שלום חבר יקר
רציתי לשתף מושג מעניין
אדם שמכור, ולא משנה למה הוא מכור. יש בעצם משהו שקורה במוח.
לכולנו במוח מופרש הורמון דופמין בזמן שאנחנו עושים דברים שהמוח מגדיר כייף. כגון טיול, אוכל טוב, זוגיות, וכו'... למכור מופרש פי כמה דופמין כשהוא משתמש בסם שלו, מה שיוצר מצב שהמוח חייב לוותר על כמה דברים שהוא אוהב. לדוגמא אותו מכור כבר לא יהנה מטיולים או אוכל וכדומה, או שיהנה הרבה פחות (מה שמסביר למה מכור לא יהיה רעב, צמא או צריך להשתין בזמן שימוש, או יוותר על דברים כייפים בשביל הסם). עד שהאדם מרגיש ממש בדיכאון בלי הדופמין שלו. והסם שמביא לו את הדופמין, בסה"כ משמש כמשכך כאבים בלבד למצב הרגיל (הדכאוני) שלו.
בקיצור מכור זה הפרעה במוח.
וכשאדם מנסה להפסיק, הוא בעצם מנסה לתפקד בלי הורמון מאוד חיוני, דופמין. וזה בלתי אפשרי עד כדי שהגוף רואה בזה פיקוח נפש ממש. והוא ינסה להשיג אותו בכל דרך.
יש אנשים שלא כל כך נפגעו, ואחרי 90 יום בערך המוח מתחיל להפריש דופמין מדברים אחרים, והוא מצליח כך. אבל אוי ואבוי לו אם הוא ישתמש בסם שלו שוב. הכל יחזור חלילה.
ויש אנשים שגם אחרי 90 יום הנזק נישאר. התרופה שלו זה קשר רוחני תמידי. ואם יהיה לו קשר רוחני, שיטפח אותו כל יום, אז הוא יכול להיות אדם מאושר, ועם דופמין נורמלי. ויש אומרים אפילו יותר מאושר מאדם נורמלי. אבל זה דורש טיפוח יום יומי. לכן עלינו ג"כ לעשות דברים שיפרישו דפמין נורמלי אצלנו, כמו טיולים, ספורט, אוכל, וכדומה.
למצב שבו המכור מתחיל את המסע להחלמה של המוח שלו, קורה דבר שקוראים לו withdrawal (קריזים בעברית). מצב שהגוף פיזית מרגיש שאם הוא לא יקבל את הסם, הוא ימות. כמו דופק לב מוגבר, שילשולים או עצירות או שניהם יחד, סחרחורת, זעה, דיכאון, בחילות, התקבצויות שרירים, ועוד הרבה סיפטומים מטרידים (חוויתי אותם אישית, ועוד). עלינו לטפח קשר רוחני, ולעשות דברים שיגרמו לנו הפרשה נורמלית של דופמין. מין הוא ההיתמכרות הכי דומה לסמים כמו קוקאין, ו- LSD. הסיפטומים חולפים. אני מקווה שהסברתי את זה נכון, ושלא בילבלתי את השכל.
אני חושב שדייקתי, אבל אני רק בן אדם שיכול לטעות.
מחלימים בסוף, אבל אני חושב שזה עוזר לדעת מה עובר בגוף.
החלמה מהנה (עצם ההחלמה נהיה כייף מתישהו). בהצלחה
