רק עכשיו קראתי את כל השרשור מתחילתו ועד סופו,
מזדהה מאוד עם מה שכתבת

מה שנראה לי, אין כ"כ נפק"מ בהגדרה המדויקת מה זה בדיוק מכור ומי אמר שאני מכור, כי בסופו של יום יש שאלה אחת, האם אני מצליח להפסיק או לא, אם אני רוצה ולא מצליח, המקום שלי פה. אם אני לא מכור, מהר מאוד אני ימצא את עצמי בחוץ ואם אני מכור אני ידע את זה בוודאות מהר מאוד.

אז חברים, בואו לקבוצות, יש חיים לאחר המוות.

אחיד בשמיא!
א. תודה על שהשקעת מזמנך וקראת את ההודעות!
ב. אתה צודק ברמה העקרונית ולא הפרטנית ואפרט:
בנרשמים חדשים פתח שם חבר בן "בן שמואל" שרשור שבו הוא מתלבט האם הוא מכור והאם העיסוק של הכתיבה דרך האתר נכון מבחינה רוחנית ושאלה זו נכונה לגבי הרבה חברים שמתחילים והנפילות שלהם הם לא בסטנדרטים קיצונים... קרי.... כל לילה או כמה פעמים בשבוע אלא נפילות מידי פעם....
"במקום מציל חיים" יש היחשפות גבוהה למצבים בעייתים יותר וחמורים יותר ממצבך אם אתה לא מכור אולי אכן כדאי שלא להכנס....
אני על עצמי שמתי לב שהדבר הראשון שאני הקפדתי עליו זה להשתדל שלא להיכנס לשרשורים של דיונים פרטניים על נפילות מבחינתי זה אופן נוסף של היחשפות לפורנוגרפיה רק בצד הנגדי.... 
זה ממש כמו לקרוא את הכתב אישום של המשגיח מירושלים....
ולכן אתה צודק שמי שמכור נשאר ומי שלא נפלט החוצה אבל לא הייתי רוצה אפילו אדם אחד שבאמת מכור.... שבגלל קושי בהגדרה העצמית שלו ימשיך להסתובב בקרוסלה הזאת עוד כמה שנים
גם אם אתה חושב אחרת אתה מוזמן להגיב..... בכל אופן מחכה לתגובתך.... 

זוכר את עצמי בעבר הרחוק מכור כבד לסיגריות, עומד בצומת שוממת שעות רבות לבד .... לבד..... חצאי שעות עוברות ביעף בין רכב לרכב עד שלפנות בוקר אדם אציל הסכים לקחת אותי לכיון היעד?
איך עברתי את השעות האלה??? התשובה ידועה לכל מעשן אני - והסיגריה,
הייתי בחור ישיבה שומר על הדת אבל עם חברה נאמנת "הסיגריה" איתה לא הרגשתי אפילו לרגע אחד לבד....
הסוד הזה איך לא להרגיש את הלבד..... הוא סוד נורא... כי כשאין סיגריה אז יש נגן/סמאטרפון/ספר, בקיצור כל דבר שיעזור לי לא להיות עם עצמי 
ואז מגיעה השאלה המצמררת "למה אני לא רוצה להיות לבד"  ולא הכוונה שאני נמצא לבד אז אני צועק אמא הכוונה שאני יוצר לעצמי סביבת חיים של עיסוק בלתי פוסק
ואחרי שאני מגיע למסקנא הזאת אז אני שואל את עצמי מה קדם למה התרנגולת לביצה, או הביצה לתרנגולת.
האם בגלל שאני כל הזמן עסוק אז אני לא מרגיש בנוח להיות עם עצמי לבד או (כך נראה לי) שכיון שאני לא מרגיש בנוח להיות עם עצמי לכן אני מעסיק את עצמי כל הזמן.....
ואז מגיעה ההכרה המרה!!!! 
מן הסתם משהו בנפש שלי בפנים לא תקין..... ואני מרגיש עם עצמי שלא בנוח.... אפ' מול המראה אני לא מביט יותר מידי. אבל למה?... ואין לי כח למצוא את עצמי שם.... כי זה לא נחמד להסתכל בחלקים הדפוקים שלך אז אני בורח.... בורח מעצמי לכל מקום שרק יקבל אותי 
העיקר שלא להיות לבד.......
אבל מה הקשר בין זה לנפילות........ קראו את ההודעה הבאה...........  

מתחשק לי יום אחד להיכנס לבועה זוהרת - כזאת שמחליפה צבעים ולשבת בפנים בתנוחה עוברית ולחלום.....
על פנטזיות ורודות ולענג את עצמי בעינוג בלתי פוסק בכל התענוגות שבעולם......
ללא גבולות.... ללא מחויבויות..... אני ועצמי לבד....................
שונא אז בכל ליבי...... 
את שיחות הטלפון הנכנסות....
שיחות הוואצאפ שמסגירות בדיוק האם קיבלת את הודעה ומתי [לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון...]   
את דפיקות הדלת של השכן שהדוד מים שלי דולף [מסכן רק רצה את טובתי וקיבל קיתון של מים]
את הטכנאי של המכונת כביסה שאני..... בעצמי רדפתי אחריו שבועיים..... כי נמאס לי לכבס ידנית...... 
שונא כל דבר שמוציא אותי מהבועה הזאת 
וברגע של פיכחות "חברים עברו 14 יום" ........... אני שואל את עצמי......  
למה אני בורח מהעולם בחוץ? משירת העשבים,  מציוץ הציפורים, מלחוש בחום השמש ולהרגיש את מגע קרניה המלטפות?
והתשובה פשוטה כי אני לא הולך להיות עם עצמי...... אני מוסר את עצמי!!!!
נותן לתאווה לשלוט, שם אני לא מתמודד, שם אני לא מחליט, שם אני לא קובע, שם אני נגרר, שם אני כובל את עצמי לדעת, 
ואז אין לי התמודדות... מסרתי את מפתחות הרכב ועכשיו הכל בשליטתה....... זה סוג של בן חורין...... אבל רק לרגע קט.....
אין לי את האפשרות להבין שהשליטה שלי כבר נשללה מזמן........ לקבל חזרה את המפתחות תצטרך להשקיע הון רב......
אחרי שהבנתי שאני שונא להיות לבד עם עצמי כי לא נעים לי לפגוש את עצמי (וזה קורה רק שאתה לבד...)
אז הבנתי לחרדתי שאחד המקומות האהובים עלי זה הבועה הקטנה הזאת שם אני לא לבד אני עם התשוקה..... אני עם הדמויות בסרטים שחפצות בטובתי.......איייי איייי  חי בללה לנד......
שאין לי כח ושאני לא רוצה לפגוש את עצמי אני בורח לשם והסיבה שאני לא רוצה לפגוש את עצמי זה המון סיבות מגוונות כל סיבה בשעתה......
אבל בעולם התשוקה אני מגיע כאורח יש לי חברה..... וכך אני ממלא את הזמן........... ונהנה עד..................... 

קודם כל שוב תודה על הכתיבה המושקעת והמיוחדת
המון עומק ועמקות.

בעניין ההתמכרות, חפרתי רבות בפורום, השאלה הנצחית בין החברים היא, אני מכור או לא?
בינינו, מה זה משנה? הרי אם אני לא מכור אני לא נופל? ויש כאן דרך שעוזרת למכורים, ק"ו בן בנו של ק"ו שהיא תעזור למי שלא מכור...

אלא מאי. להודות בהתמכרות זה סוג של להודות בכישלון, וגם צורך ממשי לשנות כיוון ולעשות מעשים אחרים חוץ מלהחליט שזו הפעם האחרונה, ופתאום ייכנסו לי לחיים הבודדים שהורגלתי בהם, ויגידו לי מה לעשות, 
עזוב, לא רוצה...

ולכן, אני חושב שכל הדיון הזה זו עוד דרך של היצר הרע לא לתת למי שכן צריך את זה להיכנס לפה ולהתאבד על התוכנית כמו שאבי גולן אוהב לומר.

לפני שידעתי על התוכנית, עזרתי בעצמי להרבה בחורים לצאת מהתאווה הזו, לעצמי, לא הצלחתי לעזור.
במשך השנים, איכשהו נבנתה אצלי שאלה שאיתה הייתי מתחיל כל שיחה ראשונה עם בחור, והיא לדעתי רלבנטית מאוד לענייננו.

השאלה היא, לו היו נותנים לך קוביית פלסטיק קטנה, שאם אתה שם אותה בכיס, אתה פשוט ללא תאווה בכלל, ממש משה רבינו בעצמו, אין לך יצר יותר, האם אתה מעוניין?
אם התשובה הכנה היא כן, זה אומר שבעצם לא חסר רצון להפסיק אלא חסר כוח להפסיק, אז מה תעזור ההחלטה להפסיק, או לקרוא ספרים בגנות העניין, הרי רוב המכורים מעידים על עצמם שהם עשו הכל ושום דבר לא עזר להם.

היוצא מכל זה שהשאלה הפשוטה שיכולה לעזור לכל מי שמסתבך היא, האם אתה חושב שאתה מצליח להפסיק בכוחות עצמך? ואם אתה עדיין מסופק בתשובה, תנסה לשחזר את ההיסטוריה שלך ולבדוק האם יש משהו ממשי שאתה יכול לעשות ועוד לא עשית, כי אם כבר עשית הרבה ואתה עדיין לא מצליח להפסיק, אז יש פה משהו שעובד לכולנו...

אחיד בשמיא!
דבר ראשון תודה על הפרגונים נותן תחושה של משפחה......
דבר שני! הגדרת זהב!!! לקוביית הפלסטיק..... 
ומתחבר מאוד לעניין של הודעת הכישלון העצמית..... אלא שפה הודעה זו זה הכרטיס כניסה..... משהו שקצת מקל........
דבר שלישי !
בשרשור הזה אני חולק את מחשבותי עם כלל ציבור הפורום...... כותבים.... קוראים.... וצופים......
ואני מביא לכלל הציבור את הדרך האישית שלי......... אין חולק שאם הייתי כותב ספר למכור המתחיל...... הנידון שאתה מעלה..... שזה יכול להבריח אנשים.... הוא נידון שצריך לתת עליו את הראש בכובד ראש!!!
מה שכן.......
תקוותי שאם  מישהו יקרא את הפוסטים אולי הוא יתחבר למשהו אחד שיקפוץ ויגיד לו ואוו...... ממש כך הרגשתי........
ואולי מישהו יגיד...... ת'שמע.... לא נראה לי שהוא צודק ואז יתפתח דיון שיעשיר את כולנו.....
בכל אופן את הדיון הראשון.... יצרת אתה בעצמך ורק על אני מוסר לך תודה עצומה...... לי באופן האישי הדברים מתחדדים יותר ויותר 
כפי שאתה רואה אני לא להוט לכתוב....... אני להוט להגדיר לעצמי.......... את עצמי.......
המשך יום מקסים......

לא עלתה על דעתי מחשבת פיגול שתפסיק ח"ו לכתוב או לפתח דיונים...
להיפך, כל מי שיכול לכתוב ולשתף עושה טוב עם עצמו ועם כל החברים.
(בהתחלה מאוד חששתי לכתוב ולהביע דעה בפורום, מי אני בכלל...)

כוונתי לא הייתה, לא לפתח דיון בעניין אלא להביע את דעתי בהגדרת ההתמכרות שהיא יותר מקלה ולא דורשת את כל התסמינים בשלב ראשון, כי חלק מההתמכרות זה שהראש שלנו משקר אותנו ולא נותן לנו להבחין בדברים שהם נכונים לגבינו
ולכן, מספיק לדעתי בהתחלה זה שאי אפשר להפסיק בשביל להיכנס לתוכנית, כל השאר, בוא יבוא...

בהערכה רבה
לילה מחלים ומקסים

שלום אחים! שבוע טוב!
גם אם עוברות 24 שעות בלי לפתוח את הפורום.... הגעגוע בהינו עומד....... אולי אף גובר..... (אולי אני מכור לפורום?...)
שנים רבות..... אני סוחב את העניין..... תקופות שלמות שחשבתי שסיימתי והמציאות המרה טפחה לי על פני...........
אז מה השתנה פתאום עכשיו?....... 17 ימי ניקיון מוחלטים ברוך ה'........ האם זה מיוחד?
ברמת העיקרון לא!!! בהיסטוריה העגומה שלי רשמתי רצפים הרבה יותר ארוכים...... א"כ אז מה השתנה.......
ההבנה! ההכרה! שמשהו חדש קורה פה..... ומהו?.......
עד היום אחרי כל נפילה הייתי מהדק חסימה.... מתחזק בדברים מסוימים.... מחזק בגדול את מבצר הבית..... 
יוצר לעצמי יותר הרחקות מהגורמים לנפילות..... אבל חוץ מזה...... כלום.....
ושלא תבינו לא נכון אני חושב שזה הבסיס הראשוני.... אבל מי שנשאר רק שם, אז הוא רק הרגיע את המצפון האישי עד הפעם הבאה.....
עד היום עסקתי רק בהתנתקות....... היום אני מתחיל בהתנקות........ 
ההכרה שלי במצבי העגום..... מביאה אותי להבנה שמכאן זה אל - חזור......
אני חג עוגה בקרקע כחוני המעגל....... ולא זה עד שאני פוטר הכל...... אני יפרק את הנפש שלי לגורמים...... העלה את הכל על שולחן הניתוחים.... אבדוק איזה חלק זקוק להחלפה...... איזה חלק זקוק לשיפוץ........ מה נבנה שלא כנכון שייצר בסוף מגדל עקום....... מנקה את כל הביבים.... מוציא החוצה את כל הפסולת..... בונה בניין לתפארת...... 
אבנה את הכל מהתחלה..... ואולי בתקווה עזה.... שהפעם הבנייה תצליח.......   
בינתיים אני תולה על קירות לבי שלט ענק........................................... 
סכנה כאן בונים......
ואבקש ממכם משפחת הפורום לעזור לבנאי מתחיל שכמוני.....
תודה על העידוד, והתמיכה,
שבוע מקסים לכולנו ובהצלחה בשיפוצים..........

צהריים טובים! אחים!!!
ימים עמוסים עוברים עלי..... אין לי בקושי רגע לחשוב על עצמי..... 
יום רודף יום ונפגש בסוף בשבת....
תנאי הכרחי לחיפוש שלי אחר עצמי הוא השקט..... החידלון.......
לשבת במדבר על איזה צוק ולחפור בעצמי עם עוד חבר אחד......... כי אם אהיה לבד......... 
מה שכן אני לא רואה את עצמי עושה את זה בשלב הקרוב..... הלחץ של התקופה הקרובה רק מתחיל............
לבינתיים מנסה לנצל דקות בודדות של חסד מאלוקים לחושב על עצמי מעט...
אם בחיי אני רגיל לסיפוק רצונות מידיים.... אולי זה גם מה שדופק אותי??.....
ולכאורה הייתי צריך לרצות לסדר את הנפש שלי ביום אחד..... כנראה שאלוקים קבע לי שהפעם זה טוב לטפל בחלק אחד אחרי השני כי כך......... אין חשש של קריסה טוטלית של כל הנפש......
והאמת אני חושב שזה יותר נכון......... לפני שבוע וחצי הרגשתי בלבול נוראי כל המחשבות שלי רצו כמו להקת עורבים מסוממים.... עכשיו העסק מעט מתמתן...... 
אוי אלוקים...... תן לי כח לטפל בעצמי........
 

אני מאוד שמח לקרוא את החלוקות שלך.

שלום אחים.... משפחת מבורכת.......
חולפים הזמנים ביעף, כבר למעלה מחודש ימים מחובר ב"צינור חמצן"  "למקום מציל חיים"
חשבתי שאני מחוסן...... אבל לא לעולם חוסן...... החיה שבתוכי אינה יודעת רוגע.....
מאבקים גדולים התגוששות אדירה על שפת מצוק..... לחיים או למוות.......
אבל דבר אחד שמתי לב שכל מאבק ענק שהסתיים בסוף בזכות עזרה ענקית ממעל.....
החל כמאבק קטן מאוד שלנצח בו היה פחות נצרך להטריח את אלוקים......... שהגיע עם 2 ידיים ושלף אותי כמעט...... מעמק המצולה
שוב ברור לי שאני חייב לפצח את הגנום האנושי שבי שמוצא רווחה וסיפוק רגעי מסוכריות רעל........
מייחל למעט זמן פנוי לעצמי........................ ולעוד יום נקי..........................

ה' יהיה איתנו.
תודה על השיתוף

שכלי המלחמה הוא גדר ולא אסטרטגיה.........

ושוב הופתעתי........... לאכזבתי הרבה............
השאננות כאויב גרועה מהאויב בעצמו, בעוד הוא אינו מסתיר כוונתו, נדמית היא כידיד וכחבר....
במקום להיות דרוך אלי קרב לדעת מקומות התורפה, לדעת את האסטרטגיה של האויב, להפוך מנתקף לתוקף, להעביר את ההתמודדות למגרש השני............. נרדמתי בשמירה..... והתוצאה המרה לא אחרה מלבוא.....
נפרצה הגדר....... האויב חדר..... איייי אייייי רבות חללים הפילה.........
מנסה לטפל בפציעות הקשות..... להעריך מידת הנזק......
למזלי התעשתי די מהר האויב נהדף.... כצעד חירום מתקן הגדר.........
אבל נואש למצוא אסטרטגיה....... אולם...................
הבלבול עצום........ הדעת טרודה........ המחשבה מתערבבת................. העצב הוא רב...............
אולם לא אסכים לחזור לעבר........
אלוקים שבשמים - אב אוהב במרומים  .................. 
כעת מודה באפסיות כוחותיי................ מודה בחדלון כוחי............
מבקש........... מתחנן.........זועק ........... שואגגגגגגג..........
עוד יום נקי ומפוכח................ אפ' רק אחד.........................

נשמע הרבה כאב בין המילים,
אל תעזוב אותנו תהיה מחובר לפה, אשמח תמיד להיות לעזר.

נשמע הזוי....
אבל כן!!! אז אני חוזר לממדיים האמתיים שלי... כבר לא יכול לשחק אותה כמי שזה לא אני.... כי הרי אני יודע בעצמי מה גורלי.....
אני מרגיש כזה מוחלש.... מת להתרפק על איזה שירה טובה שמפלחת קרבי הנפש...
מייחל לתפילה טובה משברת נבכי הלב......  
בקיצור אני פתוח הרבה יותר לקבל שינויים בחיי אחרי נפילה הלוואי שזה יימשך המון זמן.........
הולך ברחוב משחק אותה גבר.... אבל בלב יש הרבה חולשה, אכזבה.......
בעבר הסתכלתי על עצמי אחרי נפילה....כרשע........... היום רק כמסכן..........