אני מרגיש שאני חייב לשתף את המילים של ביני לנדאו בשיר הנפלא
"קמעא קמעא", כמעט כמעט
ובכל יום עוד קצת
מתקרב, מסתתר
מתכסה, מתבהר ושוב קם מעפר ומתנער
קמעא קמעא, מעט מעט
מופיע פתאום ונמלט לרגע
זוהר לפתע קודר
אך גם כשדועך עדיין בוער
קמעא קמעא, לאט לאט
פעם אני אבוד
ופעם את כאב הולך וחוזר
מתחלש מתגבר
רק לא להשבר
כי בהיסח דעתנו עוד מעגל ייאוש נפרץ
ויוצאת איילת השחר
לקראת אהובה
אשר אליה רץ
ומכשולים אותם אמרנו
לעולם לא נעבור נעלמו
כלא היו מתוך החושך בוקע אור
וכבר עומדות רגלינו
על הפסגות של ההרים
אשר עד לא מזמן
ניצבנו מולם תוהים
ומשתהים עכשיו כשאנו כה
קרובים היינו כחולמים