הבוקר דיברתי שוב עם הספונסר על מה שכתבתי כאן והוא אמר לי להרפות כמה ימים מצעד 12 ועד אחרי החג להתמקד בצעד 11 בלבד.
א. ת. שאני עושה את זה למרות שבינתיים קיבלתי עוד תגובה מאותו אדם.
מקודם ישבתי סוף סוף וכתבתי צעד 4 ארוך על האדם הנ"ל, וא. ת. שדי השתחררתי, ואני מתפלל להתמקד בעצמי ובהחלמה שלי, ולא להיות מנוהל ממה שאחרים חושבים על ההחלמה שלי, ואני רוצה לזכור שאני יודע ומרגיש שהתוכנית היא בדיוק מה שאני צריך בשביל להיות נקי ומפוכח.

תודה רבה לכם חברים יקרים
חג שמח

אתמול בלילה אחותי התקשרה אליי, והיא אומרת לי תודה על מה שאמרתי לה לפני שבועיים בענין אמא שלי. לא זכרתי על מה מדובר, ושאלתי אותי למה היא מתכוונת. בהמשך הבנתי שאסירות תודה אני חי את התוכנית ואני מגיב להרבה דברים לפי הכלים של התוכנית, ואני אפי' לא שם לב לזה, ולכן לא זכרתי באותו רגע על מה היא מדברת.
מעשה שהיה כך היה, היא דיברה איתי על כך שאמא שלי בעבודות לפסח עובדת מאד מאד יסודי וכו', ואחותי אמרה לי שזה מפריע לה שהיא עובדת כל כך קשה. התגובה שלי היתה במילים הללו: "אל תחשבי על זה". דהיינו, אין מה לעשות, אנחנו לא יכולים לשנות אנשים זה המצב הזה, ולכן במקום להיות מנוהלים מזה ולנסות כל הזמן לשנות את זה, הפתרון הוא להרפות ולא לחשוב על זה.ועל זה אתמול היא אמרה לי תודה כל העצה המחכימה שנתתי לה (תודה לאלוקים ולחברים על התוכנית הנפלאה והמחכימה), והיא בעצמה מסבירה כמה זה כלי טוב, כי הרבה פעמים בחיים היא מנוהלת בגלל שהיא מנסה לשנות דברים ואנשים בזמן שזה לא מעשי, ולכן הדבר הטוב ביותר זה להרפות ולא לחשוב על זה.
אני אסיר תודה על שאני חי את ההחלמה, ובהזמנות זו אני רוצה להיות אסיר תודה על הנס הענק שקורה איתי שאבא אוהב שומר אותי נקי במשך "400" יום "רק להיום" מכוחו ולא מכוחי.אסירות תודה

מאוד מזדהה. קטעים שגם איתי פתאום אחותי מיוזמתה מתייעצת לגבי איך להתנהל מול אמא שלי...
המון המון מזל טוב על ה-400,  ובהצלחה בציון הדרך הקרוב (מתבאס שאני מפסיד את שניהם... ).

איזה יופי!
400!!!!
סחתיין!!!
מרגיש שזה מדבק גם אותי...
הלוואי...

מזל טוב על ה400

אבל מה זה חשוב העיקר עוד יום, רק להיום:blush:

טהרני כתב on 03 מאי 2016 06:04:

תודה רבה.

אני רוצה לשתף שיש לי מלא פחדים לגבי הציון דרך שאני הולך למסור מחרתיים ביום חמישי, למרות שכבר מסרתי לפני שבועיים בקבוצה של "שמור עיניך" בירושלים ונכון להיום לא זרקו אותי מהקבוצות , אבל כעת יש לי פחדים שזה יהיה דפוק כי אני בכלל לא יודע לדבר, כמו שבעבר כל חיי פחדתי לדבר ולדרוש באירועים כאלה ואחרים.

אני מתפלל להשתחרר מהפחדים ולמסור לאלוקים את הציון דרך הזה ואת כל חיי לאלוקים, ואני מתפלל לקבל את זה שבציון דרך הזה אני לא אמור לומר את מה שאני רוצה להשמיע, אלא שהחברים ישמעו את מה שהם צריכים לשמוע ולא ישמעו את מה שהם לא צריכים לשמוע. אמן.

בנוגע לזה

אני יושב כעת ובוכה. מאד כואב לי הסיפור הזה, אני מתקשה לעכל. מתקשה לחשוב על הילדים שמשפחתם נהרסה כרעם ביום בהיר. מתקשה לחשוב על ידידי משכבר הימים שלא יודע איך לעכל מה שקורה עם אביו. קשה לי לשמוע שמדברים על זה בבית.
אסירותודה שכואב לי.
אני רוצה לשתף שאני מאד רוצה להסביר להורים שלי שהוא חולה ולא חוטא, ואני רוצה לשכנע אותם בזה, וכשהם אומרים אחרת אני מיד רוצה לבקר אותם, ואני רוצה להשתחרר מזה ולעשות את רצון האלוקים, ואני יודע שרצון האלוקים שאני ירפה מהעניין. מספיק שאני יודע שהוא חולה, ואני רק צריך לקחת מזה תזכורת לאיפה אני יכול להגיע אם אני לא ימשיך לעשות את התוכנית, ולא לעשות את מה שאמא שלי התעניינה עד מתי אני צריך להיות קשור לתוכנית. אני צריך להתנהל לפי מי שאני ולא לפי מה שאמא חושבת עליי, ואם אני לא רוצה לחזור לשם ולהגיע לשם אני צריך "רק להיום" לעבוד את הצעדים.
אני מאמין שבמקום לשכנע את כל העולם שהוא חולה, עליי לעשות פעולה יותר פשוטה ויותר מועילה, וזה להתפלל עליו ועל משפחתו, ולהתפלל על כל החולים הסובלים בחדרים ובחוץ שיזכו לקבל את מתת האלוקים.

תודה לכם חברים שאתם איתי בדרך ואני יכול לשתף אתכם את כל אשר על ליבי
לילה טוב
בהצלחה רבה
​

אתמול בלילה עליתי לקבוצה הטלפונית בהנחיית חברינו דפמ"ז לשתף על זה. אח"כ נשארתי לקבוצה של אסירותודה, בתחילה לא ידעתי אם לשתף על זה עד שהחבר "חוסידל" פתר לי את הבעייה, תודה לך.
אחרי שהנושא הועלה, שאלתי איך אני יכול להשתחרר מהכאב ואיך אני אמור לחוות אותו. ואני אסיר תודה למנחה א"ת על התשובה, שבה הוא ניסה להראות לי שהרבה פעמים מעבר לכאב האישי על האיש שאני מכיר, יש עוד הרבה דברים מאחורי זה שהם מגיעים ממקום לא בריא. לכן אתמול בלילה אחרי הקבוצה וגם הבוקר ישבתי עם עצמי וניסיתי לזהות מה קורה איתי בכל הסיפור הזה. אז אני חייב לומר שאני עדיין מתלמד, אני מאמין שישנם עוד כמה דברים שלא זיהיתי עדיין, אבל בהחלט זיהיתי שאני מאד נתלה בסיפור הזה בשביל שיהיה לי ראיה למחלה או יותר נכון שלהורים שלי תהיה ראיה למחלה, וכן יש לי שם את הריגוש של האקשן, לאו דווקא בגלל התאווה, אלא האקשן של החדשות ובמיוחד הסודות והלחשושים, דבר שב"ה כבר הרבה זמן לא חוויתי, וכביכול זה גם נותן לי להרגיש שייך, ובפרט שמדובר באחד שאני מכיר, אז זה נהיה נושא שיחה ויש לי מה לומר וכו' אז אני בעניינים, ואם אני בעניינים אז הכל בסדר כי אני כבר לא מנותק (כביכול).
אני מתפלל להתלמד עוד בענין, וכמו כן אני מתפלל לוותר על הריגוש הזה של החדשות והחשיפות הבלעדיות על שלל השמות המפוצצים.
ותודה גם לדפמ"ז שענה עוד תשובה על הענין שמאד הזדהיתי איתה.
ואני אומר לעצמי על שתי התשובות שקיבלתי אתמול: אלו ואלו דברי אלוקים חיים, מזה ומזה אל תנח ידך.

תודה רבה לכם חברים
מתפלל להיות היום בשפיות ובהחלמה
אוהב אתכם וצריך אתכם

אני רוצה לחשוף ולהוציא לאור, שאני חסר אונים מול סיפורים כאלה ואחרים שמתפרסמים מידי פעם, ואני כאילו קורה את הכתבה כדי להזדהות עם הכאב, ולמעשה עומד מאחורי זה תאווה, שאני רוצה איכשהו לגעת בתאווה, בהיתר שזה עוזר לי לזכור להיכן אני יכול להגיע וזה גם הכנה לצעד 12 וכו' וכו', אבל בפועל זה לא עושה לי טוב, ולכן "רק להיום" אני מוותר על זה וחושף את זה לאור ומוסר את זה לאלוקים, ואני מתפלל להשתחרר מהסיפור האחרון שקשה לי להשתחרר ממנו ובפרט שמדברים עליו בסביבה שלי כעת הרבה, ואני רוצה להשתחרר בכלל מהרצון וההתעניינות במקרים כאלה. אני צריך לזכור שאני סקסהוליסט וזה שאני בהחלמה זה לא אומר שאני יכול לשמוע את כל הסיפורים האלה.ואני רוצה לומר תודה לחבר שאמר את זה על עצמו שזה נתן לי כנות ונכונות לחשוף את זה.

שבת שלום ושפויה

מתחיל שוב - וצועד לאלוקים כתב on 06 מאי 2016 12:23:

אשריך שזכית לוותר
הרבה פעמים מרגיש ככה, אפילו סיפורי צדיקים עלולים להריץ לי מחשבות לא שפויות בראש..
תודה

אתמול בלילה היה צריך להתקיים אצלינו בבית אירוע והיו צריכים את העזרה שלי וידעתי שאני צריך לעזור, אבל גם הייתי צריך לטפל באיזו תקלה במחשב, אז לא עזרתי.
אחרי שעה וחצי כמה דקות לפני האירוע אבא שלי מעיר לי איפה הייתי כל הזמן ושצריך עזרה.
אח"כ נודע לי שעשר פעמים קראו לי לעזור ולא שמעתי. אז כמובן מה שאני עושה זה שאני מתחיל להתעצבן עליהם למה הם לא התקשרו אליי לפל' אם לא שמעתי אותם.
בקיצור, התמלאתי עליהם בטינות למה יש להם טינות עלי על שאני בריכוז עצמי.
הרגשתי נורא ואיום אחרי זה. לשם הכנות אומר שבלילה עדיין לא כתבתי  צעד 4, אבל הבוקר באמצע התפילה כתבתי עליהם צעד 4 והשתחררתי לגמרי מהטינות, וגם ראיתי שאני צריך לעשות כפרה על שלא עזרתי אתמול, ואכן כך עשיתי הבוקר.
ואז לפתע נזכרתי, שכבר שנה לא צעקו עליי בבית למה אני לא עוזר, זה פשוט נס, מצד אחד היתה לי תזכורת שהמחלה שלי היא ריכוז עצמי והיא לא נעלמה, ומצד שני אני זוכה לראות את הנס שאלוקים עושה איתי, שאם פעם היו צריכים כל יום למה אני לא עוזר בבית, כעת בהחלמה זה לעתים רחוקות. וזה לגמרי לגמרי לא ברור מאליו.
אסירות תודה שהבוקר הייתי צריך לעשות קניות ולתקן כמה דברים בבית, ועשיתי את זה בשמחה ובשפיות.

תודה לך אבא אוהב,
ותודה לכם חברים יקרים ואהובים

גם אם אהיה מיליונר לא אלך להחזיר מה שגנבתי - צעד 9

החלמתי עד מאוד היום בבוקר לדבר איתך

תודה, 
אוהב.

עוד מחוויות צעד 9 - כפרה מול אבא ואמא

אומר בכנות שמעולם זה לא קרה אצלי במציאות, אבל בראש כנראה שכן.
מה שקרה סך הכל שהאחיין בן השנתיים התנהג כמו ילד בן שנתיים שזה משהו די נורמלי כמדומני, אלא שאני רוצה שהוא יתנהג כמו שאני רוצה אז למה הוא בוכה עכשיו, וחוץ מזה, כל הצלחת שלו מלאה מכל סוגי עוגות הגבינה והבלינצ'ס וכיוצ"ב שעל השולחן והוא בכלל לא יאכל את הכל אם בכלל והביקורתיות שלי מרקיעה שחקים, רק שהבעיה שלי היא שהכל נשאר אצלי בראש בדרך כלל, אבל שמה בתוך הראש זה משהו רציני, זה מלחמה עקובה מדם, רצים לי בראש כל התסריטים האפשריים שאני יכול או יותר נכון אמור לעשות עם האחיין הזה. וכל זה לא רק אחרי לילה ללא שינה, זה פשוט אני.
אני מתפלל לאלוקים במשך היומיים הללו להיות בנתינה, באהבה, בקבלה, בשירות, בשלוה, ובשמחה, לצאת מעצמי ולחשוב על אחרים. מהנסיון של השנה האחרונה שלי כשאני עושה את הדברים הללו, אני אוהב את כולם ומקבל את כולם עם כל הבכיות והבלאגן והעקשן, והכל נהפך לחגיגה אמיתית, חווית החיים שאין בילתה, וברגעים האלה אני מרגיש היטב את מה שאמרו קדמונינו בספרותינו הגענו הביתה, פשוטו כמשמעו, כי רק אז אני מרגיש שייך ומחובר לאנשים הטובים שבסביבה הקרובה שלי.
אני כ"כ מחכה להתמודדות הזאת שזה אני יוכל להתחבר לאלוקים ולבקש ממנו עזרה לצאת מהריכוז העצמי ולהתחבר ולהיות שם בשבילם.
ואני מתפלל לקבל את כל התוכניות של אלוקים לימים הללו, שמן הסתם לא יתנהלו כפי רצוני.

שבת שלום וחג שמח!!!