המשתוקק כתב on 27 ינו' 2020 10:36:
בשבוע שעבר תוך כדי שוטטות במטרה להשתמש בתאוה (התחלתי להשתמש בטרימינולוגיה שלכם), בחסדי ה' הגעתי לאתר הזה ואז הרגשתי ממש ש"הפכת מספדי למחול לי",
ראיתי את הסיפורים האישיים שלכם והרגשתי איך השיתוף דווקא מחזק ונותן רוח גבית להחלמה.
לכן החלטתי לכתוב בפעם הראשונה את סיפור חיי.
אני אברך נשוי בתחילת שנות העשרים לחיי.
מכור כבר יותר מעשרים שנה! מגיל שלוש החל היצר לפעפע בי "ומבקש המיתו", בגיל הזה - אני זוכר שאבא שלי תפס אותי משחק בעצמי.
כבר בתור ילד בגן הייתי מסתכל יותר מידי, אבל בתמימות - לא הבנתי את הבעיה ומה זה שמושך אותי כל כך.
מכיתה ב' התחלתי לשמור על העיניים משום ששמעתי שאסור להסתכל. בכל שנותי בבית הספר היסודי ועד כיתה י' הייתי שוכב על מיטתי ומבלה שעות רבות בהרהורים קשים (בהתחלה לא ידעתי בכלל מעניין החיבור בין איש לאישה, ההרהורים היו על מראות ועל נגיעות, לאט לאט כשהתבגרתי - "יוסיף דעת - יוסיף מכאוב" וד"ל) ונוגע בעצמי, לא ידעתי שזה אסור והראיה - שסלדתי מאוד ממה שכן היה בעיני אסור - שירי עגבים, מראות אסורות ומעשים לא צנועים עם אחרים ח"ו.
כששמעתי על איסור הוצאת ז"ל - כלל לא ידעתי מה זה. בכיתה י' באמצע הירהור קשה וארוך שכלל נגיעות, הרגשתי שאני מגיע לזה... מיד תפסתי במה מדובר וחסמתי עם האצבע עד לכאב נורא, וחשבתי שניצלתי מעוון חמור, משום שבעיני רק זה היה העוון.
בסוף כיתה י"א באמצע ההרהור והנגיעות בעצמי - "את אשר יגורתי בא לי", קמתי בזעזוע מהמיטה וכתבתי שיר של בקשת סליחה מה' והייתי בטוח שזהו - אני נקי. אבל לדאבוני מאז התחלתי לאונן קבוע, כמה פעמים בשבוע ולפעמים שלושה פעמים ביום, התחלתי להסתכל במראות לא צנועים ברחוב ובעיתונים. למרות זאת - הייתי מצטער על כל פעם שזה קרה והייתי מבקש סליחה מבורא עולם ומחליט שיותר זה לא יקרה, אבל לא עמדתי בפני יצרי - לפעמים רק כעבור כמה דקות התחלתי שוב...
בשיעור א' בישיבה הגבוהה הצלחתי להתגבר בזמן אלול והייתי בטוח שזה הפסיק אבל זה שוב הגיע ובאותה תדירות.
אחר כמה חדשם גיליתי את תורת החסידות ואז הצלחתי לא להשתמש (שוב מתנסח עם הטרמינולוגיה שלכם - אהבתי...) כשלושה חדשים והייתי בטוח שזה מאחורי, אבל זה שוב חזר. בלילה במיטה בישיבה הייתי נלחם עם עצמי, לעיתים מנצח ולעיתים לא ואז נתקף בצער וממש בוכה חרישית תוך שירת "ידיד נפש וכו' הדור נאה זיו העולם, נפשי חולת אהבתך, אנא אל נא רפא נא לה" וכו' או שירת "אנעים זמירות".עד שהייתי נרדם.
כשהתארסתי, חשבתי שאצליח להפסיק, אבל למעשה אוננתי אפי' יומיים לפני החתונה, זה המשיך גם אחרי החתונה. אף פעם לא השלמתי עם זה ואחרי כל פעם החלטתי להפסיק וקיבלתי קבלות וכו' ולא עזר.
אתם בודאי יודעים איזה כאב זה, אצלי זה היה יותר גרוע משום שאחרי החתונה זה החריף עד כדי שלא הצלחתי להתרכז בשום דבר אחר! בתקופת הישיבה עוד אכשהו למדתי, אבל אחריה - הייתי מגיע לכולל, פותח את הבית יוסף בוהה, מפטפט עם החברותא מכין קפה וכו' ואז - אם אשתי בבית - הולך להסתגר בשירותים של הכולל כשעה... רח"ל, ואם היא לא בבית - אז הייתי מגיע ושוהה על מיטתי כשעתיים. ה' ירחם.
ב"ה לא היה לנו גישה לאינטרנט, אבל בשביל המוח זה כלל לא עוזר, תמיד אפשר לייצר מחשבות. ככה הפסקתי להתקדם בלימוד התורה הקדושה, גם מה שכן הייתי מצליח ללמוד - הייתי שוכח, או בגלל חוסר עניין או בגלל שהחטא הזה פוגם וגורם לשיכחה, הרגשתי איך השכל מתנוון ואני מאבד לאט לאט את הכשרונות העצומים בלימוד שה' חנן אותי בהם. התפילות שלי הינן קריאה בעלמא.
בשנה האחרונה נהייתה לי גישה לאינטרנט לעיתים רחוקות ונפרץ אצלי מחסום נוסף, פעם בכמה חדשים נפלתי בסרטי פורנו קשים.
אוי לאשתי המסכנה, חשבה שמתחתנת עם ת"ח ולא יודעת עם מי היא התחתנה ועדיין לא יודעת.
אמנם על שני דברים שמרתי מכל משמר ובהם המשכתי להתעלות למרות הכל, אולי דווקא בגלל הנפילות (הניצוצות הקדושים שקבורים גם בסטרא אחרא) אחד - בפיתוח וחיזוק האמונה בה', השני - בענייני בן אדם לחבירו (היום ב"ה כמעט לא כועס ותמיד מבקש סליחה אם נפגעים ממני), עד שאשתי חושבת אותי לכעין מלאך, בצביעותי.
עוד דבר שעליו שמרתי מכל משמר עד היום ב"ה וברחמיו הרבים - למרות כל התועבה שראיתי ועשיתי ביני לבין עצמי, - הרי שבשעת החיבור הקדוש עם האישה- אני אמנם בא על סיפוקי, אך מעולם לא הרהרתי באחרת באותה שעה ומעולם לא פרצתי את גבולות ההלכה בעניין זה (כגון באור או תנוחות שונות) ומעולם לא הכרחתי אותה ח"ו.
ג"כ משתדל מאוד לא לדבר עם נשים ולא לשמוע שירי עגבים ח"ו. הנפילות שלי רק ביני לבין עצמי בראיה, קריאה ובאוננות, כתבתי את זה - בשביל השיתוף ובשביל לעודד את עצמי שיש עדיין נקודות אור.
אבל עדיין אני מרגיש רע, שנפלתי קשה מאוד, שאני מכור ולא יכול להפסיק, ושכל החיים הרוחניים שלי התמוססו ואני עושה עצמי כאברך עוסק בתורה, בעוד שכלל לא עוסק בה, עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס. אני גם מאוד חושש שהמצב ימשיך להחמיר ואאבד גם את נקודות האור שציינתי.
אני אומר לה' יתברך - עזור לי, הרי נפלתי לזה בעל כרחי, בגיל שלש, בלי לדעת כלום!
לא מצליח להגמל. אוי לי, מה היה לי. אנא ה' הטוב, תרחם...
זהו, שפכתי כל אשר בליבי, מי יתן שבזכות האתר הקדוש הזה ובדיבוק חברים - אצליח.
הן אני כ"כ משתוקק ורוצה להתעלות, אבל ככל שעובר הזמן, המציאות בשטח מתרחקת ממימוש השאיפות.
דעו לכם שהאתר הזה עושה הרבה נחת רוח לבורא עולם - חשבתם על זה פעם? כ"כ הרבה אנשים שרוצים להתנתק מהחטא בשביל לעבוד את ה', אשרי כל מי שנמצא פה ואשרי היוזמים והעוסקים במלאכת הקדש. אבא - רוצים קדושה!
איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק!
שלום ידידי היקר וברוך הבא !
מאוד מאוד מזדהה עם כל מה שרשמת.
סכנה אחת של המחלה הזאת (וזה משהו שלמדתי בתכנית זה שמה שיש לי זה לא הניסיון הרגיל של העריות שיש לכל הדור הזה אלא אצלי מדובר במחלה - התמכרות לכל דבר) זה שהיא מתדררת.. והמנה מפסיקה להספיק.. וכמו שאמרת כולם מסביב בטוחים שאני מלאך ובתאכלס אני מלא בזוהמה ורפש ולא מצליח לצאת מזה לא משנה מה אני עושה וכמה אני מתאמץ...
כבר הגעתי להבנה וקיבלתי שאין מה לעשות אני לא אוכל להפסיק עם זה ולא הצלחתי להמשיך לחיות... לא רציתי להמשיך לחיות..
אחרי כל כך הרבה מפחי נפש ובכיות וצומות והשתטחות על קברי צדיקים ותפילות כבר איבדתי את האמונה שאני יכול להפסיק.. ידעתי שאני מכור שצריך מכון גמילה וכשאין כזה הרי שאני בבעיה..
באסירות תודה ענקית בחסדי השם יתברך בדיוק בנקודת השבירה האחרונה שלי שכבר איבדתי כל תקווה ורצון לחיות הוא דאג שאגיע לתכנית SA שם פגשתי עוד רבים כמוני וגם כמוך - אברכים ות"ח, וראיתי שיש תקווה. ראיתי אנשים נקיים שנה ושנתיים וחמש שנים... אנשים שבאו מאותם מקומות שאני באתי מהם ואף יותר גרועים..
לא האמנתי שאני אצליח להפסיק .. אבל האמנתי שאצליח לפחות להפחית בכמות השימושים שלי.
אני נקי לגמרי כמעט חצי שנה ואני ממש לא מאמין לזה כי בחיים לא האמנתי שאחזיק יותר מחודש...
זה עבודה יום יומית וזה להכניס את ההחלמה והפעולות עמוק לתוך השגרה היומית ולתוך החיים שלי אבל באסירות תודה לאלוקים אוהב איכשבו בדרך נס זה עובד..
אין לי דרך אחרת להגדיר את זה פשוט נס..
כי אני כבר ניסיתי כל כך הרבה דברים ולא הצלחתי שפשוט הגעתי למסקנה שאם אצליח זה יהיה נס.
האמנתי שהנס יהיה בצורה שלא תהיה לי יותר תאווה שהיא תילקח ממני כי ידעתי שאני והתאווה לא יכולים לחיות ביחד אם אני לא מממש אותה והתכנית הוכיחה לי שיש דרך שלישית... שאני כן יכול לחיות ביחד עם התאווה פשוט צריך ללמוד לוותר עליה ברגעים הקשים ולפנות לכוח עליון בעזרת כל הפעולות של התכנית שאם עושים אותה כמו שצריך היא עובדת.
מאחל לך לעלות על דרך המלך, אם ע"י שיתופים וקריאה כאן בפורום ואם ע"י הגעה לקבוצות SA אם תצטרך (וזה באמת לא כזה מפחיד כמו שזה נשמע ובקבוצות שאני הולך רוב החבר'ה הם דתיים) העיקר שתזכה להישאר נקי עוד יום אחד, רק להיום.
אוהבים ותרגיש חופשי להיות בקשר ולהיעזר בכל דבר.