כמו תמיד רובין הוד צודק.
תשעה חודשים לא כתבתי כאן. מאז חיי עברו תהפוכות קלות שאת חלקם לא אוכל לפרט.
מצד אחד התקדמות משמעותית בעבודתו ה' ובהכרת עצמי,
מצד שני כאילו לא למדתי כלום. ריטואל קבוע של נפילות, תמיד באותו מקום, תמיד אותו דבר.
ולא שלא ניסיתי, טוב, למה לי לפרט ולשעמם כולכם אחי לצרה, מכירים את הסיפור הישן טוב יותר ממני.
אתה מחליט החלטות, גודר גדירות וחוסם חסימות ותמיד מצליח לגבור עליהם בעצמך, אבל איך אמרו חז"ל? אין אפוטרופוס לעריות.
בנתיים נוספו לי לבטים חדשים כאילו לא חסר לי את הדיסוננס העצמי...
מתקרב לתקופת שידוכים, וחושב איך אחיה בשקר עם אישתי, אשה כשרה תמימה וחסודה, כשאני מבפנים רק רקב רימה ותולעה (לפחות בעיניה אם היתה יודעת) , כזו אונאה...
וחושב על אישות, כשאסביר למדריך שידיעותי בתחום עולות על שלו, מצפיה בפו'...
וחושב על עצמי, במשך שנים מחזיק ולא נופל כיצד ארגיש אם אפול ח"ו בתור אדם נשוי... ולתחושת המיאוס הרגיל תתווסף תחושת הבוגד...
כך אני חושב בימים האחרונים, ואם חשבתם שמחשבות אלו גרמו 'לתפוס את עצמי' כמו שאומרים המשגיחים, טעיתם טעות מרה...
רק נפלתי יותר...
ומכאן קריאה לבורא עולם, חלצני ממשבר כי כבר אין בי כח, הושיעני מעצמי, מיצרי הרע ומתאוותי, תן בי אומץ לשבור את המכשיר הארור שאפילו לא שייך לי...
עזרני נא.
תודה שקראתם.
חג שמח.
