ראיתי שיש כאן איזושהי נקודה שחלקכם מפספסים.

מה זו ספירת העומר, למה סופרים?
אז כמובן שמובא בהלכה שהטעם שסופרים  זה זכר למקדש.
אז מה זה שאומרים שבימים אלו עולים ממ"ט שערי טומאה ל-נ' שערי קדושה?
מה, ע"י זה שאני אספור אני אעלה לטומאה לקדושה? ואם אני לא אספור, לא אוכל לעלות לשערי קדושה?
בכלל לא מסתבר.

אז לעניות דעתי, למרות שאלו הימים שמסוגלים לעלות אותנו ממ"ט שערי טומאה ל-נ' שערי קדושה, הספירה עצמה לא קשורה בכלל לעניין הזה.

הדרך היחידה לעלות מטומאה לקדושה היא ע"י עבודה עצמית רצופה שלב אחר שלב עד לפסגת שערי הקדושה !!!

אותו הדבר ב"ספירת החומר" !!!
מי שהיה מדומיין שע"י זה שהוא יספור משהו אצלו יזוז בעניין התאווה למין, הוא טועה בגדול !!!

הדבר היחיד שיעזור לנו להשאר נקיים לעוד יום אחד, לעוד שבוע, לעוד שנה ואפילו לעוד 30 שנה, זה אך ורק עבודה עצמית רצופה !!!
עבודה עצמית שכוללת חסימת המחשב/ הסלולרי מאתרי תאווה, עבודה על 12 השלבים, והשתתפות בקבוצות טלפוניות ו/או מפגשים.

אז למה נועדה הספירה, אך ורק לציון דרך, לתזכורת איפה הייתי לפני כך וכך ימים והיכן אני היום, זה הכל !!!

הדבר היחיד שיגמול אותי מההתמכרות זה אך ורק עבודה אמיתית ורצופה  !!!

בהצלחה לכולם

דיל.

ברשותך אוסיף על כך עוד נקודה: למיטב ידיעתי, אין דבר כזה "לצבור ימים". מעולם לא ראיתי בשום מקום "ערימת ימים" שמורה. אתם כן ראיתם?

ה' ברא שלושה מימדים של זמן, אבל נתן לנו רק אחד מהם להשתמש בו. העבר לא שייך אלינו וגם לא העתיד. לכן זה שאתמול הייתי נקי, זה לא משנה כלום לגבי היום. כל מה שאני מבקש מה' כל יום הוא (לא שישנה את האתמול וגם לא את המחר, אלא) שיתן לי את היום מתנה של נקיות ושפיות.

אלא שאם אני עובד תשעים יום על עצמי, וכתוצאה מהעבודה אני נקי - אז יש כאן מעלה גדולה. לא בצבירה של הימים, אלא בצבירה של העבודה. ואז גם יש סיכוי שיהיה לי יותר קל להמשיך הלאה.

יפה אמרת,

moved  לפני 65 יום אינו אותו moved  של היום.

צבירת הימים היא רק מדד אחד לשינוי.

בשנים עברו לא צברתי ימים נקיים ברצף, למרות שעברתי שינויים משמעותיים בדפוסי ההתנהגות שלי, השנויים האלו באו לידי ביטוי בעיקר בתדירות הנפילות.

אתם צודקים.

אך לצערי הרב, ראיתי כאן בפורוס איזושהי הטעיה מסויימת עם ספירת הימים.

לדוגמא: אם יהיה כאן אחד שלא מצליח לעבור את המספר 7. (כל שבוע הוא נופל מחדש) והוא לא מבין מה הוא לא עושה בסדר.
כלומר, הוא יחשוב שכל מה שהוא צריך לעשות זה לספור !!
וכשהוא יפול, מה נגיד לו?
לא נורא בוא תספור שוב מחדש ?!?!

זה יהיה ממש אבסורד, הרי מה תהיה שונה הספירה החדשה מהקודמת, אם הוא לא יעשה דבר אל מנת למנוע מעצמו ליפול, אלא רק ימשיך לספור?!?!?

עושים מהספירה כזו נושא גדול ושוכחים את העיקר.

העיקר הוא לא כמה ימים "נקיים" היו לי לפני הנפילה האחרונה, אלא איפה אחזתי, באיזה שלב ב-12  השלבים הייתי, מה עשיתי עד הנפילה כדי למנוע את הנפילה האחרונה ובעיקר במה אני יכול להשתפר כדי למנוע את הנפילה הבאה.

ברור שיש כאלו שצריכים את הספירה בכדי להתעודד ובכדי להמשיך הלאה, אך זה לא העיקר.

בהצלחה לכולם

דיל.

אכן, וזאת בדיוק הסיבה בגלל הרציניים באמת (לא כמוני) לא סופרים בכלל.

למשל "הגורו" של הפורום באנגלית, בחור זהב בשם דב, פרסם אתמול הסבר מאוד חזק למה לא רק שהספירה לא עוזרת לו אלא היא מסוכנת עבורו.

אז בלי לקפוץ גבוה מידי, צריך להבין שהספירה לבד היא כלום. כדי להצליח יש לעבוד.

הספירה בשבילי היתה דירבון אדיר.
אני אדם תחרותי, תן לי מטרה ואני אחרוק שיניים ואעמוד בה.

יאמר זלמן, שלא צריך לחרוק שיניים אלא לשנות את כל הגישה בחיים. צודק.
בלי הסתכלות מעמיקה על הבעיה בתשעים יום הייתי מקסימום שובר כמה שיניים, לא הייתי מחזיק מעמד יותר משבועיים.

אז התשעים יום הם מסגרת נפלאה לעבודה, הגדרת מטרות, קצת פחות מפחידה מלומר תגיד ביי ביי לתאווה עד הגלגול הבא.

מצד שני תשעים יום זה המון זמן, זה רבע שנה, א״א לעבור את זה בלי שינוי פנימי לפחות התחלתי.

עד כאן בשבחם של התשעים יום.

הבעיה כמובן התעוררה בפורום כשזלמן המנהיגנו ללא חת, סיים את התשעים יום, ושאל מה עכשיו?
בשביל זה הוא הציב לעצמו בצורה מלאכותית מטרה חדשה והתחיל סידרה חדשה.

רעיון מצוין.

ב״ה לפני כשבוע נפלתי בשמירת העינים ואף הוספתי ושוטטתי באינטרנט אמנם לא באתרי זימה אבל באתרים שיש בהם חומרים מעוררי תאווה. מחמת ה90 יום לא נפלתי באוננות, אבל כבר מצאתי לעצמי מטרה חדשה ל90 יום שיבואו לאחר שאסיים את הספירה הראשונה בעוד כשלושה שבועות.

בתשעים יום הבאים בעז״ה אני אעשה עבודה מיוחדת על שמירת העיניים והמחשבה.

איזה כיף לי שיש לי כאלה חברים טובים שאיתם אני יכול לחלוק את ההצלחות, הכישלונות והתקוות שלי.

אתה צודק במאה אחוז בניתוח שלך, הן לגבי המעלות והן לגבי החסרונות.

לך אני יכול לגלות שאני בשלבי נטישה של הטבלה. אתמול כמעט מחקתי את עצמי, ובסוף אני מפרגן לעצמי להישאר עוד קצת, ואם ה' יעזור לי כל יום להישאר נקי "רק להיום" במשך עוד 60 יום - בעז"ה אציין זאת בהרמת כוסית ואפרוש בשיא.

אני לא רוצה לספור ימים, זה לא עוזר לי באמת. זה היה מאיץ רציני לצאת לדרך ועשה עבודה נפלאה, אבל נראה לי שתם זמנו. אני רוצה להיות נקי היום, לא בעבר שלי.

אני מסכים איתך ב100% deal
למה אנחנו נופלים?
חלק מיזה  הוא שהיסוד שבנו הוא לא חזק מספיק
לכן עד שלו ניבנה אותו מוצק וחזק אנחנו ניפול.
ככה זה היה אצלי הייתי סופר כל יום ואפילו הצלחתי חודש להיות נקיא אבל לא עבדתי על עצמי על היסוד  שבי ופשוט נפלתי ,ונשערתי כמאט במקום שהייתי לפני כן.
אבל אם נעבוד על עצמנו ונסים אותו כהיעקר והספירה כתפל יכול להיות שניפול אבל התקדמנו אנחנו  לא במקום שהיינו בו קודם
בעזרת ה' כולנו ניצא מהבור אל האור
אלי

deal כתב on 18 אפר' 2012 14:53:

אני אומר בדיעבד כשנפל הנופל דומה למי שנפל יום יום או אפילו כמה פעמים ביום והוציא שז"ל במשך 70 יום למי ש70 יום נישאר נקי וניכשל ביום ה71 (דוגמא אמיתית שפורסמה והגבתי את השיטה שחלקת עליה בציטוט) אז הוא עבר "רק" פעם אחת-זה וודאי בדיעבד אבל אם נגיד שלחטוא שבעים יום ולחטוא ביום השבעים ואחד זה אותו דבר לא יודע מי ישאר וירצה לא לחטוא.האדם יחשוב אני יעבוד על עצמי ואחרי ה90יום אפול אז לא עשיתי כלום" אז למה שלא ייחטא כל יום אם זה בין כה אותו דבר?