נשארנו במתח...

נכנס לרכב

מתקשר לחבר לתוכנית מעדכן אותו שאני בדרך האמת אני מתרגש כבר הרבה שנים לא התרגשתי כך, לא יודע מי יגיע והאמת זה מוזר אחרי כל כך הרבה זמן אני אראה אותם חודשים שאנחנו שומעים אחד את השני ומשתפים בדברים הכואבים והנה הקול לובש צורה אני שומע ניגוני מרון בדרך נכנס לאווירה משמחת ונוסע

בדרך כלל אני מנהל את כל הטלפונים בדרך הפעם אני צריך את השקט לעצמי, חושב על החברים איך כל אחד יראה הוויז מראה שאני אגיע חמש דקות לפני המפגש מתאים לי סוד מקפיד על הזמנים ובמיוחד שאני עם המחשב איתו אנחנו אמורים לנהל את שיחת ועידה הוא לא יכול להגיע אתם יודעים אילוצים גר מעבר לים ויחד איתו גם החבר הנוסף שקם במיוחד בחמש לפנות בוקר באוסטרליה.

אני מגיע לאזור מתקשר לחבר שיחכה לי בחוץ, יותר קל לי להיכנס עם עוד חבר מוכר

אני נכנס מנסה לזהות מיהו מי? האמת אחד הצלחתי את השאר המתנתי בסבלנות שיתחילו לדבר בשביל לזהות את הקול זה מוזר חלקנו עם כיפות סרוגות חלקנו עם שחורות אבל מכנה משותף אחד יש לנו מכנה מוצק, האמת אני די שותק ממתין לסוד שיתחיל לנהל את המפגש לוקח כמה דקות לתפעל את שיחת הועידה והנה אנחנו יוצאים לדרך. נראה כאילו שום דבר לא הוכן מראש וזה היופי במפגש הכל צריך לזרום אני מאריך שהמפגש יקח מקסימום שעה והאמת נראה לי שיצאתי משם אחרי כמעט שעתים אנחנו פוגשים את הושיעה נא הוא דאג לנו למקום המפגש בחור חייכן משרה אווירה רגוע, טוב סה"כ הוא מהמחזור הכמעט ראשון.

אנחנו מתחילים סבב של נקיות הושיעה נא אחראי על הזמנים 2 דקות לכל אחד.

מרגש.
אין כמו הביחד הזה.

כמו בתאווה גם בהחלמה תמיד אנחנו מחפשים עוד ועוד 
ולפעמים זה הרבה לטובה 
ואכן אחרי המפגש החי עם החיבור עם שני חברים מעבר לים אחד בתפוח הגדול והשני בארץ הקנגרואים, וזה עשה לי הרבה חשק לעוד עוד עוצמה כזו של פנים, לא רק הקול ישמע  
וסוד הכניעה המנחה של הקבוצה הטלפונית נעתר לבקשתנו, ועכשיו ממש ממש עכשיו השיחה הפכה בחלקה לשיחת וידאו , הפנים אוי איזה פנים זכות מלאות שמחה, זה מחיה החיוך של החברים אלו שאנו צועדים ביחד כבר כ-4 חודשים, 
אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַּיָּם, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כֲּהַמוֹן גַּלָּיו, וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ, וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ, וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׂרֵי שָׁמַיִם, וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת - אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִים לְהוֹדוֹת לְךָ  ה' אֱלֹהֵינוּ 

טוב עבר לו שבוע 
שבוע די מדהים 
השתמשתי בעיקר בשני כלים 

• פתיחת מעגל באינטרנט בשביל להיות ממוקד ולא לשוטט סתם
• עבודה על ההפך מהחפצת האישה להתמקד

ואכן היה שבוע מדהים אבל לא תמיד זכרתי לבצעה את הפעולות הקטנות אותם אלו שמשאירים אותנו נקיים ואכן נראה לי שלא כתבתי כבר כמה ימים חוסר אונים וזה התנקם בי בצורה של מעידה לקראת סוף היום
כן אותם חוסר אונים שאני צריך להזכיר לי שלא אחזור ואנסה ללגום את הלגימה הראשונה ​
רבונו של עולם רציתי לשתף אותך בחלק מחוסר האונים שלי

• יש לי חוסר אונים מול ההרגשה והפרפורים בבטן כשהתאווה מחליטה לנקוש בחלוני, אני עדין לא חרטתי על לוח ליבי שהיא הורסת לי כל חלקה טובה דומה היא לגשם שוטף שיורד על גינת פרחים שרק עכשיו סיים הגנן לעמול עליה והגשם פשוט שוטף את כל הפרחים במורד הזרם אותו גשם שהיה יכול להשקות אותה ולעזור לה לפרוח
• יש לי גם חוסר אונים מול הרצון שיעריכו אותי שיחזיקו ממני כאילו מי אני בכלל 

ובכל זאת רוצה אני להודות לך ה אלוקי על כל החסד שעשית עמדי
במיוחד על הקרוב בין שני חלקי ה'אני'
לא עוד מצד אחד הבחור שמקפיד על תפילות במנין לצד לימוד הגמרא ומנגד נופל ברשת התאווה חדשים לבקרים 

לילה טוב 
לאחר יום לא קל שעבר עלי מצד התאווה הכתה בי שוק על ירך 
ואני כועס זה מילה עדינה על אחד מילדי איך הוא לא מתנהג כמו שאני כן אני רוצה שיתנהג 
החלטתי שאני חורג ממנהגי ופותח מחשב בשעת לילה מאוחרת 
והאמת קראתי ושיתפתי והכי הרבה נרגעתי 
אז לילה טוב לך תאווה לכי לשון כולם פה עסוקים ואין להם זמן בשבילך אולי מחר יתפנה זמן
אני אל תפריעי לנו ושיהיה לך ליל מנוחה 

ושוב עבר לא יום לא משהו
זה מצחיק אבל תמיד למדו אותנו חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה,
יש לי מנהג מאז שקבלתי ספונסר שבשמע קולנו אני מודה לרבונו של עולם על היום שעבר מבחינת נקיות ואחר כך אומר על זוגתי שתחיה וילדי אסירות תודה דבר שחיזק לי את העין הטובה שלא היתה לי כלל
והנה הערב אני מודה לאבינו מלכנו על היום שעברתי בנקיות רגע הרי על מי אני עובד איזה נקיות ואיזה נעלים אולי לא היתה נפילה היום אבל זה לא היה יום נקי ואז הבליח במוחי 'חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה,' כן אני מודה לה' גם על היום הזה עם כל הקושי וההתמודדות שהיו מנת חלקי עם התאווה שהרי בלעדיו כנראה שלא הייתי זוכה לכתוב את הדברים הללו
בנוסף אני רוצה להכות על חטא שכבר שבוע לא כתבתי אסירויות תודה וחוסר אונים ואני יודע שזה דוחף אותי ממש בידים לתאווה
הבן שלי התעורר
ואני רוצה לתת לו את תשומת הלב הראויה לו אז אפרד מכם ידידי 
בלילה טוב 

ושוב עבר לו יום אתמול בתוך הגל העכור
בשיחה הטלפונית דברנו על כנות עד אמש החזקתי שהכנות היא לא לשקר לסובבים אותי די עם השקרים הקטנים הלבנים ועוד כל מיני מילים יפות לשקרים לא ממש יפים
וניסיתי לברר בקול מה הכונה כנות והמנחה אמר במשפט קצר כנות זה לא לרמות את עצמך
ואני הרי באמצע גל וכן אני מועד ואולי אפסיק לרמות את עצמי 
גם בקטע של הלגימה הראשונה ובעיקר בקטע שמה שאני רואה זה לא תאווה הרי זה עובר מסך ברימון
בערב הייתי צריך ללכת למרפאה פצע באצבע 
אני נכנס הרופאה מסתכלת ואומרת לי צריך לפתוח את הפצע וזה יכאב
אני מאשר שולח את היד קדימה ואת הראש אחורה כאילו אם אני לא אסתכל זה יכאב פחות
והיא מתחילה עם מחט גדולה ואני חושב לעצמי תוך כדי
ברור לי שאת הפצע הזה אני לא יכול לנקות מהמוגלה שיש בו לבד ואין לי בררה אלא לבקש את עזרת הרופאה
אז למה בתאווה אני מתעקש לפתור את הבעיה לבד
ואני מזכיר לי שוב את חוסר אונים שיש לי מול התאווה כמובן ביתר פרוט ומקבל על עצמי לשתף מחר חבר יקר בחולשה שלי לתאווה שהיא מתחפשת לאשה רגילה
ואכן הבוקר הרמתי את הטלפון ובקשתי לשתף 
והיום איזה יום נפלא היה השמש זרחה הציפורים צפצפו ואני צועד בשביל ההחלמה 

התגעגעתי לסגנון התיאור שלך

מדויק.
לאו דווקא רימון - כל דבר שמחוץ לעולם שלנו נתפס כדבר לגיטימי שלא אמור לפתות אף אחד, למרות שאנחנו יודעים היטב שאצלנו זו לגימה לכל דבר.

כך עברו להם עוד כמה ימים אתמול התחדד לי מוסג בתוכנית
חוסר אונים תמיד הסברתי לעצמי שחוסר עונים עונה על ההגדרה של ·        " מצד אחד מזכיר לי את הבעיה, מהצד השני עוזר לי לשים את האצבע על הלגימה הראשונה  לא תמיד הקשר בין המעשה לנפילה נראה לעין
תמיד התיחסתי לחוסר אונים כך שזה בעצם מה שגורר אותי בסוף לנפילה מעידה וכל שאר מרעין בישין
אתמול סוד המנחה דיבר על זה שאני לא יכול לבד שאנחנו חייבים להפנים זאת לעצמנו כי כל עוד אני יכול לבד למה לעשות צעדים למה לדבר עם חבר למה לא ללגום את הלגימה הראשונה הרי מתי שארצה אוכל להפסיק אם אני יכול לבד
ובעצם בתוך תוכי הבנתי כי למרות מעל 100 ימים של נקיות אני עדין לא יכול לבד זה נראה לי הבחנה מדוייקת הי ממש לא צועקת לי הנשמה באוזן תתקן את המשפט מעל 100 ימים ואני לא יכול לבד תוריד את ואני עדין לא יכול לבד
למה קופצת לה התאווה די מה הוא ילד קטן אולי גם שלא יסתכל ברחוב ואולי שמשהו יקח אותו יד ביד ויחצה איתו את הכביש 
אכן כן יכול להיות אבל בכביש הוא מתנהג כמו ילד גדול אבל איתך הוא מאבד את הראש ומה שמצחיק בכל הסיפור שכל פעם הוא בוכה לי איך אבל איך איבדתי את הראש והוא שוכח שכנראה כל עוד הוא יחשוב שהוא יכול לבד נחזור תמיד למצב הזה 
אז אין לי כח יותר לביכיוני סרק 
ולכן תחזור אחרי גם אחרי 100 ימים ואפילו אלף ימים נקיים כן וגם אחרי מליון ימים נקיים עדין אין לי כח להתמודד מול התאווה בכל צורה שהיא צנועה וחסודה או ההפך 
ואת תאווה יקרה הניחי לנו רק עכשיו מחר כבר נדבר
אז לילה טוב

תודה על כל השיתופים המחברים האלו...
(לצערי רק עכשיו קראתי את האחרונים)
כיף לי להיות איתך בדרך.

תודה חבר
אני שבתי מהכפור,
וגיליתי כמה פינות חמות,
וזו אחת הנעימות לקריאה,
אתה פשוט כותב מקסים וחי,
חילך לחברותא...
מוטי

שבוע טוב חברים
האמת יש לי כמה נושאים שהייתי רוצה לשתף אותכם בהם
אתחיל דווקא עם הנושא האחרון
שדרגתי את אופני לאחרונה והתחלתי לרכב בשטח
אני מעמיס אותם על הרכב ונוסע לאזורי רכיבה
היום בבוקר יצאתי יותר מוקדם מכרגיל ונכנסתי לשטח לרכב אין נפש חיה אתה עם עצמך ובורא העולם בדרך כלל זה גם זמן טוב להרהורים אבל היום הרכיבה הייתה יותר טכנית להיזהר לא להחליק בבוץ 
בדרך חזרו התאווה חיכתה לי לטרמפ
הרימה את היד ושאלה האם אפשר להצטרף לרכיבה, האמת היא לא בדיוק שאלה אלא קפצה על האופנים תוך כדי רכיבה במורד ההר, לא האמנתי שגם להרים היא מגיע לבד, כנראה גם היא רכשה אופנים נצטרך לציד גם את הנשמה בזוג משלה, בכל מקרה היא נחת לה בתוך מחשבותיי 
חסד אלוקי עלי שהיא עפה לה עם הרוח עוד בדרך למורדות ההר 
והיא לא מוותרת בקלות כי את האופנים אני שדרגתי בזכותה, בזכות זה שהיא עזבה אותי לנפשי, חוץ מהזמן הפנוי שהתוסף לי נוסף לי גם היכולת לפנק את עצמי, דבר שלא עשיתי מאז עומדי על דעתי 
עד אז הפינוק היה רק עם התאווה. 
כנראה קשה לה שאני מכניס דברים אחרים לתוך חיי, והם גם גורמים לי הנאה לא פחות ממנה ואפילו הרבה יותר

מקווה באמת למצוא את הדברים שיותר  טובים ממה ש״היא״ מציעה. ממש מחכה.