בס"ד
אנחנו כבר מלאי סקרנות...

mi כתב on 23 אפר' 2014 10:24:


לא בטוח שהפעם זה כל כך מעניין. ישנתי הלילה בערך ארבע שעות. השתדלתי לתפקד כמה שיכולתי. לא מושלם, אבל די בסדר. הגעתי הבייתה והייתי די בסדר, עד שבאיזה שהוא שלב נכנסתי לתסכול די עמוק שהוצאתי (כמובן) על אשתי...

מצד אחד, חשבתי לפתוח בכך שהיה יום גרוע. מצד שני, אני ממש לא משוכנע שזה כך. בזכות התוכנית יש לי הרבה מודעות למה שקורה איתי, וכך אני פחות מופתע ויכול יותר למנוע את הכניסה למצבים בעייתיים (לא מצבים של תאווה, מכורים שכמונו, הכוונה למצבים שליליים מבחינת הרגשות וההתנהגות). יש לי יותר סבלנות ויותר ברקסים. היום הם קצת (הרבה?) נשרפו. אני רוצה לומר לעצמי שזה בסדר, שאני בן אדם, שמותר לי לטעות ולהיות לא מושלם. לא בדיוק מותר לי לעשות זאת לכתחילה, אבל זה הגיוני וניתן וצריך להכיל את זה שזה קרה, קורה ויקרה.

האמת שזה מזכיר לי משהו שקראתי אתמול בספר "צעד קדימה לפעולה" על צעד 10. חלק מן הנוסח של צעד 10 הוא "וכאשר שגינו הודינו בכך מיד". באותו ספר מדקדקים בלשון של הצעד, ומציינים שלא נאמר "אם שגינו", אלא "כאשר שגינו", ללמדך שאנחנו בני אדם ובטוח נטעה, אלא שעלינו להודות בכך.
עכשיו זה עושה לי חשק ללכת לאשתי ולבקש ממנו סליחה...

תודה לכם על ההקשבה הוירטואלית. תודה למגיבים. זה מאוד עוזר לי.
אני חייב לציין כאן, כדי ללמד לעצמי ולהזכיר לאחרים, שהכתיבה כאן מאוד שחררה אותי. גם שיחות טלפון לחברים מאוד משחררות. במחלה אני תקוע בתוך עצמי וחי בסערות רגשיות מטורפות בלי שום דרך לאזן ולצנן אותן. ברגע שאני פונה לחברים, זה תמיד מפתיע אותי, כל פעם מחדש, איך כל ה"אש" יורדת ומתקררת במהירות שבכלל לא ציפיתי לה.

שווה לחיות ביחד ולא להיות עכב"ר בודד בבי"ת רבת"י!

מקווה בהמשך לכתוב אולי עוד בפורום (למרות שגם כדאי שאלך לישון בקרוב...)

מקווה להתעורר מחר ל-72 ימי נקיות בחסדו הגדול. לגמרי לא מובן מאליו!

התחלתי עכשיו לפרסם בפורום את הצעד הראשון שלי. זהו הקישור:
forum.gye.org.il/index.php?topic=5629.msg58453#msg58453

מתוסכל מזה ש"נמרחתי" בפורום, החביב עלי כל כך, ולא הלכתי לישון או עשיתי דברים אחרים שהייתי צריך.
שמח שלפחות אני משוטט כאן ולא במחוזות אחרים.

הפעולות שעשיתי היום הן:
התקשרתי לספונסר (שאלתי אותו מה אני אמור לעשות בשיחה היומית עם הספונסר, אולי בהזדמנות פחות עייפה ארחיב במה שענה לי).
התקשרתי לחבר אחד להודות בחוסר אונים (היה עוד חבר שחייגתי אליו בטעות, אז כבר ניצלתי את ההזדמנות).
עליתי לקבוצה הטלפונית של 13:30, ומקווה עכשיו לעלות קצת גם לשל 23:00.
האמת, שעשיתי גם קצת מדיטציה עם הילדים... :D הסברתי להם כיצד, על פי מה שלמדתי בסדנא של "שמור עיניך" לפני פסח, והיה מצחיק ומשחרר.

הפעולות שלא עשיתי היום (הלוואי והייתי יכול לכתוב בכנות "שטרם עשיתי היום"...):
לא קראתי עדיין עמוד בכל ספר (גדול ולבן). מקווה לעשות זאת עכשיו (אתמול דווקא עשיתי זאת לאחר שהצהרתי על כך כאן בפורום).
לא ממש המשכתי בכתיבת הצעד הראשון (עם זאת, לשמחתי העליתי אותו לפורום וכנ"ל. אני מקווה שזה יקדם אותי בכתיבתו).

מרגיש לא כל כך מחובר. מבקש מה' לנקות אותי ולחבר אותי אליו!
מחר אהיה בע"ה נקי בחסדו 72 יום, כמניין שמו הגדול (במילוי המירבי שלו. יו"ד ה"י וי"ו ה"י בגימטריא 72)!
אח, איזו התרברבות! איזה פגם אופי! אני משוויץ שיש לי חלק בנסתרות! האם זה באמת נכון?

ערב טוב!

נקי היום בחסדו הגדול, לא בכוחי ולא בעוצם ידי, 72 יום! מקווה להתעורר מחר ל-73 ימים נקיים.
אני מרגיש שנחלשתי בעשיית הפעולות. אני ממש חייב להתחזק בזה. קראתי לאחרונה פה בפורום דברים שכתבו שני חברים (רוצה בטוב ו-brother) שהיו נקיים למעלה ממאה ימים ונפלו, ותלו זאת בכך שלא התמידו בעשיית הפעולות.

אלו הפעולות שעשיתי היום:
טלפון לחבר אחד והודאה מפורטת בחוסר אונים. באתי לשים כאן פרצוף כזה  :-\ אבל במחשבה שנייה, זה בהחלט עדיף מכלום...
קריאה של עמוד בספר הגדול ועמוד בספר הלבן.
השתתפות בקבוצה טלפונית של הבוקר ובקבוצה חיה בצהריים (במקום קבוצת הבית של "שמור עיניך" שהפסדתי השבוע) והאזנה חלקית לקבוצת הלילה.

לא כתבתי צעד ראשון. לא השגתי את הספונסר (ניסיתי מאוחר בלילה ללא הצלחה). לא הקפדתי לציין ולחוש שהפעולות נועדו לחבר אותי לאלקים מקור כל הנקיות, המפוכחות, השפיות, החיבור וכל הדברים הטובים האחרים.

אני ממש עייף. סדר היום שלי מבולגן ואני לא ישן מספיק. אני מקווה אולי לפרט על כך בהזדמנות אחרת (עכשיו אני פשוט רוצה לישון...). ואולי גם לכתוב כאן כיצד אני מתקדם בנושא סדר היום. זה בהחלט חלק בלתי נפרד מהמסע אל השפיות (מבקש סליחה ממי שגנבתי לו את הכותרת. שכחתי כרגע מי אתה).

שבוע טוב ומבורך (ונקי)!

מקווה להתעורר מחר ל-75 ימי נקיות בחסדו וטובו הגדול!

רציתי שוב לשתף בכך שאני לאחרונה די חלש בפעולות.
קראתי היום עמוד בספר הגדול ועמוד בספר הלבן וזהו...
עכשיו, תוך כדי כתיבה אני מחייג כדי לעלות לקבוצה של 11...

הספונסר שלי התקשר כדי להודיע שהוא עוזב אותי מסיבות טכניות.

בסך הכל מרגיש התקדמות אך גם כבדות. חושש מנפילה שפתאום תפתיע.
אני חייב לזכור שנפילה איננה מפתיעה. היא הדבר הטבעי עבורי, אילולא חסדו וטובו של אלוקים.
אני חייב להיות מחובר אליו, כדי שישמור אותי מפניה.

שלום!

עבר עלי היום יום מיוחד. יום שבו לא עשיתי פעולות, אך עשיתי פעולה אחת חשובה, בהרבה מצבים שונים לאורך היום - קבלת דברים בשלווה. האמת היא, שאם אני מנסה להיות כנה עם עצמי, זו אפילו לא פעולה שעשיתי. זו ממש מתנה שקיבלתי. אני חושב שזה קשור לתוכנית. היא נותנת כלים שהם צינורות שה' בטובו חפץ להעביר דרכם דברים טובים. ביחד עם השלווה הוא מזרים גם ניסים שמתחוללים בעקבותיה. פתקים קטנים של אהבה מריבון העולמים.

כזכור הספונסר שלי עזב אותי אמש, באישון לילה ואפילה.
אני שמח שכבר היום ניסיתי לחפש ספונסר חדש. כחלק מהמחלה שלי, מתאים לי להימרח...

אני עייף מאוד וחושב שאעלה לישון. דווקא היום היו לי שפע רעיונות שחשבתי להעלות לפורום, אך כנראה אלוקים, שמשרה עלי עייפות רוצה אחרת. כמה קשה לי לקבל את זה ופשוט לישון! אני חייב להיכנע בעניין סדר היום וגם להבין שאני חסר אונים בעניין.

שמח לשמוע שהיה יום טוב. מקווה שתמצא ספונסר חדש המתאים לרוחך.

לילה טוב.

ערב טוב!

היום השתדלתי קצת יותר לעשות פעולות, אך כעת כשאני ניגש לסכם את מה שעשיתי, אני נוכח לדעת שלא כל כך עשיתי...
התקשרתי לשלשה חברים להודות בחוסר אונים, אך אף אחד מהם לא היה עם נקיות של למעלה משנה. בכל אופן, אני שמח על כך שעשיתי זאת. נראה לי שכבר הרבה ימים לא התקשרתי לשלשה חברים לשם כך.
התחלתי לקרוא את שני העמודים מהספר הגדול והלבן.
דיברתי עם ספונסר פוטנציאלי. אני מקווה שאכן הוא ייקח את התפקיד (באופן זמני, כנראה, כי הוא רווק ובחו"ל. אולי הוא יתחתן ויעלה לארץ בשבילי ).

השיחה עם הספונסר החדש, מאוד חידדה לי את השאלה עד כמה אני באמת רוצה להפסיק. התשובה הכנה שעלתה לי היא "לא מספיק".
מה עלי לעשות כדי לשנות זאת? להתבונן יותר בחיי? אולי (הצעד הראשון עשוי לעזור בכך, אם אעשה אותו כראוי).
אני מקווה שלא אצטרך "להמשיך לסבול בחוץ" כדי לעלות על דרך.

לא כתבתי צעד ראשון! :-\

אני מרגיש שאני מתרחק מביצוע התוכנית, וזה לא כל כך טוב.
עם זאת, אני מזהה גם התקדמות וצמיחה.

קודם כל, אני מתחיל להבין יותר את החשיבות הרבה של "רק להיום"!
אם אני רוצה לעשות פעולות, אני חייב להקפיד על לעשות אותן היום. לשים את מחר בצד. אי אפשר להשלים מחר. מחר הוא לא אופציה (כרגע).

בשביל זה אני פשוט חייב סדר יום.
אני מרגיש אבוד.
כל היום בורח לי לכל מיני כיוונים, מבלי שאצליח להתמקד במה שהכי חשוב והכי נכון לעשות באותו רגע.
אם אני רוצה שהתמונה תהיה תלויה על הקיר, אני חייב מסגרת. אם אני רוצה לעשות פעולות כמו שצריך, אני חייב סדר יום!

ה', אנא ממך, עזור לי להיכנס למסגרת, ולא על ידי ייסורים (של נפילות) וחליים רעים (של מעידות).
אני מבקש למצוא בך מחסה.

באופן כללי, אני מרגיש שסגנון הכתיבה שלי כאן קצת השתנה בתקופה האחרונה.
מישהו יכול להגדיר לי מה בדיוק קרה כאן?

ה', הושיעה!

מרוב תלונות והתלבטויות, שכחתי לציין את החסד הגדול שהוא עושה עמי!
תודה לה' על 76 ימי נקיות!

מי אמר הושיעה? ולא קיבל?  ;D

אוהבים אותך. תמשיך לבוא..
בהצלחה עם הספונסר החדש. ובהצלחה עם הצעד הראשון.

אם תרצה תוכל להיעזר בזה

forum.gye.org.il/index.php?topic=4571.msg47883#msg47883

אוהב
הושיעה

בוקר טוב! בחסדו הגדול נקי 77 ימים!

אני מרגיש שעובר עלי בוקר לא כל כך קל, וחשבתי שחשוב שאשתף בכך.
היה לי "פיצוץ" עם אשתי, שגרם לכך שאני מרגיש הרגשה רעה.
בעצם, לא ה"פיצוץ" עצמו גרם לכך, אלא הגישות החולות שלי. הדרך המעוותת שבה אני רואה את המציאות.

אתמול בשיחה עם הספונסר שלי, הבנתי כמה התוכנית היא באמת קשה ולא פשוטה.
בשביל באמת להצליח בתוכנית, צריך לרצות לגמרי להפסיק, ולהיות מוכן לעשות הכל בשביל זה.
כל עוד זה עדיין לא ככה, מסתבר מאוד שאהיה מאותם אנשים שנופלים באופן תקופתי לפחות.

אני רוצה לחזק את עצמי בכך ש-77 הם הישג יפה לכשעצמו, שהרבה כאן היו שמחים להגיע אליו גם אם ייפלו אחר כך.
אבל, כתמיד, אני רוצה להיות המצליחן. קשה לי לקבל את המצב שלי כרגע.
אני לא מספיק רוצה להפסיק ולא יודע איך לשנות את זה, או שלא מספיק רוצה להתאמץ בשביל לשנות את זה.
אני מרגיש עייף מהתמודדות ורוצה להשתמש, אם כי בהכחשה לגבי זה.
רוצה להיזכר במה שחבר אמר לי: "תמיד תרצה להשתמש. אך תוכל לבחור שלא להשתמש. לוותר על השימוש".
יום טוב!

ערב טוב!

מדהים אותי בכל פעם שאני חוזר למסע הזה, עד כמה אני לוקח קשה דברים שלאמיתו של דבר עוברים די בקלות...
הרבה פעמים אני כותב בחוסר אונים ומתוך תחושת מצוקה על עניין מסויים ואפילו באותו יום (כמו למשל היום) אני מגלה שבעצם זה לא היה כזה נורא ושאפילו שכחתי מזה. באמת שכחתי לגמרי מה היה הבוקר ומה כתבתי בעניין. רק עכשיו, כשחזרתי לפורום המבורך, נזכרתי...

זה מזכיר לי משהו שלמדנו בסדנה שהייתה לפני פסח של "שמור עיניך". מעביר הסדנא דיבר על כך שיש אצלנו את "כפתור הדרמה". אם יש אירוע שאמור להפעיל אותנו ברמה של 80 לצורך העניין, כפתור הדרמה גורם לנו לפעול ברמה של 800, או 8000, או אפילו 800000000000000000000000000000000000000000000000  ;D. מדהים איך כל פעם מחדש אני לא לומד לקח... נראה לי שהדרך לצאת מזה, היא להיות נכון בכנות למסור את כל חיי בשלימות לידי האלוקים. כרגע אני מאוד רחוק מזה.

הפעולות שעשיתי היום:
היום קראתי עמוד בספר הגדול ועמוד בספר הלבן.
הלכתי לקבוצת הבית החביבה עלי - "שמור עיניך" ירושלים.
כתבתי קצת צעד ראשון.
דיברתי קצת עם הספונסר החדש שלי.
נראה לי שלא התקשרתי לחברים להודות בחוסר אונים...

מדהים איך השורה האחרונה הזאת תופסת אותי. אני מרגיש שמה שלא עשיתי מאפיל על כל מה שכן עשיתי.
אני חייב להבין ששום דבר אינו מובן מאליו, ואני צריך להודות לאלוקים על כל מתנה שהוא נותן לי, ולא להתלונן על מתנות שלא נתן.

אני רוצה לסיים במשהו יפה שחבר עם שנה וחצי נקיות כבר אומר לי כמה פעמים:
אם עשית את הפעולות שאתה עושה ונשארת נקי,
כנראה שאם תמשיך בהן תמשיך להישאר נקי,

היה טוב לי לשמוע את זה.
זה איזן לי קצת את הטוטאליות של הספונסר החדש בנושא התוכנית (שגם היא טובה וחשובה), והרגיע אותי קצת.
כנ"ל לגבי הפוסט של סוד הכניעה הבוקר, שדיבר על כך שבשנה הראשונה להחלמה העיקר הוא להישאר נקי.

ואסיים בברכה בלשון הכתוב "והייתם נקיים - מה'"! בכוחו של ה' נישאר נקיים.

אפשר בעצם גם להוסיף את המשך הפסוק: "ומישראל"! גם מכח החיבור לחברים בתוכנית נישאר נקיים.

ערב טוב!

עייף מאוד. נעלבתי מכמה בעלי תפקידים בפורום, וגם מאשתי...
בתקופה האחרונה אני מרגיש מצד אחד טוב. אני שמח בתוכנית ובמה שהקנתה לי.

מצד שני מרגיש אבוד. הנה, זו המילה שחיפשתי.

לא יודע מה לעשות עם היום שלי.
וגם כשנראה שאני יודע, אין לי כוח לעשות זאת.
מדובר בעיקר על כוח נפשי שחסר לי.

ברוך ה', מקווה להתעורר מחר לשבעים ותשעה ימי נקיות.

היום הודיתי בחוסר אונים בפני שני חברים עם נקיות של פחות משנה.
קראתי עמוד בספר הגדול ועמוד בספר הלבן.
קצת הקשבתי בחצי אוזן לחלק קטן של הקבוצות של 13:30 ו-23:00.

לא דיברתי עם הספונסר. ממש חבל.

אחת המסקנות שלי היא, שכדאי מאוד שאבצע את הפעולות בבוקר, לפני שאגיע לשעות מאוחרות כמו עכשיו שבהן אני עייף,
ואז יש פחות סיכוי שאעשה, ואם אעשה, זה יהיה יבש וחסר טעם וחיות, בערך כמו הכתיבה שלי עכשיו...

מקווה להיות מחובר לאלוקים. אני מרגיש שאני מחפש כל החיים משהו ולא מוצא אותו.
אין שיר מספיק טוב.
אין אוכל מספיק טוב.
אין מין מספיק טוב.
אז מהו הדבר הזה שירווה אותי? כולם יאמרו שאלקים. אבל אני ממש לא מרגיש כך (צריך כניעה ).

תן לי למצוא בך את מה שאני מחפש כל חיי!

בוקר טוב!

מרגיש חולשה ועייפות מתובלים בפיצוצים הגונים עם אשתי...
מקווה שה' ישמור עלי שלא אגרר לכיוונים שליליים,
שהטינות יצאו מליבי.

כמו שאני רגיש לתאווה, ואינני יכול להכיל אותה, היא יכולה להרוג אותי,
כך אני רגיש לטינה, אינני יכול להכיל אותה והיא יכולה להרוג אותי.

מודה לה' על כל הטוב שהוא עושה איתי,
למרות שאני קצת זועף כרגע.

אסיר תודה על 79 ימים נקיים.
מקווה לזכור מה שאחד החברים אמר לי די בתחילת הדרך ומאוד חיזק אותי:
"שום דבר לא מצדיק שימוש"!