לפני חודש שיתפתי חבר ותיק שכואב לי שיש לי הרבה הכחשה, ועברה עלי שבת לא נעימה
אמר החבר שהסוד הוא קבלה.
אישתי צעקה עלי? -בסדר.
הילדים הפכו את כל הבית? -בסדר.
התהפך העולם? -בסדר.

זה נתן לי נקודת מבט שונה
ויעויין בספר הגדול בעמ' 153

המחשה של המשל עם הקוף
www.youtube.com/watch?v=UTX7Cxq8aGc

כל כך מתבייש מזועזע במה שעשיתי היום
כשאני בתוך הראש החולה שלי - מחשבות מעוותות משתלטות עלי
חברים ששמעו קצת נבהלו, ואני גם נבהלתי לגלות השתקפות מפחידה של עצמי
אבל אל דאגה, אלוקים אוהב שמר אותי נקי בחסד
אלי, אנא תן לי למצוא בך מה שאני מחפש בתאווה
לזכור שזה לא ימלא אותי

לא יכול לבד.

אסירות תודה על רעיון, להתקין חסימה על מקום שהיתה לי גישה לאינטרנט לא מסונן
אני משתמש בגישה הזאת לעניינים שונים שהחסום לא מאפשר, אבל הסיכון להשתמש גדול מדי.
הצלחתי להתקין חסימה ישירה, יש גם אפשרות לשים סיסמה, מקווה שגם את זה אעשה ואתן את הסיסמה למישהו אחר.
מרגיש שקצת הרחקתי את הבקבוק.. אם כי הייתי צריך לכתוב כל מיני ביטויי תאווה כדי להכניס לפילטר, מה שקצת הפעיל אותי אבל זה מסנן מצויין.
זה לא מה שימנע ממני להשתמש, אחרי הכל הבעיה בראש שלי. אבל אם אני רוצה להכנע, אני חייב להעיף את הבקבוקים מהבית, בגלל שאני חסר אונים, מול כל מינון של תאווה.

שני אנשים לא ענו לי לטלפון. שניים.
אחד מהם ענה לי בסוף ושם לי מוזיקה רועשת שאני 'אבין לבד' שהוא באירוע ולא יכול לענות. אחרי ששיגעתי אותו כמה פעמים.
השני לא ענה.
אני צריך את שניהם.
מרגיש דחוי, כאילו אף אחד לא רוצה אותי, לא מעריך אותי, מרגיש דפוק להטריד אנשים בשעות הלילה המאוחרות, הלקאה עצמית וכו', מרגיש מבודד. ממש מרגיש רגשות שנאה ותיעוב כלפי כל מי שסביבי. רוצה להיות לבד. די, רוצה לברוח.
פתאום כל דבר נראה לי כמו תאווה.
התפללתי לאלוקים שישחרר אותי מהטינות האלו, אבל בתוך תוכי אני מרגיש שלא לגמרי ויתרתי עליהן.
מתפלל שתהיה לי נכונות.

אני יודע שהבעיה היא בי. אני שם זכוכית מגדלת על דברים זניחים.
משהו בתוכי צורח: "תנו לי חום ואהבה! עכשיו!!". ילדותי, אבל זה אני.
הייתי חייב לפרוק.
תודה.

אוהבים אותך.
נורא מזדהה עם חוסר הנכונות להשתחרר מהטינה.

מזדהה
קשה לימסור טינות, זה כמו להצדיק את הפוגע, ולהגיד שזה הבעיה שלי.
היום כשאני מוסר טינות לאלוקים, אני לא מצדיק את מה שנעשה לי.
האיש שהרע לי, הרע לי. אני פשוט נותן לאלוקים להיתמודד עם זה.
יש אנשים שעושים לי דברים שהם לא בסדר, אבל אני מיד מוסר לאלוקים לעשות איתם מה שחפץ.
ואני לא צריך ליסבול מהטינה.
לדעתי זה לא מסירת דין לשמים, בגלל שאני לא מבקש שיעניש אותם.
אלא שיטפל במצב. אולי יבריא אותם.
אוהב

ניסים
אסיר תודה על הנס שאני בתוכנית, זה לא מובן מאליו בכלל!
אסיר תודה על יותר קבוצות בשבוע, על נכונות, על חיבור.
זה באמת באמת נס. יש אנשים שהנס הזה לא קרה להם. לצערי אני מכיר אדם יקר מאוד שסובל ופועל במחלה, לא עושה תוכנית וסוחב כאב אשמה ובושה.
אחח.. אני לפני שנתיים או יותר הכרתי את שמור עינך, לא הייתה בי נכונות, והכחשתי הכל. פשוט נס שחזרתי לכאן לפני שהגעתי רחוק מדי.
אסיר תודה על נכונות להרפות יותר מטינות וכדומה.

שמחתי לפגוש אותך בעוד קבוצות... 

כיף לדבר איתך, כיף לצעוד יחד, בתפילה שנהיה מיטיבי לכת

אחיד בשמיא כתב on 06 יולי 2016 12:15:

תודה, זה באמת לא מובן מאליו.

שמעתי משפט מאוד פשוט מחבר ובמבט לאחור מאוד התחברתי.. "אני רוצה להיות כמו ילד קטן שמלטפים אותו כל הזמן ונותנים לו גלידה".
כן, גם אני.
אם ארצה או לא, החיים הם לא תמיד גלידה, ולא תמיד מקבלים ליטופים, לפעמים גם סטירות.
אני אדם חלש מכדי להתמודד עם החיים כפי שהם, חסר אונים לא רק מול התאווה, אלא גם מול עצמי (ס"ל 159). התאווה זה בעצם החיפוש האובססיבי שלי אחרי ליטופים וגלידה..
וכך, אני מאבד את החיים האמיתיים.
בסוף זה מפסיק לעבוד ו/או מייצר כאב והרס גדול יותר מהקושי הראשוני - להתמודד באופן כללי.

הגישה הזאת שאני לא מוכן לקבל את מה שאלוקים מוביל אותי בחיי ורוצה לחזור ולברוח ולהתמלא כל הזמן בעוד ועוד גלידה וליטופים - זו גישה של ניתוק מאלוקים. אפילו סוג של אלוהים אחרים.
שנים בטחתי בתאווה שתציל אותי ותמלא אותי ותשמור אותי.
האליל הזה הכזיב אותי.
נשארתי חסר אונים. מול החיים ומול התאווה.
חייב לשחרר את האחיזה שלי במושכות החיים, רק להיום.
חייב את אלוקים גם היום.

נשמע מהכתיבה שלך המון החלמה, תחזיק חזק, תמשיך בדרך ונשמח איתך בציוני דרך.

תודה. הייתי צריך לשמוע את זה בימים טרופים אלה...

משהו שרשמתי לעצמי במחברת:
מי היחיד שעשוי לפקפק באובססיביות בהכרה שהוא סקסהוליסט? -הסקסהוליסט המוכחש.
כמו שהיחיד שילחם באובססביות בהכרה שהוא אלכוהוליסט -זהו האלכוהוליסט המוכחש.
אדם נורמלי לא מרגיש כל כך מאויים אם יאמרו לו למשל "בוא לא נשתה אלכוהול תקופה, או בכלל". אצל אדם נורמלי זה לא צורך גופני-נפשי-ורוחני נואש.
אצל האלכוהוליסט והסקסהוליסט - עצם זה שהוא מנסה לחפש מילוט מההגדרה של הסקסהוליזם והחובה להמנע מתאווה - זה עצמו מוכיח שאצלו זה כורח ולא סתם הנאה כהנאות העולם.
אדם שיש לו כורח כזה, אין ספק שזה דרס ודורס חלקים אחרים בחיים שלו, המחלה שלנו מעוורת אותנו, אבל חשבון הנפש של צעד 1 צריך לחשוף את זה.
(דפוס התמכרותי, נניח שאני לא מכור, המחשבה הבאה: בוא נשתמש..)

מזכיר את זה לעצמי כי הראש החולה שלי מנסה לספר לי לפעמים שאני בסדר וכו'.
מזכיר לעצמי שידע אף פעם לא היה כוח, גם לא הידע הנכון. הפעולות חשובות.

תודה רבה.
אני מפחד להפסיק להתכחש. הכרה זה מאיים, מפחיד, מייאש.
אולי כמו ההשפעה של LSD, שיכול לגרום לאדם להביט על עצמו מבחוץ ללא אגו, והבנתי שזו לא חוויה טובה דווקא (לא ניסיתי...)

מעדיף לא לחשוב על זה, לברוח, להתעלם... ל... להשתמש...