שלום חברים,

אני רוצה לשתף אתכם ביום טוב ומפוכח שעובר עליי. נקי כבר 7 ימים בחסדיו המרובים, ממש לא מובן מאליו. שמתי לעצמי למבחן לבדוק אם אני מקיים את צעד 0 כראוי לפני שאני ממשיך לצעדים הבאים וברוך השם שעוזר לי לעשות זאת. בתקופה האחרונה אני יותר זמין ולכן ב"ה אוכל ללכת ולהשתתף בקבוצות חיות. אני מנסה כעת למצוא קבוצה קרובה לאזור שבו אני נמצא ואולי אפילו להקים קבוצה במקרה הצורך. השם יעזור בע"ה אם זה רצונו.

אסירות תודה על שאתם פה, אסירות תודה שיש את האתר והתוכנית.
יום טוב ונקי, רק להיום

לדעתי הכי חשוב למצוא קבוצה שיש שמה החלמה, יש היום כמה קבוצות בשמור עינייך תתחבר לחברים ולקבוצות ולא משנה כמה זמן לוקח לך להגיע לקבוצה כמה מאמץ שתשקיע בקבוצה ככה החלמה יהיה לך

שלום חברים,

אני רוצה לשתף אתכם בשבוע מצוין שעבר עליי אסירות תודה, בחסדיו המרובים, השבוע גם הלכתי לקבוצה החיה והיה מחלים מאוד!

אני רוצה לשתף שחזרו לי לראש מחשבות על מושא תאווה מהעבר והמחשבות עליה לא עוזבות אותי למרות שאני מנסה לשתף חברים ולמסור זאת להשם. יש לי רצון לחזור ולדבר איתה למרות שזה לא בריא לי כרגע. אני ממש חסר אונים מול העניין ומנסה להעסיק את עצמי בדברים אחרים, העיקר שלא לחשוב על זה.

לפחות, זה מזכיר לי שיש לי מחלה, דבר שלפעמים יוצא לי לשכוח-אסירות תודה.

שיהיה לכם יום טוב ונקי

שלום חברים,


מה שלומכם?
אני רוצה לשתף באסירות תודה ענקית על 13 ימים של נקיות בחסדיו המרובים, אחח איזה כיף, תודה לך השם!
המחשבות על מושא התאווה ממעטות להגיע, אסירות תודה.
אני גם רוצה להזכיר לעצמי שזה ממש לא מכוחי ושאני יכול ליפול בכל רגע.
אני גם רוצה לשתף שהסופ"ש עבר בצורה טובה מאוד ב"ה, הרבה פעמים יצא לי שהייתי לא מחובר לתוכנית בשבתות, אך אסירות תודה שמצאתי אתמול דרך לשמוע את השיתופים של החברים גם בשבת, בלי להיכנס לעניין של שימוש בחשמל בשבת. אסירות תודה.

תודה לכם חברים שאתם כאן.

לילה טוב ונקי

אחח נפלתי שוב, איזה כאב. ועברתי עוד קו אדום עם שימוש בשיחה קולית.
למה? אני מניח כי בין היתר נשארתי ער עד מאוחר ואולי לא הבנתי מספיק מה זה חסר אונים, כי חסר אונים פשוט לא יכול לקיים פעולות שגרתיות כמו צפייה בטלויזיה או להישאר עד מאוחר. פשוט לא יכול, זה כמו למות. אין לי ברירה אחרת, אין לי כרגע בחירה בנושא הזה. "בוא נראה רגע איך האיטרנט מגיב אם ארשום מילה כזו או אחרת"- זה פשוט לא יכול לקרות, ואם זה קורה, אולי שכדאי שאעבוד יותר על מה זה חוסר אונים ולהפנים, ולהפסיק את ההכחשה כמה אני כזה.

עברתי על ההודעות...
אנחנו כבר מכירים תקופה, אבל לא זכור לי שיצא לי לראות את זה...

מזדהה. ראיתי שכתבת "אני יודע שאני לא יכול להפסיק לבד וכרגע אני לא רואה דרך אחרת להחלמה אבל האם אני באמת מכור?? אולי אני בן אדם שפוי שפשוט לא ניסה מספיק? אולי העובדה שאני מתייחס לעצמי כמכור מזיקה לי (כי אולי אני לא כזה)?"
מאוד מזדהה עם זה. עבר עליי איזה משבר בהקשר הזה של "אולי אני סתם מכניס לראש".
כל מיני שאלות כאלה ואחרות רצות לי בראש מכור לא מכור
אתה יכול לראות למשל כאן ששאלתי לגבי חוסר אונים (ואולי אפילו התשובות שם יוכלו לעזור לך)

בעצתך תנחני כתב:


ראיתי גם את התשובות שהבאת לשאלה שלך.
לצערי, אני עדיין מבולבל בקטע.
אם זו הייתה שאלת רקע כזו, הייתי, נראה לי, מוכן יותר לוותר.
אבל מבחינתי היא נראית לי כשאלת בסיס לתוכנית. עזר לי לקרוא שלא חייבים להיות מכורים בשביל התוכנית. אבל מצד שני, כן צריך להודות בחוסר-אונים, כך שזה שוב חוזר לשאלה ששאלתי בפוסט הנ"ל.
עוד קטע שהטריד אותי היה, איך אני אמור להציג את עצמי?
"שלום, אני 'בעצתך' ואני... ממממ...."
מבקש התבהרות מהקב"ה

בכל אופן, אם זה טוב לך, אשמח אם תמשיך לכתוב...
יום נקי! ונשתמע

שלום בעצתך,

אני שמח לקרוא את הפוסטים שלך ולראות שלמרות המשברים אתה ממשיך לבוא לפה ולשתף, ממש לא מובן מאליו. כיף לראות את זה.

בקשר למה ששאלת, לפני שאתה קורה את התשובה שלי, שים לב לחתימה של הפרופיל שלי- "הערה-כל מה שאני כותב כאן זה ממה שעבר עליי ולא מחוות דעת מקצועית." וזה חשוב להקדים שאין לי את התשובה האולטימטיבית, זה מה שעבד בשבילי.

כעת, בקשר לשאלה-

יכול להיות שאתה לא מכור, ואותו הדבר לגביי ולגבי כל אחד. אך השאלה היא האם יש לך דרך אחרת שיכולה לעזור לך. כמו ששמעתי באחד המסרים-"אם הייתה דרך אחרת, הייתי הולך ועושה אותה, הייתי מוותר על כל הפחד (פחד להיחשף, פחד לפגוש פנים אל פנים עם אחרים, פחד מויתור על השליטה בחיים שלי...) והמסירות היומיומית שמלווה את התוכנית ". לצערי, אין לי דרך אחרת-ניסיתי שבועות, שיטות של שכר ועונש, לשלם קנסות ועוד ועוד... אף שיטה לא עבדה, בשבילי.

גם לי הייתה את השאלה הזאת בהתחלה והיא כנראה תחזור. בכל מקרה, הקטע הזה, שבטח קראת בעבר עשוי לעזור לך-

"להתמכרות יש רמות. יש כאלו שאצלם זה ברמה גבוהה ויש כאלו שאצלם זה ברמה נמוכה. אדם נורמטיבי יכול לווסת את זה, יכול להחליט לדוגמא להסתכל כל יום רק חצי שעה בטלויזיה ואח"כ הוא עושה דברים אחרים- עובד, עוזר בבית... לעומת זאת, כמעט בלתי אפשרי לאחד שהוא מכור לווסת את זה, להגיד רק לשעה אעשה זאת. אצל מכור אין דבר כזה להגביל את זה בזמן. זה מתחיל ברצון לראות את זה רק שעה ואז מגיע ל"בוא נראה את זה ואת זה..." ופתאום כבר עלה עמוד השחר. זה שהוא חסר אונים אין לו אפשרות להפסיק מתי שהוא רוצה והוא מאוד רוצה להפסיק, רוצה את השעה המאוחרת, רוצה להפסיק והוא לא מצליח... אותו אחד שאינו חסר אונים, רואה את השעה המאוחרת ומחליט ללכת לישון.

אפשר להקביל זאת למישהו שמחליט לשתות כל יום רק אחרי העבודה חצי שעה. אם הוא ממשיך אח"כ ובמהלך היום, זהו מכור. אחד שהוא מכור פשוט לא יכול, הוא אומר בוא נלך לשתות חצי שעה והוא חוזר אחרי 6 שעות. הוא לא יכול. כמובן שגם בזה יש רמות, אבל זה אותו רעיון , הוא לא יכול, הוא חסר אונים.
ההתמקדות צריכה להיות איך אני עובר את הלילה בשלום. אני חסר אונים, לא יכול מול זה, אבל הלילה אני אעשה את מקסימום ההשתדלות שלי כדי לעבור אותו בנקיות."

אני שאלתי את עצמי- האם אני שולט בחיים שלי?
- האם אני יכול להחליט שלא להשתמש ביום לפני מבחנים (לפי הגישה שלי באותה תקופה, שזה נותן מזל רע ביום שאחר כך)? בטח שכן! עד שהגיע היום שבו לצערי הייתי צריך לענות לא
- האם אתה יכול שלא לעשות את זה במקום שבו אתה לומד? איזה שאלה, בטח!.... לא
-האם אתה יכול להישאר ער עד מאוחר בלי לקבל תאווה שכנראה תגרום לך להשתמש? לא (למרות שיוצא לי מידי פעם לעשות את זה ובנס לא יצא לי להשתמש בשעות האלו בשבועיים האחרונים)
-האם אתה יכול לשמוע שירים של הפלייליסט ברדיו בלי לקבל תאווה? לא!
ועוד ועוד...

הראש שלי חולה, חולה תאווה, אני איבדתי שליטה, נשאר ער עד 4-5 בבוקר בחיפוש אחר תאווה והמחלה רק מתדרדרת.

אולי כדאי לכתוב מעיין צעד ראשון לעצמך- לרשום מה עברתי, איפה התחלתי, על אלו קווים אדומים שהצבתי- עברתי, מה אני עושה עכשיו שבעבר לא האמנתי שאעשה? האם אני בהתדרדרות?
ובהמשך לעבור על מה שכתבת.

אלו שאלות שעברתי עליהן ועזרו לי להבין- אני מכור. יכול להיות שתבין מהשאלות הללו מסקנה אחרת, וזה בסדר.

בהצלחה לך,
אוהב

שלום חברים,

אני שמח ואסיר תודה על היום הזה. היום, יש לי בחסדיו המרובים (וואו, אני מרגיש מעט כפיות טובה כשאני אומר ש"יש לי") 28 יום נקיים, בעוד כחצי שעה וחמש דקות 29 יום. נכון, זה דבר מדהים. מי היה מאמין?? אומנם הגעתי בעבר ל82 יום נקיים- כאשר עוד נלחמתי ביצר הרע, אבל זה היה זמן שפשוט לא השתמשתי עד הסוף, אבל שלא להתחיל את השימוש כלל הצלחתי לפרקי זמן קטנים. כעת, 28 ימים נקיים, ללא מעידות ב"ה. נכון, בא לי מאוד לעשות את זה, "רק מבט אחד באתר- מה כבר יזיק? בוא נפגוש עוד פעם אחת בזיכרון את המגע של האישה היפה הזאת מהסרטון, ננשק אותה עוד פעם אחת והיא תמלא את כל מה שחסר לי", "תעשה אותי שלם", כמו שאומר הספר הגדול. האמת, כבר עכשיו באים לי רצונות לעשות את זה, תוך כדי הכתיבה.

אז למה לא לעשות את זה? מה אני מזוכיסט?

לא, להיפך, יש דבר שהמחלה שלי מנסה לגרום לי לשכוח ואסירות תודה שיש את הצעד הראשון שעוזר לזכור את הסבל-הייתי נשאר לילות שלמים אל מול המחשב, מחפש תאווה באתרי צ'אטים של מבוגרים. היה בא לי למות אחרי כל שימוש, פשוט מאוד. וחוץ מזה, המחלה הזו בהתדרדרות, ולי אין שליטה עליה-היום אני רק מול מחשב, מי יודע מה יביא המחר? למעשה, מי יודע מה יקרה עוד שנייה?? והיריעה עוד קצרה.

בא לי עכשיו לראות סרט שבעבר השתמשתי על אחת מהדמויות שלו באחד מסרטי ההמשך של הסרט-למה שלא נראה את הסרט הזה וזהו? הרי לא השתמשתי על הסרט הזה ממש.

אבל לא, אני מתחיל כאן ומי יודע איפה אסיים. זאת המהות של להיות חסר אונים-לא להיכנס כלל למקומות האלו מלכתחילה כי אין לי שליטה על לאן הם יתפתחו.

אני אסיר תודה שמחר, אם אזכה להישאר עוד יום נקי, ביום ה30 שלי, אקרא את הצעד הראשון שלי- לאחר שציפיתי לדבר במשך יותר מחצי שנה. אני רועד, נרגש-מה יגידו החברים? האם ידחו אותי או יקבלו אותי באהבה? האם אברח מהמפגש ישר אחרי שאקרא את המשפט הראשון מרוב בושה או שלא ארצה אפילו לעזוב את המקום בסוף הקבוצה-כי זה המקום שהכי מקבל אותי בעולם, לא משנה מה עשיתי.

רצונו ייעשה,
תודה שאתם איתי בדרך.
אוהב אתכם;)

מזדהה עם מה שכתבת, שתוך כדי הכתיבה עולים הרצונות שוב...

למסור צעד ראשון. וואו. מפחיד!
בהצלחה רבה רבה בו ושיהיה לתועלת עצומה
איתך

שלום חברים ,
קראתי בשבוע שעבר את הצעד הראשון שלי. אני אסיר תודה על שהוא הלך טוב, לפני הקבוצה, פחדתי שפשוט לא אעמוד בלחץ ואברח ואסירות תודה שזה לא קרה. רעדתי, אבל הרגשתי שיחרור בסיום- הסודות שלי ריחפו באוויר החדר. הייתי בבית, החברים קיבלו אותי באהבה והזדהו איתי. הראו לי שאני לא לבד-לא בחוויות ולא בהתמודדות. איזה כיף לדעת, מקל את רוע הגזרה. כמו שהספר בקבוצות אומר- "גילינו שאנחנו לא לבד, הגענו הביתה". מדהים. ובכל זאת... חשבתי שכל הקבוצה תסתובב סביבי. אבל לא, הגיעו 2 חברים חדשים שהחליטו לספר את הצעד הראשון שלהם. מפתיע ומחלים.

תודה לך אבא שנתת לי את ההחלמה הכפולה הזו. איזה כיף להרגיש את האהבה שלך אבאל'ה.

שלום חברים,

אסיר תודה על 35 יום נקיים! ממש לא מובן מאליו, תודה לאבא יקר.

אסירות תודה על שממש הייתי צריך את הספונסר וכתבתי לו מייל והוא בדיוק התקשר אליי.

אני כרגע נמצא בסכנת שימוש-מפנטז מעט על זיכרונות מהעבר וסרטונים שראיתי וחושב על אלו עוד מחוזות רחוקים אני יכול להגיע. רוצה לזכור את כל הסבל שעברתי בעקבות זאת ואשמע כעת את הצעד הראשון כדי להגביר את הזיכרון.


בקשה לחברים שיש להם את המספר שלי- אשמח אם תוכלו לעשות לי שיחה, אם אתם יכולים במהלך היום. אין לי אפשרות להתקשר לחברים, משום מה, הטלפון התחרפן. כלומר אני ממש חסר אונים מול מה שעשוי לקרות היום ואין לי יותר מידי דרכים לבקש עזרה.

לפחות, אני אסיר תודה על שאני מרגיש מעט חוסר אונים עכשיו.


חוץ מזה, רוצה לשחרר פחד שיש לי לגבי מה שיקרה היום- האם אשתמש, האם הטלפון יחזור לקדמותו. יותר מידי פחדים, מוסר לאלוקים.

תודה שאתם איתי בדרך.

הסתדר, תודה רבה

ישבתי על יצועיי בשלהיי שימושי
כואב ובוכה על מר גורלי.
רק אתמול בהחלמה הייתי והיום משומש הנני.

מה אגיד ומה אספר? איזה ייאוש נורא עטפני.
לאן אלך? אנה אפנה? מה אעשה כדי שלא אשנה
שוב לסמטת התאווה הקרירה והזרה?

חשבתי אמרתי לך שלום, אבל לא שמתי לב איך מצד אחד
עזבתיך ומצד אחר אל רשתך נכנסתי.

הכאב! לאן מועדות פניי? האם אעזוב, האם לנצח איאבק?
האם אנסה בשנית ומתי אכנע? מה הטעם? 36 יום זה עוד הרבה זמן.
אבל כאן אני לא יכול להישאר!

חולה הייתי וחולה אמשיך להיות. מפוכח הייתי ועוד אשוב להיות
בעזרתו של אלוקים ובחסדו המחלים.

השתמשתי היום, אחרי 36 יום בנקיות. השתמשתי 3 פעמים. מרגיש נורא ואיום.
מקווה להתחיל, אם ירצה אלוקים בתקופת נקיות חדשה, רק עוד יום אחד, רק עוד יום אחד.

4 פעמים כעת

תודה על הכנות. מזדהה, לצערי, 3 פעמים היום.
שנרגיש את ה' איתנו