אני מוכן לקבל את העיקרון הזה.
אבל לא יישאר לי שום דבר להיאחז בו אם אני אוותר על המחשבה הזאת.
חוץ מהאומללות וחוסר היכולת שלי.
והדיכאון שממתין מעבר לפינה.
איזה כיף

יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה
משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש.

וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד
זה יבוא בטוח בעצמו
כאילו היה שם תמיד
וחיכה שנבחין בו

וזה יבוא, אתה תראה
הידיים הקפוצות יתארכו
והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל
זה יבוא, כמו שהטבע רגיל
להיות שלם עם עצמו

יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה
משהו יגע בנו, משהו ירגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש

וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד
זה יבוא בטוח בעצמו
כאילו היה שם תמיד
וחיכה שנבחין בו

וזה יבוא, אתה תראה...

וזה יבוא, אתה הרי יודע
לא הכל יטלטל אותנו
לא הכל יכה
ומה שייפתח לנו
מחכה

עד עכשיו היה לי סלידה גדולה מהמקור,
אבל כעת נתת לי תחליף נפלא מאד לזה,

תודה רבה רבה
מאד נהניתי והתחברתי

שבת שלום.

כבר שבוע שני שיש לי כאב ראש עצבני החל מצאת השבת. בשבוע שעבר זה היה מלווה גם בחום ובחולשה כללית. היום אאלץ לנסוע לעבודה כי לא יכול להחסיר. מעניין ממה זה נגרם.

שאלה וקבלה:

האם התוצר הסופי של התכנית הוא בהכרח מישהו שמהלל ומשבח על הצרות שניתנו לו? משהו בסגנון של "כמו שאבלה אמר" שהבאתי כאן כמה פעמים ומעורר אצלי פריחה?

קבלה:

הרבה מהכעס שלי נובע מאירועים שקרו בער או בדיוק לאורך השנים שהרגשתי שנפגעתי בהם. להיום אני מוכן לקבל על עצמי שאדמיין אותם כך שאצליח להתגבר על מי שפוגע בי, אבל בלי להתרגז או להשתמש נגדו באלימות מילולית או פיזית. פשוט לדמיין איך אני מצליח להשיג את שלי בצורה בוגרת ושקולה.

יופי של קבלה. בטח בהשוואה לפריחה שיש לך היום... וביחס לאבלה אוהב, לא בהכרח. הגם שהתובנה שההתרחשות יכולה להיות הזדמנות להתפתחות ושינוי ולא "רק צרה צרורה שנועדה לדפוק אותי", יכולה לקנות קניין אמיתי בתודעה, ניתן לחוות את המציאות גם כלא נעימה ואפילו מקוממת, ולבחור לזוז ממנה. ועדיין אין חובה להסניף כעס ולנצח אוייבים אמיתיים יותר ופחות.

אוהב.

נ.ב. גילוי נאות: אילולא הכרותינו הארוכה וידידותינו הקרובה לא הייתי מרשה לעצמי 'לשוחח' איתך באופן ישיר כל כך.

לפעמים יש יתרון בלקרוא עיתון שיצא לאור לפני שבועיים-שלושה.
מאוסף הכתבות פתאום עולים דברים שלא הייתי שם לב  אליהם אחרת.
מקבץ מהיום:
ראיון עם אם שכולה שהוציאה ספר מתכונים שאספה מאימהות שכולות אחרות, מתכונים שהילדים שלהן אהבו. היא מספרת שבחווית השכול שלה היא היתה מאוד כועסת וממורמרת במשך כמה שנים, עד שהחליטה לבחור בכיוון אחר בהתייחסות שלה לחיים. היא אפילו מצטטת את תפילת השלווה כחלק מהתהליך שעברה.

יזם צעיר בן 19, שעזב את בית הספר כדי ללכת על התחום העסקי וגם די מצליח בו, מצטט את איש העסקים מוריס קאהן, שצבר הרבה כישלונות עסקיים לאורך חייו: A winner is a loser that doesn't quit. או בעברית: מצליחן הוא לוזר שלא מוותר.

ובתיאור של סיפור משפחתי מהשואה חוזרת ההכרה שאין לניצולים שם טרוניות כלפי מעלה על מה שעברו, שהם מקבלים את מה שעבר עליהם ומנסים להתמודד עם זה בצורה הטובה ביותר.
כל זה אל אומר שאני מקבל את זה חלילה. אבל זה מעניין

חלילה

ביום שישי היה צפוי לנו סדר יום עמוס שכלל נסיעה מחוץ לעיר והכנות לנסיעה לשבת.
קמתי עצבני ברמה שהייתי מוכן להוריד ראש על כל דבר שעצבן אותי.
אמרתי לאשתי באיזה שלב שהלוואי שלא הייתי כועס היום.
ביני לבין עצמי ביקשתי  מהכוח העליון, בהאי לישנא:

התפקיד שלי זה להודות שהכעס גדול עליי
התפקיד שלך זה לקחת אותו ממני.
אני לא יכול להתמודד איתו לבד.
אני מילאתי את התפקיד שלי.
אנא מלא את חלקך בעסקה.

וזה עבד לא רע. גם אם היו לי סיבות לכעוס, הכעס היה חלש הרבה יותר וקל לעיכול ולפירוק.

ניסיתי את אותו דבר לגבי התאווה ביום ראשון. ביקשתי לפי אותו נוסח שנראה לי מתאים ומתיישב טוב (בלי יותר מדי התרפסות או התקרבנות או כעס, באופן ענייני וקורקטי).

אז כאן זה לא מנע ממני את השימוש (גם כי לא עשיתי פעולות מעשיות יותר חוץ מהבקשה), אבל זה החליש במידת מה את העוצמה. היום למשל הרגשתי תוך כדי שאני הרבה פחות מעוניין בזה וזה הרבה פחות מספק.

לא יודע כמה זמן זה יעזור, אבל אני ממשיך לנסות.

מי שרוצה להגיב מוזמן בשמחה, אבל אנא  - בלי התלהבות יתר, בלי סופרלטיבים מפוצצים  ובלי טיפוח ציפיות. ספגתי אכזבות רבות מדי לאורך הדרך

אמנם זה נדוש פה בפורום,אבל-אוהבים.

שמח לשמוע שאתה מרגיש התקדמות

לפני שבועיים הייתי צריך לחזור בזמן להוציא את הילדים מהמסגרות. לשם כך יצאתי ממש מוקדם כדי להספיק לאוטובוס מסוים שהיה מביא אותי די בזמן.
מיהרתי מאוד ואפילו לקחתי מונית כי חששתי שאאחר אותו.
הגעתי בזמן, אבל חצי שעה אחרי הזמן המתוכנן הוא לא יצא.
במוקד אמרו לי שזה בוטל (אחרי שלושה טלפונים עם הרבה "תמתין"). לא יודעים מה הסיבה, אדוני, זה מה שכתוב לנו כאן.
עכשיו לך תגיע בזמן.
ניסיתי את הטריק שהשתמשתי בו וכתבתי עליו כאן כמה ימים לפי כן, להודות שאין לי יכולת להתמודד עם הכעס הזה ולבקש שהוא ימלא את תפקידו. בעודי מדדה בטרמפים, נזכרתי שאני יכול לבקש עזרה מקרובי משפחה, ואכן קיבלתי בדרך הבטחה שבכל שעה שאגיע מישהו יחכה לילדים.
הטרמפים היו חלקים וטובים.
נגעתי אפילו לפני הזמן המיועד (עניין די נדיר). והיה מאוד נחמד
אז תודה.
היום לעומת זאת נסעתי הלוך וחזור ברכב שלי, הגעתי בזמן, אבל בילוי אחר הצהריים היה מסויט, כולל התפרצויות זעם שלי שוודאי יגרמו למי מהילדים להזדקק לטיפול פסיכולוגי אי שם בעתיד.
ניסיתי לומר את האמירה הזאת, אבל היא לא עבדה. אולי יש לזה תאריך תפוגה.
אה, כן: ולמגיב שיכתוב שאולי לא באמת רציתי להשתחרר מהכעס - תחסוך ממני את כתבי האישום שלך. אני עושה את זה מצוין בעצמי.

גוני, אני מתגעגע.

גם אני. מעניין אותי מי זה הגוני הזה (את אח שלו, יצר, אני מכיר היטב...).

אחד ממסקרני הפורום שלא זכיתי לפגוש, ואפילו לא לדבר איתו בטלפון.

מכיוון שאנחנו עוסקים פה בפורום בהקפצות בעת האחרונה, נזכרתי ביומן המרתק הזה. מקפיץ בשבילי, כדי לזכור לקרוא אותו, ואולי גם יועיל לאחרים.