מרגיש שהמצב שלי בהחלמה מתערער, ועברתי היום יום בעייתי מאוד.
אולי מאז המקרה הקודם למרות שהרגשתי שלא פעלתי עליו או צרכתי אותו והוא לא השאיר רושם אחרי כל השיתופים והפעולות אני מרגיש שההחלמה מתחילה להתערער.
לא קריזים מטורפים אבל כן תחושות בגוף של רצון להשתמש ולשחרר, גם בראש לפעמים, ואני מנסה להסביר לעצמי שזאת לא אופציה, מתפלל לאלוקים ומוסר לו אבל עדיין משהו בגוף לא רגוע.
חטפתי אתמול בלילה עוד קרי לילה, אחרי שלפני שינה הרגשתי את הרצון להשתמש, פניתי לאלוקים אמרתי שזאת לא אופציה ושאני מוסר לו את הרצון הזה אבל בסוף זה איכשהו קרה.
שבוע שעבר היו לי יומיים רצופים מבלי שום התגרות מצידי וזה רק מוסיף לערער אותי.
הארש מטייל לפרקים קטנים והגוף מעלה גירויים קלים ואני בעיקר מרגיש מבולבל.
התחלתי לחזק פעולות, אפילו יורד על הבירכיים מידי פעם, קורא תפילת צעד 3 או פשוט פונה לתפילה לאלוקים, או סתם חושב מה אני רוצה ממנו או הוא ממני- אף פעם ירידה על הברכיים לא הרגישה לי טיבעי אבל לאחרונה כן, מרגיש כל פעם כזאת כאילו לקחתי עוד מנה טובה לנשמה שקצת מרגיעה אותי.
אבל עדיין התאווה אופפת את האווירה.
התחלתי היכרות עם מישהי שניראת טוב בתמונות, אני אף פעם לא לוקח את זה למקום של תאווה, היא גדולה ממני בשנתיים ומהתכתבות שלנו הבנתי בין השורות שהיא לא תמיד לגמרי שמרה נגיעה (בנתיים לא ברור מה, יכול להיות שלא רציני) למרות שזה הדבר הראשון שהצהירה עליו וזה קצת מפריע לי (הראש שלי רוצה לקבל אישה "מהנילונים") במיוחד שאני שמרתי הרבה יותר ולא היה לי מגע תאוותני או אינטימי באישה (נשיקה וכו).
ופתאום הראש, אמנם לא ברצינות או שיש סיכוי שזה יקרה או אתן לזה לקרות, מהתל בי במחשבות לצות של אולי נזרום איתה אם היא תרצה, אולי סוף סוף כבר נתפרק וזהו נזרום עם מישהי קצת לתאווה במגע אם תהיה הזדמנות. - לא יודע מאיפה זה מגיע.
בעבודה נהיה מבלבל- תקופות לחץ עצום ועכשיו פתאום שלווה מוחלטת, ממשיך לבלבל אותי.
היה איזה רגע משוגע שכמעט בכיתי היום מצער שהתברר לי שכל מה שעבדתי עליו מאז שהגעתי לשם נמחק, שיתפתי חבר ואז שדיברתי עם מישהו מהתמיכה גילו שהכל קיים ואז חוויתי מן היי כזה של אסירות תודה.
שמתי לעצמי היום שירים, כשהתחיל לשעמם עברתי מפלייליסט אחד לאחר כשהתחלתי פתאום לשים פלייליסט עם שירים שמכילים תאווה.
לא לגמרי מבין או מקשיב למילים, הראש שלי מספר לי שזה בסדר, בשבילי זה לא תאווה, אני לא באמת מתגרה מזה ואצלי זה לא תאווה ואני יכול לשמוע ולהעביר הלאה, שומע עוד שיר ועוד שיר.
יש שם גסויות, לא מבין הכל, קולות של תאווה או דמויי תאווה ברקע, ממשיך לספר לעצמי שאני שומע בגלל הקצב והמנגינה שבאה לי טוב ולא פועל על תאווה אבל הגוף אולי קצת מתחיל לקבל גירויים והראש קצת מתבלבל, ממש לא עצרתי בהתחלה אבל בסוף הסטתי את עצמי משם לשירים אחרים שיהיו פחות בעיתיים, גם ככה אני לא מרגיש יציב היום, ברור שזה לא כדאי..
סיימתי מבולבל, התחלתי לשתף חברים כשהראש רצה לשמור לעצמו, סיפרתי להם מה שאני מרגיש- שלא כדאי שאספר לספונסר, בשבילי יכול להיות שזאת לא תאווה אבל כמו שאני מכיר אותו הוא בוודאי יגיד שצרכתי תאווה ושאני משומש, ואז, אוי לא, אצטרך לאפס את הספירה שאני כל כך מטפח, אצטרך לאפס ספירה של 349 ימים מצריכת תאווה? אולי לא כדאי?
אסירות תודה, שיתפתי עם חברים וקיבלתי כוחות, התקשרתי לספונסר בהיסוס שאם יענה אצטרך לקבל כוחות ולספר אבל הוא לא ענה, עוד כמה טלפונים והבנתי עם עצמי שאני צריך לשתף, אני צריך לתת את ההחלטות האלו למישהו אחר ולא לראש החולה שלי, אני צריך לנהוג בכנות לשפוך הכל ומה שיגיד ואם צריך לאפס אז צריך לאפס, הכל בסדר צריך להתמודד עם המציאות בכנות, אז שיתפתי בהקלטה, הוא עדיין לא ענה או שמע, מחר אני כנראה אראה אותו פיזית ומקסימום אשתף בפניו.
אוהבים, סליחה על החפירה הייתי צריך לפרוק, יום מחובר.