משתוקק - הגיע הבן אדם ואמר שהוא עבד עם הספונסר את הצעדים רק באופן כללי, ואמר בפה מלא שקשה לעבוד אותם בחיי היום יום. אני חוזר ואומר שאתה פשוט לא מבין את הניואנסים של מה שבו מדובר. אם תהיה שנה בתוכנית אולי זה ייראה אחרת.

חסר אונים - אני שוב מתנצל. זה ויכוח על עקרונות ואיכשהו ידידנו המשתוקק בגודל תשוקתו להוכיח שהוא צודק שירבב את אישיותך ואת יומן המסע שלך כראייה לדבריו, ולכן הדיון (העקר הזה?) ממשיך להתנהל כאן... 

היי, ממש לא עבדתי אותם באופן כללי.
השקעתי בהם את תמצית נפשי חלבי ודמי.
עשיתי את כל הצעדים עם כמה ספונסרים שונים, כל פעם בתקווה שאולי הדרך שלו תעזור לי.
במשך כמה שנים עבדתי אותם כמעט בלי הפסקה, על אף שרוב הזמן הייתי בנפילות ובקריסה רגשית.
עשיתי פעולות הזויות עם הצעדים, צעדי 8-9 הזויים. הקשבתי כמעט לכל מה שאמרו לי לעשות. הגעתי באופן רציף לקבוצות במשך כ6 שנים, למעט הפסקות קצרות.
אפילו הייתי נקי שנה פעם.

השקעתי כל כך חזק בצעדים, שנשארתי עד היום עם צלקות מחלק מהדברים שאמרו לי לעשות.
ביטלתי את עצמי, הודיתי שאני מכור ומשוגע ושאסור לי לסמוך על עצמי. כל דבר שאלתי קודם כאילו אני מפגר חסר אישיות.

בוא, רק אלוהים ואני (ואולי חברים בודדים) כמה נתתי מהנפש והנשמה שלי לתוכנית הזאת.

ועל אף כל האכזבה לא בעטתי. אני עדיין אסיר תודה לה על כל דבר טוב שהיא נתנה לי בחיים. לי באופן אישי היא לא עזרה עם השימוש. גם הטיפול עדיין לא. הבסיס היסודי של הפציעה הרגשית שלי כנראה עמוק כל כך שאני זקוק לדרך ממש ארוכה ולשינוי ממש מקצה לקצה בכל המערכת לפני שאני אראה את התוצאות אותן אני מבקש.

וזה בסדר, יש לי סבלנות. אבל אל תזלזל בדרך שעשיתי.

היי,
קראתי, ולא יכולתי לשקוט. 
אם זה שווה משהו, אני מעיד. שמסרת נפש. 
חסר אונים יקר, מהכרות קרובה ממש לפרק זמן (לא אשכח דיאלוגים מייסרים איתך ועם רעייתך), מעטים השקיעו כמוך. לא, זה לא אתה. אתה לא "אשם" במצבך. אני מאמין באמונה שלימה שאין אבא בא בטרוניה עם בניו, בטח לא עם אלו שעשו המון למען שמו באהבה. והגם שאיני מעו"ד בעלי רישיון לעבודה בבי"ד של מעלה, פשוט לי  שמאמציך נראו ונשמרו במקום מיוחד מאוד שם.

יקירי, רעי וידידי, אני אוהב אותך. ומתפלל שתמצא את מה שאתה מחפש. בכל פורום ומרחב שיש. חיבוק גדול.

אציין עוד שהספונסר שלי לימד אותי שהניקיון הוא מתנה מאבא אוהב. הפעולות שלי, הם הנכונות שהוא יעשה את העבודה. והן הכרחיות. אבל הוא. רק הוא, עושה את העבודה. לא אני. מי שמבין התמכרות מהי, יודע שאין אפשרות לנכס את ההחלמה והניקיון ממה לשום מעשה אנושי כזה או אחר. 

זה מהות המשפט "עברנו את גבול העזרה האנושית". אני מכיר כמה וכמה שמסרו נפשם למען ההחלמה מתאווה ולא עלה בידם, אני מכיר אחרים שקיבלו מתנות בלי עשירית מהמאמץ שהשקיעו אלו שנכשלו שוב ושוב ושוב..

חשבונות שמיים מי יבינם

בוכה מהתרגשות מהמילים שלך ❤️

חסר אונים - מה שכתבתי היה אך ורק בעקבות מה שהבנתי מתוך הדברים שכתבת, ולא מתוך היכרות עם הדרך שעשית. אני מבקש מעומק ליבי את סליחתך.

זהו, זה מספיק בשביל הדיון הנכחי.

חסר אונים היקר - בבקשה ממך תחזור אלינו. יש לך ניסיון רב והרבה פה זקוקים לך.
זה שהספירות שלך מתחדשות - לא אומר כלום מבחינתי, העיקר העמל...  אין לי ספק שבשמיים אתה נחשב נקי. 

ממזמן לא מעניין אותי השמים. אם אני צריך להיות נקי זה בשבילי❤️

הכל בסדר חבריקו, הכל למען הדיון, לא לוקח שום דבר אישית.
מכיר אותך מספיק טוב בשביל להבין את הכוונה שלך ולא להפגע❤️

אני מקווה שזה לא יעניין אותי בחיי, ושתמיד אדאג לריפוי שלי מהמקום שדואג לעצמי ולא מהמקום שמרצה אף אחד, אפילו לא את אלוקים

בעז"ה...  שיהיה כפי משאלות לבך.

הנה למדנו ממך דבר חשוב, אתה רואה למה צריך אותך פה?
בן פורת יוסף אתה מגיב במהירות, אני לא עומד בקצב...   :-)

אשריך!

ה' יעזור לך ויתן לך שלווה ושמחה

אוהבים אותך, יהיה טוב

אוהבים אותך 'חסר אונים' היקר

מעציב לקרוא את ה'חוסר-אונים' שאתה מתאר,
ומעצים לקרוא את האופטימיות שלך,
שבסופו של תהליך ארוך ככל שיידרש 'אפשר עוד לתקן'.

מקווה שזה בסדר מבחינתך שאערב עוד טיפה את ה'שמיים' בשרשור שלך.. שהוא אחד מאבני היסוד של הפורום המיוחד שלנו, כהמשך לדבריו הנפלאים של 'אסירותודה':
בתחום הכאוב של הזוגות המצפים לפרי בטן, כותבים על זה, על ההשתדלויות הרבות שלא בטוח שיניבו פרי, על האכזבות המאד כואבות והניסיון לקום ולנסות שוב למרות הכל. מזכיר מאד את דרך ההחלמה המאד מאתגרת שאנו מנסים לצעוד בה 'רק להיום'. ממליץ מאד לקרוא פה על זה -  'אמונה וההשתדלות'
בדיוק סיימנו עם חג הסוכות וקראתי שמסבירים שאחת הסיבות שהוא נחגג דווקא עכשיו זה בגלל שעכשיו עונת האסיף של התבואה, והא בא לעזור לנו לזכור שכל השפע שהצלחנו לאסוף לחודשי החורף הבאים זה לא מכוחנו אלא מכוחו של אבינו האוהב והרחום, וזה עוד בנוגע לעיסוק בפרנסה שבה התוצאה של המאמץ שלנו ניכרות לעין, גם שם עוזרים לנו לזכור כל שנה שזה לא באמת אנחנו בסופו של דבר, קל וחומר בדבר החמקמק הזה ששמו החלמה.
אסיים בעצה שכותב הרמח"ל מה לעשות כדי שהעיסוק הנצרך שלנו בפרנסה לא יגרום לנו לאבד את הקשר עם המשפיע האמתי שלנו:
"ואולם כמו שירידה זו מצטרכת לו לפי עניינו בעולם הזה, הנה מצד אחר צריך שלא תרבה יותר ממה שראוי כי הנה כפי מה שירבה להסתבך בענייני העולם, כך מתרחק מן האור העליון ומתחשך יותר. והנה הכין הבורא יתברך שמו תיקון לזה, והוא מה שיקדים האדם ויתקרב ויעמוד לפניו יתברך וממנו ישאל כל צרכיו ועליו ישליך יהבו. ויהיה זה ראשית כללי ועיקרי לכל השתדלותו, עד שכאשר ימשך אחר כך בשאר דרכי ההשתדלות, שהם דרכי ההשתדלות האנושי, לא יקרה שיסתבך וישקע בגופניות וחמריות, כיוון שכבר הקדים ותלה הכל בו יתברך, ולא תהיה ירידתו ירידה רבה, אלא תיסמך על ידי התיקון הזה שקדם לה." (דרך ה', חלק ד פרק חמישי אות ב).

חשבתי להציע גם בשבילנו המנסים להידבק באבינו הכל יכול ולהחלים מההתמכרות לתאווה, כדי שנזכור תמיד שגם כשהתכנית עובדת והצעדים משאירים אותנו נקיים 'רק להיום', זה בעצם רק ביטוי לכוחו הבלתי מוגבל שלו יתברך והוא זה שפועל בנו דרכה, שנקדים תפילה אישית למעשינו או צעדינו, איש איש כפי דרכו ומעלליו.

בתפילה שנקבל תמיד כוחות מאבינו האוהב לצעוד בדרך הנצרכת לנו לריפוי והחלמה מלאים
באהבה
'פנימה'