תודה על החיבור, שנתת לי יד דרך הטלפון

שלום חברים, אסירותודה על 8 ימים.
שמרגישים קצת על קרן הצבי.

אתמול הייתה בי מחשבה חזקה שאשתמש, בסוף אומנם לא השתמשתי אבל פעלתי הרבה על תאווה.
אולי צפיתי שאם לא אשתמש אתמול, אקום ואהיה היום חופשי ומאושר, אך אני עדיין רוצה או אולי צריך להשתמש.
יש איזה משפט שקראתי כאן שהביא החבר טהרני "בשנה הראשונה רק לא להשתמש" אז אני מתיר לעצמי מותרות כמו לעשן, רק לא להשתמש...
מה שעבד לי בעיקר בימים האחרונים זה כלי שכנראה בזכותו אני נקי כעת. אני פותח מעגלים לזמנים קצרים. לא להשתמש יום שלם לפעמים גדול עליי. רק להיום זה גדול מדי. אבל נניח לשעה, אני יכול... אחרי זה אשתמש... זה עזר לי.
מצד שני אני מותש מזה כבר. אני מניח שאני מפעיל שריר. הבנתי, שאיך יודעים אם ויתרתי או לא, השאלה אם זה כואב. אם ויתרתי, זה לא כואב. אבל בהתחלה, באופן פיזי ממש אי אפשר לוותר כי יש גם קריז פיזי. 
אני באמת לא בטוח שאסיים את היום הזה בנקיות.
אני מבקש מאבא שיעזור לי לוותר ולא להלחם, ושישמור אותי נקי עד 23:00.

תודה

חשבתי להגיד לך שלדעתי לעשות "רק לשעה" זה ממש קשה וזה כמו לעשות יומיות בצבא שבכל בוקר אתה שבוז מחדש ומתלבט אם לחזור או לא(כמו פה אין באמת 2 ברירות טובות,רק אחת!) לעומת לצאת חמשושים או יותר גרוע ואז אתה שבוז טיפה יותר אבל זה נבלע בכל השבוע... 

אבל אמרת ש"רק לשעה " עוזר לך, אז תתעלם ממה שאמרתי:kissing_heart:

שלום חברים,
עוברות עליי שעות קשות.
אחרי שמונה ימים, נכנסתי לרצף של שימושים שכנראה לא היה לי בחיי.

הרבה ייאוש וחוסר תקווה ופחד מלווים אותי.

כואב לי הרבה.
אני חושש לכתוב זאת כאן, פוחד נורא, אך אכתוב בכל זאת: בטלטולי גם חיללתי שבת.

אני שקוע עמוק. מוקף בייאוש.

בתקווה לתקווה לימים טובים יותר,

בעצתך תנחני

(נלחם בעצמי לא להשחיל איכשהו את העצות המפוצצות שלי עכשיו)
אוהב אותך וכואב את כאבך. באמת כואב לי עכשיו.
מייחל שנמצא תרופה כולנו.
אוהבים...

אוהב. ליבי איתך.
עכשיו קל יותר להודות בחוסר האונים.

אוהב אותך אח, אם זה אפשרי ליום אחד במשך 8 ימים, זה אפשרי לעוד יום.

תודה לכם חברים.
באיזשהוא מקום קשה לי להכיל את האהבה שלכם, "אבל איך אפשר? לאהוב אותי?! אחרי מה שעשיתי?"

פעם שאלתי חבר יקר את השאלה הזו. שאלתי אותו איך אפשר לומר לי "אוהבים" אחרי שלא עשיתי כלום, רק ישבתי וגלצתי בבית. אפילו אני עצמי בז לעצמי, אז להאמין להם שהם אוהבים?!

אבל זו ההזדהות, כי אם מישהו באותו יום בדיוק (ובכל יום מאז) גם היה אומר בקבוצה שהוא לא עשה כלום היום, הייתי נותן לו "אוהבים" כנה, רק בגלל שאני הייתי באותו מקום, ואני כל כך מכיר את הכאב.

גם אני הייתי במקום הזה ואני תמיד קרוב למקום הזה, משם אני כל כך מבין ומזדהה ואוהב, רק בגלל שעשית ככה וככה...

בעצתך תנחני כתב on 26 יוני 2016 12:47:

מה לעשות, גם היום כשכבר עברו קצת ימים מהנפילה האחרונה שלי, עדיין אני חש בכל העצמות את תחושת הגועל והמיאוס העצמי, אני כ"כ רוצה מישהו שיבוא לשם ויגיד לי אוהבים פשוט בלי פצצות וזיקוקי דינור...

אוהבים אותך.
כן,ככה פשוט.

 

בעצתך! זכיתי לראות אותך ולהחליף כמה מילים,באמת אוהב... 
שנזכה להתקדש...

מחמם את ליבי.

ואריסטו, שנזכה להתקדש או שמא שנזכה להחלים?

אני אשמח לקדושה,כל אחד מה שבוחר לעצמו... 
אבל אני חושב שאתה לא "מתאווה לחלל שבת" סתם נפילה ולכן להתקדש,ולא להחלים. 
ויכול להיות שאני סתם מדבר שטויות..

אוהבים אותך אריסטו...
אולי טעיתי בשורה הזאת, מי אני שאחליט לך מה אתה רוצה ו/או צריך?
אז אני מתנצל

מאחל לך שימלא ה' ליבך לטובה! וגם שלי...

באיחור של 300 צפיות: מזל טוב על הK החדש!