טוב. אז אחרי 24 שעות די גיהינומיות המזג הרע קצת עבר ברמה כזאת שאני יכול לחוש חמלה כלפי אחרים.
כמו בהצהרה משפטית, אין בכל הנאמר כאן לוותר על הרצון או הזכות לדרוש תשובות למה שמציק לי, ואין בכך כדי לקבל טקסטים כמו מה שעצבן אותי נורא לפני שנה פלוס כאן, "כמו שאבלה התכוון".
אבל לפחות בינתיים תהיה שבת שקטה, ותודה למי שהיתה לו מספיק סבלנות להקשיב למצוקה שלי היום.
שבת שלום

אוהבים אותך.
מאוד מזדהה עם מה שאתה עובר. תמשיך לכתוב.

מצד אחד היה יום מלא שימושים ונפילה אחת.
מצד שני היתה לי שיחה מאוד מועילה שעזרה לי להתרכז בשיטת עבודה אחת שתקל מאוד על הסבל וההלקאות העצמיות. מקווה שיביא תועלת ושלווה בהקדם.
ליל מנוחה

שיהיה בהצלחה. אם זה עובד תספר לנו. אני לפחות מאד זקוק לזה ולדעתי לא מעט חברים נוספים.

בס"ד

guni (אחד שלא יודע) יקר!
הרבה זמן לא קראתי את דבריך
הצטערתי מאוד לשמוע על הדיכדוך שלך
ועל הנפילות האחרונות שלך...
לרגע חשבתי להכניס כאן לינק של זמנים יותר טובים שלך
כדי להזכירך שלא הכל שחור... :-\
אבל חשבתי שאם תשב דקה עם עצמך ותחליט לחפש את האור
תעשה את זה יותר טוב ממני
לא סתם כתבתי שאתה יקר - התכוונתי בכל הרצינות...
אתה בן של מלך או יותר נכון אתה מלך בעצמך
אנחנו גם צריכים אותך איתנו חזק בהחלמה...

בהחלמה רבה מכל הלב ! ! !

לא כתבתי כבר הרבה מאוד זמן. לא הייתי נקי - הרבה נופל וקם נופל וקם נופל וקם וכולי.
אבל בגדול אין התפרצויות כעס כמעט, ואין מחשבות על איך דפקו לי את החיים.
מנסהלעשות מה שאני יכול בתחום המעשי והמקצועי.
עדיין לא מוכן להעביר את השליטה  לכל יכול. מתקשה מאוד לוותר לו.

ישועות ונחמות על כולכם

מבין אותך, קורה גם לי לפעמים

בס"ד
ל - guni (אחד שלא יודע) היקר!
מאוד מזדהה עם הדברים שלך...
מחכה לימים יותר מפוכחים...

בהחלמה רבה מכל הלב!

כמה עדכונים לגבי הימים האחרונים.
אין הרבה חדש. כלומר הרבה נפילות לצערי, אבל אין התפרצויות כעס או משהו כזה.
אתמול היה יום מוצלח במיוחד - לא היה מתי להשתמש, נסעתי עם כמה חברים ללימודים והיתה לי שיחה ממש טובה איתם, כולל היכולת לקבל מהם פידבקים מאוד טובים על עצמי.
בהמשך הייתי צריך להשתתף בקבוצה של כמה חברים בלימודים כדי להציג מעין מצגת לסוף השנה, כמטלת סיכום של קורס שנתי. כשעליתי לתת את הקטע שלי הרגשתי כמו דג במים, חי מאוד ומחובר מאוד. יריתי את הדברים שהייתי צריך לומר בביטחון רב, ומאוד נהניתי מזה. מישהי מהלימודים אמרה לי בהזדמנות קודמת שיתאים לי להיות מרצה. הלוואי. בקיצור, אמרתי לאלוקים תודה רבה על אתמול כי באמת היה לי טוב ושמח ומוצלח, והרגשתי בכמה מקרים שאני במקום שלי, אהוב ורצוי.
הבוקר היה הרבה פחות מוצלח, הרבה פחות יצירתי והרבה יותר משתמש. מקווה שמחר יהיה טוב יותר, לי ולכל עם ישראל (לא נמצא באזור שסובל מאזעקות כרגע, כך שבלי לשמוע חדשות לא מרגיש את המתח יותר מדי).

זהו היתה לי תובנה מאוד חזקה ממשהו שקראתי לפני כמה ימים בעיתון. אבל לזה צריך להקדיש פוסט נפרד ולכתוב קצת יותר בעמקות.

מזמן לא כתבתי כאן.

את הקטע הבא ראיתי בכתבה על משפחת שער, שבנם גיל-עד נחטף ונרצח לפני חודש בערך.

זה מה שאבא שלו, אופיר, אמר תוך כדי השבועות עד שלא היה ידוע גורלו:

עוצמה של ילד נבנית מטיפות של אהבה וחום שמטפטפים לו במהלך הילדות. זה הדלק שלו,
שישתמש בו ברגעים כאלה ואחרים. אני משוכנע שחלק מהעוצמות שמחזיקות את גיל-עד הן משם. אני מבקש שכל אחד ינצור את הרגעים שהוא מחבק את הילד שלו. תנשמו עמוק גם כשכועסים. תבינו מה זה לחבק ילד: זה לתת לו כוחות עתידיים. מה שבונה אדם הוא לא לשלוח אותו לחוג או להעביר עליו ביקורת, אלא להעניק לו אמון, קבלה, אהבה, חיבוק.


אני מניח שההורים שלי נתנו לי את העוצמות האלה ככל שהם יכלו. לטעמי לא מספיק, אבל זה חסר טעם לכעוס עליהם על זה כרגע. אני יכול בעיקר להשתדל לטפטף את הטיפות הללו לילדים שלי ולא להיות ביקורתי כלפיהם, וזה בדיוק מה שעבר לי בראש כשקראתי את השורות האלה. אבל קודם כל אני חושב שצריך לטפטף אהבה וחום פנימה, כלפי עצמי. וזה כבר הרבה יותר מסובך וקשה למי שהתרגל לקטול את עצמו על כל צעד ושעל בביקורת משתקת.


אופיר שער ציין עוד על הרגע המיוחד והאינטימי שלו עם גיל-עד כשהוא היה רגיל לעטוף אותו בטלית בברכת כהנים. גם כשהיה ביניהם מתח.
התיאורים של הקשר האידילי ביניהם עלולים ליצור רושם שהכל היה חלק. אבל זה לא מדויק, וככה הוא אמר בהמשך הכתבה, כנראה כבר אחרי שנודע שגיל-עד נרצח:

זה לא שאנחנו סיפור אוטופי של אבא ובן שצועדים אל תוך השקיעה. צריך לזכור שמדובר בגיל ההתבגרות. היו גם ויכוחים. באחת הפעמים היה בינינו מתח וגיל-עד היה בישיבה. התקשרתי אליו ואמרתי לו: מה שלא יהיה, תדע שאני אוהב אותך. רק תדע. מהצד השני היתה שתיקה. כמה אני מתגעגע עכשיו להגיד לו שאני אוהב אותו.

באותו רגע שקראתי את זה מאוד התגעגעתי לאבא שלי, שאמנם לא עטף אותי בטלית בברכת כהנים, אבל כן אהב אותי, למרות הטעויות שהוא עשה כמו כל הורה, ולמרות הרצון שלו לתמרן אותי למקום שהוא חשב שיהיה לי טוב יותר בעיניו. הייתי מאוד רוצה להפסיק להתווכח איתו בתוך הראש שלי, ולדעת להכיל את הכעס והביקורת עם האהבה בצורה שלא תכניס אותי לסחרור רגשי שדוחף אותי למקומות מתמכרים.

הבקשה שלי היא שאוכל לומר דבר כזה לאבא שלי, בכל מקום שבו הוא נמצא כרגע, ומתוך זה שאוכל לומר את זה גם לילדים שלי, אפילו כשהם נורא יכעיסו אותי.אני מניח שזה יקרה רק אחרי שאוכל לומר לעצמי את הדברים האלה, ולשלב את הביקורת עם האהבה וההערכה כלפי עצמי בצורה בוגרת ומאוזנת יותר.  אני מאמין שאהיה במקום הרבה יותר טוב כשאוכל לנהוג כך.

יודעים מה? אני מוכן ללכת עוד צעד קדימה בבקשה הזאת: יכולת ההכלה הזאת של הניגודים, בלי להיכנס לסחרור רגשי, תוכל גם לעזור לי ליצור קשר טוב יותר עם הכוח העליון, למרות הביקורת והכעס שיש לי כלפיו, ובלי להרגיש שאני נתון להתעללות או לשרירות. הלוואי.






 

תודה גוני
כיף לראות את הכתיבה שלך, מרגשת, כנה, נוגעת ללב
נגעת בי

תודה. אמן.

תודה על הכתיבה, נגעת בי בפנים.

תודה...

וואו. אהבתי. מאוד. צדקת. איזה כיף 'אתה' מפוייס. מניסיון, כדאי לך לעטוף את הילדים שלך בטלית. מהרגעים העטופים ביותר שלי בשבוע. אוהב.