תודה ישראל.
אהבתי את הרעיון של  "איפה החושך".
אולי כנות תביא אותי בהמשך להחלמה ולאור אך כרגע אני עדיין מרגיש שחשוך וקר בסביבה שלי

בחסד עליון מתחיל יום שני של נקיות, מתפלל להשאר נקי רק להיום.

בצעירותי שמעתי על אחד מגדולי האדמורים שאמרו לו שזה לא קונצ' (לא חוכמה) שהוא רבי גדול, שהרי הוא לעולם לא יוצא לשוק וממילא אין לו תאוות, וקל לו להיות רבי, ענה להם אותו אדמו"ר שבמלחמה לא מחפשים קונצ'ים, מחפשים להתרחק מהסכנה - ולא מנסים להתקרב אליה כדי להקרא גיבור.
אני מסכים איתו מאוד, כי גם אם אני לא פותח את המחשב על מנת ......., מספיק לי לצאת לרחוב ורק להרים את הראש כדי לבדוק מתי האוטבוס מגיע, והופס, בנות ישראל בעירי היקרה מזכירות את אדם וחוה קודם החטא.
מה עושים ?, אולי הקוטב הצפוני הוא הפיתרון ? 

איפה האור כתב on 31 אוג' 2016 06:45:

אולי לדעתך הפתרון הוא סירוס?
מה דעתך?
אני משער שדעתך שזה לא פתרון, כמו שמוות ל"ע הוא לא פתרון.
אז כל עוד שהאפשרות של לגור בקוטב הצפוני או הדרומי אינה רלוונטית, עזוב את העיסוק בזה, וממילא בכל מה שהוא לא פתרון, ותנסה להתמקד בפתרון שנמצא כאן ועכשיו.
בנות ישראל נמצאות כאן זה נתון, לחכות לאוטובוס כנראה אתה חייב זה גם נתון, להרים את העיניים ולא ללכת איתם כבושות בקרקע זה אולי אפשרי ויש כאלו אוחזים שם, אבל לרוץ יש ממסך מחשב מלא פורנו לעצימת עיניים זה גם בלתי מציאותי, לכן בא נצא מכאן לדבך ונחשוב לאור הנתונים הללו ולאור מה שעומד לפנינו איך מסתדרים.
בהצלחה אוהבים אותך.

>גם

 כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי►

איפה האור כתב on 31 אוג' 2016 06:45:

אוהבים אותך איפה האור היקר
מזדהה מאד עם תחושת התסכול מהסובבות אותי, שמעתי על רב אחד שהתבטא בחריפות במילה "הטרדה" בהתייחסו לדרך שבה חלק מבנות חווה מתלבשות היום, אז מה אומר אזוב קיר כמוני.
אני מכיר את הסיפור שהבאת בגרסה טיפה שונה ועל מישהוא אחר שחי לפני שלש מאות שנה בערך, אינני ראוי להסביר את דרכם של קדושי עמנו, אני יודע על עצמי שאני כרגע במקום אחר, אני נמצא במקום שדורש ממני להתהלך ברחובות ולתקשר על בסיס יומיומי עם הסובבות אותי, וההבנה שאני בונה לעצמי סיפורים ופנטזיות בראש, הייתה אחת הסיבות לכך שאני פה מנסה לשפר את המצב הזה במוחי, וזה בחסדו יתברך קורה לאט לאט, ככל שאני מצליח בחסד בוראי החנון לזכות לעוד יום נקי אני מצליח להסתכל עליהן בצורה יותר נורמלית ולא כמשאבות הנאה למוח המכור שלי.
עלי לזכור שהפתרון לכל הקשיים שלי הוא תמיד אני ומה שקורה בתוכי פנימה, אני מנסה להאמין שאם נשלחתי לעולם בזמנים הללו ע"י בוראו הרחום בעל כורחי, זה בשביל לחיות בו ולא בשביל לברוח ממנו, כנראה שהוא מאמין בי וביכולתי להישאר שפוי למרות כל הסיבות המוצדקות לחלוטין לצאת מדעתי.

וזה בהחלט אחד האתגרים הכי קשים בהחלמתי להצליח להחלים למרות שאני בקשר רציף עם פוטניצאל הרסני.
מה שעוזר לי לפעמים להתעודד זה להיזכר במה שקראתי פעם מהרב קוק שהדרגה הכי גבוהה של הבריאה - דרגת קודש-קודשים קורית כאשר הקודש והחול הולכים בשלום יחדיו:

מתפלל לעזרה וסיוע מהכח העליון שלי להצליח למזג את הקודש בחול. אמן.

תודה פנימה על הדברים המיוחדים והפנימיים שהעלית כאן.
אני חושב הרבה לאחרונה, שהקושי העיקרי שלי שהביא אותי להתמכרות - ושמקשה עלי את תהליך ההחלמה, זה הרצון להגיע ליעד (חיים  טהורים של קדושה ופרישות) בלי להתמודד עם המסלול הקשה (מאתגר) שבדרך.
כשאני נופל אין לי חשק (באותו הרגע) להשתמש בתאווה ואז בא לי בטוב להתחזק, ברגע שזה מתחיל להיות עלי לעול אני מתייאש, ואז הדרך חזור לתאוה קצרה ביותר.
תמיד שוויתי בנפשי שעבודת ד' שלי צריכה להיות כזו שתביא אותי למצב שבו יום אחד לא יהיה לי קשה, לא עם התאוה ולא עם שום דבר גשמי אחר, כלומר מסלול עוקף קשיים תסכולים וכו', אני מנסה לעלות באותו מעלה דמיוני שבראשי וכשאני רואה שהדרך הזו רק מעוררת בי את כל הקשיים והתסכולים הרדומים להם אי שם, אני מחליט לחזור לאותו מקום בטוח ורגוע שבו אין תסכולים (עד הרגע שזה נגמר).
אני מבין היום שמה שראיתי כל השנים כעבודת ד' (פרישות טהרה וכו') הייתה בעצם עבודת עצמי כי לא את ד' ניסיתי לעבוד אלא את עצמי - את החיים הוורודים אליהם שאפתי להגיע, וכאשר לא הצלחתי לברוח מהקושי (התאוה), בדרך לעצמי, אז ברחתי לעצמי דרך הקושי (התאוה)

מר איפה האור, נהניתי מהדברים שלך.
שמתי לב שהההה שאיפה שלך הההפסגה שהינך רואה בחיים היא, להגיע אל חיי פרישות וכו' וכו'.
זה יפה, זו דרגה, נראה לי הקטן בעניותי מתוך מיטת חוליי חולי התאווה, שההההשאיפה שלי בחיים והמקום שאני רוצה להגיע אליו הוא להיות 'אדם' להיות 'נורמלי' כרגע אני חולה בחולי הבהמיות ששולט בי שלטון בלי מיצרים- אני רוצה להיות נורמלי, להיות קודם כל אדם! הולך על שתים מושלם- אח"כ אני ינסה אולי לחשוב מה עושים הלאה.
מיימי לא ראיתי חתול שרוצה להיות מלאך. מיימי לא ראיתי כלב שרוצה לעוף כמו ציפור, מיימי לא ראיתי פרה שרוצה להיות זבוב.- טבע הוא שטבע אלוקינו בבריאה שהחיים טוב להם עם מקומם, החולי שלנו הוא חיפוש מחוץ להגדרת החיים שלנו- הלואי ונזכה להגדיר את מטרת חיינו כאנשים בצורה בריאה וטובה, אח"כ אם תרצה נפגש נחפש בגוגל אולי יש פורום של אנשים שחפצים להיות מלאכים!!!!
הי' שלו' ורוב ברכה.

מתכונן לשינה.
בחסד עליון מסכם יומיים נקיים. אסירות תודה.
לילה טוב ונקי לכולם

לקראת סיומו של היום השלישי לנקיות.
לא נעים לי על ההתבכיינות, אבל אני מתוסכל (הכי מודגש שיכול להיות). אני באמצע איזה פרויקט אומנותי גדול מאוד (משהו עם גילוף וחריטה), שהשקעתי בו הרבה אנרגיות, ומתברר שלא אמדתי נכון כמה דברים, כרגע אני לא מוצא פתרון וכנראה שהעסק הולך לזבל. התסכול הענק הזה שגואה בי ברגעים אלו מאיים להפיל אותי לקרשים.
עזרו לי כי לבד אני לא יכול

מתפלל.

הנה אנחנו איתך יד ביד, מוזמן תמיד להתקשר אלי 24/6 תזכור שלבד נכשלנו.

לא יודע מה חשבתי לעצמי באותו הרגע שכתבתי את המשפט הזה, אך עכשיו אני ב"דודה" רצינית, ואין לי שמץ של מושג ירוק איך אני עובר את זה ונשאר נקי.
תודה על אוזן קשבת. שבת שלום

מר איפה האור היקר מאד,
יש לי רעיון בהקשר למה שכתבת:
חשבתי שאולי אתה מחפש את האור וזה בסדר, אבל במקום לחפש נורת ליבון כדאי שתתחיל לחפש את האור בלדים!
ההבדל בין לדים לתאורה רגילה שהלד מאיר במקומו! התאורה האחרת מפיצה זורקת אור.
תחפש את האור, אבל כאן ועכשיו במקום. תחפש את הלד!!
איפה הלד!

פנימה כתב on 31 אוג' 2016 08:46:

אהבתי איך שזה נשמע...
'איפה האור היקר', 'אוהבים' אותך!

חבר סיפר לי שקרא על כך שהחלמה אמיתית מתחילה רק אחרי 5 שנים. הוי אומר: ההחלמה היא בראש שלנו ולא במעשים. כמובן שיש צורך להתחיל במעשים כדי להשפיע על הראש, אבל חושבני שלפעמים מעשים יכולים להיות לאו דווקא הימנעות אלא פעולות שתוכנית הצעדים מציעה, ואו אז תבוא הגאולה וההשפעה על כלי המעשה ובסופו של דבר גם על הראש. כך אני מרגיש כרגע במצב הנוכחי שלי.

אוהב אותך אח יקר