פשוט שמח כתב on 06 מרץ 2017 20:38:

שמח שהצלחתי לעודד.
אני לא מהמיסיון של התוכנית... פשוט זה עושה לי פלאים ולראשונה בחיי נותן לי תקווה אמיתית לבעיה שלי ומכאן ההטפות שלי .
יש זמנים טובים יותר וטובים פחות בחסד אלוקים יום יום אני רואה איך אני מתחיל לקבל חיים רגועים שלווים ואיכותיים ואסירות תודה. 

לכל אחד יש את הדרך שלא להחלמה.

הצד השווה בכל הדרכים שחייבים להתמיד בהן. ברגע שמפסיקים פעילויות החלמה נמצאים בדרך לנפילה

אוהבים אותך,
אני מפחד שתעקוף אותי במספר ההודעות שלך בפורום, אתה מפציץ אותנו בהודעות, 
סתם, אוהבים, רק ככה נחלים, אבל תזכור, אולי יגיע ימים קשים.

אבי גולן כתב on 08 מרץ 2017 16:32:

הימים הקשים זה שיהיה לך יותר הודעות?  
אוהבים אותך גם כן. באמת רק ככה נחלים. 
האמת שבימים האחרונים אני על הגל ולא עושה מספיק פעולות ומקווה להישאר נקי ומבקש מאלוקים שייתן לי את הכח לעשות אותם. 
רק להיום.
אגב אני עורך את ההודעה כי ראיתי שעכשיו עברתי לדירוג פלטיניום... ממש מרגש אותי ומשמח אותי.

חברה רק רוצה לשתף שאני ממש בגל בימים האחרונים. 
היום בחסדי שמים עשיתי פעולות ממש התחברתי טוב לחברים וברוך השם המצב נרגע.
הייתי בחוץ עם אשתי וממש פחדתי שאני ילגום והתפללתי שאצליח לוותר על התאווה וברוך השם הצלחתי.
זה לא פשוט. 
אני אין לי שום שליטה. יש לי פעולות שאני יכול לעשות ואז אלוקים עוזר לי, אבל אני ממש חסר אונים מול התאווה. 
אני גם חסר אונים מול הצורך שלי בשליטה. על מה שקורה איתי. על הרגשות שלי. על המצב רוח של אשתי. על הכל. ואני מבקש מאלוקים שיעזור לי לשחרר.
כי ככה זה לא טוב לי. אני מתמלא בטינות לחצים פחדים וכמו ששמתי לב בחסד אלוקים בימים האחרונים הדברים האלה ממש משפיעים עליי לרעה. 
ואני רוצה להשתחרר. רק להיום.


הייתי רוצה להוסיף עוד דבר ש״סוד״ אמר לנו במפגש החי השני של הקבוצה הטלפונית אתמול:
שאנחנו מכורים. וזה מציאות. אז לעולם כנראה שעדיין נרצה תאווה ונאהב תאווה. תמיד גם אחרי שנים בהחלמה אז אין לנו ביטוח ואם לא נעבוד את התוכנית ונעשה את הפעולות שאנו צריכים אז נוכל למצוא את עצמינו במקומות שלא חשבנו. אנחנו יכולים ליפול יותר מהר מהצפוי. 
אבל יש שינוי ופה טמונה המהות של ההחלמה:
אומנם יש תאווה אבל כבר אין אובססיה. אני עדיין יוכל לעבור ליד מקום של תאווה ולרצות להיכנס, אבל לא תהיה האובססיה. לא יהיה לי את האש היוקדת הזאת שנכבית רק אחרי הנפילה. זה עובר. 
אנחנו כבר לא נצטרך תאווה כדי לנשום או כדי להרגיש טוב עם עצמינו. 
כי האובססיה עוברת. 
וזה בעצם היסוד של השינוי גישה בהתמודדות שלנו.
כי כשיש גל מלמדים אותנו ״לוותר ולא להילחם״. אז כשיש אובססיה קשה לוותר כי אתה ממש ממש רוצה אבל כשאין כבר אובססיה אז קל לוותר. 


ועוד דבר אני רוצה לשתף על המפגש:
היה לנו מפגש של החברים מהקבוצה הטלפונית והיה מדהים. חדשים לצד ישנים מכל העדות והסוגים שבאו והתקבצו כי הם ״רק רוצים להחלים״. 
אני זה כבר פעם שניה שלי ואני גם בקבוצות אז לא היה לי את הפרפרים שהיו לי בפעם הראשונה אבל ואולי בגלל כך פשוט הייתי מרוגש. 
ממש הייתי מרוגש ״לראות את הקולות״  (קרדיט לישורון_) לפגוש יהודים טובים שרוצים להיות אנשים טובים. 
והיה הרבה החלמה. כל מיני זמני ניקיון כל מיני מבטים על החיים ועל ההתמודדות.
מכל הארץ ובווידאו מכל העולם (חוץ מאחד שלא יכל וממש היה לנו חבל ) ישבנו יחד ויצרנו קשר. חיבור. התאחדות. 
״כוחינו באחדותנו״. 
תודה לכל המארגנים והמסייעים תודה ענקית ל״סוד״ היקר שמאחד איתנו ומתווה לנו דרך אני אישית חייב לו המון, ותודה לאלוקים על הזכות להיות שם. 
בסבב של האסירות תודה שעשינו שם אמרתי שקצת קשה לי עם הקטע הזה. 
אבל אני אסיר תודה על המפגש אתמול. אני פשוט מרגיש שזכיתי. 
קלי תן בי את היכולת והכח להתחבר לעולם החדש והמקסים הזה. תן בי את התבונה להבין שזה באמת מקסים.
ותן לי שמחה קבלה עצמית רוגע ושלווה כי ככה אני רוצה לבנות את עצמי בעולם החדש והמקסים הזה. 
רק להיום. 
אוהב אותך אבא. 

נפצים רעשים תחפושות איזה כיף פורים. 
ממש כיף.
בשנים עברו זה גם היה זמן ככה ללגום. ממש ככה לשתות ״עד דלא ידע״...וד״ל.
אבל עכשיו אני יושב בבית שלי וכותב בפורום. של שמור עיניך. של מכורים. 
זה לא שאני לא ייצא ויביא משלוחי מנות וישתה. אני כן יעשה את זה אבל השנה זה שונה. 
השנה פורים בשבילי זה משהו אחר.
אני יושב וכותב כי אני לא רוצה להיתלות על העץ בסוף היום...
אני כבר מבין יותר שאני פחות שולט בעולם. פחות המן, יותר מרדכי. 
פחות מנהל יותר פועל.
אני גם תמיד יש לי צורך בשליטה תמיד לפני פורים אני צריך לדעת בדיוק באיזה שעה אני יהיה, אצל מי, איזה וכמה יין אני ישתה, האם אני יקיא או לא, מה לאכול בבוקר כדי שייספג טוב האלכוהול וכו׳ וכו׳ וכו.׳ 
והשנה זה שונה. 
אני עדיין אוהב לדעת הכל ואוהב לשלוט ואוהב תאווה. 
אבל השנה אני משחרר. אפילו רק להלילה אבל אני משחרר. 
אני מנסה רק לעכשיו לתת לאלוקים לנהל את העולם שלו. לעשות מה שאני צריך לעשות ואת השאר להשאיר בידים שלו. 
אבא יקר אני מפחד. מפחד ללגום מפחד להתאוות. אבל אני כבר מבין שאני לא שולט. אני רק צריך לעשות פעולות ולהשאיר את השאר בידים שלך. אז  אני עושה ובבקשה תעזור לי. 
כי תכלע׳ס כל הרעיון של פורים זה למצוא את אלוקים בחיים שלנו. בטבע. בהסתרה. בחושך. 
״מגילת אסתר-מגלים את ההסתרה״. 
אני כל השנה והחיים מנסה ללכת בחושך מדמיין איך אני מגיע לכל מיני מקומות, בונה בנינים וצבא שלם בחושך וחבל. 
כי יש אלוקים. 
יש בורא. יש אור. יש משמעות גדולה מאוד. 
אבל אני צריך לתת לזה לקרות. 
וכמה שאני אלמד יותר מהר איך לעשות את זה ככה אני יותר יראה את ההסתרה שבתוך ההסתרה. את אלוקים. את המנהיגות המושלמת והמדהימה שלו. 
קלי תן בי את הכח רק להיום רק לפורים הזה לתת לך לנהל את העולם.
לוותר על התאווה שמנהלת אותי.
תן בי את היכולת לתת באמת בלי לרצות לקבל.
לאהוב בלי להתאוות.
לאהוב באמת. 
להתחבר לעצמי להעריך את עצמי ולאהוב את עצמי. 
לקבל את התורה מאהבה. 
כי כשהחיים-אמונה-רוחניות-קשר שלנו נעשה מאהבה אי אפשר לעצור אותנו.  
ותן בי את היכולת פשוט לאהוב ולראות את האור בחיים ובתהליך הזה שאני עובר. 
״הנני בידך לבדי״. 
רק להיום. 
אוהב אותך אבא. תמיד.
פורים שמח

אוהבים, גיימס.
שיהיה לכולנו פורים מלא בחיבור, מפוכחות ונקיות.
עם כל האלכוהול, אנחנו לא אלכוהוליסטים, מותר לנו לשתות,
מצד שני אנחנו צריכים הרבה תפילות לאלוקים שישמור אותנו מהלגימה בזמן השתיה,
לא לגימת האלכוהול, אלא לגימת התאווה, זה מסוכן לנו.
אלי, תן לנו את החיבור אליך, את המפוכחות, את הנקיות.
זה רק אתה, אלי, שנותן לנו את זה, זה לא מכוחנו כלל וכלל.

מדהים!!! אני קורא ונהנה  איזה פתיחות עם אבא יש לך  אשריך 
פורים שמח 

ערב טוב חברים רציתי לשתף אותכם במשהו מדהים שקרה לי בפורים הזה:

 זה התחיל בליל פורים. בעצם כמה ימים לפני פורים כבר היה לי בלאגן שלם על ליל פורים. אשתי שתחיה ממש לא רצתה שאני יילך לאיזשהו מקום וממש אמרה שאם אני הולך היא תבכה כל הלילה ולא תוכל לדבר איתי לכמה ימים.

עכשיו ממש הייתי חייב ללכת למקום הזה (ואכמ״ל) אבל היא ממש היתה בפאניקה.

דיברתי עם הספונסר ועם חבר ותיק והם אמרו לי שאני צריך לעשות מה שטוב לי והיא צריכה לעשות את שלה. וממש לא ידעתי מה לעשות. אחת הסיבות ללכת אפילו שהיא לא רצתה היא כי אנחנו קצת מידי תלותיים וזה הורס לי את ההחלמה ואכמ״ל.

תכלע׳ס בסוף החלטתי לא ללכת. אפילו שבעצם המקום הזה הוא לא בעיה בשבילי וזה רק רצון לשליטה של אשתי, בכל אופן החלטתי שלא כי רציתי להתחשב בה אפילו שזה לא היה נכון בשבילי ואפילו שידעתי שזה יביא לי כעסים וטינות, בכל אופן אמרתי נסבול ונקריב בשבילה כי אולי באמת מגיע לה.

ליל פורים הגיע ומההההזה משעמם. התקשרתי סימסתי לכל החברה להגיע וכולם ככה ״לא יודע, נראה יותר מאוחר, אני עם משפחה...״ ואני ממש היה לי עצוב. אז אמרתי לעצמי יודע מה בא ניכנס לפורום נכתוב קצת (באמת כתבתי וממש התחברתי מזה בחסד אלוקים) ולאט לאט איך שאני ככה מסיים אני מתפלל לאלוקים ואומר לו שקשה לי ועצוב לי לבד אבל אני רוצה לשחרר. רוצה לקבל שלווה. רוצה לתת לו לנהל את העולם. ובאמת שיחררתי. לא היה קל בכלל אבל בחסד אלוקים הצלחתי לשחרר באמת.

לאחר קצת זמן חבר אחד אומר לי אני קופץ אליך ג'יימס. הוא מגיע מסטול מהשכל וממש ממש נחמד. דברי תורה אלכוהול שמחה איזה אורות. פתאום אח שלי אומר לי אני מגיע עם חבר. חצי שעה אחרי זה עוד בחור מהישיבה (אני אברך בישיבה) אומר לי אני מגיע עם שתי חברה... ואז עוד שתי חברה הגיעו... ועוד אחד... ועוד אחד... ועוד אחד... פשוט הגיעו אליי חברה לכמה שעות והיה לי בבית מסיבת פורים על הפניייייים! אפילו לא יצאתי מהבית כי ״המצב היה אצלי...״ היה מסיבה מדהימה!!!  אני ככה עוצר לעצמי ואומר ואו. איזה יופי איזה מדהים. ממש כיף לי. ואני פתאום אוחז - קיבלתי פה חיבוק ענק מאלוקים! חיבוק דב אמיתי! עשיתי את הדבר הנכון לעשות (חשבתי-ביררתי-התייעצתי-נכנעתי!) ונתתי לו לנהל את העולם והוא ניהל! ונתן לי צביטה קטנה בלחי! אז לא תמיד זה עובד ככה, אבל בפורים תשע״ז זה עבד ככה!

ואסירות תודה על זה. כי זה לא היה מגיע לי (ואולי רק בגלל הגישה הזאת שלא מגיע לי אז הגיע לי-הפרס...!) וסתם אלוקים רצה לשמח אותי ואני מודה לו על המתנה הזאת ועוד יותר על המתנה של איך שהצלחתי להתנהג שזה בעצם המתנה הכי גדולה שגורמת לכל המתנות הקטנות...

ובאמת שאר הפורים היה סבבה. דווקא ביום היה איזה מקרה שגרם לסוג של פיצוץ ביני לבין אשתי ובאמת בסעודה היא בכלל ברחה למרפסת וגם כשהלכנו לחלק משלוחי מנות לפני זה ואנשים נתנו לי מחמאות על כמה שאני עוזר להם וגם כשהרב של השכונה אמר לאשתי שאני מציל את המדינה ואת כל השכונה... היא חייכה כאילו נותנים לה מכות (-״אני פשוט לא שם. אני מאוד פגועה ממך ואני לא במקום של להיות שמחה בשבילך ולתמוך בך היא אומרת לי״... היא גם אומרת שהמחמאות שאני מקבל מפחידות אותה (!!!) כי אולי אני יעוף על עצמי ויחשוב שהיא סתם בדיכאון ואני מושלם... קשה אלוקים קשה. אבל אני עושה את שלי ומשחרר. ) וזה היה קשה. קשה מאוד.

אבל אסירות תודה זה לא שבר וניהל אותי. זה היה יכול לשבור אותי ובאמת לג׳יימס של פעם/תשע״ו  זה היה מפריע ומנהל אותו במאה אחוז, וזה לא קרה. אמרתי תפילת השלווה התקשרתי לספונסר חברים שיתפתי נכנעתי וביקשתי והיה בסדר/סביל. לא תמיד הכל טוב, לא תמיד הכל מדהים ומנצנץ. אבל זה העבודה של פורים, לגלות את השם בתוך הטבע. לדעת  שצריך לשתות עד שיגיד ״ברוך המן״, שגם על הדברים הרעים (לכאורה) נגיד ברוך. וברוך השם זה קרה.

ובאמת כדי שאולי יהיה לי קל אבא עשה לי נס/גילוי אהבה בלילה לפני להראות לי שהוא תמיד איתי. אני צריך לחפש אותו לגלות אותו ללמוד איפה הוא נמצא אפילו כשאני לא מודע לזה. כי הוא תמיד תמיד תמיד שם.

תודה לך אבא. תודה שאתה תמיד פה משגיח עליי. תן בי את היכולת לחיות את זה ולהאמין לזה גם שאני לא מוצא אותך, ולעולם לא לשכוח את זה. וכשאני שוכח תזכיר לי.

כל יום רק להיום. אוהב אותך אבא.

ג'ימס אני אוהב איך שאתה כותב אתה ממש מחייה אותי 
חיבוק גדול ממני
ב''ה טוב -ויהיה טוב יותר 
אשריך 

ג׳יימס היקר שמחתי לקרוא את הפוסט. היה כיף לי לקרוא איך התגברת על הקושי בעיקר מול התגובות של אשתך, נראה לא קל, בכלל! שמח שהצלחת לקחת באיזי..
סיפורי גבורה זה תמיד כיף! כן ירבו!

ג׳יימס היקר שמחתי לקרוא את הפוסט. היה כיף לי לקרוא איך התגברת על הקושי בעיקר  מול התגובות של אשתך, נראה לא קל, בכלל! שמח שהצלחת לקחת באיזי..
סיפורי גבורה זה תמיד כיף! כן ירבו!

גיימס, אני שואב ממך כח. תמשיך להאיר את החשכה ולשתף.
אוהבים

היום יצאתי עם חבר מהתוכנית שאף פעם לא פגשתי והיה מדהים. 
ממש מדהים. דבר ראשון אף פעם לא יצאתי עם חבר מהתוכנית סתם ברחוב וזה היה כיף ממש כי זה ממש חיבר את ההחלמה לחיים שלי. זה גרם לי להרגיש יותר טוב עם עצמי ועזר לי להתחבר לחיים החדשים והמעניינים שלי.  
דבר שני פשוט היה הרבה הרבה החלמה. בחסד אלוקים ממש יצא לי הרבה מזה. דיברנו על התלות שלי והחבר ממש פקח את עיני ואסירות תודה לבורא עולם על זה. כי זה לא בא אליי בהפתעה. אלא בדיוק דיברתי על הספונסר שלי על זה ואתמול דיברתי עם חבר שנקי 12 שנה על זה והיום עם החבר. וממש התחדש לי כל מיני דברים איפה אני יכול להתקדם ולתקן את הפגם הזה. וגם אחר כך שבאתי הביתה כולי בסערת רגשות והייתי צריך לקחת את זה לאיפה שהוא אז התקשרתי לעוד חבר ותיק שעזר לי לעשות סדר בראש שלי ומה לעשות הלאה. 
קצת עדיין מבולבל מהכל. מסקנות חדשות תובנות חדשות דרכים חדשות אבל זה בסדר.
שום דבר אינו קורה בעולמו של אלוקים בטעות. שום דבר. ואני צריך להבין את זה ולחיות לפי זה. 
בדיוק עכשיו בקבוצה אנחנו אוחזים בצעד שלוש. לתת לאלוקים ולשחרר. להגיד את תפילת השלווה ולחשוב על המשמעות של זה. יש לי בחיים דברים שאשכרה אין לי עליהם שום שליטה!!! שום שליטה בשום צורה ואופן! ואני חייב שלווה. וכשאני מנסה להשיג את זה אז אני לא באמת מוסר את זה לאלוקים ואם אני לא מוסר אז השלווה לא תבוא כי אני מנסה לשלוט. אם אני רוצה שלווה אני חייב לשחרר. וזה לא פשוט כי אני מבולבל עם הדברים שהם כן בשליטתי. 
אז א-לי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם. אומץ לשנות את הדברים אשר ביכולתי. ואת התבונה להבחין בין השניים.
אני לא יכול לבד אבא. ובחסדך הגדול אני ממש מבין ומרגיש את זה היום. 
תן בי את הכל להתנהל ככה כל יום כל הזמן ובכל מצב. כל יום רק להיום. רק להיום. רק להיום. כי מחר זה יום אחר וזמן שלא בשליטתי. 
אוהב אותך אבא. תאחז לי את היד ואל תרפה כי אני חייב אותך איתי. תמיד. לילה טוב אבא לילה טוב חברים. תודה שאתם איתי.  

שלום חברים הרבה זמן לא כתבתי פה. תכלע׳ס מתגעגע. אני רוצה לשתף אתכם במה שעבר עליי בימים האחרונים.

בימים האחרונים הבנתי יותר מה זה אומר ״פגמי אופי״. מאז שנכנסתי לתוכנית אני שומע - פגמי אופי, צעד 4, ריכוז עצמי וכו׳ ואני בהתחלה לא הבנתי בכלל על מה מדובר ואז לאט לאט הבנתי יותר ויותר (למעשה צריך סבלנות בתוכנית. אני צריך תמיד לזכור שצריך סבלנות. כי זה באמת תהליך ארוך ועמוק ומורכב שלוקח זמן. ובאמת רק ״להיום״ מסייע לנו בזה.) על מה מדובר. וחשבתי שזהו אני הבנתי את הסיפור, יש לנו רגשות יש לנו דחפים וצריך לכתוב אותם על דף ואז להשליך אותם לפח...(זה אפילו חרוז ).

אבל למעשה לא באמת הבנתי על מה מדובר. זה היה מילים וסיסמאות אבל מה זה אומר לי באופן אישי לא הבנתי בדיוק. באיזשהוא שלב הבנתי קצת שיש דבר שנקרא ריכוז עצמי ואפילו ״העזתי״ להגיד על עצמי שיש לי ריכוז עצמי. אבל לא הייתי ״שם״. לא חייתי את ההבנה הזאת. לא הפנמתי שאני - ג'יימס אדם עם פגמי אופי. חשבתי שזה כמו פריט לבוש, כמו שיש לי מכנסיים וחליפה ככה גם יש לי פגמי אופי.

אבל לא הבנתי שזה לא כמו חליפה ומשקפיים. חליפה אתה מוריד כשאתה הולך לישון, מכנסיים ומשקפיים גם כן, אבל פגמי אופי אתה לא בוחר מתי ללכת אתם ומתי לא. ויותר מזה זה לא דבר שאני משתמש איתו לפעמים ולפעמים לא, פגם אופי זה אומר שיש לי/בי דבר שממש מנהל אותי. שיש לי משהו שאני חסר אונים מולו. שיש בי דבר שגורם לי לחיות בצורה שמקשה עליי וגורמת לי לעשות דברים לא רצויים/מזיקים לי.

בימים האחרונים הבנתי שיש לי פגם אופי של ״תלות יתר״. תמיד ידעתי את זה, הרי אני ״מאוד מודע לעצמי וממש חכם ואינטליגנט ותמיד אהבתי פסיכולוגיה״... אבל הפעם זה שונה. זה לא עוד איזה תיאוריה יפה, זה לא עוד ספר על גברים ממאדים ונשים מנוגה... זה מציאות שאני חי יום יום. זה דבר שחלק ממני. זה דבר שמנהל אותי בצורה משוגעת וממש גורמת לי להיות בן אדם אחר. אני רוצה לעשות איקס אבל בגלל התלות שלי אני עושה ואיי. וזה ממש זיעזע אותי. כי לא ידעתי כמה זה יכול לנהל אותי, לא שיערתי כמה מורכבות זה גורם לי, לא אחזתי את ההיקף של הפגם אופי הזה.

והפגם של התלות לא יושב לבד, אל תדאגו לו, יש לו הרבהההההה חברים; חוסר קבלה עצמית, פחד, הלקאה עצמית, ריצוי אובססיבי ועוד היד נטויה...

פתאום אני קולט שברמה הכי פשוטה א-נ-י  מ-נ-ו-ה-ל!!! פשוטו כמשמעו.

וזה לא פשוט בכלל. זה לא פשוט לקלוט (וזה רק ההתחלה...) שיש לך דברים שמנהלים אותך. שאתה חסר אונים מול עוד מיליון דברים בנוסף לתאווה (שעם זה ככה בקושי השלמתי...) שאתה פשוט צריך הרבה עבודה.

אבל מה כן טוב פה. מה כן הנקודה הטובה פה? אז יש כמה דברים:

1- חברים טובים. אסירות תודה לאלוקים על חברים טובים איכותיים ואמיתיים. חברים שישבו איתי בטלפון בוידיאו בקבוצה וסתם בסושי וקיבלו אותי כמו שאני במאה אחוז. אהבו אותי סתם כי מגיע לי. תמכו בי. אבל גם היו מראה נקיה וכנה בשבילי. היו שם כדי להצביע על מה שאני לא יכול לראות, והם עשו את זה עם חום ואהבה ובלי רצון עצמי אלא כדי לעזור לי לחיות יותר טוב. והם עדיין שם בשבילי מתי שאני מתקשר שוב כדי להבין לשאול לברר. מתי שאני רק רוצה לשתף. מתי שאני רוצה להתחבר. להתחבר לאלוקים לעצמי ולחיים/מציאות.

2- אלוקים. פעם אם היה לי קורה לי אפילו רבע ממה שאני חווה מרגיש ומגלה על עצמי הייתי מאבד חושים. הייתי נכנס לפחד לדיכאון לעצבים והיום הוא עוזר לי. תמיד הוא עזר לי, אבל היום הוא כיוון אותי למקום שאני נותן לו לעשות את העבודה והוא עושה אותה ובענק. אני ממש ממש שלוו בימים האחרונים. שלווה אמיתית. וזה לא מובן מאיליו בכלל כי יש לי את כל הסיבות שבעולם לא להיות רגוע ובכל אופן אני כן. וזה מדהים בטירוף!!! ואסירות תודה שהוא נותן לי כח לעשות את הפעולות.

אתמול דווקא לא היה לי שלווה. אבל בגרוש. הייתי לחוץ מת ממש הייתי מנוהל עם פחדים. אבל עשיתי פעולות הרבה פעולות. נזכרתי שלפני תקופה היה לי ממש גל והספונסר שלי אמר לי לעשות אפילו 100 טלפונים ביום! הוא אמר לי שכל פעם שאני מרגיש משהו להתקשר. ולא בדיוק הבנתי למה כלללל פעם. ופתאום הבנתי. הבנתי שאם אני מחליט מתי כן ומתי לא אז אני לא באמת נכנע אלא מנסה לבד ורק אם אני מתקשר בכל פעם זה חוסר אונים. ובחסד אלוקים עשיתי הרבה פעולות ובסופו של יום השתחררתי. לא היה קל אבל בסוך זה עובד. אז אסירות תודה לאלוקים על התוכנית המדהימה הזאת ועל השיחרור שהוא נותן לי. כל יום רק להיום.

קלי תן בי את היכולת לשחרר ולתת לך לנהל בשבילי את העולם. תעזור לי למצוא בך את מה שאני מחפש בתאווה ובתלות שלי. וככה אני ישיג שלווה.

אוהב אותך אבא.