ברוכים הבאים, אורח

נושא: המסע הארוך ביותר. . . 16094 צפיות

בעניין: המסע הארוך ביותר. . . לפני 7 שנים, 7 חודשים #55226

אוהב אותך אחי! לצערי אני גם רואה "חלקי גוף" כלשונך ולא אנשים. אני מקווה לקבל איזה גמילה מהמצב הזה ולהתחיל לראות אנשים בעולם, שלא אמורים ל"ספק" לי תאווה, ולעשות לי והכל לי ולי  ולי .... אלא כאלה שגם אני יכול לעשות למענם דברים ללא קשר לתאווה. שנזכה!
"לְךָ אֵלִי תְּשׁוּקָתִי בְּךָ חֶשְׁקִי וְאַהֲבָתִי"

בעניין: המסע הארוך ביותר. . . לפני 7 שנים, 7 חודשים #55279

  • newbody
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
  • הודעות: 456
שבוע טוב

השבת עברה, השלמתי עם אשתי והתנצלתי (בערך אני לא טוב בזה) וירד ממני עול של כעס שליווה אותי כל השבוע.

השמים עדיין אפורים בשמי חיי.
השבת התרכזתי בדברים הקטנים, לקום בבוקר, לטפל בילדים (בערך) ללכת לתפילה בזמן (כמעט) ולא להתייחס לכישלונות של למלא את הציפיות שלי.
לאט לאט השבת עברה, היה דווקא כיף, התמונה הגדולה לא בשליטתי, מנסה לשנות את מה שאני חושב שאני יכול ולא להתאכזב ממה שאני לא משנה בסוף, כנראה שמעולם לא יכלתי, עברה שבת נקיה, מחוברת לאשתי, לילדים ולתפילות, מקווה שהשבוע יחלוף בשלום.

בעניין: המסע הארוך ביותר. . . לפני 7 שנים, 7 חודשים #55417

  • newbody
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
  • הודעות: 456
הערב נכנעתי, לא יכלתי יותר, ההבדל בין הציפיה למציאות גדול מידי
הערב נכנעתי לחבר ישן, לאלכוהול...
שתיתי לא בגלל צמא, לא רציתי להיות כאן, הייתה לי שיחה עם אלוקים (ב-ה או ב-ק מה זה משנה)?
אחר כך רציתי לאונן אלא שאשתי תפסה אותי, עם הכוס ביד אחת יושב בחושך
היא רוצה להיות שם בשבילי, באמת, אז פעלנו על התאווה שלי ביחד ועדיין בא לי לאונן, זה בוער לי בידיים מקווה לחוסר הכרה לכמה שעות, לילה טוב, מקווה לא לקום בבוקר, מקווה לא להתאכזב יותר, לא לצפות לכלום, צורב לי בגרון, הראש שלי פועם, מרגמש שסוף העולם קרוב, התנתקתי מהפורום, וגם מהקבוצה הטלפונית, מקווה לחזור מחר בבוקר עם כוחות מחודשים.

בעניין: המסע הארוך ביותר. . . לפני 7 שנים, 7 חודשים #55424

  • הושיעה נא
  • רצף ניקיון נוכחי: 1617 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • יש תקווה!
  • הודעות: 2406
אח יקר ואהוב,
מתגעגע לשיחות איתך. אפשר עוד?

בא אחי. בא תתחבר.
האם יש לך חיים שם בעולם הניתוק?

ואולי זה הזמן להיפגש?
אנא ה' הושיעה נא! עוזר דלים הושיעה נא!
הושיעה את עמך, וברך את נחלתך, ורעם ונשאם עד עולם...

בעניין: המסע הארוך ביותר. . . לפני 7 שנים, 7 חודשים #55470

  • newbody
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
  • הודעות: 456
כל היום לא מצליח להתרכז בעבודה, קורא בספר הלבן הגעתי לעמוד 29
אפילו לא מצליח להיות כנה עם עצמי, אני יודע על מה אני חושב ברקע אבל לא מגלים לי מה מעסיק את הפרוססור הזה שנקרא המוח שלי.

בינתיים אני צריך לגמור שני מסמכים שעד עכשיו מהבוקר הצלחתי לרשום 4 שורות של הקדמה

בעניין: המסע הארוך ביותר. . . לפני 7 שנים, 7 חודשים #55520

  • newbody
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
  • הודעות: 456
יום חדש הגיע

היום הצלחתי לשתף בקבוצה של הבוקר את מספר ימי הנקיות, האמת שאני לא מרגיש נקי לא שזה הרבה 3 ימים אבל בכל זאת זה הזמן שמשה רבינו אמר לעם ישראל להיטהר לפני מעמד הר סיני.

אתמול הצלחתי לא לשתות, הייתה לי חוויה טובה כשחזרתי הבייתה למרות שהבן הקטן עדיין עושה בלאגן אבל החיוך של אשתי, העיניים שלה שאמרו בלי מילים שהיא שמחה שחזרתי הבייתה, זה מילא אותי בכוחות אפילו שאחרי זה היא יצאה לשיעור לשעתיים וזה היה קשה, הקול בראש שאמר אם כשרע לך זה עושה טוב תחשוב מה זה יעשה לך כשטוב לך, יעיף אותך לשמיים...אני מעדיף שהשם יקח אותי לשמיים כשהוא ירצה, ראינו מה קרה עם נדב ואביהו שעפו על עצמם בעבודת המשכן, בעצם עוד נראה בפרשות הבאות.

הבוקר חוויה נוספת טובה עם הילדים ממש כמו חיילים קטנים התארגנו לבד עזרו אחד לשני ויצאו מהבית כמעט בלי התערבותי וואו הם גדלים.
הגעתי למוסך, הוצאה של 2000 שקל, לא נורא ברוך השם שהאוטו הגיע בלי גרירה ובלי להשאיר את אשתי והילדים בדרך.

משתדל לא להיות "עכבר" (בספר הלבן עמ' 23)

יום מחובר לכולם

בעניין: המסע הארוך ביותר. . . לפני 7 שנים, 7 חודשים #55587

  • newbody
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
  • הודעות: 456
היום נפלתי, לא סתם, היתרסקתי

רציתי לשתף, אפילו פתחתי את הפה לדבר, אבל לא יצא לי האוויר
איזו בושה, איזה כעס על עצמי, לפעמים אני חושב שאני קצת שונא אותי, ככה בתת מודע

היום התעוררתי לתוך סיטואציה של אוננות, כשההכרה נסחפת לה אט אט פנימה על ענני השינה, קלטתי שאני מאונן מתוך שינה!
כמובן שלא יכלתי לעצור, קול בתוכי קרא "זה לא בסדר, זה לא יגמר טוב" אבל הושתק ע"י סרטון פורנו בטלפון, אחרי מעשה פתאום קלטתי שהפסדתי תפילה בציבור והילדים יאחרו לבית הספר אם לא אעיר אותם עכשיו...קפתי מהמיטה כנשוך נחש, והתחלתי לעורר את הסופה בבית, תוך חמש דקות תוך כדי מלמול ש בירכות השחרהכנתי ראוחת בוקר למתעוררים הרמתי את התריסים והדלקתי את כל האורות בבית, רצתי כמטורף ממיטה למיטה מנענע את הילדים ומאיץ בהם לקום, כל זה תוך כדי שמירה על דממה כמעט מוחלטת, אשתי הייתה ערה כל הלילה עם התינוקת, ואם היא לא ישנה כמה שעות רצוף אני לא אחזור הבייתה אלא אל הגיהנום של דנטה.
הבן הקטן שלי שיהיה בריא, התחיל לצעוק, אני עם תפילין עלי ניגש אליו ומנסה להסות אותו, הוא רואה את אבא בא כועס ומאיים עם על הציוד עליוף תינוק בן שנתיים מתחיל לבכות בבית, מה לא הבאתי לו, מוצץ בקבוק סנביץ' ממתק, הכל רק שישתוק, סיימתי את ה"תפילה" למעשה זו הייתה הקראה מהירה מאוד ב-200% של הטקסט, האותיות יצאו חבוטות מפיהנחתי את ציוד התפילה על השולחן והלכת להכין את בני לגן, תוך כדי ביתי הגדולה כבר הכינה סנביטצ'ים לכולם ואכלה ארוחת בוקר... כולם היו מוכנים ליציאה... רגע יש עוד חצי שעה ליציאה... הכנתי את בני לאוטו ותוך 5 דקות כבר חזרתי הבייתה אחרי ששמתי אותו בגן וקניתי לחם נוסף, אשתי התעוררה, החרדת קודש נכנסתי לחדר השינה קבל את רוע גזר דיני. היא ביקשה לחבק את הילדים וכולם (כולל אותי) יצאו מהבית, על הכביש כל נהג שנהג מתחת ל-80 קמ"ש בתוך העיר ומחוצה לה ננזף בעזרת הצופר, בעוד אני רואה את מיכל הדלק מתרוקן אני מגיע לעבודה, ואז טלפון מאשתי...טלפון רביעי מאישתי...שחכתי להוציא את הטלפון מהשתקה, והיא שופכת עלי את קיטון הרותחין דרך הטלפון, שיחה שניה לאחר דקה של ניתוק שוב צעקות, בשיחה השלישית לא טרחתי לקרב את השפורפרת לאוזן פשוט חיכיתי שהקול יגווע והיא תנתק בכעס.

ככה נראה הבוקר שלי אחרי נפילה, רציתי להפסיק באמצע, באמת שרציתי למה לא יכלתי, כל היום בא לי לבכות מהחוסר אונים ולהקיא כשאני מעלה בזיכרוני את מאורעות הבוקר, התקשרתי לקבוצה בבוקר, לא סתם אלא כי רציתי לשתף מישהו... חיכיתי לזה אבל זה לא קרה... התקשרתי לקבוצה בצהריים שמעתי את סיפורו המדהים של שמואל (נדמה לי) הזדהיתי עם הכאב, כאבתי אותו עוד הבוקר וכל שאר היום שעובר עלי, רציתי לשתף, אפילו יצאתי מהשתקה אבל לא יכלתי, בושה, אשמה, כעס, ועצבות... כל אלו חוברות כנגדי ואני לא ממש יודע מה לעשות עם זה, אשתי רצתה שאפסיק להתפלל במניין כי הוא מסתיים מאוחר מידי ואני לא מצליח לעזור עם הילדים בבוקר, ואני מסכים איתה...אולי השם כועס עלי? הרי לא מורידים בקודש (עד כמה שהתפילה שלי היא כזו או לא לא ידוע לי עדיין, בדרך לבית הספר שאלתי את הבת שלי "נכון שאבא עצבני לפעמים בבוקר" היא ענתה לי שכן וזה מפחיד אותה, ואז שאלתי אותה אם היא מכיר אבות של החברות שלה והאם אני אבא רע...היא אמרה שהיא לא מכירה אבל לא נראה לה שאני אבא רע, חצי מהדרך לעבודה הייתי עם דמעות בעיניים

צריך שינוי, לא עוד היא סיסמא שחוקה כבר ולפי מה שקראתי אז לא רק אצלי, צריך לעשות מעשים ומהר.

בעניין: המסע הארוך ביותר. . . לפני 7 שנים, 7 חודשים #55707

  • newbody
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
  • הודעות: 456
היום 3 ימים נקי

בשבת הייתה נפילה בתחום אחר, שתיתי קצת יותר מידי מהקידוש, צחקתי עם הבת הקטנה שלי בלי סוף עד שאשתי התעצבנה ושלחה אותה למיטה.
מה הניע את זה, חוסר תשומת לב שבשבוע שעבר כבר שתתי בכדי לברוח ואני יותר פגיע, ועכשיו שוב שתיתי כדי לברוח.

החלטתי לא לתת לזה להרוס את כל השבת, והתנהגתי כאילו לא קרה כלום אתמול בערב,
למעט שיחה קטנה עם האישה להסביר לי שמלאכת דש אסורה בשבת אז לא נדוש בזה יותר מידי היא קיבלה את הכיוון שלי והתוצאה הייתה שנהננו משאר השבת ,
אני לא יודע אם זו עוד יותר בריחה או פשוט חוסר רצון להתבוסס במסכנות של עצמי.

מה שכן מאז שאשתי יודע על הנטיה שלי להתמכרות, אם היא מריחה ממני אלכוהול היא נלחצת
דיפרנו קצת על פורים, לא יודע איך זה ילך, מקווה שלא נריב
מצד אחד אני נורא רוצה להשתכר עד דלא ידע, מצד שני אני יודע שזה לא טוב לי

בערב שישי (חמישי בערב), הייתי לבד בבית, ואחרי הנפילה פשוט לא יכלתי לחשוב על שום דבר אחר, אפילו לא להרדם (מי שמכיר אותי יודע כמה זה חריג),
אז התקשרתי לחבר, דיברנו קצת קיבלתי כיוון ואני מתכוון לברר ולהגיע גם לקבוצות חיות, שוחחתי על זה עם אשתי והיא הסכימה שזה הצעד הנכון כרגע.

בעניין: המסע הארוך ביותר. . . לפני 7 שנים, 7 חודשים #55771

  • newbody
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
  • הודעות: 456
מתחיל היום ה- 4 במעלה ההר הסזיפי,
מעניין היכן הפסגה תהייה הפעם, בינתיים מגלגלים את הסלע

בעניין: המסע הארוך ביותר. . . לפני 7 שנים, 6 חודשים #55827

  • newbody
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
  • הודעות: 456
היום ה- 5 מתחיל

אתמול פעם ראשונה הגעתי לקבוצה, הרגיש מוזר, כל שניה רציתי לברוח
כשהגיע תורי לדבר לא היה לי האומץ לשתוק למרות שזה מה שרציתי לעשות.
הכרתי כמה אנשים נחמדים מאוד, הבנתי איפה אני משתלב בתמונה...

עד עכשיו הכל לא היה אמיתי, ניקים באתר, ובשיחות הטלפוניות השאירו מרחק רב ביני לבין שאר המחלימים.
הפיירוואל האלקטרוני שדרכו לא עובר ריח ולא תחושה נתן את האשליה שזה איזה משחק תפקידים כזה, אתמול הפיירוואל נפל
לראות את האנשים באמת, לשבת בסיטואציה שרוב האנשים הם במצב שלך פלוס מינוס איזשהו שוויון בין ראש הקבוצה לחבר הכי חדש (אני)
גם אחרי כמה מפגשים ואפילו כמה שנים ישנם כאלו שהמילים רצות להם (הרגל? הדחקה?)
וישנם כאלו שעדיין מרגישים בושה או אשמה להוציא את המילים מהפה שלהם (אשמה?)

זו הייתה חוויה פוקחת עיניים, לא משחקים פה בכאילו, מה שרשום פה זה החיים של אנשים אמיתיים שחיים את זה...
את התחושה הזו אפשר לקבל רק כשפוגשים את האנשים, כשמדברים, כשמודים "כן אני כזה, ככה אלוקים עשה אותי, לא רציתי לחשוב ככה אבל זה מה שיצא 1+1=2"

בדרך הבייתה, עצרתי לקניות, הסופר נראה אחרת, האנשים היו קצת מטושטשים, הייתי בהיי ובדאון בו"ז
המוח לא מפסיק לחשוב, לנתח, מה קרה כאן?
הלב מפחד, מתרגש, מה יהיה, איך קמים מחר בבוקר? אבל קמתי בבוקר

כשהגעתי אתמול הבייתה אשתי יש התנפלה עלי "נו איך היה? ספר מה היה שם", לא יכלתי לספר,
לא בגלל שלא רציתי,
ולא בגלל שביקשו ממני פשוט כי המידע ריחף מעלי כמו ענן כזה מנסה להידחס לי לתוך הראש,
בחצות וחצי אכלנו כמה עוגיות והלכנו לישון.

עדיין דופק לי הלב כשאני נזכר באתמול, מסביב לשולחן הייתה שלווה אבל כשהייתי לבד מנסה לעכל את החוויה זה הרגיש
כמו שעה על רכבת הרים (ולי יש פחד גבהים).

כמו אחרי ניתוח לב פתוח, החיים משתנים לנצח, כבר אי אפשר לשתות אלכוהול או קפה
גם כאן לא אוכל ללגום עוד מן התאווה בלי ההכרה שזה שולט בי ולא אני בזה, לא בראיה וגם לא בתחושה

קוראים לי newbody ואני מכור, לתאווה לאלכוהול ולכל מה שמריח כמו בריחה מהחיים, היום אני מפסיק לברוח
נקי 5 ימים בחסד השם שבחר להשאיר אותי ככה, ואני בחרתי לבחור בהשם, כי אני לא כשיר לנהל את המאבק הזה
רק להיום מבקש להיות מחובר למציאות, נסיעת מבחן כזו לחיים, עם מורה נהיגה צמוד

בעניין: המסע הארוך ביותר. . . לפני 7 שנים, 6 חודשים #55876

  • newbody
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
  • הודעות: 456
טוב היום בעז"ה מתחיל לצעוד את צעדי הראשונים

מנסה להבין וליישם צעד ראשון, זה כנראה יקח זמן (אני קולט לאט  ??? )

היום ה-6 למניין הנקיים, העבר אין, העתיד מנין, וההווה חולף כהרף עין

בעניין: המסע הארוך ביותר. . . לפני 7 שנים, 6 חודשים #55931

  • newbody
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
  • הודעות: 456
היום כמעט עבר, אני עייף מידי, רעב מידי ובודד מאוד, אני מבין למה רשום בספר שלא להיות במצב הזה, נו טוב

נרשום כמה דברים ונסיים את היום ואז אפקיד נשמתי בידך באמת
לילה טוב

בעניין: המסע הארוך ביותר. . . לפני 7 שנים, 6 חודשים #55963

  • newbody
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
  • הודעות: 456
מתחיל היום ה-7

היום לפני שבוע הזכירו לי שאני חסר אונים וצריך כח גדול ממני בכדי להנצל
מחיה את החוויה עם כל הכאב שבה בכדי שלא אצטרך עוד תזכורת.

למרות הקונוטציה של המשפט הזה "לזכור ולא לשכוח" אני יותר מתחבר למילים היום מאשר כל טקס שלא הייתי בו בעבר

לזכור את חוסר האונים מול ההרגשה, את הרדיפות אחר התאווה, את תחושת הריקנות שליוותה אותי אחרי, את הרעב למשמעות, את הרצון שמישהו יציל אותי מעצמי כי אני כבר לא יכול
לזכור ולא לשכוח

*מתנצל אם פגעתי ברגשותיו של מישהו זו לא הייתה הכוונה, אם היו לי מילים אחרות הייתי משתמש בהן ולא באלו.

בעניין: המסע הארוך ביותר. . . לפני 7 שנים, 6 חודשים #56009

  • newbody
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
  • הודעות: 456
היום ה-8

אני במקום לא טוב כרגע, רבתי עם אישתי נתתי לכעס להשתלט עלי, היא נעלבה והלכה לישון, השאירה אותי עם הילדים, עכשיו הם יושנים אחרי מקלחות
שני המיחמים התקלקלו ואני מנסה לתקן, אחרי הכל למדתי חשמל כמה שנים, בינתיים מתפתח לי כאב ראש מהעצבים, התחלתי לשתות בירה (ביני לביני זה לא רעיון טוב) מרגיע קצת את העצבים, נכנסתי לאתר, אין לי כח להתקשר לחברים להתפלל את תפילת השלווה וכו'

אני במקום לא טוב כרגע בעצם כבר רשמתי את זה, בא לי לנעול את עצמי באוטו לכל השבת עם 3 בקבוקי יין וקצת לחם עם חומוס, אשתי התאמצה כל כך השבת, באמת שנידלקתי מכלום, מהשקית של הזבל עשינו ריב (אני עשיתי היא רק נפגעה מזה), אולי זה קשור אולי לא כל השבוע לא היינו ביחד...אין לי כח אני עייף ובא לי להקיא (מעצמי לא הבירה), הבית שקט שומעים ציפורים, טרקטורון מרעיש מרחוק, לאט לאט חוזר למצב שהייתי לפני שנים, בהם התפילה היחידה שלי הייתה שהשם יקח אותי כי לי כבר אין כח...


הולך לכתוב קצת אסירויות תודה וגם קצת על הפחדים שלי בפוסט אחר, חלק מהצעדים? אין לי מושג ואני לא יכול לסמוך על שיקול הדעת שלי כרגע, אולי אתחבא בשינה, פעולה של חוסר אונים מול מה שבא אליי

יום מפוכח זה כבר לא יהיה, אבל לפחות שישאר נקי

בעניין: המסע הארוך ביותר. . . לפני 7 שנים, 6 חודשים #56011

אחי היקר

אני חדש כאן בפורום, אבל תדע שכתיבה שלך לא משנה על  מה אפילו על הנפילות נותנות לי (כנראה גם לאחרים) הרגשה שאני לא לבד במערכה, אתה עכשיו בכתיבה שלך גרמת לי לחיזוק שאני מקווה להעביר את השבת בסדר בגללך

תהיה חזק, זה המשחק קמים נופלים ושוב קמים

משתתף איתך במצב וכואב את כאבך,

שבת מגיעה אפשר  קצת להירגע ממה שעובר


שוב אלפי תודות לך ולחברים אני כבר ממש מרגיש בבית כאן

שבת שלום
זמן ליצירת דף: 0.79 שניות

Are you sure?

כן