כמעט שכחתי את הסיבה הכי חשובה לשמחתי בנפילה!

גיליתי שני מנגנונים (אולי פגמי אופי?) שממש שולחים אותי לתאווה ואני חסר אונים בצורה מוחלטת מולם!
ברוך ה'!

אני כועס!
אני לחוץ!

למרות הכל ולמרות שחשדתי בכך, עדיין ניסיתי לעבוד על עצמי שאלה לא בעיות שנוגעות אליי.
מסתבר שכשאני כועס (בטח מאוד כועס, אבל כנראה רק קצת כועס זה גם) וכשאני לחוץ מתלאות העולם אני מחפש נחמה בתאווה.

מעניין מאוד.
יש על מה לעבוד ברוך ה'.

תודה הקב"ה על 12 שעות נקיות!

אתה בקבוצות זה הכי חשוב להתחלה, עוד קבוצה ועוד קבוצה, והחלמה תבוא בעז"ה.

חבר יקר,
צועד איתך, כואב איתך, הלב שלי פועם יחד איתך.

רציתי לדבר איתך בטלפון, ועדיין לא הצלחתי להגיע לזה.
חיבוק לבנתיים.

אוהב, מושי

יומני היקר!

אסירותודה על יום אחד נקי בחסדי ה'.
אסירותודה על המסע המופלא שנתת לי.
אסירותודה על חברים טובים ואוהבים.
אסירותודה על הכוחות הנפשיים שנטעת בי.
אסירותודה על הברכות והמתנות בחיי.

חסר אונים מול נשים יפות.
חסר אונים פורנו ומצלמות.
חסר אונים מול הרצון להתערטל.
חסר אונים מול המשיכה אל החושך.
חסר אונים מול הכעס.
חסר אונים מול הלחץ בעבודה.
חסר אונים מול חוסר היעילות והדחיינות.

מושי היקר! תודה רבה. אין לי ספק שאתה כאן ועוקב אחרי בכל צעד ושעל. זה מנחם אותי.
אנחנו עוד נצליח לדבר בטלפון בקרוב, אני בטוח בזה.

בינתיים אני בסדר גמור, עדיין לחוץ - כנראה יישאר כך עד עוד שבועיים מהיום, אז אבן תרד מליבי ואני יוכל להתפנות לקבוצות ולעבודה משמעותית בהילוך גבוה.
בינתיים מתאמץ בשמירה על הקיים.


רק להיום

יומני היקר וחברים שעדיין עוקבים!

רק לעדכן, אין הרבה מה לומר.
אני בתחילת דרכי, שוב.
מחר אני יוצא לטיול והזמינות שלי תהיה ירודה עד מאוד.
אולי אצליח לשתף חברים תוך כדי בשיחות מאוד קצרות.
אולי אצליח להיכנס לכתוב.
סביר להניח שלא אהיה פה שבועיים.

אוהב אתכם ומוקיר אתכם על העזרה.
תודה ה' על המשימה.

בהחלמה

מקנא בעוצמה ובנחישות שלך.
מקווה שתצליח להקרין גם עלי מבט אמיתי ובטוח על החיים האמיתיים

אוהב אותך

חזרתי.
אני שחוט מעייפות.
הטיול היה מדהים - כמעט ושכחתי מהמחלה הקטנה שלי, שלנו.
עכשיו חזרתי במלוא העוצמה.
רגע לפני שיצאתי לטיול עוד נפלתי חזק חזק ועמוק לתוך הבור.
עכשיו בחסדי ה' אני נקי 10 ימים.
אכתוב עוד כאשר אמלא את מצבריי. הם ריקים.

רק להיום
טוב לחזור

ברוך הבא! כיף שחזרת.
מאוד יכול להתחבר למה שכתבת.
גם אני הייתי בטיול לפני כמה ימים. זכור חי שחווייתי שחרור מהצורך בפורנאננות. (מבטים כן היו) חוויה מגניבה.
אסירות תודה אני לא מחובר לאינטרנט במכשיר הנייד, אז גם שחרור משם היה.
ואפילו שהיו לי תסכולים וכעסים בטיול, המנגנון של הבריחה לפורנו, לא כל כך פעל.
זו הייתה מתנה. מין תזכורת שיש חיים בלעדי התאווה.
מי יתן וימשיך אצלך עד בלי די
לילה נקי

עדיין לא מצאתי את המוזה לכתוב.
ברוך ה' המצב יחסית טוב מאוד.
20 ימי נקיות בחסדו ולא בכוחי.
אסירותודה על כל חיי וכל המשימות והעיסוקים שאבא נתן לי.
הלכתי שבוע שעבר שוב לקבוצה החיה - איזה תענוג.

השבוע אני לא אצליח להגיע לקבוצה ה'רגילה' שלי אז אולי אגיע לקבוצות האחרות =)
בינתיים מנסה לא לטבוע בעומס, אבל כל עוד אני נקי - אין מה שיכול לעצור אותי.

תודה אבא אוהב.
תודה לכם.

מקווה למצוא בלי נדר איזה זמן ומוזה לכתוב מה עבר עליי בחודש האחרון.
בהחלמה

'תחרות' מזל טוב על ה20 יום! ואל תעלם יותר מדי

אני לא בורח לשום מקום!
רק מחכה לזמן ולמוזה לכתוב יותר!

אוהב אותך בעצתך!
תתקשר אלי!

ופתאום אני מעדכן את הטבלה ורואה שעברו 4 ימים מאז הפעם האחרונה שעדכנתי.
24 יום של ניסים מתמשכים.
רק שימשיך.
רק להיום.

תודה רבה אבא אוהב על המשימה הזאת שנתת בי באמונתך.

אמן

27 יום ואולי זה הרגע לכתוב את כל מה שרציתי עד כה.
זהירות! פוסט ארוך!

את הסבב הזה התחלתי רגע לפני שיצאתי לטיול של עשרה ימים שהאיץ לי את ההחלמה בעשרות מונים למרות שהייתי מוקף במושאי תאווה בכל עבר.

אפילו יום לפני היציאה לטיול נשארתי ער אחרי אישתי, קמתי מוקדם, עשיתי הכל כדי ליפול ובאמת נפלתי.
נראה לי התקרבתי אפילו ל10 פעמים ביום.
ממש נהנתי מזה ואמרתי לעצמי שאני לוקח הפסקה מההחלמה.
אבל אז יצאתי לטיול והגעתי לסבב הזה שאני בינתיים יכול להעיד עליו שחוץ מפנטזיות ושמירת עיניים הולך ממש היטב.
הקב"ה ממש מאיר לי פנים ואוהב אותי ואני גם יכול להרגיש את זה.

אני כלכך אוהב את עצמי בלי התאווה.
אני כלכך רוצה להישאר עם השחרור הזה.
רק להיום כמובן.

מאז לא מצאתי זמן להיכנס לפורום גם כי אני עסוק אבל גם כי הפורום פחות מועיל לי מאז שאני בקבוצות החיות.
הלכתי שוב לפגישה של SA בירושלים.
היה מדהים ומשחרר.

הקבוצות האלה מעלות לי את רמת ההחלמה בקצב מסחרר.
אני נכנס לכאן כדי לקרוא לפעמים, להגיב להודעות פרטיות מאחים אהובים במסע איתי.
אני מעדכן את הטבלה אבל גם שמתי לב שפעם בכמה ימים.
היום נכנסתי והייתי בטוח שהמספר שיופיע יהיה 24 ופתאום גיליתי 27.

אני חסר אונים מול התאווה.
אני חסר אונים מול הפורנו, מול העיניים, מול הפנטזיות שנשארו, מול הגאווה שלי, מול הלחץ בחיי, מול הצורך להיות הכי טוב כל הזמן ולתת בראש, אני חסר אונים מול אתרי מצלמות, אני חסר אונים מול המשפחה שלי והסיטואציות החיצוניות בחיי שמנהלות אותי.

אני אסיר תודה על המשימה הזאת קודם כל.
אני חושב על היהדות שלי הרבה ואני יודע שהמטרה של היהדות שלי היא להיות 100% מודע 100% מהזמן.
אבל מאחר וזה בלתי אפשרי כמעט, המטרה היא לצמצמם את "אזורי חוסר המודעות" לכדי מינימום.
איזו מחלה נהדרת היא זאת שמאפשרת לנו ללמוד כלים להישאר נוכחים תמיד!
הרי אם לא נהיה נוכחים וודאי ניפול.
ופתאום כאשר יש לנו משימה שהיא אולי לא קשורה בהכל אבל בעצם היא כן, אולי יותר קל לנו להתחבר גם לדברים הענקיים.
אני אסיר תודה על אישתי, על המשפחה שלי, על העבודות שלי, על ההתנדבויות שלי, על היכולות שלי, על אתגרי הקשב וריכוז שלי, על החברים שלי.
על חיי.

אני מקווה שאני יכול להיות כאן לעזר לחברים.
מי שרוצה לשוחח עימי בטלפון וודאי מוזמן.
אני מאוד מודה לכם ואוהב כל אחד כאן.

תודה אבא אהוב שאיפשרת למילים לזרום עכשיו
אמנם הן יצאו לא מובנות, אבל לפחות יצאו

רק להיום

תודה
איזה כיף
"דברים טובים קורים"