רצונך ייעשה כתב:


כמו שענו לי על השאלה לגבי שידוכים "מתי אדע שזה באמת זה?" "כשזה יהיה זה - תדע". וידעתי...

אם תרשה לי רק תיקון קטן: נראה לי, שלא אתה תאמר לעצמך, אלא שתהיה בשלב כזה שאלוקים ידריך אותך לכך (וגם הספונסר, "רסול אללה" , שליחו הנאמן).

טהרני כתב:


ואם אני חושב שזה זה עכשיו?שהגיע הזמן?שאין שום דבר שמעכב?

ואם אני מרגיש שאלוקים דוחף אותי כל הזמן לכיוון הזה (הצעות מפה ועד מחרתיים שמגיעות בזמנים מיוחדים-אחרי תפילות על הנושא,בדרך לקבוצות וכו')?

לא שאלתי למה כן לצאת,על זה אני יכול לענות מספיק טוב לבדי.שאלתי למה לא כדאי כרגע וכדאי עוד לחכות.אני רוצה לבחור מתוך ראייה של שני הצדדים.

תודה.

נפילה
רוצה להקיא
לא רוצה יותר
אבל לפני שלוש שעות זה הדבר היחיד שרציתי
ועדיין היה אסור להתקשר לאף אחד.עשר דקות,רק עשר דקות עד צאת החג,עד שאוכל להתקשר ולהודות שאני לא מסוגל,שאני רוצה,כל כך רוצה,ואני חולה ואני צריך עזרה.
אבל לא הצלחתי להתאפק.
ו....בום.

וזה אחרי חג שבועות מדהים (למרות שהייתי בבית ולא בישיבה),לא זוכר עוד חג שבועות כזה.
ולמרות שסבתי שתחיה הייתה בבית,וזה מתכון לבית משוגעים,מה שבאמת הפך הבית להיות,הצלחתי להישאר רגוע ולעזור במה שאני יכול,ואפילו לאהוב את בית המשוגעים הזה,בגלל שהוא בית המשוגעים שלי.

ואחרי מעידה באמצע החג,שהצלחתי באמצע המעידה לרדת על הברכיים (ממש) ולהתפלל ולהודות שאם זה תלוי בי אני הולך לאבדון,וביקשתי עזרה וקיבלתי. אבל עשר דקות לפני יציאת החג כבר כלום לא עזר. כל כך רציתי את זה,לא היה לי כח לבקש עזרה.לא רציתי.רציתי רק לצלול.
וצללתי.

עכשיו אוספים את השברים.מתחילים שוב,רק להיום.

אנא,אבא,עזור לי.אני לא יכול לבד.

אוהב אתכם מאוד
בהחלמה לכולנו

רצונך ייעשה כתב:


אוהבים אותך מאד.
בהחלמה רבה רבה.
המשך יום נקי וטוב.

אגב, בהזדמנות (יום שלישי השבוע....) אשמח להחליף מספרים.

תודה אחי.
בנתיים עוד נפילה.התרסקות.
אין לי כוח לעצור,אנא אבא עזור לי,לא רואה את התחתית של הבור,רק שתגיע מהר
לא אכפת לי עד כמה זה יכאב,רק שיפסיק

ומחר בבוקר צריך לקום
אבל איך אפשר לחיות
אז מחר לא אחיה בשביל עצמי
כנראה בשביל ההורים,בשביל אחותי,בשביל החברים ובשביל הרב
ולמען האמת כבר נמאס לי לחיות בשביל אנשים אחרים

מקווה שהסיוט ייפסק בקרוב

אוהב אתכם

אוהבים וכואבים

אוהבים אותך וכואבים איתך.

אין לי כוח לכתוב,רק אבשר לכם שהיום נפלתי עוד פעם.

בנתיים מרגיש קצת יותר טוב.

עדיין אין לי כוח לחזור לחיים.

אוהב אתכם.לפחות משתדל

מאוד מבין את הרגשתך.
במצבים דומים מה שעוזר לי הוא:
א. להרים טלפונים לחברים ולשתף אותם במה שאני מרגיש (למרות שזה ממש לא מה שבא לי לעשות, אבל פעמים רבות זה פשוט הציל אותי ברמות שקשה להסביר. לא הייתי היום בתוכנית ובפורום אם לא הייתי עושה את זה. הייתי בחוץ, משתמש לאורכה ולרחבה האינסופיים של ארץ התאווה).
ב. להרים "טלפון" לאלוקים, לשתף אותו במה שאני מרגיש ולבקש את הדרכתו ועזרתו. הוא "יעשה זאת אם נבקשו". "אביך שבשמיים לעולם לא יאכזב אותך!".
ג. לישון ולקום חדש (קצת).

אוהבים!
מזדהה איתך מאוד! היו לי כמה נפילות רצופות אחרי שהצטרפתי לתוכנית.. זה ממש שבר אותי.
אבל יצא מזה משהו טוב - זה ממש שבר אותי.
הבנתי שאני ח-י-י-ב לאמץ את התוכנית בכל ליבי ו ללכת איתה עד הסוף כי אחרת אני פשוט לא אפסיק לסבול.
ברגע שויתרתי סופית, ברגע שעבדתי את התוכנית במאה אחוז, קיבלתי תוצאות טובות.
מתפלל בשבילך!

חשבתי שזה נגמר אבל כנראה שלא...
דווקא היום היה מעולה.היה כל כיף ללמוד,כמו פעם,בהתמדה ובחשק,פשוט נהנתי...
תוך כדי היום התקשרתי לחברים,בערב התקשרתי לספונסרכתבתי את הכתיבה היומית,השתתפתי בקבוצה הטלפונית,ונראה כאילו הגל עבר.

ואז בערב התיישבתי על המחשב,רק כדי להוציא כמה אקורדים לשירים שאני אוהב,והיה פתוח מסמך טקסט עם הקוד של הרימון (שאיתו אני יכול לפרוץ את הרימון...)ופתאום הכל צף,האובססיה להצילח לפרוץ אכלה אותי,ולא הצלחתי לעשות שום פעולה שפויה,רק לצלול חזרה למעמקי האובססיה,עד שהצלחתי לפרוץ אותו שוב,ורק קפצתי לבדוק שכל האתרים בסדר,ותאמינו לי מצבם הרבה יותר מבסדר
וצללתי
ונפלתי
ושקעתי

דייייי

אני מרגיש כאילו חזרתי שנתיים אחורה
כאילו לא זזתי מילימטר
די מספיק אבא רחם עליי
עזור לי להחלים
וכל הרבנים שכותבים נגד השיטה
לך תסביר להם מה זה שאין לך כוח רצון מול זה

עזור לי אבא להתרפא להחלים להבריא להיות שלם עם עצמי להיות בן אדם נורמלי להתחתן להקים בית כמו שצריך להיות איש פשוט וישר ושלם ואוהב אותך ואת העולם

אני דומע עכשיו מול המסך דבר שלא קרה לי הרבה בחודשים האחרונים
דייייי אבא עזור לי

מזל שאתם פה אחרת הייתי משתגע
אוהב אתכם

אוהבים אותך! באמת!
קח את הכאב הזה ותהפוך אותו למקפצה שלך.

מזדהה.מתחבר.כואב.בוכה.

אריאל,,,

אוהבים!
תתגבר, כי ההתרסקות לא תוביל למקום יותר טוב.
(קל להגיד... אבל זאת האמת...).

תודה רבה לכל התומכים.
לכאורה מרגיש הרבה יותר טוב בימים האחרונים.
הרבה תובנות התחדשו לי לאחרונה...
לדוג'-הצלחתי לשים לב שיש פעמים שכשאני בא לשבת וללמוד אינני עושה את זה מהסיבות הנכונות (רצון להתחבר ל-ה',להתקדש וכדו') אלא מפני שהחברה הכתיבה שזה מה שצריך לעשות עכשיו. מיד כשתפסתי את עצמי הצלחתי לשאוב את הכוח ללמוד מהמקומות הנכונים,והלימוד הפך להרבה יותר טוב ונעים. ללא הכנות של התכנית אני לא חושב שהייתי מצליח להגיע למקומות האלו.

הרגשה שהתחלתי להרגיש לאחרונה היא,באופן הכי פשוט של המילה,שאני יותר אוהב את עצמי. לפני תחילת התכנית הייתי מתרגז על עצמי על כל שטות או פדיחה שהייתי עושה,ולאחרונה אני מקבל את הדברים הרבה יותר. לא שאני משלים עם הדברים הלא טובים,אלא שאני מבין שזה אני,וכמובן שצריך להשתפר בנקודות מסוימות,אבל יש הרבה פחות ביקורת בנושאים האלו והרבה יותר קבלה. זו תחושה כל כך משחררת,שזה אני,אדם עם חסרונות ויתרונות,וצריך לעבוד ולהתקדם,במקום לשקוע בהררי ביקורת עצמית...

אז תודה לכם,אנשים נפלאים,שאתם איתי כאן בעליות וירידות,בקשיים ובהצלחות.
תודה לאלוקים שמשך אותי בכוח לתכנית הזאת...

אוהב אתכם מאוד!
(ואותי רק קצת יותר,לא צריך להגזים...)