ברוכים הבאים, אורח

הדרך שלי. גם אם לא האמנתי לעצמי...
(0 צופה) 

נושא: הדרך שלי. גם אם לא האמנתי לעצמי... 20566 צפיות

תגובה: הדרך שלי. גם אם לא האמנתי לעצמי... לפני 8 שנים, 4 חודשים #79628

  • מושי
  • רצף ניקיון נוכחי: 328 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 431
יצחק אברהם כתב:
הכוח הרצון שלך לקום ולהתחיל שוב ,זה אולי הרבה יותר חזק ועצמתי מה90 יום,ולמעשה אתה לא מתחיל שוב מהתחלה ,אלה בונה עוד רובד משמעותי מאוד בנשמה היקרה שלך.


רצון? אני רוצה להתחיל מחדש?
אני עושה את זה מחוסר ברירה. אין לי ברירה אחרת בחיים...

היאוש הרבה יותר עמוק. ולכן אם אני יצליח בע"ה להתגבר על זה - אני מאמין שאני יעבור שלב הרבה יותר משמעותי ומכריע בחיים שלי

= = =
גם היום, רק להיום.

תגובה: הדרך שלי. גם אם לא האמנתי לעצמי... לפני 8 שנים, 4 חודשים #79689

  • עמוס
  • רצף ניקיון נוכחי: 1 יום
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 105
מוישי
מבין אותך מאוד הייתי קרוב מאוד להשלים 90 יום ונפלתי
מה שנתן לי את הכוח להמשיך
זה הלמידה על מה שהביא לנפילה ואצלי ראיתי שצריך לקחת את הפעולות שעושים יותר ברצינות להכניס שם את הלב
כל מעידה בדרך מחזקת את ההגעה לנקיות בצורה יותר מושלמת
הרבה הצלחה "בלי יאוש"

תגובה: הדרך שלי. גם אם לא האמנתי לעצמי... לפני 8 שנים, 4 חודשים #79690

  • מושי
  • רצף ניקיון נוכחי: 328 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 431
מה שהביא אותי לנפילה זה "האני" שלי. התאווה, השחיקה היומיומית, ושאר התרוצים שבעולם.

ראיתם פעם ילד קטן שיושב על הריצפה ובוכה - "נפלתי".
מה עונים לו? בא אלי, אני ירים אותך...
מקווה שהפנמתי

= = =
גם היום, רק להיום.

תגובה: הדרך שלי. גם אם לא האמנתי לעצמי... לפני 8 שנים, 4 חודשים #80000

  • מושי
  • רצף ניקיון נוכחי: 328 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 431
לקח לי יומיים לתפוס אומץ ולכתוב על 'הנפילה החוזרת' בפורום...

= = =
גם היום, רק להיום.

נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 4 חודשים על ידי מושי.

תגובה: הדרך שלי. גם אם לא האמנתי לעצמי... לפני 8 שנים, 4 חודשים #80022

מושי כתב:
לקח לי יומיים לתפוס אומץ ולכתוב על זה בפורום...


גם לי קשה לכתוב אחרי נפילה. מעדיף להתבודד עם עצמי וג'ורה שלי.
וגם זה לא כיף לכתוב. הרבה יותר נחמד לי להשוויץ בכמה ימים אני נקי מאשר לכתוב איפה הייתי לפני חמש דקות.

אבל פעם אחת עשיתי את זה, בערך.
יש לי שותף לדרך, כך שאם אני מעדכן שאני נופל (בטבלת 90 יום) הוא מקבל עדכון.
ועדכנתי שנפלתי די סמוך לנפילה אם אני זוכר נכון.
הוא כתב לי לקבל את עצמי ולא להלקות את עצמי על הנפילה, שהוא אוהב.

הנה ציטוט ממה שכתבתי לו אחר כך:
"מישהו יודע שנפלתי.
הוא יודע איפה אני נמצא.
לא לפני שבוע, לא לפני יומיים.
עכשיו.
וזה לא כיף להודות בזה.
והוא עדיין פה. מנחם, מבין, מזדהה.
לא מתנגד אליי. לא מכחיש אותי.
הפוך."


זו תחושה ברמה אחרת לגמרי.
ממליץ
נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 4 חודשים על ידי בעצתך תנחני.

תגובה: הדרך שלי. גם אם לא האמנתי לעצמי... לפני 8 שנים, 4 חודשים #80034

  • מושי
  • רצף ניקיון נוכחי: 328 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 431
נכנסתי לכתוב, כי אני רוצה לכתוב, כדי לכתוב...

ההבדל ההאמיתי שבין הנפילה האחרונה לזו שלפניו. בנפילה הקודמת אפילו לא הרגשתי רע עם המעשה שעשיתי, הייתי מזועזע מהאדישות שלי. אדיש לגמרי...
הייתי חייב להילחם עם עצמי כדי להבין שעשיתי מעשה רע, רע מאוד...
לעומת זאת, הפעם אני מרגיש כאב הרבה יותר אמיתי וכנה, ויודע שנפלתי, נפלתי זאת אומרת התרסקתי. כואב לי, ולא טוב לי.
אני רוצה שכן יהיה לי טוב, אני רוצה להיות משוחרר מהתמכרויות, רוצה להיות בנאדם שפוי שמוכן להזדהות ולשמוח מהמעשים שלו.

מקווה שהכאב הזה, יהיה הקרש קפיצה לצאת מהבור השחור שנפלתי אליו. ליישר מבט למסלול הקשה והמתוק. אני יודע שזה יהיה קשה, אבל שווה!

אבא, מבקש עזרה, לעוד יום אחד שפוי. אחד...

= = =
גם היום, רק להיום.

נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 4 חודשים על ידי מושי.

תגובה: הדרך שלי. גם אם לא האמנתי לעצמי... לפני 8 שנים, 4 חודשים #80040

  • גדעון
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 187
בימים אלו של חנוכה אוכל להמליץ לך את הווארט החסידי על הפסוק בשמן של מנורת בית המקדש 'כתית למאור' וכותב על כך רש"י בשם חז"ל: 'כתית למאור ולא כתית למנחות', המליצו על כך בספרי חסידות שאדם צריך לכתות ולשבור את עצמו אם התוצאה תהיה 'למאור' שיהיה מוסיף והולך בעבודת ה', ולא כתית למנחות שלא ישבור את עצמו אם התוצאה תהיה יאוש ומנוחה.

חזק ואמץ !!!

תגובה: הדרך שלי. גם אם לא האמנתי לעצמי... לפני 8 שנים, 4 חודשים #80041

מושי כתב:

ההבדל ההאמיתי שבין הנפילה האחרונה לזו שלפניו. בנפילה הקודמת אפילו לא הרגשתי רע עם המעשה שעשיתי


האמת שאצלי יכולות להיות כמה נפילות שבהן אני מדחיק את הכאב. לך תדע, אולי אפילו כמעט לא קיים כאב.
אבל באיזשהוא שלב. בנפילה הבאה או הבאה הבאה או.. זה יגיע. כואב עד לשד עצמותיי.
מרסק אותי לגמרי.
השאלה כמה זה טוב, מילא היה משאיר אותי נקי. נראה לך שלמחרת זה עוזר לי לא לרצות שוב?...

תגובה: הדרך שלי. גם אם לא האמנתי לעצמי... לפני 8 שנים, 4 חודשים #80042

  • גדעון
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 187
לעיתים אי הכאב מגיע ממקום של כאב כל כך גדול, עד כדי אי יכולת לחוות זאת, ולכן אנו מדחיקים זאת, כמו שידוע שישנן עוצמות קול מאד גבוהות שאין יכולת לאוזן אדם לשמוע אותן כלל, ואילו בעלי חיים כן שומעים אותם.

כך או כך, צריך להשתמש עם הכאב כמנוע לצמיחה מחודשת.

תגובה: הדרך שלי. גם אם לא האמנתי לעצמי... לפני 8 שנים, 4 חודשים #80045

  • אבי גולן
  • רצף ניקיון נוכחי: 208 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4248
מושי היקר, קח את הנפילה אחרונה לציון דרך, שחזר את הכאב כל בוקר ותתחבר לחוסר אונים שלך, זה ייתן לך הרבה כוח לאן אינך רוצה לחזור, אוהב אותך מאוד ותמשיך לבוא.
אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: הדרך שלי. גם אם לא האמנתי לעצמי... לפני 8 שנים, 4 חודשים #80050

גדעון כתב:
לעיתים אי הכאב מגיע ממקום של כאב כל כך גדול, עד כדי אי יכולת לחוות זאת, ולכן אנו מדחיקים זאת, כמו שידוע שישנן עוצמות קול מאד גבוהות שאין יכולת לאוזן אדם לשמוע אותן כלל, ואילו בעלי חיים כן שומעים אותם.


התחברתי כל כך.
תודה

תגובה: הדרך שלי. גם אם לא האמנתי לעצמי... לפני 8 שנים, 4 חודשים #80052

  • מושי
  • רצף ניקיון נוכחי: 328 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 431
בעצתך תנחני כתב:
מושי כתב:

ההבדל ההאמיתי שבין הנפילה האחרונה לזו שלפניו. בנפילה הקודמת אפילו לא הרגשתי רע עם המעשה שעשיתי


האמת שאצלי יכולות להיות כמה נפילות שבהן אני מדחיק את הכאב. לך תדע, אולי אפילו כמעט לא קיים כאב.
אבל באיזשהוא שלב. בנפילה הבאה או הבאה הבאה או.. זה יגיע. כואב עד לשד עצמותיי.
מרסק אותי לגמרי.
השאלה כמה זה טוב, מילא היה משאיר אותי נקי. נראה לך שלמחרת זה עוזר לי לא לרצות שוב?...


הכאב גורם שאני לא רוצה לחזור למצב שכאב לי, זה משאיר לי טראומה מרה שגורם לי להחליט עמוק בלב - שאני לא רוצה את זה יותר.
לכמה זמן זה יחזיק? אי אפשר לדעת. כי בסוף זה מתפוגג. אבל לכמה ימים הראשונים של המסע זה קריטי כדי לשרוד.

= = =
גם היום, רק להיום.

תגובה: הדרך שלי. גם אם לא האמנתי לעצמי... לפני 8 שנים, 4 חודשים #80055

עולות לי 2 סיטואציות אצלי:
גם לי הכאב גורם לא לרצות תאווה. אני גם יכול לבכות שאני לא רוצה. אבל אז כל כך כואב לי, שאני חייב עוד פעם.*
או
אני באמת לא רוצה, ולמחרת שוכח כמה כאב וזוכר רק את הכיף.

אני לא שולל, אצליך יכול להיות שזה יעזור ליותר זמן.
זו החוויה שלי

עריכה: *אני לא בטוח שתמיד אני רוצה מיד שוב. אבל בסופו של יום, מה שעבר עליי זה עוד כאב. חזק. ואפילו עם הכאב שלפני אני לא מצליח להתמודד, עוד כאב זה משהו שאני מכיר דרך מאוד ספציפית להתמודד איתו. בריחה. לאן? לפורנו-אוננות שיובילו אותי לאותו מקום. מעגל.
נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 4 חודשים על ידי בעצתך תנחני.

תגובה: הדרך שלי. גם אם לא האמנתי לעצמי... לפני 8 שנים, 4 חודשים #80075

  • מושי
  • רצף ניקיון נוכחי: 328 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 431
אתה יודע, כל אחד חווה את זה אחרת, אצלי אני מרגיש שהכאב עוזר לי לשרוד את הימים הראשונים של המסע, עם יותר סיכויים.
בהמשך זה לא ממש משנה, אבל להתחלה זה קריטי. בשבילי.

= = =
גם היום, רק להיום.

תגובה: הדרך שלי. גם אם לא האמנתי לעצמי... לפני 8 שנים, 4 חודשים #80121

צודק. אולי לא מספיק הרגשתי/הדגשתי את זה, אבל כתבתי מהחוויה שלי...
אולי יצאתי נשמע מדי עובדתי

שמח שזה עוזר לך
נערך לאחרונה: לפני 8 שנים, 4 חודשים על ידי בעצתך תנחני.
זמן ליצירת דף: 0.58 שניות

Are you sure?

כן