ובכן...אתמול היתה פגישה שישית, כפול שבעה ימים... יוצא מספר די יפה, לא? ארבעים ושנים ימים נקיים!
שבוע קל באופן חשוד.    פורנו? אני? למי יש זמן בכלל לשטויות כאלה. אני כל כך עסוק!

אני מקשיב בקבוצה לאלו שמפרפרים ונאבקים, ותוהה לי איך זה שאין לי שום דבר דרמטי לחלוק?
הכל שקט מדי. קראתי ושמעתי על תקופות כאלו, ולכן אני כותב את זה כאן.  אני מבין שזו הפוגה. ואני ממשיך לעשות את מה ששומר עלי.

גיליתי להוותי ששמירת העיניים היא כנראה הדרך הזולה והפשוטה ביותר שלא לבעוט בקן הצרעות של התאוה. אני לא נותן לזה את האפשרות להתחיל, ו- זה לא מתחיל! כמה פשוט. אני כל הזמן מסיט את העיניים שלי הלאה מהמחמדים שהן כל כך מתחננות להם. זה עולה לי, נכון. אבל הרבה יותר קל לכבות את הגיצים המזדמנים מאשר את הדליקות שהם מעוררים.
זה לא שאני כזה גיבור. ידעתי את זה גם מקודם. רק שלא היה שום כח שעזר לי לנתק את המבטים. עכשיו יש!
אני אסיר תודה. הפורום, הקבוצה, השפיות... שבוע טוב ונקי לכולכם

לגשש היקר,
ברצוני לשאול אותך שאלה,
בוא נניח שלא היית כל כך עסוק, ודווקא היית דיי מובטל וחסר מעש, האם היית יכול לשלוט במחשבותיך ולא להגרר אחר פיתויי התאווה?
לדעתי זאת שאלה מאוד קריטית, מכיוון שאיננו יודעים אם מחר יפטרו אותנו, או שנצטרך להשאר לבד בבית מסיבות כאלו ואחרות,
כעת אולי אינך רואה צורך לחלוק ולשתף ושהתאווה כביכול זרה לך, אך זכור, התאווה מתחילה לקרקר כאשר אנחנו נמצאים במצבים של חוסר הצלחה כביכול, ושהדברים לא תמיד מסתדרים כפי שהיינו רוצים.
כאן אני נבחן, ואם הצלחתי לעבור את המבחן הזה, אדע על עצמי בוודאות ששיניתי את גישתי ותפיסתי, ויותר מזה, את אמונתי בכך שהצלחתי להתרומם מעל ההתמכרות. ולראות מה יש מעבר להתמכרות המתעתעת.

בהצלחה בהמשך דרכך, מצפה לשמוע בשורות טובות.

גשש,
כרגיל פשוט תענוג...
תמשיך בדרך המדהימה ותמשיך להשאיר לנו פירורי מחשבות...

פעם ראשונה שאני קורא את האשכול, מרגיש את התהליך מקרוב, ולא נותר לי אלא לקנא...

שיהיה לכולנו יום נקי!

ובכן... מי היה מאמין שאני אכנס לכאן כדי לעדכן:  שמונה פגישות של הקבוצה, כפול שבעה ימים, וזה יוצא חמישים ושישה ימים נקיים!
לא יודע כמה סימני קריאה להוסיף לשורה הקודמת. לא יודע איך להתייחס לזה.
מסביב יהום הסער: בקבוצה שלי אנשים נקרעים! נאבקים, כמעט נופלים, נופלים, קמים ונופלים, נופלים וקמים, מתגברים כאריות, נידפים כמוץ. דרמות מסמרות שיער ומכמירות לב. (באמת! שלא יסיק מישהו שיש אבק זלזול בדברים שלי. אני מת על הקבוצה שלי!).
ומה איתי? כלום. למדתי טריק אחד שעושה את העבודה. אני מפעיל אותו והוא עובד. כל כך פשוט. רוצים לדעת מהו? אה, זה במקרה השם של האתר הזה...
כן. אני מקשיב וקורא ולומד מהחברים כאן ובקבוצה שלשחק באש ובבנזין זה חלק חשוב מהווית המכור!
שוב ושוב אני שומע על מה שראיתי פתאום ברחוב, או מה שבדקתי פעם נוספת באינטרנט, ואולי כדאי גם לבקר את, או לשוחח קצת עם... ואח"כ אין ברירה אלא להתגלגל עם זה, להתחבט, להתחרט, להתפרק, להתעסק...
אז במקום זה אימצתי כבר לפני כמה שבועות את כלל השלוש שניות: מי שעומד מלפני מאחורי ומצדדי, או מה שמופיע על המסך באמצע בפינה או בקישור מוצנע, יש לו לכל היותר שלוש שניות של בירור אצלי. ואם זה בדיוק, אבל בדיוק מה שאני רוצה ומחפש, אז אני - נמלט. בורח כמו שפן מכלב רעב.  מסובב ראש, משפיל מבט, מתרכז באיזור בטוח לצפיה, סוגר חלון במחשב... וכך הלאה.
נכון שזה עולה לי. (כבר כתבתי על תחושת האפרוריות והשיממון שמלווה אצלי את הנקיות), אבל - אני לא נחטף ונטרף ע"י מה שחוצה לי את המבט. בשונה מרוב חברי אני לא מוצא את עצמי בשום מאבק אמיתי כנגד צבאות התאווה. ואפילו עכשיו - השעה כל כך מאוחרת, אני ליד המחשב... לבד... יקום שלם ומוכר של פיתוי שמזמזם שם ברקע... ואני יודע שבעוד כמה דקות אני אסיים, אפרד ואלך - כמה משעמם לומר - לישון.
אני לא באמת מבין את זה. שלא יחשוב מי שאני משווק פטנט. זה שזה מצליח לי זה נס. זה שזה כל כך קל ופשוט זה פלא. כוחי ועוצם ידי? מה כבר עשיתי בשביל זה?
המסקנה שלי פשוטה. שומרים עלי! דואגים שלא יהיה לי קשה מדי.  יש כמה דברים חשובים שאני צריך לעשות בעולם, וכשאני נקי אני עושה אותם הרבה יותר והרבה יותר טוב. וכנראה שבזכות זה מקלים עלי מאוד את המאבק.
אז אני ממשיך:  קבוצה, קריאת ספרות, שמירת העיניים המבאסת, והבנה שאני לא אוכל להתחמק מכניסה יותר נמרצת אל תוך הצעדים.
ואני מאחל לכל המתמודדים במערכה, שנה חדשה של נקיון. ושל צמיחה של העיקר מתוך ועל חשבון התפל והטפיל.
וגמר חתימה טובה