ברוכים הבאים, אורח

נושא: חיים פנימיים 20013 צפיות

תגובה: חיים פנימיים לפני 1 שנה, 3 חודשים #136989

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2813 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 812

שלום אחים יקרים
מה שלומכם?
עברתי תקופה מאד מאתגרת בחודשים האחרונים,מבחינה כלכלית/נפשית/זוגית וממילא 'החלמתית', כל דבר שמערער לי את היציבות הנפשית הרעועה ממילא שלי, ישר משליך אותי להרגלים הישנים והלא טובים, כשהתאווה עומדת לה בראש הפודיום כאפשרות הבריחה האולטימטיבית,
מודה לה' על כך שלגמרי לא בכוחי נקי 'רק להיום' בחסדו יתברך של יוצרי הרחום, לפחות 'מדברים קשים' ומאוננות, זקוק לעזרה מבוראי שאצליח 'רק להיום' לעשות ויתור גם על תאווה יותר 'קלה', (קלה לפחות מבחינה אוביקטיבית), ולזכור שגם קצת רעל יכול לשבש את כל המערכות והשעונים שלי. ועדיף לי בלי רעל בכלל.
מצרף כאן התכתבות שלי עם חבר יקר, כמענה לשאלתו 'מה עושים כשיש קריזים קשים לתאווה',
גם בשביל תזכורת עתידית לעצמי, והלוואי שיהיה גם לתועלת, ושיהיה לכולנו עוד יום 'רק להיום' שבו נצליח עוד טיפה לצעוד ולהתקדם במעלה דרך ההחלמה והחיבור לעצמנו ולאבינו האוהב.

שאלה:
איך לדעתך מתמודדים בזמן קריז קשה?

תשובה:
שאלת השאלות..מי שכבר נמצא בתוך קריז חזק רוב הסיכויים שבסוף ייפול, וחלק מההחלמה זה להבין שזה בסדר, היה פעם צדיק מאד מיוחד שקראו לו 'יוסף הצדיק' והוא עמד בניסיון רציני ועד היום הוא הסמל והדוגמה לאידאל הזה של להחזיק מעמד גם בקריז קשה, מה שאומר שאין לנו לשגות באשליות שאנחנו נצליח להתגבר על קריזים כל הפעמים אם בכלל.
ואצלי, לפחות בשנים הראשונות של הניסיון לעלות על דרך ההחלמה הקריזים היו מפתיעים אותי.
לימדו אותי שאפשר - לנסות לשתף חבר, לרדת על הברכיים ולהתפלל לבוראנו הרחום, ולנסות להעסיק את המח במשהו אחר,מעבר לזה אין טריק קסם שאני מכיר, לפחות לא בדרך ההחלמה שלימדו אותי.
מה שכן, אחרי נפילה ואחרי שנרגענו מכל רגשות האשמה שלנו מול כל הסובב אותנו.. צריך להשקיע את עיקר הרצון והפעולות ב:
1- להרחיק את הטריגרים לקריז עד כמה שאפשר. וזה לפעמים ממש ממש לא פשוט כי מתח מול אשתי למשל יכול להיות סיבת הקריז, אז זה אומר שאני חייב לטפל בקשר הזוגי שלנו. משימה לא פשוטה לאף אחד בטח לא למתמודד מול התאווה.
2- לקבל את העצמי שלי כרגע בלי השוואות מול אחרים או מול הציפיות שלי מעצמי ומההחלמה שלי, ולהבין שיש לי מערכת הפעלה במח שנבנתה לאורך כל שנות הנפילות שלי, וכדי להתגבר עליה עליי לבצע יום יום פעולות שייבנו מכונה יותר חזקה ממנה שתשלוט על מכונת הקריזים והנפילות.. ואם לא אמשיך לתחזק את המכונה החדשה, המכונה הישנה תתעורר ותשלוט בי שוב.
לימדו אותי וכך אני חווה שההחלמה עם הזמן עוזרת בשני מישורים - גם להרחיק יותר ויותר את משך הזמן שבין הקריזים, וגם את היכולת לזהות יותר ויותר מרחוק את הקריזים מגיעים, ואז יש לי יותר מרחב תמרון ויכולת ורצון לשנות את הכיוון של המח שלי כך שהקריז יתמוסס מעצמו מרחוק.
זה בגדול תהליך ההחלמה שעבד אצלי רק להיום.
גם אני חווה קריזים מדי פעם ומתפלל לבוראי להישאר נקי רק להיום ברוב רחמיו.
שה' יהיה בעזרנו להסתכל על הצעד הקרוב הקטן האפשרי לנו היום. ולצעוד אותו.

באהבה
'פנימה'

- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

תגובה: חיים פנימיים לפני 1 שנה, 3 חודשים #137018

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 40 ימים
  • מחובר
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4289

אני השואל... תודה על העלאת השאלה... התכנון שלי היה להעלות את דבריך ולכתוב עליהם כמעין ביאור והרחבות... אך טרם התפנתי לזה. מאוד התחברתי לדבריך והמיוחד בהם - שאתה כותב אותם מתוך נקיות של שנים ארוכות.

תודה רבה על התשובה!

תגובה: חיים פנימיים לפני 1 חודש, 2 שבועות #143490

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 4 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1891
[quote="פנימה" post=92599 date=1471259436 catid=2][dir=rtl]שלום חברים יקרים

תודה אחיד והאברך על התגובות. אוהב.

הצום עבר, תשעת הימים עברו, שלשת השבועות עברו, ואפשר להתחיל לעשות חיים, פנימיים..
בשנים האחרונות הרגשתי צורך ל"החריד" את עצמי בתשעה באב עם סרטים מחרידים מהשואה, סוג של "פורנוגרפית מוות", בחסד ה' הפעם נתתי לעצמי לחוות את היום בלי עזרים גרפיים מוגזמים, ממילא לא אצליח להכיל שבריר ממה שהיה שם, וזה לא בריא לי לראות את זה, השנה הסתפקתי בצפייה בראיונות ושיחות של אנשים שהיו שם מכל צידי המתרס, זה הספיק והותר, ואפי' קצת בכיתי בקינות, סימן שהרגשות קצת מבריאים ומתעוררים בצורה יותר בריאה. התקדמות בשבילי. תודה לה'.

מחלה. חולה. 
מילים שקשה לי לומר על עצמי למרות שאני יודע שיש בהם מן האמת. נראה לי שהן מתארות בשבילי מצב בעייתי שאני צריך איכשהוא להסתדר איתו, לקחת תרופות ולחכות בסבלנות עד שהכאבים יגמרו. קראתי מאמר שקצת עזר לי להבין שיש לי אפשרות להסתכל על זה אחרת, להסתכל על המחלה כמנוע לצמיחה, ואז אולי אצליח לומר לעצמי בצורה שתחזק אותי - "כן, אני חולה, ותודה לה' שהבנתי שאני חולה, כי המחלה מכוונת אותי בעל כרחי לכיוון של צמיחה והחלמה, השלב הזה שאני כרגע נמצא בו הוא זמני, ובבחירתי הכוח לעשות פעולות ולשנות את חיי קצת 'רק להיום' כך שאהיה בשלב הבא שלב ההחלמה, רק להיום, ואז אוכל גם להוקיר תודה לאבי הרחום והמיטיב שהביא לי את המחלות שלי". הלוואי. אמן סלה.

השראה יומית - המהות הפנימית של מחלה על פי היהדות - ד"ר גיל יוסף שחר - מקור
כדי להבין את המהות הפנימית של מחלה על פי היהדות, צריכים להבין את המהות הפנימית של תשעה באב ואת המסר שלו לחיים שלנו כיום.
ישנה שאלה עקרונית וחזקה מאוד על מה שקרה בתשעה באב.
בתשעה באב חרב בית המקדש (הראשון והשני), פעולה שסימנה את תחילתה של הגלות שבעקבותיה עבר עם ישראל סבל רב.
הרמב"ם פוסק להלכה: "כל המשבר כלים וקורע בגדים והורס בניין כו' דרך השחתה, עובר בלא תשחית". 
כלומר, אסור להרוס בניין דרך השחתה. זה נכון לגבי כל בניין שהוא. 
יתרה מזאת, לגבי בית המקדש, יש הלכה נוספת וספציפית: 
"הנותץ אבן אחת מן המזבח או מכל ההיכל או מבין האולם ולמזבח דרך השחתה, לוקה" (הרמב"ם, הלכות בית הבחירה, פרק א).
בנוסף, אחת מתרי"ג המצוות, כפי שמונה אותן הרמב"ם היא "שלא לאבד בית המקדש ובתי כנסיות או בתי מדרשות".
סיכום ביניים: אסור להרוס בניין כלשהו, גם אם אין בו קדושה ואסור לשבור אפילו אבן אחת מבית המקדש, 
קל וחומר שאסור להרוס את בית המקדש כולו.

עכשיו צריך להבין:
הרי הקב"ה מקיים את כל המצוות שהוא ציווה בהן את ישראל, כפי שנאמר: "אין מדותיו של הקב"ה כמידת בשר ודם.  
בשר ודם מורה לאחרים לעשות והוא איננו עושה כלום והקב"ה אינו כן, אלא מה שהוא עושה, הוא אומר לישראל לעשות ולשמור" (שמות רבה, פרשה ל, ט).
עקרון זה נכון גם על מצוות לא תעשה. כלומר, אם לישראל אסור לעשות פעולה כלשהי, גם הבורא אסר פעולה זאת על עצמו.
כעת אפשר להגיע לקושיה הגדולה:
כלומר, לישראל אסור להחריב את בית המקדש (ואפילו לא אבן אחת ממנו), אז איך יתכן שהקב"ה החריב את בית המקדש, 
הרי מה שהוא אסר על ישראל לעשות, גם לו אסור לעשות???

התשובה טמונה במילים "דרך השחתה" (לשון הרמב"ם בהלכה שאוסרת להרוס בניין).
האיסור להרוס בניין אינו אלא "כשעושה דרך השחתה וקלקול, אבל על מנת לתקן, מותר לקלקל אם אי אפשר לתקן אלא על ידי קלקול זה" ( שולחן ערוך אדמו"ר הזקן).
זאת אומרת שאם הקלקול וההריסה הם לשם תיקון של משהו אחר, מותר לקלקל, אך רק בתנאי שהקלקול הינו הכרחי לצורך התיקון.

ספציפית, בנוגע להריסת בתי כנסת (כולל כמובן בית המקדש), נפסק להלכה: "אסור לסתור דבר מבית הכנסת, אלא אם כן עושה על מנת לבנות" (הרמ"א, שו"ע, סעיף קנ"ב).
ומפרשים אחרונים אף דייקו, שכל ההיתר להרוס בית כנסת, אינו אלא שהסתירה היא על מנת לבנות וכדי לבנות במקומו דווקא. 
כלומר, להרוס, כדי לבנות בית כנסת במקום אחר- אסור.
זאת אומרת שאם הקב"ה החריב את בית המקדש, הדרך היחידה על פי ההלכה, שמאפשרת לעשות זאת היא על מנת לבנות באותו המקום בית מקדש גדול יותר ומפואר יותר.
ברור שכדי לבנות באותו מקום בית מקדש גדול יותר ומפואר יותר, הדרך היחידה לעשות זאת, היא על ידי הריסת בית המקדש הקיים.
ובאופן כללי, כל קלקול והריסה מותרים, רק אם הם נדרשים לצורך תיקון כלשהו.

מדברים אלו יוצא, שחורבן בית המקדש וכל הגלות שבאה בעקבותיו, נעשו על מנת לתקן משהו.
הם לא היו עונש
זמן ליצירת דף: 0.53 שניות

Are you sure?

כן