מזדהה מאוד!
מתאפק מלכתוב לך עכשיו את כל החזלי'ם/מאמרי חסידות/מאמרי חכמה/וכו' שאתה בטח מכיר יותר טוב ממני....
It's a challenge brother

אוהבים אותך!
לא יודע יותר מידי מה להגיד ואיך להסביר והינה בכל זאת אני מנסה..

אני חושב שעניין הטוב והרע שלנו בחיים לפעמים זה הכל יחסי.
יש כמובן את העניין שדברים שנראים רע ומזיקים בסוף לאחר זמן מתגלים כדבר הכי טוב שיכל לקרות כשלא היה לנו בכלל מושג ורק הייתי צריך להאמין.

גם כשיש לי רע בחיים זה יחסי, לפעמים אני מנפח כמה נקודות קטנות שמפריעות לי בחיים והופך אותם לעיקר ואת כל הטוב שסובב אותי כל רגע לטפל.

בצעד 5 אני חושב שהספונסר הנחה אותי על פי הספר לעשות סוג של התבודדות בה אני חושב בעיקר על אסירויות תודה ועל עוד כמה נקודות ספציפיות שהוא אמר.
התחלתי להסתובב בפארק ליד הבית ופתאום גיליתי שהחיים שלי הם לא פחות מחיים בגן עדן, בריאות גוף טבע פארקים מזג אוויר משפחה, הדברים הכי בנאלים כביכול שאני לא מעריך אבל כל אחד מהם זאת מתנה עצומה וברגע של התבוננות מזווית נכונה אפשר להבין שאני יכול ממש עכשיו להיות בפסגת השאיפות של חיי. איזהו עשיר השמח בחלקו.

אז מה אומר ומה אדבר כדי לגרום למישהו שבצורה טבעית ומובנת כמוני לא תמיד יכול לראות את זה והרבה דברים מפריעים?
לא יודע.. זה עניין כנראה של גישה שבגלל זה עובדים עליה יום יום בתוכנית. אולי כדאי שגם תנסה לעשות פסק זמן ולחשוב על הדברים הטובים?

שאלוקים יהיה איתך ותמיד תהיה שמח!
חג שמח ומועדים לשמחה!

בוקר טוב חברים. היום מרגיש קצת יותר טוב. צריך תמיד לזכור ש"גם זה יעבור". תודה שמעון על ההבנה. גידי אתה צודק שזה בעיקר עניין סובייקטיבי של גישה, אבל לא רק. המשתוקק - אני מסתפק אם אני מסתפק בעצם קיומו של אלוקים, אבל נראה לי שהוא קיים. קשה להאמין שהמערכת המתוחכמת הזו נוצרה מעצמה, או ממשיכה לפעול מעצמה. אז אני כנראה מאמין שהוא בורא ומנהיג לפחות במידה מסוימת את כל הברואים, לפחות את אלה שחיים. הספיקות שלי הם יותר בזהות שלו, קרי: אם היהדות לבדה צודקת, ואם כן, איזו כת ביהדות צודקת, וגם אם באמת רצונו רק להיטיב, ואם הוא מבין את הקשיים האישיים של כל אחד ומתחשב בהם. בתנ"ך זה לא תמיד נשמע ככה...

בכל אופן, באמת שהחיים שלי בסך הכל טובים, והקשיים הם כנראה די סטנדרטיים. אני אישית רגיש מאוד ולוקח לפעמים דברים בצורה קשה והדכדוך הכללי שלי בעת האחרונה לא תורם לעניין.

דיברתי עם הספונסר אתמול והוא אמר לי: "אין בעייה. אנחנו מעמידים את אלוקים למשפט נוקב, אבל עקב אילוצי ביורוקרטיה במערכת המשפט התיק ייפתח רק בראשון לאוקטובר 2021 (בעוד שנה), אז תצטרך להתאזר בסבלנות עד אז, ולאלוקים יש בינתיים חזקת חפות כל עוד לא הוכח אחרת...". זו, הייתה הדרך שלו לומר לי שוב מה שהוא אומר בכל פעם שאני מעלה את הנושא, שכדאי שאניח בצד למשך שנה את כל התהיות שלי על אלוקים ועל הדת, ואתמקד בהתקדמות בתוכנית ובסופו של דבר העניינים האלה יסתדרו אצלי כפי שהם הסתדרו אצלו.

אמרתי לו שזה קצת מופשט, כי לא ברור לי מה אני צריך לעשות באופן פרקטי בשנה הזו כדי להתקדם. הוא ענה לי: בשנה הזו אתה צריך לאהוב כמה שיותר את טהרני את אשתך ואת הילדים. הוא הסביר לי שאני נמצא בסכסוך מתמיד עם עצמי ועם המציאות. זה מה שגורם לי לראות רע בכל מיני דברים, זה מה שגורם לי לברוח לתאווה ולדברים אחרים כדי להתרחק מהמציאות שלא מוצאת חן בעיניי. ואני מוסיף שזה אולי מה שגורם לי לכל השאלות על אלוקים, כדי שאוכל להישאר מרדן ולא להשתלב לגמרי בתכנית שהתווה עבור הבריאה.

בקיצור, אני צריך להוריד את הראש ולהיכנע למציאות, ולנסות כמה שיותר לקבל אותה ולהשלים עימה ולהפסיק להסתכסך איתה. ליצור איזהו שלום פנימי במקום הדיסוננס המתמיד שאני חי בו. לחיות חיים של קבלה וכניעה, במקום חיים של התמרמרות וטענות. זה די קשה ומנוגד לאופי שלי.

הספונסר שלי אמר לי שיש משפט בתוכנית והוא אמר שבטח אני אדע להגיד לו איפה זה כתוב - אבל לא הכרתי את זה, שטיפשים תמיד יכולים להצליח בתכנית, אבל חכמים לא תמיד יכולים להצליח בה. הוא הסביר לי שהניתוח המתמיד של כל דבר תוקע אותי והמשימה שלי בשנה הקרובה היא לעבוד על עצמי להיות כמה שיותר טיפש שזורם עם מה שקורה, וכמה שפחות חכם שמנתח את הדברים מבחוץ, במנותק מהם, ומצקצק בלשונו. המילים שלי, אבל הרעיון בגדול שלו.

טוב, ניסיתי להעביר למילים את החוויות והרעיונות המופשטים מאתמול. מקווה ומאמין שקידמתי את עצמי בכך. שיהיה לכולנו יום טוב, נקי ומחובר.

טהרני אחי היקר!

אני מסתכל על תחילת המסע שלך ורואה היכן אתה היום ואני חייב להודות שאתה פשוט מעורר השראה.
אז באמת קודם כל תודה רבה חבר על הפתיחות הגדולה ועל הדיבורים הכנים.
זה רק מחזק אצלי את ההבנה שנמצאים פה אנשים באמת מדהימים.
אקדים ואומר בכנות שאני לא מכיר עדיין את התוכנית אז הדברים שאומר הם מעניות דעתי.


אתה מרגיש שהדיון על אלוקים קשור להתמודדות עצמה?
שבעצם אם תהיה לך יותר וודאות ובהירות אז ההתמודדות עצמה תהיה קלה יותר?
אני מבין את הגישה שאומרת להוריד את הראש ולהמשיך הלאה אך יש גם צד שני של בירור מעמיק בנושאים מהותיים אחרת הדברים יעשו מן השפה ולחוץ ויכול להיווצר ניכור פנימי שיכול להעמיק את הבעיה.

כתבת גם שאולי מה שגורם לך לכל השאלות על אלוקים נובעות מכך שתוכל להישאר מרדן ולא להשתלב לגמרי בתכנית שהתווה עבור הבריאה. זו באמת נקודה אמיתית שיכולה להתברר מתוך הסתכלות פנימית וכנה להבין מהיכן באות השאלות.

נקודה אחרונה כתבת אחי שלאחרונה אתה מדוכדך,
מקווה שהכל בסדר ואם אוכל לעזור במשהו אז בשמחה אחי!

בהצלחה בהמשך המסע אחי היקר!

טהרני כתב on 05 אוק' 2020 07:25:

פשש.. פוסט מדהים אחי.
גם לפוסט הקודם מאוד התחברתי.. גם לי עולות תחושות כאלה אבל אצלי זה מגיע ממקום קצת שונה..

אין לי ספק בקיומו של אלוקים ואין לי ספק השגחה פרטית ושהכל לטובה..
אבל לפעמים אני מרגיש שאלוקים מגזים איתי.. שהוא עושה לי הכל קשה מידי.. 

אומרים שאלוקים יצר את האדם על מנת להיטיב עימו ואני מרגיש שזה נכון אולי כלפי האדם הראשון אבל לא כלפיי..

כאילו האדם הראשון חטא, וקילקל, ומאז כולנו אכלנו אותה וחיים חיים של סבל ובעיקר אני חיים שלמים של סבל רק בשביל לתקן את אותו פגם וכאילו עולות לי מחשבות של אתה בורא העולם למה אני צריך לעבור את הסבל הזה? הרי בקלות הוא יכל לעשות שהתיקון לפגם של האדם הראשון יהיה ע"י אכילה של סופגניות ולא ע"י כאב וסבל ונסיונות... מי קבע (או למה הוא קבע) שהתיקון לחטאים עבירות שלי או של אבות אבותי צריך להיות דווקא ע"י נסיונות וסבל?...
ועוד כהנא וכהנא שאלות שרק נערמות על השולחן ואין משיב..

אהבתי מאוד את המשפט שלטיפש יהיה יותר קל להצליח בתכנית מחכם.. 
אבל לאו דווקא טיפש מול חכם כי אני לא חושב על עצמי שאני חכם יותר מאחרים, אבל התמים / הפתי / מי שאינו שואל שאלות בוודאי קל לו יותר מהפלספן וזה שנכנס לעומק של כל דבר ודבר שזה בדיוק גם אני...

ואני סובל יותר ממנו ..

יש משפט שאומר אין שכל אין דאגות...
כמה פעמים בחיים נתקלתי באנשים (בעיקר בנות..) רדודים לחלוטין בלי שמץ של תובנה או התפלספות...

כשהייתי יותר צעיר הייתי מזלזל בהם ומרחם עליהם שהם כאלה אהבלים...
היום אני מקנא בהם.. מסתכל עליהם מהצד ורואה שבאמת אין להם את הדאגות שלי יש.. לעיתים זה נראה שאין להם דאגות כלל!

הם פשוט חיים יום ביומו בטיפשותם לא שמים לב לניואנסים קטנים לא שמים לב נגיד אם צוחקים עליהם או אם הם יוצאים אהבלים מול כולם אז לא רע להם אף פעם ואני בדיוק ההיפך... מרוב שאני שם לב לדברים ומנתח כל דבר אני לא רק שם לב אם מישהו מדבר עליי או צוחק עליי אני אף אוכל סרט שכל אחד צוחק עליי ומדבר עליי....

בקיצור מאוד התחברתי למשפט הזה ואני אנסה ליישם בעצמי את מה שהספונסר שלך אומר כי אני תופס ממנו דווקא כאדם "חכם" ולא מהסוג השני ..


אוהבים!

נ.ב אשמח שתשתף הרבה ממה שהספונסר שלך מנחה אותך. זה מחזק אותי מאוד. תודה!

אז קודם כל תגובות לחברים היקרים:
הכרת תודה - תודה על החיזוקים והנכונות לעזור. אני מאמין במובן מסוים שהספקות לגבי אלוקים כן תוקעים אותי להתקדם, גם בדת וגם בתוכנית. אם הכל היה יותר ברור לי אז אולי הייתי יותר חדור מטרה פחות מבולבל ויותר מתקדם בעקביות לכיוון הנכון והמוגדר. מצד שני, אני חושב עכשיו שגם בזמנים שדברים היו יותר ברורים לי, לא הצלחתי להתמיד.

בכל אופן, הדברים שהספונסר שלי אומר לי כרגע עולים בקנה אחד עם דברים חזקים מאוד שקראתי בספר פחות מוכר של הרב ארוש בשם "עץ הדעת" על כך שצריך להקדים שכל לאמונה, וההבנה מגיעה אחר כך. סוג של "נעשה ונשמע". הוא מסביר שזה כלל בבריאה שהחושך קודם לאור, "ואמונתך בלילות" קודמת להבנת הדבר שהיא בבחינת בוקר.

נראה לי שפעם שמעתי את הרב ארוש אומר שזה הספר הכי עמוק שהוא כתב, ואם כי הדבר לא מצוין בספר, התחושה שלי היא שזה ספר שמיועד לאנשים יותר מעמיקים.

משתוקק - שני הספקות קיימים אצלי. הפילוסופיה הפשוטה לא הצליחה לשכנע אותי, מהסיבה הפשוטה שחוויית הכאב האישי שלי (ואף שכאמור חיי מלאים טוב וחסד אבל יש הרבה כאב רגשי) והכאב שאני רואה סביבי (בדיוק אמרתי לספונסר אתמול שזה, שאני מרגיש את הכאב הזה הרבה יותר מבעבר מראה שקצת יצאתי כנראה מהריכוז העצמי) שניהם חזקים יותר ממשוואה מתימטית.

והספק השני, הפוסטמודרניסטי, שהזכרת הוא ללא ספק ;-) מלכודת בעלת אפקט דומינו שבהחלט נראית די חסרת מוצא. 

מתרפא- אהבתי והתחברתי למשפט שאני מרגיש שאלוקים מגזים איתי... לגבי החכם שסובל יותר, לאחרונה באמת הבנתי בכיוון הזה את מעשה מחכם ותם של רבי נחמן. במבט ראשון נראה שהתם הוא הדפוק והמסכן, שאין לו שכל מעמיק והרבה דלתות סגורות בפניו - גם בהיבט המקצועי, אבל בתכל'ס בהמשך הדרך מתברר שהחכם הוא הדפוק. יש לו ממש שריטה / בעייה נפשית, לא בדיוק יודע להגדיר את זה, אבל משהו שמשאיר אותו כל הזמן אומלל ולא מרוצה, כי הוא יודע מה ואיך צריך להיות. לפני כמה זמן קראתי בתחילת הספר של הרב יאיר דרייפוס "חתונה של אבודים" (על מעשה משבעה קבצנים של רבי נחמן) שככל שחכמתו של האדם רבה יותר, כך הוא מתקשה יותר לקבל סמכות. זו בדיוק הנקודה. ובלשון הספר הגדול: "אנו האלכוהוליסטים איננו ממושמעים ולכן אנחנו נותנים לאלוקים לחנך אותנו למשמעת בדרך הפשוטה של הצעדים". 

מה הכוונה "חכם ולא מהסוג השני"? 

לגבי הספונסר, בדרך כלל לא יוצא לנו לדבר שיחות ארוכות. אבל כשיהיה משהו אנסה לשתף כאן. זה חלק מהדרך שלי-שלנו.

טוב, הארכתי בתגובות ואני עם כאבי ראש. מקווה בהמשך היום לשתף מה שעובר עליי. 

משתוקק - לגבי המשך הדיון, התחושה שלי אתמול הייתה שלפחות מן הצד שלי זה יהיה יותר ויכוח והתנצחות מאשר בירור נינוח. בתור מכור הדבר הזה מסוכן לי, כפי שכתוב בספר הגדול שבני אדם רגילים יכולים להרשות לעצמם את הלוקסוס המפוקפק של הטינה, אבל עבור מכורים זה רעל מסוכן, מכיוון שמתוך כך הן עלולים לחזור לשימוש ועבורנו שימוש פירושו למות. לפיכך, אף שחובב התנצחויות אנוכי, מה שבא לידי ביטוי פעמים לא מעטות בשנותיי בפורום, אני חושב שהדבר הנכון בשבילי כרגע יהיה לוותר על זה. בייחוד עם הכיוון החדש של הספונסר של להיות יותר בהרמוניה ושלום עם המציאות מאשר להתנגח איתה. אני אסיר תודה שלאחרונה בזמן אמת אני יותר מודע למצבים בהם אני מתנגש עם המציאות, ומנסה להרגיע את עצמי ולהרפות.

כמו למשל עכשיו, שכבר תיכננתי לצאת מהפורום ולעשות משהו אחר והשהות שלי כאן התארכה מעבר למצופה. אני יכול גם לרדוף את עצמי על זהשאני חי בפנטזיה ולא מעריך נכון את הזמן, וגם עצלן וחסר אחריות לעשות בדיוק את מה שצריך, אבל יותר נכון להתקדמות שלי להרפות מההתנגשויות האלה, ולהגיד לעצמי: "אוקיי. זה קרה. הכל בסדר. זה לא כל כך דרמטי. אין צורך לחולל סערה פנימית כל כך גדולה על משהו כל כך קטן". גם בטווח הארוך, ההלקאה העצמית שואבת ממני את כל כוחות החיים ולא מאפשרת לי לעשות כמעט כלום, אז להפסיק את הרדיפה העצמית יביא לניצול הזמן טוב יותר, גם אם לא הטוב ביותר.

בוקר טוב חברים יקרים!

בתור מכור - סדר יום זה משהו שמאוד שומר עליי. שמעתי את זה, אם כי אולי לא במילים האלה. כבר לפני שנים רבות, באיזה טיפול שאמנם הפחית אצלי את האובססיה, אבל לא הצליח למגר אותה כמו הצעדים.

הבעייה שבתור מכור קשה לי לשמור על סדר יום. א. אני לא ממושמע. ב. אני טיפוס אובססיבי שנתפס לכל מיני דברים. אבל זה העוגן שאני צריך שוב ושוב לנסות לאחוז בו. רק באופן הזה אצליח לתחזק בהתמדה את פעולות התוכנית. כשזה לא קורה, כמו היום, אני חוזר לאובססיה שלי לתמונות פרופיל. אני אסיר תודה שזה כרגע מסתכם בזה, אבל זה עדיין בעייתי מאוד בשבילי ולאורך זמן יכול לדרדר אותי הלאה. מקווה ומתפלל להיות מחויב לסדר יום ככל שניתן, לצמצם כמה שיותר את הסטייה ממנו, ולדעת להרפות ולשחרר כשזה לא מצליח לי במאה אחוז. 

נכון. זה קצת מה שחסר אונים כתב לגבי התוכנית, שדורשת דרישות מנוגדות לטבע המכור, או כל פנים, לטבע מרבית המכורים. ולמען האמת, לא רק התוכנית אלא גם ובעיקר החיים דורשים ממני דרישות שבעיניי הן בלתי אפשריות, או לפחות חונקות ביותר.

טהרני אחי היקר!

מסכים איתך שסדר יום הוא משמעותי מאוד להצלחת התהליך.
תקופות הנקיות המשמעותיות שהיו לי ב"ה, היו בתקופות שבהם היה לי סדר יום עמוס ומשמעותי.


בהצלחה חברים בהמשך הדרך!

עובר עלי יום קצת קשה. בינתיים לא כל כך מצד התאווה. מצד החיים. 

עייפות, טינה לא פתורה מהבוקר, דברים שקצת נתקעים ולא מתקדמים בקצב שאני רוצה. 

לאחרונה אני שם לב, שבמצבים כאלה עוזר לי פשוט לעבור את היום. לדעת דלא כל הימים כאלה, ובסדר - יש עכשיו יום לא כזה מוצלח, ולא ממש נחמד או נעים בו, אבל זה יעבור ויהיו בהמשך הדרך גם ימים אחרים שבהם ארגיש טוב יותר.

זה עוזר אבל לא לגמרי אידיאלי. במציאות מתוקנת יותר אני מאמין שהייתי יכול קודם כל לא להרגיש שאני מתייאש מהיום הזה. הייתי ממשיך לנסות לתת לו צ'אנס להיות יום פצצה. הייתי עושה בחריצות פעולות על כל הדברים שמפריעים לי. אולי באמת גם זה יבוא בהמשך הדרך, אבל מה שהכי חשוב כרגע זה לא לרדת מהסטנדרט הנוכחי, לא להיכנס לטורנדו רגשי. לשאת את האיכסה בנחת, עד כמה שזה אפשרי. לסתום את האף ולהמשיך עד שנגיע למקום של אוויר צח יותר.

יאללה, קצת שיחררתי, קצת השתחררתי, שיהיה לכולנו המשך יום טוב, נקי ומחובר! 

טוב, העסק החריף. מפלס הטינות גואה. חבר בטלפון אמר לי שהוא שומע מישהו (אני) שרוצה לחנך אחרים ולנקום. וזה עוד היה לפני התחזקות הגלים והתגלות החלשים.

קשה לי עם הקטע הזה בתוכנית שלא מרשים לי להיות צודק. שהמציאות שלי כמכור לא מרשה לי להיות צודק, שאני לא יוכל לדרוש בכל תוקף לחיות במערכת יחסים שיוויונית והוגנת בלי שזה יעיף אותי לעזאזל / לגיהינום או כל שם אחר שתקראו לתאווה, ובעיקר לסבל שלפני אחרי ותוך כדי השימוש בה.

יש לי בשנים האחרונות תחושה שבלי אשתי היו לי הרבה פחות מצבי רוח קיצוניים. אין אדם אחר בעולם שאני מרגיש ששולח אותי לשימוש כמוה. מעניין אם זה אובייקטיבי. אני מניח שתגידו שלו, אבל יש לי תחושה (סובייקטיבית?) חזקה שכן.

חשבתי לעשות משהו קצת קיצוני בתגובה למה שהיא עשתה לי היום (מדובר כבר כמה דברים), בסטייל של "מידה כנגד מידה", אבל רק לעכשיו נראה לי שאני הולך לוותר על המפץ הגדול ולהסתפק באיזה קפצון פורימי עלוב.

הדבר האחרון שבא לי לעשות זה צעד ארבע ולהתקשר לספונסר, אבל, האמת שגם את זה יש לי תכנון לעשות אחרי שאסיים איזו מחוייבות לעבודה. לא מבטיח. רק אולי. מבקש כוח ונכונות לעשות מה שלא בא לי.

היו שלום! 

"לשאת את האיכסה בנחת". 
קראתי עכשיו את ההודעה שלפני-פניה של ההודעה הזאת, והתענגתי על הסלוגן הזה. החיוך לא יורד לי מהפנים. מתפלל לאמץ את זה - "לשאת את האיכסה בנחת". או בניסוח אחר "לשאת את הנאחס בנחת". 

חיבוק. תבורך. 
לי עוזר לא פעם להתחיל את היום מחדש, גם באמצע היום. פשוט לעשות ריסטארט. בדרך כלל יום מתחיל מהבוקר (או מהלילה - פרשת השבוע, ויהי ערב..), ולי מותר להתחיל אותו גם בצהריים. או מאחרי הצהריים.. או אפילו כמה פעמים ביום. בהצלחות

גם אני הקטן מצטרף לכל השאלות הנ"ל.
מסתמא לא התכוונת שאתפלל עכשיו שחרית (או מעריב)... אז מה כן? פעולות בוקר?