טוב, אז אני מתחיל מנקודה לא נעימה של נפילה לאחר שבועיים שהחזקתי מעמד, לאחר שבועיים שהחיים שלי פרחו ובעקבות כך גם החיים של הסובבים אותי,
כי בכללי אני נמצא במקום שכזה בחיי המהוה נקודת השקה בין אנשים רבים למציאות החיים שלהם, כמו למשל ייעוץ בענייני פרנסה, עיסוק אינטנסיבי בשידוכים וכולי..
לצערי, אני אפילו לא רואה את הנקודה הרגשית שהביאה לנפילה, כיוון שדווקא עכשיו אני נמצא על הגל והכל מצליח ומאיר. לא הייתי צריך לברוח משום דבר.. זה סתם היה רגע של נחת ושיעמום שמתחיל בקריאת חדשות, מעבר לכתבה בוטה מעט, ושלב לאחר מכן נפילה מצערת!
אבל הדילמה שלי היא, לא מאיפה זה מגיע, אלא יותר מה היחס הנכון שלי לנפילה שזה הרגע אירעה לאחר שבועיים של נקיות,
מצד אחד אני יכול לומר לעצמי, "איזה טיפש, חולה, הרגע הרסת לעצמך את החיים, בגלל איזה קריזה קטנה מוטטת את הבניין שכל כך עמלת לבנותו, זה נורא ואיום.." ועוד רגשות אשמה נוספים המובילים ליאוש ולהבנה שאני חולה, ובלי איזה נס אין לי סיכוי לשרוד, אולם אליה וקוץ בה, כיוון שהדרך הזו גורמת לי להישאר בתאוה עוד כמה ימים כי גם ככה הרסתי הכל!!  וכך יוצא, שהנפילה האחת מזינה את הנפילה הבאה עד סוף כל הדורות...
הדרך השניה, היא דרך שמצמצמת את מידת האשמה ומקילה ראש בחומרת הדבר,
משל לצועד ביומן המסע שמסתכל על אשה פרוצה ברחוב ולאחר מכן חוזר בו וממשיך לספור את ימי הנקיות שלו מאותו המקום ממש, באותה אנרגיה ובאותה עוצמה, וכך הוא מתקדם ומאמין שהוא מסוגל להמשיך כל יום בלי להתייאש בדרך, אולם הסכנה בדרך הזו, היא שקר ואונאה עצמית, שהרי סוף סוף נפלתי!! ואלו יכולים להביא לנפילה נוספת בעתיד, שהרי זה לא כל כך נורא...

מה אני אמור לחשוב? באיזה רגשות עליי לדבוק? ואני די טוב בקטע של שכנוע עצמי, רק שאני לא יודע על מה כדאי ללכת?? אשמח לתגובות ועזרה מכם חברים יקרים!!

ברוך הבא אח יקר
 מאחל לך למצוא כאן תקווה כמו שאני מצאתי,
דילמתך מוכרת עד כאב,
תחושה של אוי לי מיוצרי אוי לי מייצרי, ובכל מקרה אמשיך ליפול.

אשתף שאני חש שזה חלק מההונאה של התאווה עלי,
אני גדולה עליך, אין לך סיכוי מולי,
אז עדיף שתוותר מראש על המאבק ותישאר איתי. שלך לנצח באהבה רבה  ...

הדרך שלי בהחלמה עברה דרך ההבנה שאני חולה, (אולי יותר נוח בהתחלה לבלוע את המילה 'מיוחד' או 'שונה'), והמוח שלי מגיב אחרת כבר לתאווה, ולכן במצבי הנוכחי אין תחושת אשמה אישית שנפלתי כי אני כבר מתוכנת לזה, זה אני, פיזית בראש שלי מובנה שזאת הדרך להקלה ושחרור, כפי שכתבת "זה סתם היה רגע של נחת", ומשום מקום היא הופיעה והפילה אותי. ומקביל לאט לאט להבין שהתאווה היא הרבה יותר מסוכנת לי ממה שאני קולט כרגע, היא משפיעה לי על חיי מאחורי ומלפני הקלעים הרבה מעבר למה שאני מודע, ובנוסף היו לפני הרבה אנשים שהתחילו כמוני בקטן והגיעו למחוזות שאינני מעוניין להגיע אליהם.

מקווה שהצלחתי להסביר את הנקודה,
שילוב של אין כ"כ הרבה תחושות אשמה, ויש הרבה יותר הבנה מול מה אני מתמודד בחיי,
וההבנה שאני חייב להתחבר רוחנית לכח גדול ממני, ומהתאווה שלי.
בשבילי זה אבינו מלכנו.

בהצלחה רבה אוהבים אותך אח יקר!
 

ברוך הבא למקום נפלא זה,
אין לי כוח להגיב כרגע על הדילמות שלך, אבל תמשיך איתנו, זה מקום נפלא.

הדילמה שלך היא מהקשות ביותר.......
אבל אנסה להציג צד שני שבו אני ינסה להציג צד שני לכל צד שהצגת
אם אני יהיה בדיכאון אז סביר להניח שאני שוב ייפול כי מילא כבר נפלתי ומה ההבדל בין עוד נפילה ויותר מזה עכשיו אני במצב רוח מזופת והדבר היחיד שינחם אותי זה ההרגשה המתוקה של הרגע הקטן הזה של הנפילה החדשה בקיצור מעגל ללא יציאה.....
אבל אולי הדיכאון הזה כן טוב אולם רק פעם אחת בחיים  כי רק אז בזמן הקשה הזה אני יכול להשכיל שאני חייב לטפל בעצמי אחת ולתמיד!!! כי אם לא בוא תראה מה קורה לך.....
אם תמיד אחרי הנפילה אני כביכול שוכח אולי זה טוב כדי לא ליפול שוב אבל זה לא ייתן לי את המכה בעורף להבין שאני בבעיה עצומה......
בקיצור הדיכאון והתעלמות כל אחד מהם הוא טוב השאלה מתי הוא מופיע....
לפני שהבנתי שאני בבעיה הדיכאון הוא טוב והתעלמות היא בעייתית
אחרי שאני בתהליך של ריפוי עצמי יש מקום לדון על הדיכאון שאולי כדאי להדחיק אותו כדי שלא להפסיד עלייה גדולה יותר על ידי רצף נפילות......
לי באופן אישי הימים של אחרי הנפילה דווקא הדיכאון והרגשה המדופרסת הם אלה שנותנים לי מנוע צמיחה ורצון להיות חזק יותר להתמודדות הבאה...
בתקווה שהועלתי...
לילה טוב!