לפעמים יש תחושה כזאת שמתעוררת
לפעמים אני חושב לעצמי
אולי נראה פורנו? אולי נלך לאונן? וזה בשיא המזיד ובשיא הכוונה
זה מעורב עם יצר של מרדנות. מרדנות בה' ומרדנות בכל מיני דברים.
כמו סוג של "לעשות דווקא".
ולא פעם ולא פעמיים במקרים כאלה או סתם במקרים של נפילות מצאתי את עצמי מגיע למצב שאני באמת אומר לעצמי "מעניין איך זה שימוש חי" וחשבתי שאני מאוד רוצה לנסות.
מאוד מאוד רציתי להרגיש את זה במציאות. רציתי ליצור קשר עם נשים, עם בנות גילי, ולעשות את הנורא מכל.
התאווה שלי יכולה להביא אותי לזה בלי שום בעיה, אם אני שקוע בה ממש.
אבל לפעמים דווקא במצבים של דיכאון וחוסר יציבות נפשית, נראה שהפתרון הכי טוב, מה "שממתיק" את כל המצב העכור, זה הפורנו והאוננות.
כמה אני אוהב את זה.
אני באמת אוהב את זה. הבנות, הסרטונים, ה"עלייה בדרגה" (זאת אומרת שימוש יותר בוטה ויותר קשה בתאווה). זה נראה כמו גן עדן! באמת! זה פשוט גן עדן עלי אדמות. התאווה שלי אף פעם לא הייתה סתם תאווה. תמיד ידעתי שהתאווה שלי מביאה אותי למחוזות נפלאים של תחושות עילאיות. זה כל כך נפלא.
אבל המחיר, אוי המחיר.
אבל זה לא עוצר אותי! שום דבר לא עוצר אותי. שום השלכה, כלום.
יומן מסע:
ההורים שלי כועסים עליי (ובצדק) שאני לא עושה כלום. בחופש מאוד משעמם לי.
אין לי עבודה, אני לא בשום חוג או משהו כזה.
לא יודע מה לעשות, לאן לצאת.
ממש אין לי סדר יום.
אבל בחסד אלוקים לבינתיים אני נקי כבר יומיים וחצי בערך.
מקודם התעורר בי רצון מעוות לחטוא בלי לחשוב פעמיים.
הרגשתי לא טוב אז חשבתי לעצמי אולי אני אראה פורנו, אלך רגע לעולם אחר.
אבל ה' עזר ולא קרה כלום.
את האמת שקורה לי משהו ממש טוב בכל העניין שקשור להחלמה אבל אני לא יודע אם לספר או לא כי "אין הברכה מצויה אבל בדבר הסמוי מן העין".
גם הייתי רוצה לעזור לאחרים על ידי זה, אבל.. אולי עדיף לחכות קצת.
לא יודע.
