ברוכים הבאים, אורח

הסיפור שלי עד כה
(0 צופה) 

נושא: הסיפור שלי עד כה 4124 צפיות

תגובה: הסיפור שלי עד כה לפני 9 חודשים #145003

  • שמח בחלקי
  • רצף ניקיון נוכחי: 426 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 457

וואוו ממש כשרוני!!! אהבתי. אם כמה שזה סיפור עצוב, הוא מלמד הרבה. אל תפסיק, בסייעתא דשמייא תמצא את הדרך שלך

תגובה: הסיפור שלי עד כה לפני 8 חודשים, 3 שבועות #145137

זהו. אני מפסיק להתבכיין. אני מתחיל לעבוד. בפעם הבאה שאגיע הביתה לא אפול. השאלה היא איך? קודם כל אני צריך לסתכל איך תהליך הנפילהה עובד. אז זה ולך ככה. אני מגיע הבית. חש בטוב ס"כ. אבל משעמם. אין באמת מה לעשות. שום דבר לא מעניין אותי. אז אני לוקח את הטלפון של אמא הוא של האח או נכנס למחשב. בהתחל אני רק קצת ביוטיוב או בדברים כאלהה. אח"כ אני נזכר באיזה משהו שלא סיימתי את ההעלילה שלו ואני נכנס "רק לרגע". "רק קצת". וז באמת מה שקורהה. אני נכנס רק לרגע. אבל בעקבות זה- אני רוצה יותר. אז לאחר כמה דקות אכנס לאתר ההוא ,רק לבדור אם החשבון שלי עדיין מחובר וכו'". ואני נכנס ויוצא. וזה מגביר את התאווה שלי. וכך זה הולך לאט לאט עד שאני מגיע למצב שאני ממש מוציא על זה כסף. ותוך כדי הנפילה יש לי מעין קול קטן בראש שאומר לי "תפסיק. תצא מזהה". אבל מצד שני אני חש שאם אצא מזה אז אני אפסיד משהו. אני אפספס משהו. אז אני רק נכנס עוד יותר כדי שההוא ישתוק. 

אז מה הפתרון?
לא לגעת במחשב או בטלפון. אם אצליח לעשות את זה- ניצלתי. 

השאלה היא- איך עושים את זה?
א- ללכת לישון מוקדם. בזמנים שאני מגיע הביתה אחרי חצי שעה- שעה כבר אין מה לעשות. בשלב הזה- אני צריך פשוט ללכת לישון. 
ב- לכין את עצמי לפני ההגעהה הביתה- לא משנה מה אחשוב כשאהיה בבית- אסור לי לגעת במחשב\טלפון. זהה דורש גבורה והקרבה. אני אחוש שאני מפסיד איזה משהו שאני רוצה אבל רק ככה אני אוכל להיות חופשי באמת, שמח באמת. אני צריך לזכור את זה שאני לא נוגע במכשירים האלה. 
ג- זה יהיה קשה. אני אחוש צורך גדול להשתמש בהם. אבל- אם אתגבר כמה פעמים ואצליח לחזור הביתה בלי לגעת בהם בכלל- לאט לאט התחושה של הצורך הזה תדעך ותיעלם.
ד- יכול להיות גם מצב שבו אני לא מרגיש איזו משיכה להיכנס לטלפון\למחשב ולכן נכנס אלא שבאופן ממילאי, מתוך אינסטינק של הרגל, אני אכנס. צריך להיזהר מזה ולהיות מודע.
ה- אם אין לי מה לעשות- אני פשוט הולך לישון. זה הכל. 
ו- צריך גבורה. אין מה לעשות. באופן טבעי הזרימה שלי מובילה אותי לדברים האלה ועלי להילחם נגד טבעי ממש על מנת להשתחרר מבית הכלא הזה.
אז זהו חברים. מקווה שלא תשמעו ממני שוב.

תגובה: הסיפור שלי עד כה לפני 8 חודשים, 3 שבועות #145138

ניתוח אדיר
אני ממש מזדהה וזוכר את הימים האלה
שהייתי חוזר מהישיבה ומבטיח...
מתפלל בשבילך לשלווה
ושתצליח לספק את התחושה "שאתה מפספס משהו"
במשהו אמיתי
בכל אופן אני רוצה לשמוע ממך שוב
ותספר לנו על ההצלחות שלך!!
אוהב אותך ומאמין בך!

תגובה: הסיפור שלי עד כה לפני 7 חודשים, 4 שבועות #145420

  • שפע-רב
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 70

השעמום... זה המקור לבעיות.
איך אתה מתכוון למלאות את הזמן ולא למצוא את עצמך נופל לשעמום?
הרי הגלישה באתרים האלו זה אחלה פתרון להעביר את הזמן!
גם אם מדובר ברגע אחד לבדוק משהו במחשב שאין לו שום נגיעה בדבר... השעמום יכול למשוך שוב לאותו מקום.

תגובה: הסיפור שלי עד כה לפני 7 חודשים #145612

לא יודע מה לספר לכם. עבר עלי הרבה בתקופה שלא הייתי פה. כמו שאתם יכולים לראות אני עדיין נופל. עדיין קשה וכואב לי. יצא לי להיתחבר למיזם שנקרא "מתחברים מחדש". יש להם קו סיוע וחוברת שכתוב בה בתמצית הרעיון. הרעיון כתוב בתמצית יותר גדולה באתר שלהם. לי זה מאוד עוזר. אספר על החלק שעזר לי (בוודאי שאיני מייצג את שיטתם ואת הרעיון). הפנטזיה המינית היא צורך בריא ואמיתי באדם. כמו לאכול. אלא שהיא יוצרת תחושת סיפוק ופיתרון לבעיה אחרת שיש לי (שם, בחוברת, הבעיה הזו מוסברת באריכות). אמנם היא לא פותרת את הבעיה רק משכיחה אותה מהאדם לכמה רגעים. וזה עצמו מחריף את הבעיה. אם נטפל בבעיה האמיתית ההתמודדות תחזור להיות כמו כל תאווה אחרת. כמו התאווה לאכול וכו'.

קישור לאתר- www.xn--5dbekbjyde1gpc.com/
קישור לאתר- www.xn--5dbekbjyde1gpc.com/%d7%90%d7%99%d7%9a-%d7%a2%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%aa-%d7%96%d7%94/
קישור לסרטון- www.youtube.com/watch?v=q6PObuxO6cc

תגובה: הסיפור שלי עד כה לפני 7 חודשים #145617

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 1 יום
  • מחובר
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4960

חסום למשתמשי נטפרי. מה זה?

תגובה: הסיפור שלי עד כה לפני 7 חודשים #145618

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 1 יום
  • מחובר
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4960

חסום למשתמשי נטפרי. מה זה?

תגובה: הסיפור שלי עד כה לפני 6 חודשים, 3 שבועות #145644

נשמע דומה לאס אי
רק פחות עמוק ולא מבוסס על מכורים מתוך השטח אלא יותר כאיזשהי גישה פסיכולוגית אבל נשמע טוב
השאלה איזה פעולות זה דורש ממך ומי מדרבן אותך לעשות אותם?
באס אי יש ספונסר שאתה בקשר איתו על בסיס יומי וקבוצות שנותנות לך דרייב להמשיך לבוא ולהחלים
פה עם הכל על הכתפיים שלך אז מטבעם של מכורים זה לדחות ... ולא באמת יוצא מזה משהו
אבל אם זה מצליח לך אז מצויין לכל אחד יש את הדרך שאלוקים בוחר לעזור לו
אוהבים אותך
מחכה לשמוע  ממך בשורות טובות
משה

תגובה: הסיפור שלי עד כה לפני 6 חודשים, 3 שבועות #145648

אני לא מכור. אי חושב שיש הרבה אנשים שחושבים שהם מכורים והם לא... אתה צודק אבל- מי שמכור (שלא שולט על עצמו ומסכן את הדברים שיש לו בחיים לדוגמא- צורך או"פ כשאשתו לידו, ליד הבוס בעבוד וכו') זה לא יעזור לו.
העיקר שם זה החוברת שהם הוציאו שיש בה הסבר של הרעיון והקו סיוע. מספר של הקו סיוע- 02-654-2214 הקו פועל בימים ראשון עד חמישי מ20:00 עד 22:30

תגובה: הסיפור שלי עד כה לפני 6 חודשים, 3 שבועות #145649

משהו שכתבתי לעצמי- כואב. אני לבד. אין לי קירבה. אין לי אינטימיות. אין לי את מי לשתף. אין לי ביטחון. אין אדם שאני סומך עליו. שאני מוכן להיפתח בפניו. להיות חלש כלפיו. נמאס לי. אין לי כוח. הכול אצלי שבור מבפנים. אין לי אף-אחד בעולם. נמאס לי להתאמץ. נמאס לי להתגבר. נמאס לי להילחם ולסבול. אני שבור. המשפחה הרוסה. ההורים גרושים. אני רחוק. רחוק מכולם. בודד. אני מפחד. אני מפחד להיפגע. אני מפחד להיפגע עוד. אני לא רוצה להיפגע עוד. אז אני מסוגר בעצמי. כל מי שאי פעם נפתחתי אליו פגע בי. עזב אותי כשהיה קשה. צחקו עלי. השפילו אותי. כואב. כואב. צער. אני רוצה להיפתח למישהו- אבל אני מפחד. אני מפחד מלאבד שליטה. מפחד מלפגוע. מלהרוס. אני מפחד מהכאב שלי. מהרגע שהוא יצא החוצה בכעס ושנאה כלפי אנשים טובים. אני מפחד מהאנוכיות שלי. מהגאווה. מהכבוד. אני לא מכיר את עצמי. אני מנוכר. כואב לי. כואב. אני סובל. זה נמצא כל הזמן מתחת לפני השטח. אני מפחד להיות חלש, לסמוך על מישהו, לתת לו שליטה בחיי, לתת לו להכיר אותי. כי כל פעם, כל פעם, שעיתי את זה- נפגעתי. התאכזבתי. אני רוצה שמישהו יבוא אלי. יוכיח לי שהוא אוהב אותי. שאכפת לו. שהוא מוכן לסבול ולהתאמץ בשבילי. מישהו שאני אשנה לו. שיהיה שם בשבילי. קשה לי. כואב לי. אני מפחד. 

תגובה: הסיפור שלי עד כה לפני 6 חודשים, 3 שבועות #145650

ואו ואו ואו!
פוסט כנה בטירוף
כ"כ אמיתי כ"כ כנה וכ"כ כואב
אני מוכן לאהוב אותך ומוכן להתאמץ בשבילך
ובהחלט משנה לי אם אתה שמח או לא ואני רוצה שיהיה לך טוב
אבל , מה שלקח לי כמה חודשים טובים אצל מטפל להבין, שזה שאשתי / או כל אחד שאני מצפה לאהבה ממנו
לא עושה בדיוק מה שאני רוצה שייעשה ולפעמים היא עושה דברים שנגד רצוני ומכאיבים לי לא אומר שהיא לא אוהבת אותי
בסופו של דבר שני אנשים נפגשים לכל אחד יש את החיים שלו אבל אני ציפיתי שהיא תרצה (עם סגול) אותי
ותגיד רק מה שאני אוהב לשמוע וכו וזה יעיד שהיא אוהבת אותי
ולמה כך חשבתי? כי זה הדרך שאני ניסיתי תמיד לקבל אהבה מההורים שלי חברים וכו
מה שאני לומד היום שזה שהיא מביאה את עצמה ומדברת ועושה את מה שהיא רוצה זה לא נגדי או בעדי זה פשוט היא
ובמקום לאהוב אותי בדמות שלה אני לומד לאהוב אותה כפשוטו יש הרבה מה להאריך אני מקווה שהרעיון מובן
לכן אני אומר שוב אני מוכן ורוצה לאהוב אותך ולעשות לך טוב אבל כך בחשבון שיכול להיות שבלי כוונה אני יגיד או יעשה דברים שאתה לא כ"כ אוהב ואני מקווה שלא תיקח את זה כפגיעה
כמובן אני לא בא להגיד שזה מה שקרה לך כל השנים יכול להיות שבאמת פגעו בך אני רק אומר על עצמי בתור שאני מזדהה עם מה שאתה כותב שבמבט לאחור אולי באמת לא כולם אשמים וזה פשוט היה תלוי בתפיסה שלי מה נקרא אהבה ומה נקרא פגיעה
מקווה שהועלתי ואם לא, דע שבכל אופן אני אוהב אותך מאוד
משה

תגובה: הסיפור שלי עד כה לפני 6 חודשים, 3 שבועות #145656

החיים זורמים. החיים דוחפים.

 לחיים יש אופי. בחיים יש יופי.

לחיים יש טבע וסדר.

יש תורה.

האדם הוא סוף, סגור בחדר.

ובתוכו גם יש נורה.

יש לו שכל, הוא יכול להסתכל.

ולפעמים- זה ממש מתסכל.

האדם הוא הופעה זמנית.

ה"אני" הוא רק מקרה.

הוא מציאות זמנית,

בתוך מבנה שמקורה.

וה"אני" יכול להיות לבד.

כמו אדם שביער הוא אבד.

אבל החיים דוחפים.

החיים דורשים.

להיות תקוע הם לא מרשים.

אז ה"אני" האנוכי משתיק.

על ידי שהוא בחור די מצחיק.

המציאות אינה דבר מחיק.

אבל הנטייה הבריאה היא דבר שחיק.

הוא ילך לחברה. לסביבה. לתדמית.

ובכל רגע הוא יתקשר לעוד עמית.

וככל שדרישת ודחיפת החיים תגבר,

כך יותר ויותר הוא יהיה מנוכר.

משותק, מבודד- הוא יוסיף גם תאוות,

תחושות חזקות וסוחפות.

ולרגע או שתיים,

אפילו לשנה או שנתיים-

הוא יחוש בחופש,

בזמן של הנופש.

אבל הוא לא תופס,

שאת הנקודה הוא מפספס.

כי ה"אני" האנוכי- ממי הוא בורח?

מעצמו. ממקוריותו. משורש מציאותו.

ולכן לא יעזור לו להיות צורח.

והבחור בטלוויזיה? אתה לא תהיה כמותו.

אז זה לא יצלח בידיו. ועכשיו-

לאחר חלוף הסערה, לאחר שיכוך ההתרגשות

-משהו חסר. משהו רע.

יש ריק, וזה מעיק.

 אז הוא מחפש קירבה, ואהבה.

הוא מחפש שלווה והכלה.

אז הוא פוגש בנות.

והקשר הוא חזק. וסוחף.

כל הזמן הן משתנות.

ומשהו בפנים דוחף-

הוא קצת עייף.

אז הוא נכנס לאינטרנט

ולא מתחרט-

נמאס לו את עצמו להיות מחרטט.

סוף סוף הוא חופשי.

עכשיו הוא מצא.

שליטה ויכולת, אהבה ושלווה.

שקט. שקט. הדחף נגמר. ההתלהבות הסתיימה.

ושוב הפעם אותה החוויה המרה.

מנוכר ובודד. עצוב ומיואש.

בתוך הלב מתחיל להיות חשש.

"ממה אני נס?"

"למה אני לא חש בטוח?"

"למה הכול כאן כ"כ שטוח?"

"מה כבר חסר לי?"

ותשובה- אין.

רק גלגל חוזר בכל כמה זמן.

נפילה וקימה. נפילה וקימה.

המלחמה הזו עוד לא הסתיימה.

"מתי אשתחרר?"

"מתי אתבגר?"

"מתי אתגבר?"

"מתי זה יעזוב אותי?".

ותשובה- אין.

הניתוק הוא גדול.

המרחק הוא עצום.

ה"אני" רוצה לגדול.

אבל הוא עדיין עצום (בעיניים).

הוא צריך הקשבה.

הקשבה לעצמו.

הוא צריך השבה.

השבה לעצמו.

החיים הם זורמים.

החיים הם דוחפים.

אנחנו צריכים רק להיות מקשיבים...

תגובה: הסיפור שלי עד כה לפני 6 חודשים, 2 שבועות #145661

חזק מאוד!
אהבה חמלה והכלה עצמית זה משהו שבלעדיו אני לא יכול לחיות בשפיות
מודה לאלוקים שנתן לי את זה רק להיום 

תגובה: הסיפור שלי עד כה לפני 6 חודשים #145756

איזה כיף!!!!!! הייתי עכשיו (עדיין) מול המחשב. לבד בבית. באופן אוטומטי נכנסתי לאיזה אתר. הייתי במרחק ל קליק אחד מליפול. ואז עצרתי. וחיכיתי. וחשבתי מי אני. ומי אני רוצה להיות. ונזכרתי בזה שיש לי בחירה חופשית. ושאני מחליט מה יקרה בחיים שלי. ושאני מחליט מה לעשות. ואז יצאתי. לגמרי מבחירה חופשית. הייתי בוחר. בוחר. יכולתי לחטוא. יכולתי שלא לחטוא. אני יכול לעשות מה שאני רוצה. אני בוחר. אף-אחד לא מכריח אותי. שום דבר לא מונע ממני. ואני בוחר שלא. שלא לראות. שלא להיכנס. שלא ליפול. איזה כיף!!!!

תגובה: הסיפור שלי עד כה לפני 5 חודשים, 2 שבועות #145778

5 ימים נקי. היה לי אחלה של חג. הייתי עם המשפחה. היה כיף. כנ"ל גם לגבי השבת. אני ממש מרגיש שאני מתחבר אליה יותר (לאחי ואחיותיי). שאני אוהב אותם. ושטוב לי איתם. (פעם הייתי שונא להיות עם המשפחה). אני מתגעגע לאחים שלי שכבר נסעו. אתמול בלילה, כל המשפחה, ראינו סרט. אחרי הסרט הייתי לבד. היה לי דחף לפתוח את הטלפון- "רק קצת". "בלי להיכנס לאתרים לא צנועים" וכו'. עצרתי. עשיתי את הטבלה (של "מתחברים מחדש"). ראיתי שזה באמת היה געגוע לאחים. רצון לקשר. רצון לתחושה שמשהו קורה כאן. להרגיש "ביחד". ואחרי ששמתי לב לזה- הדחף נעלם. תחושת הדחף המיני שי התבררה כדחף אחר. הלכתי לישון שמח. קמתי היום שמח. היום בבוקר עשינו פאזל. שזה גם היה כיף. וגם למדתי קצת תורה. ואני ממש ממש שמח. פשוט רציתי לשתף אתכם. אשמח שתגיבו לי. 
זמן ליצירת דף: 0.86 שניות

Are you sure?

כן