ברוכים הבאים, אורח

בעיניים של אסירותודה
(0 צופה) 

נושא: בעיניים של אסירותודה 37492 צפיות

קורונה - הקרון נע לפני 2 חודשים, 1 שבוע #127947

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 5522 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3420

יש לי כל כך הרבה לכתוב על החצי שנה האחרונה. על התדהמה של ההתחלה. הסגר הראשון. פסח (חירות? כשאתה נעול בבית הרבה מעבר לחצות?! כן!!). ועוד ועוד. הבידוד. פוטנציאל להפוך לחיובי סוף סוף.. ולהיות סרולוגי.

הלוואי ואמצא זמן. ולפחות אכתוב את זה פה. אולי בהמשך זה יהיה פוסט. או יומן מסע. לכו תדעו. מה אנחנו באמת מבינים. מי היה מאמין להזייה הזו שאני חיים בתוכה מפורים.

כתיבה וחתימה לשנה טובה ומתוקה לכולנו.

מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

תגובה: קורונה - הקרון נע לפני 2 חודשים #128049

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 5522 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3420
בידוד. קורונה.
מגיע זמן מקווה.

האישה אומרת שאין מצב שהיא מוותרת (יש גבול למה שהקורונה תעולל לנו.. פסקה). אני כן נכון לוותר. לא עליה. על הרצון העצמי שלי. ככה למדתי. לזרום עם המציאות. להפסיק לברוא אותה. לחדול מלנהל את מה שנדמה לי כרצונו.

כי רצונו ייעשה ולא רצוני. ואני מבין שרצונו הוא שרצונה ייעשה. אבל איך? אין לצאת.. "לא אכפת לי. נלך לים", היא אומרת. טוב, יאללה, קדימה צעד. ללימוד ההלכות לטבילה בים. הפכתי לבקי בכל הפרטים. קראתי כל מה שהיה בנמצא. והיה לא מעט. נשארה שאלה אחת. בשביל צריך רב.

"אין צורך". יש את גב' פלמונית, הוא אמר.. היא 'בוגרת' קרונה.. תשלמו לה כמה שקלים יותר מהרגיל. תבואו ב 00:30, אחרי שכולם הולכים. היא מחטאת לפני, ואחריי. הכל בסדר". וככה היה. באמת שהכל היה בסדר לפני, עוד יותר אחריי.. שוב, רצונו נעשה כשאני עושה את רצונו מוותר על רצוני. ככה זה עובד אצלי. ביחד. לא לבד. להתייעץ.. לצעוד צעד 2..

חוויה נדירה. מלילות הטבילה המרגשים שהיו. והיו. ואני לא ילד. אסירותודה
מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן
נערך לאחרונה: לפני 2 חודשים על ידי אסירותודה.

תגובה: בעיניים של אסירותודה לפני 2 חודשים #128050

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2129 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 796

מרגש לקרוא את ידו של אבינו מלכנו.
קראתי שר' משה שפירא זצ"ל אמר בהדרכה ליועצי משפחה חרדים,
שיגידו למטופלים שלהם, שאדם טועם באשתו את כל הטעמים, עם הזמן.
האמת שלא האמנתי לו כשקראתי את זה. אבל עם הזמן..

תודה אסירותודה היקר שחזרת להשיב לנו פה רוח החלמה ותקווה
גמר חתימה טובה

- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

נערך לאחרונה: לפני 2 חודשים על ידי פנימה.

תגובה: בעיניים של אסירותודה לפני 1 חודש, 2 שבועות #128903

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 5522 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3420

שמחת תורה.
כתבתי בעבר על החג הזה, לא מעט. גם כאן. לקח לי זמן להתחבר אליו. ושהוא, החג ייתחבר אליי. אבל שומדבר לא הכין אותי למה שחוויתי השנה. 'שמחתורה' של קורונה.. זה התחיל כבר בחול המועד. עד שיש שנה שבה יש יומטוב משבת לשבת עם שבוע של חול המועד מלא שאפשר לצאת ולטייל, אי אפשר לצאת ולטייל, והילדים מתחרפנים. כל אחד לפי גילו.

זה נמשך עם הקושי שלי מול שמחות בית השואבה מאולתרות שצעירי צאן מחתרתיים אירגנו כאילו הק.ג.ב הסובייטים מברית המועצות קמו לתחיה, המשיך עם הקונפליקטים שלי מול התנהלות הילדים שלי על פי רבותיהם ("ההשפעות הרוחניות של הקורונה חמורות מהפיזיות" - "חוגגים בישיבה כי זה פיקוח נפש רוחני") ,אני לא יכול לשלוח ילד לישיבה ולומר לו לא להקשיב לראש ישיבה שלו..

והילד שמירר בבכי שהוא לא הולך לעלות לתורה. אחרי שכל השנה חיכה. והתכונן. ולמד. ויודע את פרשת וזאת הברכה בעל כדי לקרוא כמו גדול לבד.. ולא רק שלא יקרא, גם לא יעלה לתורה. בכלל. שבעה קרואים חוץ מחתן תורה ובראשית וכל הנערים.. (כמובן שכל אחד בטלית שלו במקומו. המסומן.

אבל השיא היה בליל "החג". מעייריב. רחבת דשא. חום אימים. הקפות. רוקדים במקום. איש איש על דיגלו. למשפחתו. באזור שיועד לו (חוץ מחולה הקורונה שנצמד אלינו והרחיק אותנו - הרב אמר לו שמותר לו לבוא, כי זה שטח פתוח עם מסכה..), כל משפחה בתורה לוקחת ספר תורה עושה סיבוב או שניים עם הס"ת ואז עם האלכוג'ל. חמש דקות להקפה. שיר אחד ששרים כמה פעמים ודי. המסכה היתה ספוגה מדמעות. הרגשתי נזוף. עצוב. נלקח ממני חג שכל כך שמחתי בו. שעמלתי עליו.

בבית כנסת, ממש ליד, מניין של בוגרי קורונה. צווחים ומקפצים בכל עוז: "אנא, אנא, אנאאאא. עבדא דקודשא בריך הוא..".. ואני בכיתי. בשבילי השיר הכי מרגש שהיה היה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה". במנגינה של סיום נעילה..

אבאל'ה, לשנה הבאה בירושלים הבנויה. לשנהההה הבאההה, בבקשה, בירושלים הבנויה. בבקשה.

מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן

תגובה: בעיניים של אסירותודה לפני 1 חודש, 2 שבועות #128905

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 6 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 296

וואלה אחי איזה פוסט מדהים יש לך את זה, אולי תסביר לי איך מגיעים "רצף ניקיון נוכחי: 5497 ימים" אני פשוט מת לדעת את סוד הקסם להיות כל כך הרבה זמן נקי...

תגובה: בעיניים של אסירותודה לפני 1 חודש, 2 שבועות #128907

  • טהרני
  • רצף ניקיון נוכחי: 2482 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • עלי לבחור בין כניעה להשפלה
  • הודעות: 3346
פנימה כתב on 24 ספט' 2020 10:49:

מרגש לקרוא את ידו של אבינו מלכנו.
קראתי שר' משה שפירא זצ"ל אמר בהדרכה ליועצי משפחה חרדים,
שיגידו למטופלים שלהם, שאדם טועם באשתו את כל הטעמים, עם הזמן.
האמת שלא האמנתי לו כשקראתי את זה. אבל עם הזמן..

תודה אסירותודה היקר שחזרת להשיב לנו פה רוח החלמה ותקווה
גמר חתימה טובה


נו, עם הזמן, גם אצלי בע"ה.
תן לזמן זמן... 

ליומן המסע שלי     הפוסט שהסביר לי מה הבעייה     הפוסט שהסביר לי מה הפתרון
אני חסר אונים, אנא עזור לי!

כאשר "בידך אפקיד רוחי" אז "פדית אותי ה' א-ל אמת". וככל שהצד הראשון של המטבע יהיה יותר בשלימות, כך גם הצד השני.

תגובה: בעיניים של אסירותודה לפני 1 חודש, 2 שבועות #128935

  • אסירותודה
  • רצף ניקיון נוכחי: 5522 ימים
  • מנותק
  • מנהל
  • הודעות: 3420
דייב 2 כתב on 12 אוק' 2020 14:47:

וואלה אחי איזה פוסט מדהים יש לך את זה, אולי תסביר לי איך מגיעים "רצף ניקיון נוכחי: 5497 ימים" אני פשוט מת לדעת את סוד הקסם להיות כל כך הרבה זמן נקי...


תודה.
בכנות, לא בטוח שתאמין לי, אבל.. זאת האמת. אני מאמין שבתכלס זה עניין של כמה כללים די פשוטים, ו.. יום אחד. כן, אחד. בלבד. יום. היום.

וזה ההסבר: הרצף של הניקיון זה מתנה מלמעלה. ככה החליט מי שנמצא שם. התפקיד שלי, החלק שלי, הוא להתמקד בכאן ועכשיו. ביום אחד. יום אחד בו לא אשנה מהאמת, אתאמץ ככל יכולתי להיות כנה, יום אחד בו אשתדל מאוד להיות עסוק בלתת, יום אחד שבו אתרגל התנהלות עקבית, יום אחד בו לא יהיו לי סודות - דברים שאני שומר לעצמי ומתבייש לדבר עליהם - יש לי כמה אנשים קרובים שאיתם אני מדבר על הכל. הכל

במשך שנים היו לי המון הסברים הגיוניים וצודקים (!) למה לא להתנהל לפי הכללים האלה, הייתי הגיוני וצודק, ומסטול מתאווה. ברגע שהפסקתי להאמין לראש שלי מייצר, התרגלתי לפעול אחרת ממה שהתרגלתי, החיים השתנו לטובה. למרות האתגרים הגדולים, התמדתי, יום התחבר ליום. ו.. ב"ה.

יקירי, רק להיום. זו לא סיסמה. זו מציאות חיים. שאני מאמין שיכולה להיות של כל אחד. אמן

מכה אב התשס"ה הנס האישי שלי ממשיך, רק להיום. אפשר לקרוא עליו כאן
זמן ליצירת דף: 0.62 שניות

Are you sure?

כן