רציתי להתקשר,
ותהיתי לעצמי, האם המספר שלך אבד לי, או שמא מעולם לא היה לי.

זוכר בתחילת דרכי באתר כמה קראתי אותך בשקיקה ואיך קיוויתי שיהיה לי תאומץ להתקשר.....

אוהבים!

גם אני לא זוכר אם החלפנו מספרים. אם אתה משתתף בתכנית הצעדים, אז בשמחה רבה. למען הכנות אני חייב לציין שאני מרגיש בתקופה האחרונה עמוס נפשית, ואין לי כל כך כוח לדבר עם אנשים... 

אחד הדברים הקשים במחלה הזאת של ההתמכרות, הוא הפתאומיות.

אמנם,בהחלמה לומדים הרבה יותר לראות את הכתובת הברורה על הקיר, אך הדבר נכון בעיקר לגבי התאווה (וגם אז, ברירת המחדל של המכור היא להתכחש לכך). אולם לגבי הטינה - היא יכולה להציף ברגע אחד. וכך קרה לי הבוקר, אחרי תקופה טובה יחסית בזוגיות, עם משפט פוגעני של אשתי.

עכשיו, תוך כדי כתיבה, אני מבין שאולי גם זה בעצם לא היה כזה מפתיע, ועם יותר מודעות אולי אוכל למנוע או להפחית קטעים כאלה.

זה קרה לפני כמה שעות, לפני שיצאתי לעבודה. אני עדיין מתפקד ברמה סבירה מסוימת, אבל זה כאילו שואב ומרוקן את כל הבפנים שלי, את כל כוחות החיים שבי. מתיש.

במצב הזה, יחד עם העומס בעבודה, צעד ארבע הוא הדבר האחרון שנראה לי שאעשה. אולי בהמשך, כשאסיים פה כמה דברים.

ההצפות הרגשיות הפתאומיות האלה, והעבודה הפנימית שנדרשת בעקבותיהן, מאוד מתסכלות. אני מרגיש שזה קצת כמו לעבוד אצל איזה בוס במשרה די אינטנסיבית, ופתאום הוא זורק לכך מהצד עוד ועוד דברים נוספים שגוזלים המון זמן והמון כוחות.

אני מרגיש שזה לא הוגן. אם כי יש בי גם צד שאומר שזה בא כדי לקדם אותי. אבל, כאילו מה? אני נדרש כל הזמן לשבת עם דף ועט, או עם מחשב ומסך, עכבר ומקלדת ולכתוב צעדי ארבע יומם ולילה?

לא, טהרני. אולי בתחילת הדרך, בתור תקופה של הסתגלות. אבל בהמשך תצטרך לטפל בדברים שצפים רק כשהם צפים. אין מנוס מזה. זה כמו בבריאות הגוף, חמודי. כשצף משהו, אתה צריך לטפל בו, בלי דיחוי, כדי שהמצב לא יתדרדר. כדי שתמשיך להרגיש טוב. כדי שתוכל להמשיך לעשות דברים. 

אוקיי. קצת שכנעת אותי. יש לי נטייה להתחמק. אז בוא נסכם שעד תפילת מנחה, בלי נדר, אני כותב צעד ארבע. סבבה?

סבבה טהרני. נהיית לי טיפוס של סלנג פתאום... ואיזה יופי זה שאתה מתכוון להתפלל מנחה, ושכבר כל כך הרבה פעמים התפללת בתקופה האחרונה. ועוד במניין. אתה ואני יודעים כמה שקשה לך הסיפור הזה עם תפילות. ובימים האחרונים אפילו קצת שפכת את ליבך בתפילה משלך, שזה בכלל מדהים. יאללה (גם אני מאמץ קצת סלנג), שיהיה לך המשך יום מקסים, טהרני, ואל תיקח דברים כל כך קשה, כל כך דרמטי. הכל טוב. אוהב אותך!

איזה מגניב לכתוב בסגנון הזה. כל הזמן מתנהל בתוכי שיח ביני לבין עצמי (לא, לא כפיצול אישיות). ממש עשה לי טוב להעלות את זה על הכתב בצורה הזו. מזכיר לי את הספרים של חווה רוזנברג, שקראתי בילדותי, שהדמויות מנהלות במחשבה שיח בינן לבין עצמן. ובמיוחד בספר "תשעים ותשע", אם אני זוכר נכון.

טהרני היקר
מבין אותך היטב, גם אני מרגיש פגיעות פתאומיות. אגרוף לפרצוף משום מקום.
לפני כשבועיים, בשיא הלחץ בעבודה, אחרי תקופה ארוכה של מאמץ ענק קיבלתי ביקורת מהבוס שלי. נעמדתי דום, נפגעתי, לא יכולתי לתפקד שבוע שלם.
לא עשיתי צעד 4, כי אני לא מתחבר לפורמטים המובים האלו.
אתמול שמעתי מסר מחבר שיש לו תקופת ניקיון ארוכה מאד, והוא כמו אב רוחני בשבילי. הוא סיכום את הסיבה להתמכרות שלו לתאווה בכך שהוא אוהב מאד מתחים ולחצים בחיים, ממש מחפש כל הזמן, ואז נזרק לזרועות התאווה כי הוא לא עמוד בהם.
אצלי, התלות באחרים, בחיזוקים שאני מחפש כל הזמן, כי יש לי ערך עצמי נמוך מאד, גורמת לי לפנות לתאווה כשזה לא מסתדר. כשאין חיזוקים, כשיש ביקורת כלפיי. פשוט לא יכול לסבול את זה.
עשיתי צעד 4 בלי פורמט. הבנתי והפנמתי את פגם האופי הזה ושיתפתי חברים נוספים ואת אלוקים. 
אני ממש נכון שכח עליון יקח ממני פגם זה.
תודה שקראתם

אהבתי מאוד את סגנון הכתיבה.
מזדהה מאוד עם 2 הצדדים שאתה מציג

תודה לשניכם. בסוף שכחתי לעשות צעד ארבע. ואני גם מאוד עמוס היום. מקווה שאגיע לזה. וגם אם לא, אני מודה לכם שהקשבתם. זה הוריד חלק מהעומס.

ניסן, הדברים שכתבת בשם אותו חבר מעניינים מאוד. אני לאחרונה חווה הרבה את זה שיש המון דברים לא פתורים שצפים לי כל הזמן בלי שאני עושה איתם משהו מעשי, ואני מאמין שזה די מכווץ וחונק את הנפש שלי.

מדובר גם בעניינים טכניים שונים שצריך לטפל בהם, וגם בזכרונות מהעבר של דברים שהייתי לא בסדר בהם.

מקווה לרשום במקום מסודר את הדברים שעולים ולהקדיש כל יום זמן לסילוק גרגיר חצץ אחד לפחות מהלב שלי. 

אהבתי מאוד לקרוא את הדו שיח!! ומאוד מזדהה איתו

גם אני ממש כמוך מתקשה להתפלל בזמן האחרון.. סטח במניין...

כיף לראות שאני לא לבד

מזדהה עם הצעדי 4.. תקוע בצעד 4 כבר המון זמן.. לא מצליח לכתוב..

אוהבים!!

כמה התגעגעתי לשיתופים שלך טהרני,\
ובסגנון החדש זה יכול להיות מרתק!

תודה, 
אוהבים

בוקר טוב חברים!

עבר עליי אתמול יום קשה מאוד. עומס טכני ורגשי מטורף לאורך כל היום, ובסופו התפרצתי על אחד הילדים בצורה שלא רציתי, אחרי שאשתי ועוד כמה אנשים "חיממו" אותי עליו.

אין לי תוכניות להשתמש היום, אסירות תודה. אבל זה שאין בי שלווה פשוט מטלטל אותי ברמות כואבות מאוד. זה נגרם בעיקר כתוצאה מכך שאנשים או דברים שונים משפיעים על איך שאני מרגיש. התלות הזאת היא סם המוות בשבילי. מתפלל בנוכחותכם למצוא את הדרך לעבוד על הנקודה הזו.

אמן
אוהבים
תודה על הכנות

בוקר טוב חברים יקרים.

אני מרגיש ממש רע כבר תקופה ארוכה. כאילו שהכל דפוק, חשוך וחסר תקווה. הבוקר קרו עוד כמה דברים שהוסיפו לתחושה הזו (הלוואי והייתי מרגיש בנוח לפרט הכל כמו מתרפא, בלי לחשוש שאשתי או מישהו שמכיר אותי יקרא את זה).

אני חייב לציין ששקלתי ברצינות להשתמש. בסוף ויתרתי על העניין בחוסר חשק, כנראה קצת מכוח האינרציה, ומכוח זה שחבל לי לשבור תקופה ארוכה יחסית בלי פורנוגרפיה. אני מרגיש שהאופציה הזאת לא לגמרי ירדה מהפרק.

קשה לי עם חיי היומיום, שאולי אין בהם צרות דרמטיות ו"אמיתיות", אבל בשביל אדם רגיש כמוני, זה הרבה יותר ממה שאני מסוגל לסחוב. אני מרגיש שאיבדתי את שמחת החיים, ושאני רוב הזמן בוהה בדכדוך בפצעי החיים החולפים. לא יודע איך לצאת מהמקום הזה. ניסיתי לכתוב אסירות תודה בתדירות די גבוהה, וזה לא ממש משנה לי את המבט. אני מרגיש שהתייאשתי, ושאין לי כוח לשום דבר, אבל ההצגה מוכרחה להמשיך. ואין לי מושג איך ומאיפה אצליח לגייס כוחות להצגה, הזו.

יכול לשתף אותך מניסיוני.
בארבעת החודשים האחרונים, חוויתי קשיים עצומים בעבודה ובבית, הרגשתי מפורק וכמובן שהתאווה אמרה לי כל הזמן - תשתמש בי להקל על המצוקה.
בשבוע האחרון, באורח פלא התאווה נעלמה לחלוטין. לא זכור לי תקופה כזו בכל ימי חיי.
מדברים כאן הרבה על הגלים שבאים והולכים, ואכן הגל הענק שאיים להטביע אותי חלף לו.
תחשוב שהחיים חולפים אבל גם הקשיים, ובעקבותיהם הרצון להשתמש, גם הם חולפים. 
למדתי מהחודשים האחרונים להוריד את הראש בכניעה ולתת לקשיים לעבור אותי בלי לטבוע
שיהיה לך בהצלחה רבה

בוקר טוב! תודה למגיבים, ובפרט לניסן.
אני אסיר תודה שאני מרגיש קצת טוב יותר. לא מדהים, אבל איזה שהוא אפור בינוני כזה, יחסית לשחור הסמיך של אתמול. מתפלל למצוא דרך למקום מואר ויציב יותר. 

בוקר טוב!

כבר מאתמול ואולי משלשום הרגשתי איך חוזר אליי העניין במין. עלתה לי גם המחשבה להשתמש והיום יש לי אפשרות כזו.

אמנם עכשיו אני מרגיש קצת יותר טוב מאשר בימים האחרונים, אבל התחושה היא שזה יהיה סוג של פיצוי על הכאב שחוויתי, מפלט מהעומס וגם מימוש הריגוש שהתחיל להתעורר בתוכי.

הרצון שלי הוא להשתמש, אני מקווה להקשיב לקול הדק בתוכי שמנסה לצרוח שזה לא מה שאני באמת רוצה, ושבסוף זה לא ייגמר נעים. למרות שבתחושה שלי, ואולי זה חלק ממה שמשאיר אותי שם, אני פחות מרגיש רע ואשמה אחר כך בתקופה האחרונה, ויותר שפשוט כבר מיציתי את האשלייה בסיבוב הנוכחי. יותר כואב לי על הזמן הרב שהיה יכול להיות מנוצל לדברים שבאמת מקדמים אותי.

בכל אופן, מתפלל בנוכחותכם לעשות פעולות שיעזרו לי להישאר נקי. תוך כדי כתיבה חשבתי שאולי כדאי לדווח פה כל שעה שאני עדיין נקי, לפחות עד שיחלוף זמן הניסיון המשמעותי.