היום ה-96
רוצה להמשיך את הפעולות אבל לא מצליח כל פעם שאני ניגש למשימה משהו אחר צץ
לא דיברתי עם הספונסר יובלות ולא כתבתי אסירויות תודה מליון שנה

קשה לי אני אדם של שיגרה...להכניס משהו לשיגרה זה קשה ממש
בנוסף אני גם עצלן ברמות קשות אז להכניס מטלות חדשות זה עוד יותר קשה ולבסוף אני לא אוהב להתקשר לאנשים וממש לא אוהב לשתף בחיים הפרטיים שלי בטח שלא במחשבות שלי...אולי פעם אכתוב למה

זהו, אז קשה לי בחיים וזהו

שיהיה בהחלמה

איזה יופי!
אתה אולי לא כל כך אוהב לשתף בחייך הפרטיים, אבל זה נותן פה המון, לפחות לי.
בעיניי אתה "אמן השיתוף" (שיתוף הוא גם ובעיקר חשוב להחלמה, אבל גם סוג של יצירה, כמו ששאר סוגי היצירה, כשהם מתבצעים כהלכה, מבטאים את המתחולל בנפש פנימה).
פעמים רבות, כשאני קורא דברים שכתבת, אני חושב לעצמי "הלוואי ואני הייתי משתף ככה" (אני עדיין חושש קצת שאשתי תקרא את הדברים, וגם מעוד אורחים לא רצויים, אבל אסיר תודה שהרבה יותר השתחררתי בעת האחרונה בהשוואה לתחילת הדרך).

היום ה-101

איכשהו ציפיתי שהכל ילך על מי מנוחות אחרי היום ה-90....זה לא
ואז נזכרתי שקראתי במייל היומי שאפשר להשאר נקי גם עשור אבל עדיין לא להיות מחלים
צריך להיות נצחון גובר על התאווה, לא עומד במקום, ובטח שלא מתדרדר לאחור
צופה עכשיו בסרט שאני ממש לא צריך לצפות בו, לא פורנו אבל זה מזין את המחלה שלי והמרחק מסרט כזה לפורנן הוא לא רחוק.

אשתי כועסת "בלי סיבה" וזה יוצא עלי...אז ברחתי מהבית ורשמתי לה בוואטסאפ שמתי שהיא נרגעת שתודיע לי ואני יחזור, היא קראה לי חזרה בכדי שהיא תצא מהבית, בא לי לנעול אותה בחוץ, שתישן על הדשא עם החתולות....אם הבת שלנו לא הייתה איתה יש מצב שהייתי מחליט לעשות את זה.
בא לי לא לראות אותה יותר, היא הרסה לי את היום הלא כל כך טוב שהיה גם ככה כמו איזה היתדרדרות מראש ההר.

הלכתי היום לבית של ההורים שלי לבקר, לקחתי להם את המזוזות לבדיקה ושתיתי כוס קפה.
הקפה היה מגעיל אבל ראיתי את הבן שלי משחק בסלון שלהם והתגעגעתי למתי שאני הייתי כזה קטן, למרות שאבא שלי לא היה מרשה לי לשחק בסלון, אני הייתי משחק בחדר או במרפסת ובשקט שלא להפריע לו לראות סרט או לשמוע חדשות.
ממרחק הזמן לא רואים את הדברים הרעים, רציתי להיות הבן שלי איך שאבא שלי מחבק אותו כמו שאני לא זוכר שמעולם חיבק אותי, הוא התרכך לעת זיקנה.
חזרתי הבייתה למלחמה, לעצבים

אם זה ימשיך אני יתפוצץ!!!

תודה על הכנות החדה. אני הייתי מפחד שאשתי תקרא את זה...
נסה להתפלל עליה.
נסה לומר "רצונך ייעשה" (ואולי גם "רצונך ייעשה" = הרצון שלך אשתי ייעשה...).
והעיקר, נסה להתקדם לצעד ארבע! (טוב, גם חמש-שש-שבע-שמונה-תשע-עשר...)

היום ה-102

היום מרגיש קצת יותר טוב

טהרני, אני לא רושם כאן שום דבר שאני לא מוכן להגיד לאשתי בפנים...אולי בגלל זה יש לנו כל כך הרבה צרות, הכנות שלי
שלחתי את האוטו למוסך עם אחי, המוסכניק טען שהכל בסדר, לי הואוט נכבה בנסיעה, וזה אוטומט, נו טוב, מתישהו נדרדר אותו לים מהצוק.

שיהיה יום מחובר
אולי היום אכתוב כתיבה יומית
אולי היום לא אאכזב את עצמי

וואו.
טוב לקרוא אותך. הרבה זמן שלא קראתי אותך. ולראות פתאום את ההתקדמות שלך, זה ענק.
אסירות תודה לאלוקים.
מאחל לך יום הכי מחלים בעולם.
אוהב.

חבר'ה אתם מטריפים אותי עם פרצי צחוק בלתי נגמרים,
מישהוא שנכנס לכאן לפני 5 דקות חשב שהשתבשה עלי דעתי.
פשוט נקרעתי מצחוק והנאה, הלוואי שגם כל החיים היו נראים ככה,,

אחרי שקוראים את הבכיינות ביומן שלי אז newbody מאזן ת'מצב.

אוהב אותכם .

עדיין אותו היום
לא נגמר
אשתי שוב בפרצי כעס עלי, כאילו שהפרצוף שלי מעצבן אותה
בדרך לקניות דיברנו ושוב היא התפרצה עלי, אמרתי לה שנמאס לילהלחם איתה כל הזמן ושלא נעים לי להיות בחברתה.
מאז אנחנו שותקים כבר שעתים, קשה לי, רע לי ואני עדיין לא מוכן לדבר איתה
אם הייתי יכול הייתי ישן באוטו

newbody כתב:


newbody, מצטער, אבל לא מצליח להפסיק להתפעל מהכנות...
חוצמיזה, איך הצלחת לעשות את הפרצוף הזה? אני לא מצליח לבחור שום פרצוף מהתפריט. רק לכתוב את הטקסט שאני זוכר שהופך לפרצופים הסטנדרטיים... (כמו ).

גם אני הייתי היום בטינות קשות על אשתי.
לא מכיר שום דבר אחר שבאמת עוזר לי, חוץ מצעדים 4-9, וגם זה בקושי ולא לגמרי.
אני לא יודע באיזה צעד אתה, אבל ממליץ לך להגיע לצעד 4 ולהתחיל לתרגל את הצעדים האלה.
לא תמיד כזה כיף, אבל "העבודה משחררת" (איזה הומור שחור נהיה לי מאז שהגעתי לפה... )

היום ה- 108

רשמתי היום אסירות תודה בכתיבה יומית על זה שהתפילין שלי חזרו מבדיקה
עכשיו יש לי טינות על זה שהחליפו לי את הרצועה הרכה שהייתה לי שממש ליטפה את העור עם רצועה קשה כמו הברזל שעוטפים בו חבילות בנמל אשדוד, בא לי לצעוק על הבודק הזה שעשה לי את העוול הזה, אבל גם פה מתחבאת אסירות תודה שהוא החליף רק את של תפילין של ראש ולא את של יד

מבקש נכונות לכח לעשות את הדבר הנכון ולא להתפרק ולצעוק עליו...וההנחיה שלי להחלפהת הרצועה הייתה כל כך פשוטה "תמצא רצועה רכה ככל שאפשר כמו הרצועה שהייתה לי" לא דיברתי על מחיר, וגם לא דחקתי בו בזמן.

אני ממש כועס

" אני ממש כועס "

ממש ממש ????

אוהב אותך חבר,,כשאני עצוב [כל יום:( ] אני נכנס ליומן שלך.

אריאל

היום ה -114 לנקיות טכנית

מנסה להבין למה אבל אשתי פיטרה אותי ועכשיו אני צריך לחפש עבודה

בנוסף כל פעם שיש פיצוץ אז היא אומרת שאני מנסה לשאוב תחושת ערך עצמי מהשפלה שלה, דבר שלדעתי לא נכון אז אמרתי לה שתפסיק לנסות לנתח את האישיות שלי ותתחיל לעבוד קצת על עצמה וההתקפי זעם שלה למרות שבסתר ליבי אני יודע שגם זה ממני (איכשהו)

מנסה להבין למה אשתי ואלוהים שונאים אותי במיוחד בזמן האחרון

מתוסכל, אבוד, פוחד וכועס

לילה טוב
שיהיה בהחלמה

אוהבים אותך!
"נקיות טכנית" זה נשמע מסוכן. נשמע לא מחזיק מים (או ליתר דיוק לא מחזיק זרע... ).
מתפלל בשבילך שתמצא את הנכונות להתקדם בצעדים. צעדים 4-9 מאוד עוזרים לי במצבים כאלה. והאמת, שאחרי שעשיתי קצת את הצעדים האלה, אני יכול לומר כמה דברים:
א. לגביי, התיאוריה של אשתך נכונה במידה מסוימת. כלומר, אני כנראה כן שואב ערך מסוים מהשפלת אשתי, אם כי פעם לא הייתי מסוגל לראות את זה ובטח שלא להודות בזה.
ב. בצעדים הנ"ל (בייחוד בצעד 4) אני לומד לגבי עצמי שאני באמת צריך (לנסות) להפסיק לנתח את האישיות של אשתי ולהתחיל לעבוד על עצמי, לנקות את המדרכה שלי.
ג. אני בטוח שאשתך אוהבת אותך מאוד. נסה לחכות שבוע ולראות אם לא תכתוב עליה משהו טוב... אני גם בטוח שאלוקים מאוד אוהב אותך. אני אישית מאוד אוהב אותך, למרות שמעולם לא ראיתיך, ברמות שקשה להסביר מאחורי המקלדת, והאהבה הזו שבליבי ניטעה בו בידי האלוקים. הוא זרע אהבה כזו בלבבות רבים אחרים, והכל יחד הוא רק חלק קטן מאהבתו אליך.

ושוב, אוהבים אותך!

היום ה-119

קיבינימט האתר הזה, אחרי שרשמתי הודעה פתאום נעלם לי איזור הרישום...מסתבר שהוא קפץ שמאלה והפסיק להיות ניתן לעריכה ולכן אני צריך לכתוב מחדש

אז שוב אני כותב שאני כועס על אשתי ויסלח לי מי שקורא שאני לא מפרט בגלל שכבר פירטתי

קיבינימט שוב הלך החלון...שישרף השרת שמאכסן את האתר עם עם כל החווה והבניין שבו הוא שוהה

אז בהמשך למיקודם
גם יש לי סיבה טובה לכעוס ולהיפגע ואני אפילו צודק, לפחות בתוך הראש שלי, אבל אסור לי לכעוס, אז אני משתדל שלא לכעוס ולא להתפרץ אבל אני לא קרוב אפילו למושלם ולכן אני כועס, היא עכשיו שאלה אותי אם אני רוצה לאכול ואמרתי שלא למרות שאני רעב אני רק מחכה לקחת כדור בעשר וחצי,

וגם העיר שבתוכה הבניין שבתוכו החווה שבה השרת שילכו לעזאזל