ברוכים הבאים, אורח
  • עמוד:
  • 1
  • 2
  • 3

נושא: אור יקרות וקיפאון 5007 צפיות

תגובה: אור יקרות וקיפאון לפני 6 שנים, 2 חודשים #94886

אני מבין את ההרגשה שלך..  בהתחלה בדיוק אני חשבתי כמוך,  כל הזמן עברו בי מחשבות בראש של "אני לא צריך את הדברים האלה..  זה הכל בגלל שאני דיוק,  צריך לתת לעצמי סטירת התעוררות ולצאת מכל זה.. אני לא צריך לשתף אנשים וברגע שאני אהיה מספיק חזק, אני אצליח להתגבר על זה" 
אבל אחרי הרבה שנים,  אני בסופו של דבר הגעתי למסקנה,  ש(אולי לצערי)  אבל אני לא יכול לבד..  כמה שאני רוצה להאמין שכן,  אני לא מצליח לבד.. 

בהצלחה,  תמשיך לעדכן אותנו! 
אוהב ומתפלל
חיבוק! 

"הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק."

תגובה: אור יקרות וקיפאון לפני 6 שנים, 2 חודשים #94896

אז לא יודע אם אני הולך לכתוב בשביל כנות או כסוג של צידוק.
בעוד שעה וחצי יש קבוצה באיזור שלי. אז בדקתי את הדרך הלוך בתחבורה צבורית שהיא סבבה, ואז כשבדקתי את החזור ראיתי שזה יותר מורכב משחשבתי, בלי קשר לזה רציתי להוסיף עוד איזה משהו בחזור. מסתבר שזה עובד אצלי באיסטניקט ממש כמו השימוש. תוך רגע שהחלטתי שלא. אני לא הולך. לא הלוך. לא חזור. נשאר באיזור המוגן. ואני מבין שזה משהו עמוק אצלי. זו דרך פעולה מהותית אצלי. וזה הרבה יותר מסקופ. כי כל הזמן חיפשתי פיתרון לכל הבלאגן הזה, ומסתבר שגיליתי אותו. מזמן. אם יש מקום שאני ארגיש בו חוסר אונים, כאב, חרדה או מועקה, אני פשוט לא אלך אליו. אם יש מקום שאני אסתבך בו ואולי במצב שאזדקק, ואהיה חשוף או שביר אז אני פשוט אמנע מגישה למקום. מלדבר עליו. וכל הסיפור הזה הרבה יותר גרוע מלברוח מהתמודדות, זה לאדות את המציאות של קונפליקט קיומי בעולם. אם יש בעיה כלשהיא אני פשוט אשמיד את השורש של הבעיה. את עצם המציאות שלי במקום ההוא. במקום ללכת לקבוצה ולהסתבך בדרך או שם, או להיות במורכבויות עם אנשים ועם תלות וניסיון ורגשות, אני עושה ריסטארט, וממשיך להסתגר בחדר לעוד כמה חודשים. 

עצם זה שאני כותב כאן מוכיח שזה לא פתרון מושלם, ואני מרגיש כבר את הבעסה והריקנות והחוסר משמעות מתחילות לעלות לי בגרון ואז ישר אני חושב על תוכנית המגירה שנמצאת במרחק כמה מלים בגוגל מכאן. 

וקיפאון

תגובה: אור יקרות וקיפאון לפני 6 שנים, 1 חודש #94947

  • אבי גולן
  • רצף ניקיון נוכחי: 208 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4245

זה הכוח שלך, לכתוב בכנות מה שאתה רוצה לעשות,
הכוח שלנו זה להמשיך לבוא עם הפורנו ביד, בחוץ נמות בפנים נקבל קצת שפיות, תתחזק איתנו תמשיך לבוא עם כל ה.... ובעז"ה נגיע רחוק.

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: אור יקרות וקיפאון לפני 6 שנים, 1 חודש #94992

ראש השנה. מתפלל להיות בנכונות של התחלה, ובו זמנית בלי האובר דרמתיות של מה שזה אומר

וקיפאון

תגובה: אור יקרות וקיפאון לפני 6 שנים, 1 חודש #95008

אור יקר, מגיע לך שאכתוב יותר מסתם שלום, אבל זה מה שאני יכול כרגע. מסמן לי את השרשור הזה. כמו שאתה יודע, אני מאוד מאמין בך, ומאמין באור היקרות שבתוכך. ראיתי אותו מאיר מתוך עיניך. חיבוק

תן לו משלו, שאתה ושלך - שלו
וכן בדוד הוא אומר "כי ממך הכל, ומידך נתנו לך"

תגובה: אור יקרות וקיפאון לפני 6 שנים, 1 חודש #95010

אז ראש השנה, אלוקים ותשליך.
אולי בגלל שגדלתי בחברה נטולת בנות (חוץ מהמקום בו הצלחתי למצוא אותן למרות הכל), התשליך, בו כל הקהילה יוצאת על שלל מיניה, הייתה מבחינתי חוויה. לא שהייתי מסתכל בצורה בוטה או בוהה. הולך רגיל, מדבר רגיל, אבל עצם המעמד היה גורם לי להתרגשות כלשהיא. וכתמיד יש לי גם את הפנטזיה החבויה, שהנה אני חושף אותה, שאני מאמין שמישהי תחשוק בי, אני רק יעבור והופ, היא תתאהב וכו. לאו דווקא בהקשר המיני, אני יכול להסתפק בהקשר של הערך שלי. 
בכל מקרה. אני חשבתי שמנחה בשעה מסוימת, ולאחריה כל הקהילה יוצאת לתשליך המסורתי. ככה גם אמרתי לאבא שלי. אבל איחרנו בחצי שעה. כל הקהל נוהר לכיוון התשליך, ואנחנו מחפשים מניין. כמובן תוך כדי שאנחנו מנסים להשתלב בעדר הזה. זו גם נטייה שאני שם לב אליה, הקושי לוותר על הנהירה הזאת ולחתוך, אני מסוגל ללכת בעיניים סגורות רק שיהיה את כל האנשים האלה מסביב ושיהיה את התחושה שהולכים לאנשהו. ואז, אני כולי בעצבים, תת מודעיים, כי, מרגע לרגע אני קולט שהשנה אני לא אהיה בתשליך שמשום מה מרגש אותי, שאת הסבה לעיל קלטתי רק אחרי זה. 
ואז אבא שלי מוצא מניין. בית כנסת נדח שמסתבר שבדיוק חיפש מניין. וזה בדיוק סוגר פינה, ואני מבין שקרה כאן משהו, תוך כדי התפילה והתשליך שאנחנו עושים סביב נטלה, לבטל את רצוני מפני רצונו, או איך שלא אומרים את הרעיון הזה באלף דרכים, שהמלכת השם הרצינית נמצאת בדיוק במקומות האלה. אבל אני עיקש וגאה מכדי לקבל שיש לאלוקים תוכניות אחרות לגבי, אפילו שאני קולט שמתרחש משהו. 
אני חושב שזה מתקשר גם לעקדת יצחק, כך חשבתי למחרת בקריאת התורה, הניסיון הגדול של אברהם היה לוותר על הניסיון, לוותר על כל מה שהוא עשה בימים האלה, ולא, לא לגעת אפילו בקצה הצפורן של יצחק. ואיפשהו זה יותר קשה מכל הדרך. וזה המקום של לוותר. ולקבל משהו שגדול ממני. 

לא שכל התובנות האלה יעזרו לי להיות נקי. מתפלל לנכונות. אני צריך את המצרך הזה השנה

וקיפאון

תגובה: אור יקרות וקיפאון לפני 6 שנים, 1 חודש #95090

נפלתי, ואני מרגיש חרא וכל זה. ואני מרגיש כל כך פתטי עם כל הניסיון הזה לחזור ולכתוב ולנסות שוב. מסתבר שבפנים בניתי על דרך כמו שהתחלתי כאן, ולהיות נקי ספיישל ליותר משנה, אבל הנה. וזה כל כך פתטי להשתמש כשאתה יודע כבר את הכל. כשאתה רואה את זה מגיע. וראיתי את זה הרבה בימים האחרונים. ואז לוותר על כל ההגנות. לזרוק את כל הרצונות לזבל. לסגור את הדלת. בלי לנסות להסתיר מעצמי שאני הולך להשתמש עכשיו. ולדעת שזה רק מעמיק את החור. פיזית. כי שבע שעות נונסטוף של כימיקלים כשאני מרגיש מסומם על אמת לא יוסיפו לי כלום לרזומה.
אבל עכשיו אומרים לי החברים בראש של התוכנית, צריך לקבל גם את זה, גם זה משהו מהדברים שאי אפשר לשנות, שזה שוב פתטי כי מאיזה שלב זה מוגדר ככה, תוך כדי שאני בבולמוס ואני חושב שעצם זה שהתחלתי לחפש תמונות זה כבר נחשב לנפילה בטבלה של התשעים יום ואז כבר להגיע לחומרים כבדים ולהוריד איזה מאתיים קבצים למחשב. חייב באמת לא להיות תלותי בזה, אומר לי בראש עוד חבר בקבוצה, שהערך לא יהיה תלוי גם במספר ימי הנקיות. 
אז לנסות לעשות משהו עם עצמי. זה הכי בעסה כל הסיפור הזה. שאני יודע את ההתחלה ואת הסוף. הרבה מלל. הרבה נסיונות וכלום בשורה האחרונה. אולי אל תגזים, אומר לי החבר השלישי, זה דרך יש עליות וירידות, אתה צריך לקבל את זה שגם זה מאלוקים, לא מקבלים תוכנית החלמה כבקשתך. והנה, תראה את זה שהיו לך כמה ימים נקיים, אומר הרביעי שאני לא סובל, תגיד תודה עליהם. 
הכי גרוע בזמנים האלה, ואני מפחד לכתוב את זה ולשתף, שאני מרגיש שתכלס' אין לי חיים, שכל הנסיונות הפתטיים האלה לזוז ולכתוב ולנסות לחיות הם רק איזה ניסיון לכסות את הבור של הביוב עם כמה דיקטים, אין באמת סיכוי, אין באמת תקווה. 
אבל נו, אומר החמישי, אתה הרי יודע שזה לא לגמרי ככה, ורגשות הם לא עובדות, והייתי נקי שנתיים חבר, שנתיים, זה אומר שיש דרך. 
ועדיין. עכשיו אני מרגיש שאין כלום. שהכל משחק. ושאין לי כח לשום דבר. 
מובן, השישי, אתה משומש. שילכו לעזאזל כולם. וכמה אני פתטי. 
נו, לפחות נקודה אחת של אור, אני אומר את המצב הנוכחי ולא מנסה להסתיר, זה אני וזה חלק ממני עם כל ההשלכות שיש לזה

וקיפאון

תגובה: אור יקרות וקיפאון לפני 6 שנים, 1 חודש #95093

  • לא אכנע
  • רצף ניקיון נוכחי: 1 יום
  • מנותק
  • חבר חדש
  • הודעות: 17

וואו כל כך נכון איך שמזג האוויר יכול להחזיר אותך לכל מיני דברים....
ממש מפחד מהחורף....ולהיזכר שהיו דרכים שעזרו לי "לחמם את הלב"

אור יקרות כ"כ מזדהה איתך..כל יום שעובר אני מפחד שזה היום האחרון שלי...
כל פעם אני אומר רק הפעם... (ואפילו לא "רק היום")
בהחלט עוזר לי שאני יודע שיש לחצות את ה90 יום...אבל אתה כבר היית בסרט הזה..
וגם 12 הצעדים שנותנים לי כלים להתמודד עם קשיים...
ועדיין אני מצליח רק לחצות את השעה הקרובה...
לפי מה שאני מבין הרעיון שגם אם נופלים אם עשו את הצעדים נכון אז יש את הכלים לא ליפול שוב..
אם כי שאני לא מאמין שאם אפול אצטרך להשתקם מהנפילה....
בכל אופן בהצלחה!!!ואל ייאוש.
תנסה שוב-כאילו שיש אלטרנטיבה יותר טובה..
ורק לחשוב שאחרי חודש...הנפילה תהיה יותר טעימה וכיפית...אחרי חודש של צמאון...
מחשבה שמנסה לסלק אותה כל הזמן.....

תגובה: אור יקרות וקיפאון לפני 6 שנים, 1 חודש #95105

אחי היקר, מדי פעם אני שואל את אישתי אם לא משעמם לה לשמוע אותי אומר לה שאני אוהב אותה והתשובה היא שלא, אז אאחל לך באותה דרך. כולם כתבו לך משהו דומה אבל גם אני רוצה לאחל לך בהצלחה.
ושה' ינחה אותך לחוף מבטחים בו תרגיש את עצמך שלם ותוכל להתחיל תהליך של נקיות.
כולנו מכורים וחולים, כל אחד ברמתו שלו.
מחזיק אצבעות!

תגובה: אור יקרות וקיפאון לפני 6 שנים, 1 חודש #95148

בהצלחה אחי היקר. לא ליפול ולא להישבר.
אנחנו כאן איתך.
אוהב אותך
חיבוק 

"הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט לַצַּדִּיק."

תגובה: אור יקרות וקיפאון לפני 6 שנים, 1 חודש #95150

תודה חברים. אני קולט שאחד הניסים בסיפור הזה שלראשונה בתקופה האחרונה הנפילה גרמה לי להרגיש רע, אחרי הרבה תרגולים של נפילה + טשטוש + עוד נפילה, שכחתי כבר את קיומה של האופציה הזאת

וקיפאון

תגובה: אור יקרות וקיפאון לפני 6 שנים, 1 חודש #95163

מאז שראיתי את התיאור של הכימיקלים במוח באחד הפרקים זה לא מרפה ממני. והבעיה שמהרגע שראיתי הסבר לוגי פיזי לכל ההתמכרות שכחתי את העיקר. כל ההתמכרות שלי לא התחילה מכימקלים. זה שאני מכור למין זה רק תוצר של צורך. ואם אני רוצה להשתנות אני אצטרך לגעת בנקודה הזאת ולא בטיפול כימי כזה או אחר, זה לא שם

וקיפאון

תגובה: אור יקרות וקיפאון לפני 6 שנים, 1 חודש #95177

אבל כל עוד אני רק אדבר, גם אם אכתוב כאן בפורום וארצה את אור יקרות ואתן לו את מנת הסימום היומית של התקווה שהנה זה הדרך והכל יהיה בסדר בסוף, אני אשאר בחרא, כי אני לא פועל באמת מתוך נואשות, לא באמת מסכים לוותר, הנה, הספונסר למשל, כבר חודשיים אני לא בקשר איתו, ניסיתי פעם פעמיים, אבל לא עבד, אבל אני לא מתאבד על הנושא, מעביר את זה כאילו פתאום משהו ישתנה בלי שאני אעשה את הצעד הזה.

וקיפאון

תגובה: אור יקרות וקיפאון לפני 6 שנים, 1 חודש #95179

רק רוצה להגיד משהו לפני שבת: איפשהו בפנים אני מרגיש שאלוקים איתי, גם אני מכחיש את זה ולא בא לי על זה כי אני רוצה להמשיך את הסיבוב, ברגע שהתחלתי לפתוח את דפי האינטרנט קיבלתי פתאום שיחה מחבר, אחר כך, המחשב לא עבד רגע, ובשלישית קיבלתי הצעה לצאת מהבית לאיזושהי משימה שיכולה להסתמן כטובה, אבל לא, אני טרקתי את הדלתות אקסיט האלה, לא נתתי לשום דבר להפריע לי להרוס את עצמי לעוד כמה רגעים

וקיפאון

תגובה: אור יקרות וקיפאון לפני 6 שנים, 1 חודש #95232

זהו, טוטאלוס. לא מנסה לשחק אותה, אבל לא רואה שום סיכוי. אומרים שזה מתנה, הייאוש. לא יודע. אין לי טיפת נכונות לזוז

וקיפאון

  • עמוד:
  • 1
  • 2
  • 3
זמן ליצירת דף: 0.68 שניות

Are you sure?

כן