תודה. מתחבר לכל מילה.
אחרי ימים ארוכים של ניתוק, מצאתי נכונות (בזכות חבר) להיכנס לפה.
ובום - כאילו כתבת את הדברים עבורי. בקרוב יש אירוע שאני מניח שבו אפגש חזיתית עם כל מה שקיבלתי או לא אז בילדותי.
ועם כבר נכונות, אז מבקש אומץ וכוח להמשיך.

ותודה לאחינו הס.... שלימדו את כולנו את מנהג עטיפת הילדים בברכת כהנים. אין דברים כאלה. 

וידוי אישי קטן -
יש לי הרבה תכונות שליליות. אני נוטה לברוח מהתמודדות קשה, אני מתעייף מהר מאתגרים, אני פוחד פחד מוות משינויים בחיי, ויש לי תסבוכת של קורי עכביש של שקרים מכאן ועד אלסקה.
כל הנ"ל ועוד כמה הובילו אותי למקום שבו אני נמצא כיום, כשכבר כמה חודשים לא היה לי יום אחד "נקי" לפי ההגדרות המחמירות של התכנית כאן.

יחד עם זאת, אני מכין את מרק העוף הכי טוב בעולם. באחריות. זה התחיל לפני כמה חודשים, כשנטלתי את היוזמה להכין את המרק לשבת, כי אשתי היתה קצת טרודה ביום חמישי בערב. עשיתי כמה שינויים מהאופן שבו אשתי מכינה את זה (מעולה גם כן יש לומר), והתאמתי את  זה יותר לאופן שזכרתי מהבית של אבא ואימא שלי. למשל, לתבל רק במלח ופלפל, בלי תבלינים אחרים. למשל, להכניס את הירקות שלמים ככל האפשר ולא חתוכים לחתיכות קטנות.
התוצאה גורמת לאורחים לשחרר קריאות התפעלות, ולאשתי לשגר אליי מבטי הערצה.

אז אני אולי לא הכי מושלם וטוב בעולם, אבל בלי ספק אלוף במרק עוף.

שבוע טוב ובשורות טובות

כרגיל, מזדהה מילה במילה. גם המרק עוף שלי הוא אחד המרקים. אין דברים כאלה.
ואם זה לא ברור. בלי אבקת מרק. אבקת מרק זה לחלשים.

אישית אני אוהב אבקת מרק, אבל "על טעם ועל ריח אין להתווכח"
לילה טוב

מאשתי למדתי - בלי אבקת מרק. טבעי.

אולי כשגם לי תהיה אישה היא תלמד אותי לאכול בלי אבקת מרק... :D :D

נסה ותראה
במחשבה שנייה בלי אבקת מרק זה לא רק לחזקים. אני הראייה

אני מכין עם אבקת מרק, וזה בסדר.
מותר לי להיות חלש.

גוני,
אחרי זמן רב שלא הייתי פה שוב נכנסתי, וראשית לכל הזדרזתי להתעדכן בשלומך.
מזדהה מאוד עם העניין האחרון שהעלית. אולי תבואו שבת ונערוך דו-קרב מרק עוף? 

התכנית אומרת ומלמדת אותי
להשתמש עם אבקת מרק,
בעבר התביישתי לקבל מאחרים, אני יכול לבד,
היום אני יודע שאני לוקח מכל חבר דבר טוב שיש בו, אני מוותר על האגו,
אני טבח במוסד "קטן" 100 מנות, אני מכניס אבקת מרק בכל דבר שזז, ומוסיף עוד מהידע שלי,
אוהב אותכם.

תודה גוני על הכתיבה המקסימה והכנה.
מצטרף לגינוי הגורף של אבקת המרק. היו ימים שלא יכולתי לסמוך על טעמם הערב של מעשה ידי אלוהים, הייתי צריך תמיד לתת להם כל מיני אמצעים מלאכותיים, לשפר את טעמם.
היום למדתי שאפשר להנפיק מהם את המיטב, משילוב נכון של השימוש בהם.
רק להיום...

בימים האחרונים מתפרסמות הרבה כתבות על חיילים שנפלו במבצע צוק איתן.
חלקם הותירו  אחריהם אישה וילדים, חלקם צעירים מכדי להספיק להתחתן. חלקם עמדו להתחתן, והותירו ארוסות שייאלצו למצוא להן בני זוג חדשים.
אני זוכר שלפני שמונה שנים במלחמת לבנון היו גם אז סיפורים כאלה, שמתארים אנשים טובים ומיוחדים, בעלי יכולת מנהיגות, או אלופים בתחום המקצועי שלהם, או כאלה שנורא רצו כבר להיות הורים לילדים, והיו מעולים בתור בני זוג. משהו שנשמע מושלם ולא מן העולם הזה.

אז עדיין לא הייתי נשוי. אבל זכור לי ששאלתי את עצמי כמה שאלות.

האם הם באמת היו אנשים כל כך טובים ומיוחדים? התשובה היא כן, די בוודאות.

האם הם באמת היו נטולי כל פגם וחיסרון? התשובה היא לא. גם כן בוודאות.

אילו חלילה אני הייתי הולך בנסיבות כאלה טרגיות, האם היו כותבים עליי דברים טובים, מהסוג שהקוראים היו נאנחים לעצמם "חבל שהוא הלך"? כן. די בוודאות.

האם היו כותבים עליי את אותם דברים הירואיים? לא בהכרח, אבל זה באמת לא חשוב למי שכבר הלך.

אחד הדברים שהכי צדו את עיניי, אז ועכשיו, היה בהדגשה של החיוניות שקרנה  מן החבר'ה האלה: הסתערות על אתגר, הקרנת מנהיגות שקטה, מיצוי היכולות בכל תחומי החיים ובלחימה, ובעיקר - האהבה שרחשו לסובבים אותם ולחיים בכלל.

האם יש לי אפשרות ליישם עקרונות כאלה בחיים שלי? התשובה היא כמובן כן.

גם אם זה מסובך קצת, גם אם המצב שלי מביך בבעיותיו, וגם אם לא ילוו את זה במחיאות כפיים. אבל בהחלט כן אפשר לחיות ולאהוב את החיים. אולי יום אחד אני אדע איך. אני מקווה שהוא לא רחוק מדי. בתור התחלה הייתי מבקש לא לשקר לעצמי ולסובבים אותי, גם אם זה יהיה קשה, ולהיפטר מתחושת הקורבנות והכעס שמעיקות עליי יותר משהן מועילות לי. עניינים פעוטים שכאלה.

בשורות טובות וישועה מהירה וקלה

תודה
אתה מחזיר אותי לאחת הפנטזיות החביבות עליי: איך ייראה ספר הזיכרון שלי...
מתפלל ללמוד שלחיות כאדם בעל פגמים זה מועיל בלי הרף לי ולסביבתי מאשר למות כאדם מושלם.

אני חושב שבזבזנו יותר מדי תגובות בנושא אבקת המרק.
מי שרוצה שיפתח פוסט נפרד ושם נתווכח אם יותר טוב עם או בלי אבקת מרק.
אסירותודה שהצלחתי לעבור את הצום.

כמי שמכיר אותך מימי הציפיות - טרום השירשור - הפוסט האחרון שלך הרואי. קצת יותר משנה עברה, והשוני 'בעניינים הפעוטים' בלתי נתפס. בלי קשר לתוצאות, האומץ הכרוך בנכונות לויתור על עמדות של שנים ראוי בעיני למחיאות כפיים. סוערות. אוהב.