמין בך ומתפלל להמשך הצלחתך בעזרת ה'.
אוהב ומעריך

ימים קשים עוברים על כוחותינו. פחות בתאווה, יותר בטינה. האמת שאין לי כוח לפרט. אני מותש נפשית. אבל אמרתי לעצמי שגם לכתוב את ההודעה הקצרה הזאת זה משהו, ואולי זה יוביל אותי הלאה.