כן זוכר את זה, גם אני הייתי פעם במצב הזה שהייתי עובר ליד החדר שיש בו מחשב בלי חסימה, והוא היה פתוח בלי קוד, הדופק שלי היה קופץ למאה חמישים. 
ב''ה ככל שעבר הזמן, ועבדתי יותר על ההחלטות, אין לי בעיה עם זה, רק כשמגיע משהו בהפתעה, אז אני מתחיל לפתח קריז. 
בקיצור, כולנו צריכים להשקיע חזק חזק בהחלמה עצמה. ולא להסתפק במניעה, שאין לזלזל בחשיבותה. 

זה הפוינט!!
אנחנו באמת טובים!!.
אנחנו לא באמת רוצים את הזבל הזה. 
משהו בנשמה חסר לנו ואנחנו בטעות מחפשים אותו בריגושים שמוציאים אותנו מאיזון.
מאידך, לפעמים תחושת האשמה עוצרת אותנו (כשהיא עדיין פעילה מהנפילה הקודמת).
אז כשמגיעה הזדמנות של וגם לא אהיה 'אשם' אנחנו חייבים (!!) לנצל אותה ......
ובכן, כפי שכתבת ברוך שמסר עולמו לשומרים.
לפעמים כשאני שומע חברים/קרובים, מקטרים על הסינון, כמה שזה תוקע וכמה שזה מאט את הגלישה וכו', אני רוצה לצרוח: ברוך שמסר עולמו לשומרים. אשריכם שאינכם יודעים כמה זה קריטי.