שלום לך טהרני היקר.

אז, קראתי כעת את המסע כולו, בן 21 העמודים ו-314 התגובות, רובן ככולן מכילות שיתופים ותיאורים.
לו יכולתי, הייתי מגיב לאחר כל הודעה ב"מזדהה", ומנסה לתאר אף אנכי עד כמה המצב הזה מוכר לי וקרוב לי.
אני קורא כאן החל מאתמול בערב (לאחר ששמעתי את קולך כדקותיים, במוצ"ש) בנשימה אחת, פעורה, ואני עדיין תחת רישומם הכבד.

כפי שאמרתי לך, אני נקי 262 יום, בחסד אלקים אשר פרס עלי את סוכת שלומו והכניסני תחת צל כנפיו במתנת חינם.

לצערי איני מסוגל להיכנע לתוכנית בכלל, (יש לי המון המון סיבות וטענות מוצדקות למה לא, נראה לי שכולם נובעות מתחושת האגו ומהפחד שלי מהבלתי נודע, אבל זה המצב בינתיים).
בינתיים אני מאזין לקבוצות וקורא בספרות ובפורום, ומתפלל לה' מדי יום ביומו שישמור אותי נקי בלי שום תוכנית.

הזדהיתי מאד עם הקושי שלך להשתמש בביטויי התוכנית, גם לי זה נראה קטנוני וילדותי להיצמד לאיזשהו מילון או טקסטים מוכתבים שחייבים להשתמש בהם, ויתכן שהקושי הזה קשור לאגו ולהתנשאות שלי.

נדהמתי לראות את ההקרבה שלך ואת הרצינות בה אתה משקיע בתוכנית, מאחל לך שתצליח ואת כל הטוב שבעולם.

וואו! אני לפעמים מנסה לקרוא שוב את המסע שלי ואף פעם לא הצלחתי לעבור על יותר מכמה עמודים... 




שמח על האמירה הזו שלך. מבחינתי זו התקדמות לכיוון התוכנית, כי אני זוכר אותך אומר שאפשר בלעדיה (דרך ספרי חסידות וכדו').

דרך אגב, הקושי להתחבר למושגים של התוכנית היה יותר בהתחלה. אני באמת חושב שאצלי הוא היה קשור לאגו ולרצון להיות עצמאי ולא כפוף לאיזה שהוא זרם ושטאנץ בעולם.
היום אני הרבה יותר מחובר למושגים של התוכנית, ואפילו אשתי כבר הושפעה מהם בצורה חזקה.




התרגשתי והתחזקתי מדבריך. תודה!
מאחל לך שפע נקיות.
חשוב לי להדגיש,
שהתוכנית עזרה לי לא רק להישאר נקי,
אלא שינתה אצלי לטובה המון דברים בהמון תחומים.
אז אם אתה מעוניין... 

ערב טוב ומחלים חברים יקרים!

אני אסיר תודה על כך שיצא לי היום להיות בסדנת ספונסרים של SA.
קיבלתי הרבה מהמסרים שם, למרות שאני עדיין לא ספונסר.
הדברים נתנו לי תובנות חשובות גם ביחס למערכת היחסים שלי עם הספונסר,
וגם לגבי עבודה עם אחרים.

ממש שמחתי והתרגשתי
לראות הרבה פרצופים מוכרים של חברים רבים,
שנקיים משנה ועד תשע שנים.
זה סוג של צעד שתיים בשבילי,
לראות עוצמה גדולה כל כך של החלמה,
לראות שהתוכנית עובדת למי שעושה אותה,
שאלוקים אוהב מסייע ועוזר,
לכל מי שמוכן לנקוט באותה דרך,
שהיא פשוטה בעקרונותיה אך קשה לביצוע.

הרגשתי טוב להיות שייך לקבוצה הזו.
למרות שאני עדיין בריכוז עצמי,
ולא ממש מרגיש שהצלחתי להיות חלק,
שווה בין שווים,
שלא מודד את עצמו כל הזמן ביחס לאחרים.

היה קטע שבו חבר מהתוכנית,
עם מספר גבוה של שנות החלמה,
קרא לי בשמי הפרטי.
אמרתי לו בצחוק
שמאחוריו רצינות רבה,
ש"סוף סוף אני חלק מהחבר'ה"
(בעבר הוא תמיד לא זכר איך קוראים לי).

תגובתו הייתה: "גם זה יעבור לך!..."
הוא התכוון, כנראה, לאחל שהמדידה שלי את עצמי
ביחס לאנשים אחרים תתרפא.

בהתחלה הרגשתי קצת לא נוח,
וגם הלקיתי את עצמי על שהתבדחתי
בצורה שהוציאה אותי כזה.

אחר כך חשבתי שזה לטובה,
ש"שמתי על השולחן" את התחושות שלי.
ושגם האופן שבו קיבלתי את הדברים שנאמרו לי,
הוא יחסית התקדמות...

מעניין, שהיום בצהריים,
עליתי לקבוצה טלפונית,
שאותה הנחה חבר ותיק,
שיתפתי באריכות,
והתנצלתי על כך.

לא שמעתי בדיוק מה הוא הגיב,
אך היה נשמע שהוא מתח ביקורת
על השיתוף הארוך (שלא כדרכו).
התקשרתי לחבר, שגם היה בקבוצה,
כדי לוודא איתו שלא נמתחה עלי ביקורת...

כנראה, שחשוב לי הדימוי שלי בעיני חשובי וותיקי התכנית.
צריך לנסות לקבל את זה.
בסך הכל זה די טבעי,
ואני עדיין ממש בתחילת הדרך.

אני שמח שאני מעלה את זה כאן,
וגם מרגיש קצת חסר טקט.
לפעמים אני אולי ישיר מדי בקבוצות ובפורום.
אולי לא כל דבר מתאים להעלות בצורה גלויה.

בכל אופן, מודה לאלוקים על היום,
שסך הכל עבר עלי בהרגשה טובה.

היה לי קשה לעזוב את הכנס באמצע,
כדי להספיק את האוטובוס הבייתה,
אבל אני גם אסיר תודה על מה שכן הספקתי.

מתפלל ללילה טוב ונקי,
ולשינה "מרוכזת",
שבה כל שעת שינה תהיה עוצמתית כמו שתיים...
מבקש ממך לעשות עבורי את הנס הזה!

טהרני אתה עושה דרך מדהימה
כייף לקרוא את דבריך
עלה והצלח

יתכן שזה נובע מסוג של התמכרות או רצון לסיים כאן ועכשיו את הכל. כי הרי יכולתי באותה מידה לקרוא בהפסקות ולסירוגין, במידה סבירה כמו בנאדם. כך שזה לא כזה וואו גדול...

2. מה שאמרתי אז, אז ראשית: יתכן והקצנתי לצורך הבנת הענין (וגם, בכנות, קצת לצורך הוויכוח והתלהטות הרוחות...).
לצד זאת: כמובן שהתוכנית מוסיפה המון. לאחרונה הבנתי, שהתוכנית הזאת עשתה משהו כמו שכל מחברי הספרים בדורנו עושים, שהם ספרי ליקוטים, סדורים וערוכים לפי נושאים ולפי עניינים מתוך ספרי הראשונים והאחרונים.
כלומר, אמנם העקרונות ידועים, היסודות מוכרים ועתיקים, כמדומני שכמעט על כל עיקרון ועצה שהתוכנית מציע, אני יכול להביא תילי-תילים של מקורות וספרים המתמקדים באותו רעיון. אלא שבאה התוכנית, וסדרה אותם לתוכנית פעולה מסודרת, דבר דבור על אופניו, והפשיטה את המושגים לכיוון המעשי יותר, תו"כ הנעה לפעולה אמיתית ולא תיאורטית.
ע"כ הפילוסופיה

בס"ד
טהרני יקר!
נפעם מרמת השיתוף שלך המשך כך
זה נותן החלמה לכולנו

יוני הדר יקר קראתי את דבריך כשנכנסת לקרא ...
"  אז, קראתי כעת את המסע כולו, בן 21 העמודים ו-314 התגובות, רובן ככולן מכילות שיתופים ותיאורים.
לו יכולתי, הייתי מגיב לאחר כל הודעה ב"מזדהה"...  "
ורציתי לומר לך שגם אני מזדהה עם




ממש זוכר את הקושי שלי להתחבר ולהשתמש ב"קודים" של חברי התוכנית
אבל התחושה כיום היא שיש יותר הבנה של הרעיונות והכלים שה"תוכנית" מציעה...
הסבלנות משתלמת! 
בהחלמה רבה מכל הלב...

תודה לכם השואף לקדושה ומי אני על החיזוקים.

השואף לקדושה -

תמיד אתה מציב לי יעד לשאוף אליו...
השלושים ומשהו ימים שיש לך יותר ממני תמיד נראים יותר מדי טוב...
מה, זה אפשרי להיות נקי 280 ומשהו יום?...

מי אני-

mi כתב on 22 אוק' 2014 11:37:


ואני נפעם מרמת השותפות שלך
בכל יומני המסע של באי הפורום.
המשך כך! זה נותן החלמה לכולנו...

יוני הדר-




בעזרת ה', כשתיכנס יותר לעומק התוכנית,
תלמד שיש פגם אופי שנקרא "הלקאה עצמית"...
אני אישית חושב שכדאי לך לפרגן לעצמך על ההשקעה.




אספר לך על עצמי, בנוגע לוויכוחים:
כשהתקדמתי קצת בתוכנית,
ממש ראיתי איך הווכחנות חזקה אצלי,
ואיך שהיא משאירה אותי עם טעם מר,
גם אם אני יוצא הכי מבריק בויכוח.
היום אני רואה את זה כחלק בלתי נפרד
מהמחלה של ההתמכרות.




הצלחת "להדליק" אותי. :-\
אני לא מסכים עם ההתבטאות הזו.
לדעתי, התוכנית היא אור חדש שה' גילה בעולם.
הוא מגלה דברים בכל מיני דרכים, לא רק דרך התורה,
(הרמח"ל ורבי נחמן מברסלב האריכו רבות ברעיון הזה).

אני חושב שההתבטאות הזו גם מסוכנת להחלמה.
חשוב שאבין, שיש לי בעיה שהיהדות לא יכולה לפתור!
פתחתי את כל הספרים בנושא ה"קדושה" ו"שמירת הברית",
וגם במאות נושאים אחרים. כלום לא עזר לי, מכל הקשת הרחבה של הוגי הדעות התורניים.

גם אם מישהו היה עורך עבורי
ליקוט של ציטוטים העולה בקנה אחד עם התוכנית,
זה לא היה עוזר לי כלום.
(אני בעצמי יכול לערוך ליקוט כזה... ).

התוכנית צריכה להביא אותי לבנות בניין חדש לגמרי,
(על גבי ההריסות של כל נסיונות הבנייה הכושלים שלי),
וגישה בסגנון של "נו, בטח, הכל נמצא כבר בתורה אלא מה,
לא חידשו פה שום דבר, רק סידרו את הדברים",
מזיקה לנכונות, שלי האישית לפחות,
לקבל מערכת מושגים חדשה לגמרי,
ולחיות על בסיס שונה.

רק אציין, שהבסיס השונה הזה,
אינו חייב לסתור את היהדות.
אלא שעבורי הוא בבחינת "דרך ארץ קדמה לתורה".
בסיס שאני צריך בשביל להיות בן אדם טוב ונורמלי,
עוד לפני שאני נהיה יהודי טוב ונורמלי,
והרבה לפני שאני נהיה היהודי המושלם,
שתמיד חלמתי להיות (ממקום חולה מאוד...  :-\).

כמו כן, ברגע שאני בונה את הבסיס הזה,
אני יכול להעמיק את היהדות שלי,
ולחבר אותה אל הבסיס הזה.
כך היא תהיה גם הרבה יותר אמיתית, בריאה וכנה.

אתן דוגמא לכך מהיום:
היום כשחזרתי מהעבודה,
התעורר בי רצון לומר את התפילות שתקנו חז"ל,
לבא אל הכרך וליוצא ממנו,
בכל יום בדרך לעבודה וממנה.
בעבר זה היה מתעורר אצלי
ממקום של "עניין" (מלעיל וביו"ד מנוקדת בצירה ),
של אובססיה להיות המדקדק המושלם.
היום זה התעורר אצלי מתוך רצון להכיר טובה,
לאלוקים שעושה כל כך הרבה בשבילי,
ומביא אותי ומחזיר אותי לשלום בכל יום.
יש הבדל גדול בין שתי האפשרויות,
מאיפה הרצון לומר את התפילות נובע.
אתן דוגמא לנפקא מינה אחת עיקרית:
מה יקרה במידה ושכחתי לומר את התפילה?
בעבר הייתי מתוסכל שהתנפצה תדמית "המדקדק הגדול",
ואולי בדוסיות לא כנה, מנסה להרגיש ש"גם זו לטובה".
(רק ל)היום, אני מקווה, שאקבל את זה,
בסך הכל רציתי להודות לאלוקים ושכחתי...
הוא מבין אותי ואוהב אותי.

טהרני, נדבר בע"פ.

טהרני היקר.
הדרך שלך פשוט מדהימה.

אני רואה שכתבתי ממש מגילה ליוני הדר...
נראה לי שיש בה הרבה מפגם האופי שלי
של נצחנות ווכחנות... :-\

האמת שמלכתחילה נכנסתי לכאן,
כדי לשתף קצת ביום שעבר עלי.
אעשה זאת כעת.

אני אסיר תודה על 253 ימים נקיים,
בחסד אלוקים אוהב, בכוחו ולא בכוחי.

***

לאחרונה התקשרתי לחבר (קצת) ותיק,
והבנתי ממנו דבר חשוב.
אני (אמור להיות) עושה צעד 4,
ולא כל כך הבנתי מה זה נותן לי.
אוקיי. גם אני לא הייתי בסדר.
אוקיי. אתמקד בזה. ואז???

מאותו חבר הבנתי,
(אני לא בטוח שהוא התכוון לכך,
אבל זו תובנה שקיבלתי מהשיחה איתו):
שכאשר אני מזהה מה לא בסדר אצלי,
אני עושה צעד חמש,
פותח את הדברים בפני אלוקים ובפני חבר.
אחר כך אני עושה צעדים שש-שבע,
נעשה נכון להשתחרר מאותם פגמים,
ומבקש (בענווה :-\) מאלוקים לשחרר אותי מהם.
אחר אני עושה צעדים שמונה-תשע,
ומכפר על החלק שלי בעניין.

החידוש בשבילי היה שזה נעשה ברמת המיקרו.
עד עכשיו, עבדתי את הצעדים ברמת המאקרו,
כבניין גדול, שאני צריך לבנות שלב אחרי שלב.
אני עושה צעד ארבע על כל החיים שלי,
ואחר כך צעד חמש על כל החיים שלי וכן הלאה.

כעת אני רואה את הדברים כך:
הבניין הגדול שאני עושה,
בעבודת הצעדים שמתייחסת לכל החיים שהיו לי,
נועד להקנות לי כלים לבניית בניינים קטנים, יומיומיים.
אני מתרגל את זה חזק בגדול ובאופן יסודי,
כדי שאעשה בקטן ובזריזות לאורך החיים שלי.

אני משתף בכל זה, בעקבות זה,
שהיום, לראשונה, ניסיתי לעשות את זה.
אשתי ועוד מישהו הרגיזו אותי הבוקר,
אחרתי לעבודה באשמתי, אבל האשמתי אותם... :-\
כשהגעתי לעבודה, חיכו לי פרוייקטים שלא סובלים דיחוי של שנייה אחת,
אבל השארתי אותם בצד, "שמתי את ההחלמה במקום הראשון",
(גם לפני המוסריות האנושית הפשוטה של לעשות את מה שמשלמים לי עליו... :-\),
וכתבתי צעד ארבע.

השתדלתי שהוא יהיה קצר וממוקד (יחסית אלי... :-\),
מתוך מחשבה שאם אני רוצה שזה יהפוך להיות משהו יומיומי,
זה לא יכול להיות מסובך משהו שלוקח המון זמן.
(וכמובא בספרים: Keep it simple,
ובכותרת של אחד הפוסטים של הושיעה נא, בו נתקלתי היום:
תכנית פשוטה לאנשים מסובכים...).

אחר כך, במהלך יום העבודה, המשכתי את שאר הצעדים.
עם אשתי עשיתי צעד תשע, כשהתקשרתי אליה וביקשתי את סליחתה,
תוך שאני מפרט בפירוט רב איפה הייתי לא בסדר,
משתדל להתעלם מהחלק שלה (שלמעשה לא קיים, אבל...),
ומשתדל שלא לתת הצדקות להתנהגות שלי
(באמת, קצת התלבטתי האם לשתף אותה בפחדים שהניעו אותי לנהוג כך,
כיוון שהם חלק מהטעות שלי, או שזה מתפרש כהצדקה עצמית).

הייתה לי הרגשה כשעשיתי זאת,
שהעבודה של התוכנית הרבה יותר מחלחלת לחיים שלי.
זה איזה פרוייקט מנותק שנקרא "צעד 4"
שחוקר את כל ההיסטוריה שלי.
זה קשור למה שמתרחש כאן ועכשיו.
זה קובע כיצד ייראו החיים שלי.
כיצד ייראה היום שלי.

כל הדבר האלה מתחברים למה שקראתי בדיוק היום בספר הלבן,
היכן שמחבר הספר מספר על ריפוי הנישואין שלו (עמ' 153):

"כיפרתי על כל החטאים ה"גדולים" מיד כשהתחלתי בתוכנית.
לדוגמה: "אני מצטער על כל העוול שעשיתי לך", וכל נדברים הטובים האלה.
אבל זה מעולם לא שינה משהו. תמיד אמרתי "אני מצטער".
(נראה שהוא מתכוון שאמר זאת גם לפני התוכנית... -טהרני).
בקשות הסליחה הקטנות היום-יומיות הן שהתחילו לחולל את השינוי הגדול".

ברוח זו אני רוצה לומר:
הצעדים ה"גדולים" שלי - צעד ראשון מרגש ונוגע ללב, צעד ארבע יסודי ומקיף, לא באמת ישנו משהו.
הצעדים הקטנים, היום-יומיים, הם שיחוללו את השינוי הגדול והאמיתי. בעזרתו.

נ.ב. כמובן אין כוונתי להפחית מערך הצעדים ה"גדולים". בלי כללים אין פרטים...
התכוונתי רק להדגיש את החוויה שלי, שיישום הצעדים בצורה עקבית במקרים הבודדים והקטנים,
הוא מה שאני מרגיש שעושה את השינוי, ועבודת הצעדים היסודית והמסודרת היא דרך לקנות את הכלים הללו ולהגיע לכך.

תודה שבענו מטובך על החיזוקים -
בכתב, בטלפון ובקבוצה
(כתבתי את ההודעה הקודמת
בזמן שאתה כתבת את שלך...).

יוני- אכן דיברנו...
ונדבר עוד בע"ה 

ערב טוב, מבורך ומחלים!

אני אסיר תודה לאלוקים אוהב,
על כך ששמר אותי נקי כבר 254 ימים,
בחסדו הגדול, בכוחו ולא בכוחי.

היום בבוקר חלפה בי מחשבה,
על כך שממש טוב לי.
עברה עלי תקופה טובה,
ואני לא מספיק הערכתי אותה.
נזכרתי בכל התלונות שלי בקבוצות ובפורום
על הדברים שמהם אני סובל,
ופתאום הבנתי שאני צריך להודות יותר לאלוקים
על הנס הזה של ההרגשה הטובה.
זה לא מובן מאליו.

(חלק מההרגשה הטובה היה כנראה קשור
לכל התמיכה, החיזוק והעידוד,
שקיבלתי כאן בפורום אתמול.
הרגשתי ממש עטוף באהבה וקבלה.

פחדתי שזה גם קצת מסוכן,
ש"הדם יעלה לי לראש"
ארגיש שאני ממש מחלים ותיק ומוגן מכל רע
ואסלול בכך את הדרך הראשית לנפילה...  :-\)

בצהריים כבר חטפתי התקף טינה.
הייתי עייף וחלש ולא היה לי כוח לכל מה שאשתי ביקשה.
"ביקש טהרני לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו"...

בערב חטפתי אובססיות לתאווה.
מדהים איך אלוקים משחרר אותי מהן.
כשאני בתוך האובססיה,
אני סובל ולא רואה מוצא.
כשאלוקים מוציא אותי ממנה,
אני שוכח מהר איך הייתי תקוע,
ורואה זאת כמובן מאליו.
אבל האמת שזה פשוט מדהים!
"ניסיך שבכל יום עמנו"!

שני הדברים שהכי עוזרים לי
כדי להשתחרר מהאובססיה:
א. ויתור על התאווה.
ב. בקשת עזרה מאלוקים
(דברים כמו:
"אני חסר אונים אנא עזור לי"
או: "אני מבקש את הגנתך").

***

מציק לי שאני לא מצליח להיות כנה ופתוח לגמרי בפורום.
לפעמים, את נקודות החולשה שלי אני שומר לעצמי,
מחשש שאשתי תקרא את הדברים.
(כמה פעמים יצא לי לדמיין שאני אומר לה שאני טהרני,
ואחר כך היא קוראת שנפלתי במסע שלי בפורום... :-\)

בקבוצות החיות אני מאוד משתדל להיות כנה ופתוח,
ו"להוביל עם החולשות שלי", אבל כאן אני קצת חושש.
זה מציק לי כי אני מאוד מחובר לפורום
ומרגיש כאן (כמעט כמו) קבוצת בית...

חשבתי על רעיונות כמו:
א. לכתוב דברים כאלה בפורום נשואים
(הבעיה שמישהו שם כתב שאשתו קיבלה גישה לפורום הזה,
קראה שם דברים שהוא כתב, וזה גרם לכך שקשה לו לכתוב... :-\).
ב. ליצור ניק נוסף עבור דברים כאלה.
ראיתי שהיו דיונים על זה בעבר בפורום,
שהציגו את העניין באור לא-חיובי,
והאמת שאני מאוד מסכים איתם... :-\
לא יודע אם זה צורך שמצדיק דבר כזה,
ונראה לי לא טוב ליצור עוד פיצול בחיים שלי. :-\

***

יש עוד המון דברים שאני אסיר תודה עליהם,
וגם המון דברים שמציקים לי.
איני זוכרם ואיני יכול לפורטם,
כי רבים הם.

אני חושב שכדאי שאלך לישון עכשיו...

תודה, טהרני, שהקדשת לי היום זמן, נעמת לי מאד

בשמחה, יוני, אשמח שנשמור על קשר...

שבוע טוב מבורך ונקי!

אני ממש מקלל את עצמי
שלמרות שעון החורף
אני עדיין הולך לישון כל כך מאוחר... :-\

כמו תמיד, מתפלל את התפילה הקבועה שלי למצבים האלה:
"אני מבקש ממך לתת לי "שינה מרוכזת", שכל שעה בה שווה כמה!..."

אסיר תודה על 256 ימים נקיים.
ממש לא מובן מאליו.

אני מרגיש הצפה של רגשות שליליים.
אני לא בטוח ממה זה נובע.
נראה לי שאולי אני מרגיש שהחיים הרגילים
הם "אפורים" ומשעממים מדי,
שהשימוש יותר מעניין,
וש"חלאס, שיחקתי אותה עם הימים הנקיים,
הראיתי שאני מסוגל ויכול. זהו, אפשר להשתמש.
מה כל החיים אשאר נקי? כל החיים אעבוד???".
או משהו בסגנון...

זה בא לי טוב גם עם חשוון.
חודש משעמם ובנאלי.
חוזרים לשגרה.
עושים כל יום אותו דבר.

מתפלל לעבור את התקופה הזו,
בצורה טובה ונכונה, בנכונות והתקדמות,
והכי חשוב: ללא מעידות או נפילות. :-\

(אני חושב הרבה לאחרונה,
על כך שנראה לי שמכל חברי הפורום,
אני זה שעושה הכי הרבה שימוש בפרצוף הזה: :-\
עכשיו דפדפתי קצת וראיתי שיש לי גם כאלה:  ).

***

האמת היא, שעם כל הקושי,
אני צריך להיות גם אסיר תודה.
חשוב לשתף גם בהצלחות,
כדי להזכיר לעצמי ולאחרים,
כמה אור התכנית מכניסה לחיינו,
גם כשעוברים עלינו ימים קצת קשים.

אשתי נמצאת בתקופה מאוד לא פשוטה,
והיא מאוד מעריכה את ההתנהלות שלי
איתה ועם הילדים בתקופה האחרונה.
היא מרגישה שהתחוללו אצלי שינויים גדולים,
והיא מייחסת אותם לתוכנית, באופן חד-משמעי.
היא אמרה שהיא ממש לא יודעת
איך היינו עוברים את התקופה הזו, אם לא הייתי בתוכנית,
והתבטאה שהבית שלנו היה פשוט מתפרק...  :-\

הבעיה היא, שאני נכה אהבה,
ולא מצליח לקבל את המילים הטובות שלה.
רק כשהיא התחילה להזכיר איך זה היה פעם,
באופן שאפשר להבין שפעם היה פחות טוב,
המכור שבי נדלק, והרגשתי איך אני מרגיש היטב מה היא אומרת.

חשבתי על זה עוד לפני התוכנית,
וגם המטפל שהייתי אצלו אמר לי את זה.
יש הרבה אנשים סביבי שמעניקים לי אהבה
(אפילו חמותי... ),
אבל אני לא מצליח לקבל אותה.
אין לי כלים לקבל אותה.

אני לא יכול לקבל בפשטות וכנות
מחמאה או מילה טובה.
זה עובר לי ליד האוזן,
או גורם לי "להתנפח" מגאווה.
אני לא מקבל את זה כמו שזה.

(אותו דבר נכון לגבי ביקורת.
אני לא יכול לקבל אותה כפי שהיא.
אני חייב להגדיל ולעוות את מימדיה,
כך שהיא תתדלק את הטינה שלי,
במלוא הקיטור והעוצמה).

איך אני משנה את זה?
איך אני מפוצץ את הבועה שאני חי בה?

הודיתי שאני חסר אונים מול חוסר היכולת שלי לקבל אהבה.

תודה, טהרני