הלוואי שכל השרשורים יתנקזו לכאן, זה רק יעלה לי את הסטטיסטיקות...  

אני אישית מסכים עם הוי אריאל, ובקבוצות בהן אני משתתף מעולם לא נתקלתי בכך שלא אפשרו לחבר שנפל לשתף. המקסימום היה פתיחה בסבב שיתוף של חברים שנקיים מעל שנה כדי לפתוח באווירה של החלמה, ועם זה גם היה לי קצת קשה (במיוחד כשעוד לא הייתה לי שנה...) אבל אני יכול להבין...

ואין לי זמן להאריך, אם כי מקום להאריך יש כאן בשפע בפורום בלעה"ר.

אסיר תודה על שבועיים נקיים מפורנוגרפיה.
נורא מוזר לי שזה קרה לפני כל כך קצת זמן.
ההכחשה מאוד גדולה.

מצד שני, זה גם מאוד לא מובן מאליו שזכיתי לשבועיים האלה.
הגישה שלי מאוד השתנתה. אני לוקח הרבה יותר ברצינות את הפעילות ואת הקשר עם הספונסר.
ועדיין יש לי המון מה להתקדם. במיוחד בתחום הטלפונים לחברים ועבודת הצעדים.

מודה על העבר ומבקש על העתיד

אשרייך שאתה זוכה ל"וארשתיך לי לעולם" ולא נח על זרי הדפנה..

שוב חושף את האובססיה שלי לככב בסטטיסטיקות הפורום.

חלישות הדעת וחשכת עיניים תוקפת אותי כאשר אני רואה את הפער הבלתי מנוצח בין מספר הצפיות ביומן שלי, לבין מספר הצפיות ביומן שמעליי (ואין אדם מתקנא אלא במדרגה הקרובה אליו).

כל מיני מחשבות על כך שאכתוב כאן יותר וכך אעקוף אותו / אנצח אותו, או שאולי כדאי להחליף את הכותרת למשהו שיותר ימשוך אנשים לפתוח את השרשור הזה (תוך כדי כתיבה חושב על האפשרות הנואלת, להחליף לאותו שם של השרשור שמעליי).

אני ממהר לפסול את המחשבה שאולי פשוט דברים של מישהו אחר יכולים לעניין אנשים יותר מאשר הדברים שלי. ושולף את התירוץ ש"טוב, נו, הוא התחיל את השרשור שלו לפני (ותוך כתיבה בודק כמה זמן לפני...)".

אין לי ממש נכונות לשחרר שם, אבל מבין איפשהו שאני עצמי אהיה יותר משוחרר, שלו, רגוע ונינוח כשאעשה זאת, אז אני מבקש את הנכונות לפתוח את זה עם הספונסר (ולא להסתתר מאחוריי תירוץ ששכחתי לעשות זאת), ולעשות את הפעולות המתאימות לשם כך.

שיהיה לכולנו יום טוב נקי ומחובר!

אז אני עושה יותר פעולות מפעם, אבל עדיין לא מספיק.
בעיקר בתחום טלפונים לחברים - יום כן, יום לא.
בעיקר בתחום הצעדים - יום לא, יום לא, ועוד יום לא... כל יום לא...
זו לא (רק) הלקאה עצמית, זו המציאות. אני חולה וצריך לקחת את התרופות שלי.
אם אני לא עושה את זה, המצב שלי לא יכול להיות טוב.
מתפלל לקחת רק להיום את התרופות שלי כמו שצריך.

***

אתמול הייתה לי שיחה עם הספונסר החדש. כאשר אמרתי שאני לא מקפיד מספיק על טלפונים לחברים, הוא הסביר לי את החשיבות שלהם. התחשק לי להגיד לו שעניתי לחברים שהתקשרו, שלא כבעבר, ורק לא יזמתי שיחות. אבל סתמתי. הרגשתי שאני מחפש למצוא ערך בספונסר שלי, ומה שאני צריך זה פשוט לקבל את ההכוונה שלו ולנסות לבצע.

בתחילת הדרך שלי בתכנית, היו חברים שהייתי מדבר איתם כמעט כל יום ושיחות ארוכות (גילוי נאות: הספונסר הנוכחי שלי היה אחד מהם). בהמשך הדרך שלי בתכנית, אימצתי לעצמי (בזמנים הטובים שלי) איזה שהוא דפוס שבו אני פשוט מתקשר לפי סדר האל"ף בי"ת לכל חבר שלא יהיה, אפילו למי שממש ממש מתחשק לי לא לדבר איתו. זאת כדי להטמיע בי את ההכרה שאני פשוט חייב עזרה, אני חייב לדבר עם מישהו ולא משנה מי זה יהיה. אפילו האדם שהכי מעצבן לי לדבר איתו יכול לעזור לי יותר משאני יכול לעזור לעצמי.

הספונסר דיבר איתי אתמול על למצוא חברים שכיף לי להתקשר אליהם ולדבר איתם, כדי ליצור חיבור. זה גרם לי להבין שכשאני רק מתקשר באופן רנדומלי, אני לא באמת יוצר חיבור. זה מזכיר לי את דברי חז"ל על כך שהלומד תורה לפרקים דומה לנואף (סנהדרין צט,ב). קשר שלא משקיעים בו בצורה רצינית ויומיומית - אין בו חיבור אמיתי. וזו בדיוק הבעייה שלי - ניאוף, חיבור מזדמן. אי התחייבות לאותו דבר לאורך זמן.

אז אני מקווה מעתה שיתקיים בי מקרא שכתוב "אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה וְגַם מִזֶּה אַל תַּנַּח אֶת יָדֶךָ" (קהלת ז,יח). להתחיל להשקיע בקשרים רציניים של חיבור עמוק ואמיתי עם חברים מהתכנית ומחוץ לה, ומאידך לא לזנוח את הפעולה שמחדירה לי את ההכרה שאני צריך את העזרה של כל אחד על פני האדמה. שגם אם נראה לי שאני הרבה יותר טוב ממנו - בלעדיו אני לא יכול.

הזמן בסבב השני שלי עובר הרבה יותר לאט.
בסבב הקודם חודשיים פלוס נקיים עברו הרבה יותר מהר, בתחושה שלי כמובן.
עכשיו רק עברתי במעט את חצי החודש הראשון, ואני מרגיש שזה הולך לאט, לאט...

בסבב הקודם יותר הרגשתי את המתנה,
ובסבב הנוכחי אני יותר מרגיש את העבודה.

לא יודע מה יותר טוב.
מצד אחד, להתאמץ ולעבוד זה טוב.
מצד שני, אולי זה מראה שאני לא באמת משחרר.
להיכנע אמור להיות משחרר ולא מכביד ומעייף.

זה מה שנראה לי שקורה, שאני מנסה "בשיניים" לתפוס שוב את הנקיות.
זה גם עדיף מלהשתמש, אם מתוך שלא לשמה יבוא לשמה,
כלומר, אם אכניס לשם יותר את אלוקים ואת ההחלמה האמיתית.
אם לא, זה עשוי כנראה להסתיים בהתפוצצות גדולה מבעבר, כלשון הספר הגדול.

חיפוש תמים מאוד הקפיץ לי לינק לא תמים בשבילי.
אסיר תודה (וגם מתבאס) שלא לחצתי.
זה היה כנראה קצת ממקום של שריר.
מבקש כוח להתקשר, להתחבר ולהשתחרר.

מרגיש כמו מי שלגם את הלגימה הראשונה והרעילות מפעפעת בתוכו.

טוב, אז איכשהו אחר כך התגלגלתי, או אפילו גולגלתי (ולא גוגלתי ) לאיזה אתר עם חדשות לא טובות בשבילי. לחצתי על שני קישורים לידיעות שקשורות באופן עקיף לנושא שלשמו כולנו התכנסנו כאן, אבל אז המחשב שלי כבה.

בינתיים דיברתי עם הספונסר, שאמר לי שאני צריך להתייחס לדברים האלה כפורנוגרפיה. כל דבר שאיכשהו מתקשר לעניין שלי במין, צריך להיות מחוץ לתחום. מקסימום אם יש לי התלבטויות אני יכול לשאול חבר תכנית מה דעתו לגבי התוכן הספציפי שברצוני לקרוא.

קשה לי עם ההרמטיות הזו, אבל כנראה שזה מה שאני צריך, אם כי מאוד לא רוצה. הרי זה בסך הכל נועד להביא אותי לכנות עם עצמי. הרי ביני לבין עצמי אני יודע שאם אתקשר לחבר לגבי העניין שברצוני לקרוא אודותיו ואפרט באוזניו וממילא גם באוזניי את השיקולים שלי, אבין במרבית הפעמים תוך כדי השיחה שזה לא שייך (בפעמים אחרות אתעקש על שלי, או שפשוט יהיה מדובר ביוצאים מן הכלל באמת בודדים שבאמצעותם אני מבקש להכשיר את השרץ כולו).

אני אמור לעשות משהו כבר שעה, ועוד לא התחלתי. מתחנן ומתפלל לנהוג בשפיות בהמשך שעות היום. לנצל נכון את הזמן. זה לא רק רצון אלוקים בשבילי, זה הרצון הפנימי האמיתי שלי (או שזה בעצם אותו דבר?...)

חולק מחשבה של אגו שעלתה לי כרגע:
"אני החבר הותיק היחיד פה שפתח יומן מסע במקביל לכל הפוסטים המדהימים שהוא כותב. לא חכמה רק לכתוב פוסטים מחוכמים בלי לספר על ההתמודדויות האישיות שלך".
ואחר כך, כשאני מתחיל לכתוב כאן את הדברים ונזכר שבעצם יש עוד כמה ותיקים עם יומני מסע, אז אני חושב: "טוב, זו לא חכמה לכתוב יומן מסע שהוא לא מפורט. כזה מפורט כמו שלי - אין".

צודק, למרות שזה עושה לך בעיות עם האגו.

טהרני! תכף יש לך 100 דפים!!! נראה לי זה השרשור הכי ארוך בתולדות הפורום! ועדין נכנס ללינקים בניגוד לרצונך (או לא נכנס בניגוד לרצונך) כנראה שאתה חסר אונים,כיף לך !

אברך- קרעת אותי מצחוק... 
אריסטו- אכן, השרשור הארוך ביותר. פחות או יותר מאז בואי לכאן, אני שוקד על קידום הסטטיסטיקות.  זה מזכיר לי שמישהו נבחר למזכיר באחת הקבוצות ובא לספר בהתלהבות להורים שלו או משהו כזה שהוא נבחר לתפקיד חשוב. "לאיזה תפקיד נבחרת?" "אממ.. למזכיר של קבוצת גמילה למכורים למין". אז יש לי את שיא גינס של השרשור הארוך ביותר בתולדות הפורום העברי הראשון למכורים למין! הקטע שאני חושב שההוא מגוחך, ואני לעומת זאת באמת ובתמים אכן מתלהב מזה...

ועוד משהו: איך שראיתי את ההודעה שלך, אריסטו, באתי לענות לך: "אל תראה אותי ככה, היו לי שנתיים וחצי בלי לינקים ובלי בטיח". ואז צפה לי המחשבה: "מי יודע אם לא תבנה עכשיו כל החיים על זה שהיו לך את השנתיים וחצי הנקיות האלה, ותמשיך כל הזמן לתרץ שאתה לא כזה (כמו שכל החיים אני מחפש את אותו ריגוש בתאווה שהיה לי באי אלו פעמים בודדות של שימוש וכנראה לעולם לא יחזור...). בתכל'ס, בתקופה האחרונה אתה (טהרני) כזה, למרות שאתה מאוד מתכחש לכך". וואו. כואב. אבל נשמע ממש שקול ונכון. במיוחד לאור העובדה שמאז ההודעות הקודמות כן לחצתי על משהו... "לא כזה נורא, וזה גם באתר חדשות דתי, אז מה אתה עושה סיפור. לספר לספונסר? מה, כל הזמן תחפור לו עם המעידות הקטנטנות האלה, וגם תצא טמבל שאתה לא עומד בכללים הפשוטים שהוא אומר לך?". אז כנראה שזה מה שאני צריך לעשות. 

טהרני! 
אני שמח לדבר עם עצמי,דרכך.
אוהבים=)

אוהב אותך.
לא הבנתי מה שייך לעמוד בכללים הפשוטים?
מה זה רלבנטי אם זה נחשב לפורנוגרפיה או שזה רק פעולה על תאווה?
מה שעשית פה זה היה הדבר שהכי עובד בשבילי, חשיפה לאור, והתוצאה של זה היא הכרה בפגמים ונכונות להשתנות,
(כתוב בכמה מקומות בספר הלבן שעל ידי חשיפת המעשים הכמוסים שלנו בקבוצה אנחנו מגלים את שורשי התאווה שלנו)
הכנות שלך מדבקת...