אוהבים אותך אמונה. אני אישית גם כשאני לא כנה עם עצמי ואחרים אני לא מתקדם אלא נוסג...

סופ״ש, קשה מתמיד.. מרגיש שעוד מעט זה נגמר. לא יודע מה עוצר בעדי כרגע מלגשת אל האינטרנט הפרוץ שנמצא ממש מעבר לפינה. אולי זה הד השיחה והשיתוף? פתחתי מעגל עם חבר אבל זה חזק ממני. טלפון יכול לעזור אבל למי יש כח או רצון, או שניהם?? לא רוצה שזה ייגמר, שאמצא את עצמי שוב בחושך המנוכר לי ולאשיותי. אבל יש צד חזק, חזק מאוד שגורר אותי לשם.. צריך עזרה, נואש.

זהו. נפלתי.. מחר אקום ליום של לקחים. האמת שחלקם כבר נמצאים במחשבתי

נורא עצוב לשמוע. 
רק דבר אחד אני יכול להגיד לך, כל אחד וההחלמה שלו, כל אחד והדרך המיוחדת שלו, אי אפשר לדעת למה זה קורה. 
אבל תדע לך שאלוקים אוהב אותך והוא איתך בדרך. 
חיבוק.

תודה! שמתי לב שברגע שכתבתי אתמול שאני נמצא במצב קשה, שאני זקוק לעזרה ולא רוצה ליפול קיבלתי זמן די מכובד של פיקחות. ממש הרגשתי יכולת לקום וללכת, להרים טלפון, לעצור את הדבר הזה. אז למה לא עשיתי? שאלה טובה, איני יודע..
אבל לפחות עכשיו יודע אני כי חוויתי, מהו כוחו של השיתוף.. תודה לכם על העזרה ועל העידוד

גם שמתי לב שבשבוע האחרון שבו עשיתי פעולות על בסיס קבע והתמדתי בהן הדברים נראו אחרת. היתה שלווה. גם לקח לתאווה זמן לסבא את עיני לגמרי.. הפעם שמתי לב שהיו לי אפילו לקראת הנפילה הרבה נקודות יציאה שאני יודע בבירור שיכולתי בזכותן להכנע ולהצליח.. נמשיך כך רק להיום. טלפונים וכתיבה בכנות ומתוך מקום של קבלת עזרה.

עשית פעולה חשובה, גם שיתפת בפורום, וגם התקשרת אלי,
שמח שדיברתי איתך,
ולהבא מה לכתוב לך מהעבר שאוהבים אותך,
אין צורך  להתייאש.ההחלמה זה תהליך, לאט לאט אבל זה יקרה בקצב שאלוקים רוצה,
אוהב מאוד זמין תמיד בשבילך.
נ

אמונה היקר
כואב לשמוע 
אבל זה העבר עכשיו חשוב ההווה 
וכמו שכתבת על הפעולות 
אותי זה מחזיק 
אוהבים

מצטער לשמוע, כל כך מכיר את הסופ"ש האלה, 
אשריך שחזרת להתאמן.... בעזרת ה' קל באימונים, לא יהיה קרב

מתחיל שבוע בשלווה, בקבלה של עצמי ושל חסרונותי. בקבלה והבנה שתהליך אורך זמן, רצוף מכשולים וקשיים.. פותח יום בכתיבה שעוזרת לי, הכל מתוך שלווה ומתפלל רק להיום לקבל כח לעשות פעולות ולהישאר נקי.

אמן. שיהיה לנו שבוע נקי.

תרשה לי לצוטט, 
"צריכים עצבים של ברזל"....
קמעא קמעא..... מכיר?

את התרמיל השמן, של המטיילים הרציניים, מחליף לו עתה, רק להיום, תיק קטן רק עם בקבוק מים קטן, מחברת ועט, אה.. והרבה אופטימיות. כי שוב אני לא יוצא למסע של החיים ״לא עוד״, ״זהו, מעכשיו הכל נגמר״ ועוד כהנה הבטחות מפוצצות, אין בכחי לעמוד במסע מפרך כל כך.. אני יוצא לטיול של יום אחד משתדל להוריד מעל גבי חששות, פחדים, וכשלונות, טיול של יום שבסופו אני מקווה למצוא את הדרך הביתה. ואולי מחר נצא לטיול נוסף? מי יודע..

אוהבים, 
החלפת שם, 
היית מקודם "אמונה60" ???
וואלה, זה מבלבל מאוד,  אבל נסתדר, ושוב אוהבים.