מדהים איך זה קורה ביחד.
ייתכן שהנשמות שלנו התחברנו אי שם במהלך תחילת המסע?

אני בטוח בכך.
מושי אח אהוב ויקר שלי, אתה עזרת לי להגיע ל90 הימים.
האמנת בי שלא האמינו והיית שם לאורך כל הדרך.
אני שמח שאנחנו מדברים בטלפון ואני שמח שיש לי אותך.

כל יום רק להיום - תזכור.
וכל יום שהוא שלך - הוא שלך.
 

תודה חברים יקרים על התגובות החמימות.
התגובות הלוהטות, הם שנותנים לי כוח להמשיך למרות הכל.

ב"ה, קמתי ליום קצת יותר שפוי מהימים האחרונים.
אני מרגיש שההתקפה עברה ונימוגה עם הרוח. זהו, הגל עבר.
אני אסיר תודה לאבא האוהב שנתן לי את הכוחות להתמודד ברגעים הקשים. שעצר אותי בכוח גם כשכבר התחלתי להחליק בדרך לנפילה. שעזר לי לשרוד את ההתקפה הקשה.
ב"ה, עכשיו אני מסתכל לאחור, ומחייך...
אין מאושר ממני בעולם!
אני מאושר שלא נפלתי, אני מאושר שלא איפסתי את הטבלה, אני מאושר שאני יכול להמשיך להיות נקי.
עדיף התמודדות הקשה והכואבת מול התאווה, מאשר היאוש והמרירות שלאחר הנפילה.
אסירותודה!!

וגם עכשיו, אני עדיין חסר אונים מול התאווה, ויודע שאין לי את הכוחות להתמודד מול התאווה שהרבה יותר חזקה ממני.
כורע ברך ומתחנן לאבא שבשמים, "אל תביאני לידי ניסיון"... תן לי עוד יום אחד נקי ושפוי.
מודה, ומתפלל.

אמן כן יהיה רצון.

 

72 ימים של חסד.
תודה לך אבא'לה!

מתפלל לעוד יום נקי ושפוי

84 ימים של חסד!
ב"ה אני עסוק בהכנות לפסח, עוזר בבית, וכמעט שוכח מה באמת המצב שלי...
אני צריך להיות מוכן, עם נשק דרוך, וערוך לקרב.
זה יגיע, השאלה היא - מתי?

גם ברגע של רוגע, אני יודע שזה עלול לתקוף בכל רגע נתון.
כורע ברך ומתפלל מעומק הלב - עוד יום 'אחד' נקי!

הרבה יותר קל לנוע בשדה הקרב כאשר אני רואה לוחמים אמיצים, חרבם על ירכם והם מלומדי מלחמה כמוך שם לצידי. 

תודה שאתה, אתה

אסירותודה על 93 ימי חסד.
מתפלל לעוד יום אחד נקי.

פסח כשר נקי ושמח!

איזו שמחה!
ממש יציאת מצרים.
אני אוהב אותך!

מתגעגע לשמוע את קולך ולשיחותינו.
אני יודע שאתה מוקף במשפחה ולכן פחות זמין.

כשיתאפשר, נדבר

התגובות החמימות והאכפתיות - זה מה שנותן לי את הכוח לעמוד היכן שאני עומד.
מתפלל לעוד יום אחד נקי

היום 103 יום, שהם ימי נקיות וקירבה לאבא שבשמים...

לא זכור לי כבר שנים (!) שחג הפסח עבר עלי נקי.
למרות שהיו לא מעט פנטזיות שעלו לראש, לא היה קל - אבל זה עבר.
אסיר תודה!

כל הכבוד!
מחזיקים לך אצבעות!
תגיד, מה יש בו בפסח שמשגע אותנו?
כמה שאני חושב על זה אני לא מוצא תשובה...

אחיד בשמיא כתב on 01 מאי 2016 15:50:

אולי הלחץ, היציאה מהשגרה, החוסר מעש בחול המועד, היותר-מדי-מעש לפני החג, הנערווים וכן על זה הדרך

תשובה אחת: שיעמום.
כל השנה אני עסוק, סדר יום מלא ומסודר. ופתאום מגיע חלל שאין לי איך למלאות אותו.
נכון שאפשר למלאות אותו בדברים חיוביים כמו ללמוד יותר או להתפלל יותר. אבל עדיין בהמשך היום אני מרגיש משועמם ללא משימות משמעותיות.
ולכן, הריקנות הזאת הוא הטריגר הכי גרוע לתאווה.

אני אסיר תודה לאבא שבשמים שעזר לי לא להיסחף ולא ליפול למרות השיעמום.

לא תמיד הכל פורח ... לא תמיד הכל זורח ...
??

כן, תמיד הכל זורח? השאלה היא אם אבא נותן לך לראות את זה. או שמסתיר לך את הזריחה.
וגם כשהוא מסתיר, 'הוא' עושה את זה. זה לא קורה לבד...

אסיר תודה לאבא'לה האוהב על 114 ימי חסד וזריחה.
מתפלל לעוד יום 'אחד' שפוי.
תודה ומתפלל...

הלוואי ואפגוש אותך יום אחד.
לוחם אמיץ ואח לנשק שלי.


מאחל שנדבר בקרוב - השיחות איתך הן חברוטא בספירות עליונות של היצירה.