חזרתי ממסע בשטח, נשמתי אבק, אכלתי חול, ישנתי על אבנים -  היה לי קשה. פעם הייתי מנחם את עצמי שאוטוטו זה נגמר, חוזרים הביתה ושם כידוע מחכה לו בשקט המחשב הקטן והנאמן. אבל היום זה לא פעם היום אני כבר לא רוצה את זה, אבל כן רוצה, אבל לא. אווווווויייייייי

רוצה או לא רוצה זאת הבעיה שלנו בדר"כ.
תסתכל כלי 8 במדריך (פעולות הפוכות), יכול להיות שזה מאוד מאוד יעזור.

ט' באב, חוזר הביתה מבית הכנסת, מבולבל, מתוסכל, עצבני וכו', מה יכול להיות יותר מרגיע מ. . .
לא יודע מה לעשות עם עצמי, מרגיש אבוד בים התאווה, זקוק לעזרת אלוקים וחברים, בלי זה אני לא יכול.

תודה "למה אבא" על העידוד, היית לי כטללי תחייה
(מישהו הגיב לי אני לא לבד, זה מה שאני צריך כרגע - לצאת מהבדידות השקט והחושך)

יומן יקר,זה זמן רב שאתה נטוש ללא דורש ומבקש, קשה לי, קשה לי לכתוב ולשתף אחרים במסע שלי (אם אפשר לקרוא לו כך), מה אני יכתוב ?, שאין לי כח לעשות את הפעולות הנדרשות ממני ?.שקשה לי להתקשר לחברים?, לוותר על התאווה ?. למה לשתף אחרים בקשיים שלי, למה לפתוח חלון ולהראות לאחרים את הג'ורה שלי, למה ?
אני יושב מול המחשב כל יום וכותב ....... ומוחק, כותב ומוחק.
מתפלל לאלוקים שיעזור לי לעשות את מה שאני צריך לעשות.

מלכתוב לך אוהבים??!!
אבל אני מכיר את המקום הזה, בשבילי אני יודע שהפעולה לעשות טלפונים לחברים, אני עושה בעל כרחי, זה החמצן שלי, תנשום עמוק ותבקש מאלוקים שייתן לך כוח לעשות את הפעולה הבאה הנכונה, כולי תקווה בשבילך.

תודה אבי. לא היה לי צל של ספק שאתה תהיה הראשון להגיב לי:blush:.

חזרתי ממסע יומי מפרך שטח. תמיד אחרי הליכות וכדו' התאווה עובדת אצלי שעות נוספות, אולי זה לא טוב לי ?

לי זה קורה שאני נמצא בסביבה ללא תאווה ואז עובר למקום עם תאווה ..

גם קורה לי שאני עייף שאני נמשך יותר לתאווה..

עוזר לשמור על יותר חיבור במקרים חריגים..

המון הצלחה שיהיה יום נקי!

אויייייייייייייייייייייייי
נפלתי עכשיו.
חשבתי להוסיף לכותרת סימן שאלה, אך לא, זוהי לגימת התאווה האחרונה שלי (רק להיום)
אשתף פה מדי יום בהתקדמות, אנא עזרו לי, כי לבד אני פשוט לא יכול

תודה על הכנות, אני יודע שקשה לך להודיע על הנפילה, בגלל זה אני מצדיע לך, תזכור שאנו לא בתחרות עם אף אחד, אנחנו צריכים להתמקד ביום הנקי שלנו.

אבי ואלי - תודה רבה.
בחסד עליון מסכם (כמעט) יום נקי,  אסיר תודה על כך.

כשראיתי את הכנות שלך, שאלתי את עצמי 'אז איפה החושך'?!
אחד הבעיות שלי עכ"פ היא שאני מחפש את האור, והוא נמצא כאן ממש מתחת השטיח, אני רק צריך להרים את השטיח, להסיט את הווילון, ואז הוא יאיר, ויאיר באור גדול, או שלא יתן לעיני תנומה, ולחושי להרדם ולשקוע שוב באפלה.
איפה האור יקירנו, כואב לי על הנפילה שלך, אני מכיר את ההרגשה הזו יותר מידי, א. אוהבים אותך! כן, אצלינו בתכנית זה כמעט כמו להגיד 'הלו' כשמרימים שפורפרת, אבל זה באמת, ואתה יודע למה? אז ככה: 'אנחנו חולים איתך וממילא עליך'. רק מי שחווה חולי יודע להשתתף עם החולה האחר בצורה מלאה! רק מי שנמצא כאן יודע שאתה באמת רוצה, שאתה באמת לא יכול, ושאין לך שום דרך אחרת מלבד להתרומם, להתנער מהאבק שקצת דבק בך בנפילה הזו, ולהמשיך ליסוע במסע החיים המופלא הזה, מסע שכל רגע בו שווה הון, גם אם באמצע הדרך נפלת, תמיד יש לך לאן לחזור, אף פעם לא אבדת את הדרך, את התקוה, ויעידו על זה המחלימים הרבים שכבר נפלו וכבר קמו ושוב נפלו ושוב קמו והיום הם עם שני רגלים מוצקות על הקרקע עם נעלים הרבה יותר נוחות, ללא חששות מתמידות מנפילה. - סתם יצאו לי מילים בלי קשר, אבל אני אוהב אותך ידיד שלנו.