מרגיש שהמצב לא טוב.
שאני לא מחובר.
שאני בסכנה.

מבקש מאלוקים לעשות מה שאני יכול,
כדי להוסיף טוב,
להוסיף חיבור,
לצאת מכלל סכנה.

יש לך את המספר, מוזמן..

ואני בגאוותי חשבתי שהחלטת לקחת את עצמך בידיים ולעשות טלפונים לחברים, ולא הרהרתי לרגע בעובדה הפשוטה שאני כבר שנה לפחות לא עושה זאת.

חשבתי שצריכים את העזרה שלי, ולא זכרתי שאני הוא שצריך עזרה ובייחוד לאחרונה ושאפילו ריססתי גרפיטי בעניין על קירות הפורום.

בכל אופן, מעריך מאוד את זה שהתקשרת. קצת מסתרבל עם הניסוח, אבל בקצרה זה גורם לי להרגיש שבאמת אכפת לך ממני, ואני ממש מודה לך על כך.

כואב לכתוב את המציאות שלי. אבל כנראה גורם להבראה.

ואולי, אולי עוד ייצא לנו לדבר... אולי אתפוס את עצמי בידיים ואעשה טלפונים. אני הרי חסר אונים מול התאווה ולא מול הפעולות. בדיוק יצא לי לקרוא היום באיזה ספר קודש משהו על זה שאנו צריכים לאחוז במידת הביטחון בכל הנוגע לגורלנו, ובמידת האחריות בכל הנוגע למעשינו.

שאזכה ליישם את שאני קורא, אומר וכותב...

אמן!!! זה ממש יפה, תודה לך טהרני

אסיר תודה על חודשיים ללא פורנוגרפיה ושאר מרעין בישין.
לגמרי לגמרי לגמרי לא מובן מאליו.
לא מעכל שבאמת הייתי שם.
קוראים לזה הכחשה.

המחשב שלי שיטה בי ולא נתן לי להכנס לפורום בימים האחרונים (איזושהי תקלה לא ברורה באתרוגי) ועכשיו בחסד ה' טיפלתי בבעיה ובזכות זה קראתי רצף ארוך של פוסטים מחלימים בהתחלה ואח"כ רצף של שיתופים שנראים לא מחלימים אבל בעצם הם הכי מחלימים (מובילים בחולשות, לא?)
מתגעגע לדבר איתך באופן נואש.
"אַיֶכָּה" - זה מה שאני מרגיש.

טהרני! התקשרתי לא בשביל לחלום ולא בשביל להחלים,סתם כי רציתי לדבר איתך...  שמח שזה חיזק אותך! חוצמזה שאני מחזיק לך טובה על זה שהבאת אותי לקבוצות...

אחיד- הנני ואתקשר אליך...
לגבי ההגדרה של "רצף ארוך של פוסטים מחלימים בהתחלה, ואחר כך רצף של שיתופים שנראים לא מחלימים" - זה עזר לי קצת לשים לב למצב, כי בתחושה שלי העניינים זורמים דווקא טוב, מאחר ובחצי היממה האחרונה הצלחתי לנהל (?) סדר יום קצת יותר שפוי מכרגיל, ואפילו לקום לתפילה היום. וזרימת העניינים קצת גרמה לי להרגיש בעננים, כנראה שלא בצדק. אז תודה על פקיחת העיניים בעניין. 

אריסטו- תודה.
ולגבי זה שהבאתי אותך לקבוצות - שמח לשמוע שאתה מחזיק זאת כטובה, כי בעבר היה נראה לי שהקבוצות בשבילך הן סתם משהו מעיק וחופר... אולי נתראה בקבוצה מחר, מה דעתך?

זה מעיק וחופר אבל סיפק לי הרבה טלפונים חדשים! מחר אני צריך לעזור בבית. משתדל במוצש ללכת לקבוצה...

גם מזה וגם מזה אל תנח ידיך.
קבוצות ועזרה בבית שניהם נחוצים מאוד להחלמה.

***

חודש טוב ומבורך.
לפני זמן לא רב, מוצא את עצמי מתפלל ערבית בבית כנסת ספרדי. מזכירים שם ללא הרף לומר "יעלה ויבוא", ואני, כמנהגי מימים ימימה - שוכח, וקולט את זה מאוחר מדי.
מחשבותיי נושאות אותי הרחק, למקום שאפילו אני עצמי איני בטוח היכן הוא. 
מוצא את עצמי משתחווה, ולא סגור על זה אם אני בתחילת "מודים" או ב"ברוך אתה ה' הטוב שמך ולך נאה להודות". מספק אני פוסק לעצמי להמשיך ב"שים שלום"...
ואז מרגיש שכל עולם התפילה הזאת חרב עליי...

אבל שוכח, כמה קשה לי עם תפילות, ואיזו התקדמות זו בשבילי זה שאני הולך בכלל...
הרי לא כל יום אני מצליח ללכת, ואם להודות על האמת - זה די נדיר...

קשה לי להתקדם מ-20% ל-40%. אני חפץ רק בציונים הגבוהים. מוכן לקבל רק 90% ומעלה. לא נקודה אחת פחות מזה.

וכנראה שאני סובל מזה, מהפרפקציוניזם הזה. זה די סותר, למען האמת, את הסלוגן של התכנית: "התקדמות ולא שלימות". ואם כן, כנראה שזה די סותר, למען האמת, את החיים השלווים והטובים שעד היום הצלחתי לרכוש רק באמצעותה.

עכשיו המהלך הבא שמתחולל אוטומטית במרחבי הנפש שלי הוא להלקות את עצמי. אבל ההיגיון אומר שזו טעות. מבקש מאלוקים לעזור לי לשאת את עצמי ואת הטעויות שלי.

"יעלה ויבוא" זה די בקטנה (לא מבחינת חשיבותו חלילה, למרות שקשה לי להבין למה צריך לחזור כשאני שוכח אותו, אבל מבחינת ההתמודדות שלי עם שכחתו). כבר עלו ובאו בחיי ועוד יעלו ויבואו עניינים "כבדים" יותר. הלקאה עצמית היא האוטומט שלי, אבל זה תמיד גורם לרכב שלי להתחפר... אני צריך לעבור להילוך ידני (הרבה כתיבה... ), זה קצת מסורבל יותר, אבל הרבה נכון יותר.

שכחתי מעריב ערבים... 
וגם תפילין לא הנחתי מאז החג... 
מרגיש שאני יכול להתמקד רק בדבר אחד(החלמה) ובמקביל אני לא יכול לעשות כלום ,ה יעזור,סליחה על הנצל"ש!

כל כך מזדהה עם הפרפקציוניזם וההלקאה העצמית, זה פשוט גורם לי להתחפר כמו שתארת כל כך טוב,
עוזר לי לכתוב צעד 4 על ההלקאה העצמית כמו שעשיתי היום בבוקר.
תודה על הטלפון. 

אתמול השתתפתי בקידוש לבנה. איך שאני מתחיל מיד היכתה בי כברק המחשבה: "וואי! כמה זמן לא עשיתי קידוש לבנה". ספק בהלקאה עצמית, ספק בגעגוע (אני דווקא נוטה לאפשרות השנייה...).

ואז חשבתי לעצמי: מאז שאני בתכנית אני ב"קידוש לבנה", קידוש העבודה הרוחנית בבחינת לבנה, דלית לה מגרמה כלום, "אותך קיווינו כל היום".

ואחרי כל זה, יש לי המון לשתף. בעיקר על השתוללות המחלה שלי. מקווה לעדכן בהמשך היום כשאתפנה.

שלום חבר,
תודה על הרעיון, מוצלח ואמיתי לגבי גם כן.
מחכה לראות את העידכונים והשיתופים שלך בהמשך היום.

יום נקי, אבל נזכור ונחייה את זה שזה רק היום!
בהצלחה לכולנו
ישורון_