יוסיפונוס- א. תודה על הכנות. ב. כתבת: "אני הולך לכתוב דברים קצת קשים עבורי, אבל, אל דאגה, אני מרגיש טוב לעשות את זה". בעיניי, הנכונות לעבור דרך קושי מתוך הכרה שזהו הדבר הנכון בשבילי, מתוך הרגשה טובה שמתלווה למעבר דרך הקושי, היא ביטוי של החלמה.

אריסטו- א. אהבתי את הכינוי "יוס". ב. לא הבנתי איך אפשר לאכול כאפה...  זה בבחינת "רואים את הקולות" או משהו?... 

תודה לכולם על כל התגובות המחזקות!
הייתי מנותק מהאינטרנט במשך שלשה שבועות (בדיוק), כך שלא יכולתי לראות ולהגיב.
כנראה שאלוקים חשבה לטובה משום שעכשיו מה זה בא לי לראות שוב פורנו(למה לעזאזל התחלתי מחדש?.....), והתגובות שלכם הגיעו אלי בדיוק בזמן ובמקום הנכון.

אוהב אותך.
רוצה לרצות לא לצפות בסרטי מתח.

ברוך השב חבר יקר מאוד!

כששמעתי אותך (וגם חברים אחרים) מספר על מעידה בפורנוגרפיה לא הבנתי איך זה יכול לקרות למי שמתייחס ברצינות להחלמה שלו. היום הוברר למעלה מכל ספק שלא התייחסתי ברצינות להחלמה שלי בתקופה האחרונה. במידה רבה אפשר לומר, שלפחות בשנה האחרונה...

וכנראה, שגם אצל מי שרציני בהחלמה זה יכול לקרות. כפי שנוכחתי בימים האחרונים לדעת (חוויה שקצת הספקתי לשכוח), שימוש היא פעולה לא שפויה. יש שם איזה דיבוק פנימי שגורם לי לעשות דברים משוללי כל היגיון, שהשכל הישר אומר לא לעשות אותם וגם עומק הרגש הפנימי כנראה אומר כך.

וכפי שאמר מישהו בכנס NA (שבחלק קטנטן ממנו השתתפתי היום): "אני מכונה של הרס עצמי. נזק מהלך על שתיים. מה שאני עשיתי לעצמי, רוחנית, נפשית ופיזית מיליוני שונאים לא היו עושים לי".

אח יקר, אוהבים

תודה לכולם על התגובות החמות.

תודה לך 'טהרני', אתה קצת מלחיץ אותי...

באמת יש כאן קטע בהתמודדות מול התאווה שמתסכל אותי. כשהתאווה תוקפת, אני מאבד את יכולת הזיהוי בין הטוב לבין הרע, בין האוהב שלי לאויב שלי, וכתוצאה אני מאבד את הרצון להשתמש אפילו בכלים של התוכנית. הצילו!
באמת יש כאן קטע לא שפוי. אם יש למאן דהו עצה לזה, אשמח לקרוא את דעתו

נזכרתי במשפט "אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות" אני חושב שהרוח שטות הזו היא אותו ערפול שמטשטש הכל גם את הרצון להציל את עצמך (פעולות וכדו') ככה אני מרגיש כשהתאוה בוערת אצלי ולמעשה גם אני לא יודע מה עושים עם זה (חשבתי שהתכנית נותנת לזה פתרון, אולי טעיתי) מקוה שמישהו יוכל  לעזור גם לי בסוגיא הזו.
אוהבים

סתם זורק רעיון לא יודע אם יעזור, אולי לקרוא/לשמוע את הצעד הראשון?

בדיוק עובד על זה עם הספונסר שלי, בעקבות המעידה האחרונה. לא מכיר משהו אחר מלבד לבקש עזרה מחברים מחלימים אחרים, בדגש על כך שהיא תהיה מתוך עמדה של כניעה, של "אני לא יודע מה לעשות". לא "אני אתקשר וזה יעבור לי", אלא "אין לי מושג מה לעשות עם זה, אני אתקשר למרות שלא בא לי, ואולי החבר שאתקשר אליו יידע לשחרר אותי ממה שאני לא יכול לשחרר את עצמי".

וברוח דברי בעצתך - להיות "לא יודע" כנראה "יעזור".

תודה לכולם על העזרה.
אני באמת צריך עזרה גדולה מול התאווה הנוראה הזו.

אני הרבה זמן מנסה להשיג את הספונסר והוא לא עונה. את חטאי אני מזכיר היום שבמשך תקופה ארוכה לא הרביתי להתקשר אליו מרוב טרדה שכחה ותירוצים. כנראה שעכשיו התור שלו להעלם לי...

רציתי לשתף שיש משהו שונה בסיבוב הזה של הנקיות שלי, משהו טהור מהמרץ הלא כל כך כנה של ההתחלה. מן הרגשה אמיתית של חוסר אונים. הרגשה אמיתית שאם אין אני לי מי לי, או יותר נכון, 'אם לא השתמש בכוח עליון של התוכנית, מי לי'.

חוץ מזה, אני מותקף כרגע משלל פגמי האופי בעקבות שידוך שנעשה במשפחתי, שלדעתי נעשה באופן פזיז וחסר תבונה, וכמובן מכך שלא שאלו מה דעתי בעניין....
מתפלל לאלוקים שיעזור לי לשחרר את אותם פגמים ולזרות אותם ברוח. אה, כמעט שכחתי, והעיקר שהשידוך הזה יצליח, גם אם השכל הקטן שלי לא מבין בדיוק כיצד.

הייתי אתמול בחוסר אונים מוחלט, מצאתי קליטה של WIFI בביתי, משהו שכבר הרבה זמן לא מצאתי. אשתי הייתה אמורה להיעדר בערב מהבית לשעה שעתיים ותיכננתי את הערב לצפיה בלתי נשלטת בפורנו. עשיתי אתמול מלנתה טלפונים לחברים, הגעתי הביתה, השכבתי את הילדים ובמקום להיכנס לשם ראיתי סרט מאוד חמוד וגם נהניתי ממנו. 
אסירות תודה.

מה שעזר לי לעשות את הצעד להתקשר לחברים ולצאת מהמעגל של עצמי, דבר שמאוד קשה לי בזמן האחרון כי אני מרגיש כאילו אני מתחיל את כל החלמה שלי מהתחלה,
חשבתי על ההחלמה שהייתי בה עד למעידה שלי ולזגזוגים שלי מאז ועד עתה ואמרתי לעצמי, אוקיי, בוא לא נחשוב כאילו הכל מהתחלה אלא כאילו הייתה כאן הפסקה של חודשיים. והכיוון הזה הצליח לנתק אותי מחוסר הרצון לעשות פעולות. אסירות תודה על כך

----------------------
אתמול קראתי קצת בשניים עשר ושתיים עשרה וראיתי משהו מעניין.
לפני כמה חודשים הבאתי רעיון של ר' אהרון קוטלר בנוגע לענווה וגאווה. 
המושג של ענווה וגאווה הוא לא כמו שאנשים טועים וחושבים שהכוונה היא לחשוב על עצמי שאני יותר או פחות ממה שאני, אלא לראות את עצמי כפי שאני באמת, בין לטוב ובין למוטב, ולייחס את מעלותיי לזכותו של אלוקים ולא לזכות האישית שלי.

ועכשיו לציטוט מהשניים עשר וכו' ''רווח גדול נוסף, שנוכל לצפות לו מן הווידוי בפני אדם נוסף היא הענווה - מילה שלרוב איננה מובנת כראוי. עבור אלה שהתקדמו ב A.A., הענווה אינה אלא הכרה ברורה של מי ומה אנחנו באמת, ונסיון כנה ואמיתי להיות מה שביכולתנו להיות. לכן, הצעד המעשי הראשון לקראת הענווה הינו בהכרח, ההכרה בליקויינו.''
דומה אבל קצת שונה

אוהבים אותך

יוסיפונוס כתב on 14 ספט' 2016 09:47:

הצחיק אותי נורא, אני מאוד אוהב כשכותבים שיבושי לשון של ילדים.
אוהב אותך.

תודה על הכנות, 
זה פשוט מדהים אותי הנס הזה שאפשר בסוף לא להשתמש, בכוחו הגדול.
תודה לך.

תודה! גם אותי זה מדהים!
---------
אני מוצא את עצמי מהרהר מה גרם לי לחודשיים של מעידות וחוסר יציבות, אני רוצה לחשוף שהסיבה היא כנראה משום שהצלחתי לשכנע את עצמי שאני לא ממש שייך לתוכנית הזו...
כשהתחלתי צעד 4 ניסיתי להעמיק בבעיות שלי וגיליתי שם המון תלות יתר. מצאתי  בחיפוש אינטרנט מהיר את 'קודא', 'תלויי יתר אנונימים, עברתי על הגדרות שלהם ומצאתי את עצמי מתאים לרוב הקריטריונים שניתנו שם. 
הם כותבים שם שהתמכרויות חמורות ביותר נבנות במשך השנים על בסיס של תלות יתר, ובהחלט זה יכול להיות נכון לגבי.
הבעיה שלי היא שהצלחתי לשכנע את עצמי שהתאווה היא לא הבעיה המרכזית שלי אלא משהו אחר, וממילא נוצר ככל הנראה זלזול בעשיית פעולות, ומה שהוביל למדרון כאוב.

אני צריך להפנים ולא לשכוח לעולם שהבעיה שלי היא התאווה, השם הפרטי שלי הוא יוסיפונוס ושם המשפחה שלי הוא  תאווה (לא להקיש מכך על שאר בני משפחתי.....  ),
וברגע שאני אשכח את זה, אני אאבד את כל מה שהשגתי מאז שגיליתי את החיים מחדש בח''י שבט תשע''ו.