אני תופס את עצמי שאחרי יותר משבוע של המסע 90 הימים, עולים לי הרבה יותר הרהורים. מצד שני - פתאום תפסתי - גם כשיש הרהורים חזקים - הרבה יותר קל לי לא ליפול.

נראה לי שזה מה שקשור למה שכתבו במדריך באתר, ואני מצטט:

"מספרים על אדם, בעל תשובה, שהגיע פעם לאחד האדמו"רים החסידים עם שאלה. אחרי שעשה תשובה על חטאיו בעבר, הוא גילה שעדיין תוקפות אותו מחשבות רעות ופנטזיות. הרבי סיפר לו משל:
היה פעם יהודי בשם מושקה, שהיה בעל אכסניה, ובה היה מוכר יין ואלכוהול לאיכרים הגויים שחיו בסביבה. אחרי זמן מה הוא החל להיגעל מההתעסקות המתמדת עם הגויים השיכורים, החליט להחליף מקצוע וסגר את האכסניה. באותו ערב נשמעה דפיקה בדלת. "מושקה, מושקה, תפתח! אנחנו רוצים יין ואלכוהול!"
"מצטער", מושקה ענה, "האכסניה סגורה מהיום והלאה".
לגויים לא הייתה ברירה והם נאלצו לעזוב את המקום, מאוכזבים. במשך ימים, ואפילו שבועות, מושקה המשיך לשמוע דפיקות על דלתו, אבל ככל שפשטה השמועה על סגירתו של הבר, כך הפכה התדירות נמוכה יותר, עד שלבסוף פסקה.
אותו הדבר יקרה למחשבות הללו, הרבי הסביר. אחרי שחוזרים בתשובה, המחשבות כל הזמן מנסות לחזור ולהיכנס. אבל אם אנחנו שומרים את החנות סגורה ונמנעים מהתנהגויות העבר, גם המחשבות יפסיקו להטריד אחרי זמן מה."

אז הגויים השכורים דופקים, אבל מה אני טמבל - אם אני לא חזק עכשיו - בסוף אני אפתח שוב את הבית מרזח. תן להם בוקס, לגויים השכורים, אני סגרתי!
נראה לי צריך להבהיר להם את זה יותר חזק, לא מספיק לשים שלט "סגור", צריך לשים מנעול חזק, שיבינו שסגור. אני חושב היום איך להתחיל להשתמש בשיטה של השבועה, זה נראה מנעול רציני.

נכון, אני לא משלה את עצמי. הגויים ימשיכו לבוא. אבל אני מקווה שאם יהיה ברור שסגור - לאט לאט הם ידפקו יותר בהססנות, וגם יהיה לי יותר קל לגרש אותם. יותר קל לגרש גוי אחד שדופק מהפגנה שלמה של שכורי העיר.

בבקשה להגיב בעידוד, ולא לייאש אותי...

אשריכם ישראל!