קראתי שיר שמישהו כתב לגבי היצר, זה הולך כך:

רק אני בבית / אני והמחשב
אך אני זה ששולט / לא רוצה היום כאב!
היצר הרע מלטף אותי / ומנסה לשחד
אך אני מגעיל אליו היום / לא אפחד

בכל זאת היצר הרע / זקן מדופלם
שנה שלו / כמו 10 של בנאדם
אבל דבר אחד / לי יש ולו אין
הוא זקן ערירי / ואני לאבי בן!

מקווה שאהבת ושזה יעזור לך! 

"איך שגלגל מסתובב..." 

תודה

תודה על ההחלמה הפרחונית.

אבל רציתי לשאול, מה תעשה כשיגמרו הפרחים?
ובשפה אחרת, למה כל כך חשוב לך להביא פרחים למחלת התמכרות שבכלל לא איכפת לה מפרח היום?
הרי גם השיר הכי מרגש מלווה בפרח הכי מרהיב עם המסר הכי עוצמתי לא יכול לעמוד 5 דקות מול גל תאווה?
אז למה שלא תשאל את החברים הנקיים מה עובד להם ושומר אותם נקי שנה ושנתיים וארבע ושמונה.. במקום כתבות יפהפיות ואומנותיות על פרחים שאני מסופק אם הכתבות הללו מועילות לך או לא?

אוהב
הושיעה

הושיעה היקר.

ראשית, תודה שאתה מתייחס ומגיב, עצם ההתייחסות זה מה שמחזיק אותי בשלב זה של ההתמודדות. התחושה שאני לא לבד.

ובנוגע לשאלתך, עניין הפרחים מהווה עבורי תרפיה מסוימת. עצם זה שאני מחפש כל יום באינטרנט צמח ומוסר השכל, אז זה עוזר לי באותם הרגעים. לאחר מכן אני מסכים איתך שזה לא אפקטיבי בהתקף. לכן, הצמחים הללו מועילים לשעת כתיבתם.

אז מה כן עוזר לי? (ואני כותב את זה שניה אחרי ששיתקתי התקף תאווה חזק)
אני מעיין ברשימה שנמצאת באתר
http://www.gye.org.il/index.php?option=com_content&view=article&id=38&Itemid=72

ועושה שני דברים:
1) רואה את היתרונות לעומת החסרונות, ומנסה לדמיין חסרונות כואבים (לדוגמה, שאשתי תראה אותי וההשלכות של זה).
2) מדמיין לעצמי שני כפתורים מול העיניים - תאווה או קדושה. ו"לוחץ" בעוצמה על הקדושה. זה גם עוזר לי.

אציין את התשתית שמאפשרת לי ליישם את הסעיפים הללו. לפני שנכנסתי לאתר, נקודת המוצא שלי הייתה שהתקף זה לא דבר חולף. שההתקפים מצטברים ואז עליי לפרוק אותם במוקדם או במאוחר. כאן באתר למדתי, שעשיתי שגיאה פסיכולוגית. כי אפשר לראות זאת גם בנקודת מבט אחרת - ההתקפים הם "גלים" שבאים והולכים. עם זה אני כבר יכול להתמודד ב"ה יותר טוב

תודה על העזרה ושמור על קשר.

מה קורה?

מחכים לפרח היומי!

יום 3 לנקיות, כ' באדר א' תשע"ד

צמח היום - חצב: מוכר לנו מצורת פריחתו המיוחדת - פרחיו נישאים על אל על גבי עמוד תפרחת גבוה. שורשיו איתנים וחזקים, ומסוגלים לנצל סדקים בסלע כדי לחצוב בהם ולהגיע למקור מים. מכאן השם "חצב", לפי הרמב"ם. החצב המצוי נפוץ בישראל ויש לו בתחתית בצל חזק: אף אם החצב נעקר, הוא מסוגל לצמוח בשנה הבאה.

צידה לדרך: להאמין שאפשר "לחצוב" בתאווה, לשבור אותה ולפגוע בה (כל אחד וההקשרים שזה מעלה זו), כדי להגיע ל"מים חיים". גם אם ניפול, אפילו עד כדי שבר נוראי, נדע תמיד שמחר יום חדש, ואפשר להתחיל תהליך צמיחה רענן ומחודש שלא היה שם קודם.