יחזקאל פרק לז

א הָיְתָה עָלַי, יַד ה', וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה', וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה; וְהִיא, מְלֵאָה עֲצָמוֹת. ב וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם, סָבִיב סָבִיב; וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל-פְּנֵי הַבִּקְעָה, וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד.  ג וַיֹּאמֶר אֵלַי--בֶּן-אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה;

היום אני כבר ביום ה13 של מסע ה90 יום, וזה נראה ארוך...
עברתי יום די מלחיץ, אישתי יצאה מהבית לקניות ואני לבד עם עצמי.
ועכשיו בסיום היום... בערב... מי החליט לבא לבקר?
כמובן מיודענו מר תאווה.
מה אני עושה עכשיו? לא הזמנתי אותו!
למה הוא כזה נודניק? דווקא עכשיו?, אין לי כוחות עכשיו להתמודד איתו?
מה עושים?
קיבלתי אותו, דיברתי איתו!
זה תרגיל שדורש ריכוז, אבל אפשרי.
לדבר עם התאווה.
החלטתי ללמוד איתו את הנבואה הזו של יחזקאל.
ושאלתי אותו "מה אתה אומר על הפסוקים הללו"?
הוא ענה לי: מה אתה רוצה ממני? זה לא בשבילי החומר הזה!, אני לא מתעסק עם עצמות יבשות.
הפצרתי בו: בכל זאת מה דעתך?
טוב, אני צריך ללכת. הוא אומר לי.
טוק טוק.. אישתי חזרה הביתה.
עכשיו אני באמת חייב ללכת אומר מר תאווה.
וגם אני,
עתיד טוב.
 

לפני שהגעתי הנה, כשמר תאווה הגיע, אני נעלמתי ופיניתי לו את הגזרה עד הגמר, הוא לא הסתפק בחצי הגמר, ולפעמים אפילו לא בגמר כי הוא רצה כמה פעמים עד שהוא הסכים ללכת, ואז אני חזרתי לגזרה שסועה ומדממת.

תמיד תמיד הוא ניצח אותי באליפות.

שמח בשבילך שהוא מסכים לדבר איתך, (באמת, לא בציניות.)
מאחל לך עתיד טוב, והווה עוד יותר טוב.

כמה אמיתיות וכנות צריך כדי לתפוס איתו דיאלוג.
וגם קצת גבורה אמיתית פנימית.
אשריך!

אח יקר כל הכבוד לך על הגישה האומנם לדעתי את תיכנס למקומות בסופו של דבר לא תחזיק מעמד במיוחד בהתחלה מנסיון! אם אישתך יוצאת תיצא איתה תחפש תעסוקה כל שהיא לא להכניס תעצמך לסיטואציה של מלחמה עצמית עם עצמך ככה שלא יעלה בכלל המחשבה או הנסיון! אל תיתן ליצר אופציה בכלל להיתעלל בך!
אשרך שיהיה בהצלחה!

מצדיע לך על הדרך בה אתה מקבל אותה במקום להילחם 
כניעה היא המפתח 
בהצלחה בדרך יש תקוה 

אחח איזו כנות! איזו גבורה! 
לקנא בך ולהעריץ אותך!
בהצלחה!!!