ברוכים הבאים, אורח

המסע הפסטורלי של דייב 2
(0 צופה) 

נושא: המסע הפסטורלי של דייב 2 33026 צפיות

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 12 חודשים #143942

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 29 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2059

אני רק מעדכן שעבר החג - יום הדין מתוך נקיות, שפיות, חיבור. 

אסירות תודה לאלוקים אוהב. 

רוצה לשחרר שליטה באנשים, שינגנו לפי החליל שלי. ושיחשבו כמו שאני חושב.

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 12 חודשים #143943

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 1 יום
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4960

תודה על העידכון המשמח. מה דרך ההתמודדדות העכשוית שלך?

מאחל לך המון הצלחה בעז"ה

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 12 חודשים #143966

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 29 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2059

ראש השנה בצילו של אלוהים, מתוך חיבור, דרך, פעולות חיוביות

אז נכנסתי לראש השנה די רגוע למרות הצעד 4 - שהייתי צריך לכתוב ולהשתחרר. אסירות תודה - ויתרתי על המקום הזה של המריבה, הטינה, הצורך בלשמור על האגו. נכון שהאופי שלי רוצה צומי, יחס, ולהיות קרוב לרציניים. אפשר לעשות פעולה הפוכה, שאני משחרר, ונהפך לגוש של נתינה, גוש של אהבה, לתת לכל אחד שלום, חיבוק/לחיצת יד מתוך אהבה אמיתית. זה יוצר אצלי מנגנון אהבה שאינה תלויה בדבר.

מרגיש צורך לדבר על הדחייה. אני מרגיש דחייה בשידוכים שגורמת לי לחשוב שאני לא ראוי לבחורה. האמת שאחרי שנה וחצי שלא יצאתי עם בחורות, מרגיש מנותק, מרגיש דחוי. רוצה לשחרר את זה, לזכור שזה הדרך שלי וזה בסדר. אין צורך ברחמים עצמיים. העיקר כעת, החיבור עם אלוהים. אני יכול לדבר איתו. אני לא פועל על התאוה. אני מתעסק בחיובי.

שאני יושב רגוע בראש השנה, חלק מהזמן לצידי ישב חבר תוכנית, מתחבר, משתף את התחושות, מנסה לעשות חשבון נפש, איפה אני, אסירות תודה, אני יכול להנציח הרבה דברים שאני עושה – זיכוי הרבים מטורף, שאין מי שהיה עושה את זה, אני יכול להגיד באופן כנה שאני רוצה שיהיה אכפת לי מהמלכות של אלוהים. מחכה שזה יקרה.

האמת שאני קצת מפחד שאני מתבגר ואני לא מוצא את האחת, אני רואה שיש רווקים בני 40+ שזה כבר מביא למצב נפשי מסוים – שאני לא מקנא בו, שאני חושב על זה אני אומר, יש משהו שאם אני לא משנה פאזה אני נכשל בכל הסוגיא הזאת של שידוכים.

לדעת לקבל לא! אני פעם ראשונה שיצאתי עם בחורה קבלתי תשובה – לא! בצורה מאד קשה, אמא שלי העבירה לי מסר שאני כאילו לא טוב, היא פשוט היתה בחורה לא ערכית וזה לא התאים לי – אסירות תודה. במקום שאמא שלי תרים לי – היא הורידה לי. במקום להרגיש פצוע – אני משנה גישה. אני בסדר, אני ראוי, פשוט יש אחת שהיא מחכה לי והיא מתאימה ואני לא צריך להיפגע מאף אחת.

אלוהים רוצה שהמסע החיפוש שלי לזוגיות - יהיה קצת יותר צבעוני, אולי בשביל שיהיה ריגוש במציאה... מתוך הכאב מרגישים את הצמיחה ועוד מונחים שאני רוצה לחיות אותם... ברור שהכל זה ענין של התקדמות ולא שלימות. הנצחת הניצחון הגובר והולך על התאוה.

אני לא לבד: מזדהה עם החלשים, המסכנים, השבורים, המוזרים, המחפשים, המכורים למיניהם

האמת שמאז שאני זוכר את עצמי, אהבתי להיות בחברת החלשים – כאלה שקשה להם, הם לא יכולים לבד, הם צריכים עזרה, מצד אחד היה לי קשה מאד לאגו והאופי שלי, אבל מצאתי שם את המקום שלי, הזדהות, הבית שלי. אני הייתי חלש מאז שאני זוכר את עצמי... הרגשתי חלש פיזי, רוחני, נפשי.

אני נזכר, שהיה לי הרבה הזדמנויות בחיים להיות בחברת תסמונות דאון ברמות שונות, שממש היה אכפת לי לדאוג להם, אהבתי לדבר איתם, לשמח אותם, לתת להם את המקום שלהם, לא מתוך שירגישו שאני יותר מהם, אלא להיפך שהם טובים כמו שהם.

תמיד חיפשתי את אותם ילדים, בחורים שקשה להם יותר, הם לא בתלם, הם מחפשים את הדרך של עצמם שלפעמים היא בדיוק הפוך מהתלם, את אותם אנשים שהם מסכנים, ניחתים, קשה להם עם החברה, עם ההורים, עם המשפחה,   

יצא לי בשנה האחרונה להתחבק עם כל מיני סוגים של מכורים, הרבה הזדהות, הרבה הכלה, הרבה כח, אני לא לבד. אני לא יותר טוב מהם. אני לא רוצה להתנשאות אליהם, אני נותן להם חיבוק, אהבה, מילה טובה, כי זה נותן לנו כח להמשיך.

שאני אומר המלך הקדוש והמלך המשפט - אני מתכוון הכי פשוט, שאני רוצה שהמלכות של אלוהים תשלוט - זה אומר שעל ידי כך הדור המכורים יקטע. הדור של החולים הרוחניים – יפסק. שאותם אנשים שפוגעים ונפגעים וממשיכים על עצמם את המחלה - יפסיקו. אני חושב שלהיות מכור נקי – זה דבר נפלא, ערוץ ישיר לאלוקים.

כמה כאב שיהיה, כמה סבל שקיים - זה לא מצדיק שום שימוש שיהיה. ישנם אנשים שאלוהים שבר אותם. פירוק והרכבה – כי כנראה זה הדרך היחידה שלהם לחיים רוחניים, לחיות באמת.

מכור - אין לו פריבילגיה – רק אלוהים, זה הפיתרון שלו. מה זה אם לא מתנה? ת'אמת מי יכול בלי אלוהים, אבל מכור קיבל ערוץ ישיר שהוא חי מול אלוהים וזה הדרך שלו לחיות נכון, לעשות דרך, להיות מחובר ולהנות במקום לסבול.

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 12 חודשים #143974

דברים נפלאים, מזדהה לגמרי.

אסירות תודה לאבא אוהב ששומר אותי נקי מ - י' ניסן חודש הגאולה ה'תשע"ה

........................................................................................................


מודה אני לך שאתה הוא ה' אלוקי ואלוקי אבותי לעולם ועד, צור חיינו מגן ישענו אתה הוא לדור ודור. נודה לך ונספר תהלתך, על חיינו המסורים בידך ועל נשמותינו הפקודות לך ועל ניסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהריים, הטוב כי לא כלו רחמיך, והמרחם כי לא תמו חסדיך מעולם קוינו לך.

יומן המסע שלי - מתחיל שוב וצועד לאלוקים  או כאן.          הפוסט שלי ב"הצג עצמך"  או כאן.      המשפחה שלנו - משפחת "שמור עיניך"  או כאן

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 11 חודשים, 4 שבועות #143986

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 29 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2059

*תרגולים: נתינה לא בשביל משהו; אין אכזבות מבני אדם*

אספר המתרחש בחוויה הרוחנית שלי בתקופה האחרונה. מתבונן ומשכיל יותר ויותר - שכל נתינה בעולם הגדול - היא בשביל איזה תמורה; איזה שתהיה, מריצוי, תלות ועד כסף, השקעות לטווח הארוך וכו', ברגע שהנתינה היא בשביל 'חזרות', אז מוכרח המציאות שתהיה איזה אכזבה כזו או אחרת. הצפייה של הבן אדם, היא בדרך כלל המקור לאכזבה, לתסכול, למריבה, לטינה.

היום, אני לומד לתת לא בשביל תמורה, גם אם הבן אדם ימות מחר – אני נותן לו, גם אם הוא יירק לי בפרצוף (ככה מרגיש לי מעשים מסוימים), ויעשה דברים שזה היפך מה שחשבתי, אני יחייה מנקודת מבט שזה שלו, לא שלי, אני אחראי על שלי, לוקח אחריות על הפעולות שלי. השני איזה שיהיה - יש לו בחירה ויכול לעשות מה שהוא רוצה.

שאני חי חיים רוחניים, אני לא שולט בנעשה, אני לומד יודע ומתייעץ - איך להתמודד עם כל מצב קיים. למשל, שאני שומע שבמקום שאני הולך הרבה פעמים לטבול אנסו ערבי מגואל - בחורה יהודייה, נכנס לי טראומות בראש... שאני שומע שיהודי יקר שאירח אותי בביתו הרבה פעמים מורדם ומונשם אחרי צנתור בלב – זה גורם לי לחרדות... אני לוקח את הדברים ללב. נכון שצריך גבול, לא להגזים, לקחת ללב מה שלא שלי...

כמובן, שלמקום שהייתי הולך להתבודד ולטבול – לא הייתי הולך בלי חברים וברוב המקרים - חברים עם נשק... אבל זה מלמד אותי שצריך משנה זהירות... ועל היהודי החולה – אני צריך לראות מה הפעולה הנכונה חוץ מלהתפלל עליו – כמובן... אסירות תודה זה הדרך להשתחרר, למסור ולזכור שמוכרח שיהיה על אלוהים קושיות... לכן הוא אלוהים ואני בן אדם...

שקט פנימי, שקט של חיבור עם המקום שלי, עם החוסר אונים, עם זה שאני לא רוצה להיכנס למבול ושטף החיים בשביל כסף, אני עובד רק באופן שטוב לי ונותן לי סיפוק כעת, וגם לטווח הרחוק, זה המקום שלי כעת... זה מתנה שאלוהים נתן לי, לעשות דברים שעושים לי טוב. עוד מתנה שאני חייב לציין, לצמצם כמה שיותר טובות מאנשים גם אם אני חושב שעשיתי בשבילם והם צריכים למכור את הבוקסר שלהם בשבילי... וואלה יכול להיות שכן.  שבוע טוב ומחובר.

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 11 חודשים, 4 שבועות #143988

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 702

אוהבים אותך דייב!!
תודה רבה וכל הכבוד על השיתופים!

קצת סדר על עצמי 
הפעם הראשונה שלי באתר , הפעם הראשונה שלי בקבוצות
יומן המסע שלי  , ציון דרך שנה נקיות
ההתלבטות שלי לגבי נישואים

~~~מידע על הכלי העיקרי של ההחלמה - קבוצות SA~~~

צעד 0  , יומן צעד ראשון

**כל מי שמעוניין לגבי הכוונה, עזרה או כל שאלה לגבי קבוצות SA מוזמן ליצור איתי קשר בפרטי ואשמח לעזור.

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 11 חודשים, 3 שבועות #144101

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 29 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2059
צהריים טובים חברים
נפילה אתמול באמצע הלילה
אוננות בלי תמונות או סרטונים אחרי כ20 יום
מתפלל לקבל את עצמי
להסתכל קדימה
חג שמח

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 11 חודשים, 2 שבועות #144110

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 29 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2059

*הָרַחֲמָן, הוּא יָקִים לָנוּ! אֶת סֻכַּת דָּוִד! הַנּוֹפָלֶת!*

האמת שאת חג הסוכות - אני מאד אוהב, מאז שאני קטן אני מאד מחובר לחג הזה, הישיבה בסוכה הנחמדה, להרגיש אווירה של רוגע, לפגוש, להזמין חברים, משפחה. מצד שני, אחרי השנתיים האחרונות, אני מרגיש כמו אחרי זה טראומה, שנתיים שחטפתי והחטפתי לעצמי המון 'כאפות', פיזיות ורגשיות, כן, כואב, הגעתי למחוזות אחרים. (או יותר נכון: אפלים).

תמיד רציתי לישון בסוכה. זה היה נראה לי כמו סוג של קמפינג, כיף כזה. אך, ההתלהבות של ימי הנערות - נשכחה לה השנה במהירות. המזרון הלא נח, הציפורים המצייצות על בוקרו של יום, ושבלי בושה הוסיפו לכת - הולכים על הסוכה, כמובן, רק לבדוק אם היא מספיק חזקה... איזה רעש מעצבן... מצטער פטור מן הסוכה צועקים לי אביי ורבא, רק שאין מקום לישון בבית...

מאז שאני ילד - ועד עומק שנות העשרה – כבר ידעתי שאני רוצה כתחביב לתופף. כן. את התחביב הזה בחרתי לאחר צפייה מרובת שנים וארוכת שעות בתופפנים למינהו בכל 'שמחות בית השואבה' וחתונות במשך השנה. זיהיתי את המתופפים הנחשבים בשוק. הם נראו לי חכמים חזקים ונבונים, ובעיקר קלילים וזורמים. כאילו הם יודעים על החיים דברים שאחרים לא. לרקוד, אולי ידעתי... אך לקפץ במעגל בחוסר קורדינציה - לא חפצתי, דימוי עצמי נמוך לצד בושה. וכשכן הצלחתי להשתלב בקצב, התביישתי. משהו בריקוד היה חשוף מדי. עבורי. כאילו כולם מתבוננים רק בי. (במיוחד מכיוון עזרת הנשים.) וכך מצאתי את עצמי מתבונן בריכוז במקלות התיפוף מכות במרץ על מגוון התופים. כמה רציתי לדווש על פדל הבס... למעט רביצה ממושכת ליד במת המנגנים לא התחברתי למפגן השמחה המאולץ הזה. דחילק, מים? לא ראה שמחה מימיו? נו, בטח. זה שמחה זה.

האמת שענין התיפוף יושב על מקום קצת מצער, שהייתי ילד ממש קטן כל כך רציתי לתופף, והייתי לוקח כל מיני כלים למיניהם כדי לדפוק עליהם עם מקלות שמצאתי, יום אחד איזה חבר של אבא נתן לי חלק מתופים שהיה לו ורצה לזורקו, חשבתי שזכיתי בלוטו, זהו יש לי חלק מתופים, ושמתיו ליד הבית כי אמא לא הסכימה חס ושלום לתופף... והאמת שיום למחרת זה נעלם... איזה צער...

עוד לפני שהייתי בהתמכרות חזקה, התחברתי גם לחג 'שמחתורה'. סיימתי את התורה ורציתי לסיים עוד ועוד ולהתקדם. אך לא הייתי מסוגל להאמין למי שקיפצץ בדבקות בשיר 'אנא עבדא דקודשא בריך הוא' בעיניים עצומות. ראבק, אתה באמת עבד?! כל כך רציתי להיות חלק, וללא הצלחה, ומה שהצלחתי זה היה חיקוי "בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך" לא יודע הנשמה שלי התחברה למילים...

לפני 4 שנים - היה לי נפילה באוננות כואבת בשמחת תורה. ומאז אם אני זוכר טוב לצד המתנות שנתנו לי - שהתחלתי יותר ויותר להרגיש את הריקנות,  את הבדידות לצד השמחה שאני חפץ זה. אני רוצה משהו ואין לי, איזה תסכול, מנסה לצחוק, להתחבר, אך לשווא.

בדיוק, במוצאי שבת איבדתי את הרצף של הנקיות, אחרי 20 יום - שהיה לי חיבור וטוב אמיתי, ברחתי לכמה שניות במחשבה... והנה זה כבר אחרי איבוד הרצף... כעת, לא מתעסק בזה, רק אסירות תודה שאני נקי מסרטונים ומשותפים לא חוקיים...

בערב החג אמא שלי בהכנות ובישולים – אחי ואשתו מגיעים, היא נכנסת לעצבים ואני מכור פעיל – שלא יודע להשים גבולות, נכנס לעימותים, לשיגעון שלה, איזה כאב, בחג כמה שהייתי משוחרר, והיה לי טוב, אבל קצת מנותק, מרגיש... מחפש את אלוהים בנרות רוצה להרגיש אותו חזק...

מסיים בתפילה:

*הָרַחֲמָן, הוּא יָקִים לָנוּ אֶת סֻכַּת דָּוִד הַנּוֹפָלֶת*

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 11 חודשים, 2 שבועות #144153

כתבת חזק וכואב. אם היה אפשר, הייתי פשוט רוצה לחבק אותך לכמה שניות, לחזק. דייב, אתה... אני לא יודע מה ואיך להגדיר את זה. אתה אדם. אולי יהיה יותר נכון לומר שאתה הד"ס (בהיפוך, סד"ה, ר"ת של "סוכת דוד הנופלת". אולי זה חלק מהרעיון. ההפך מן צדיק גמור (הדסים אלו צדיקים) זה בעל תשובה, אדם שהוא בבחינת סוכת דוד הנופלת והוא דואג להעמיד אותה כל הזמן למרות שהיא נופלת, עד היום שיבוא, ו"נכון היום").

נערך לאחרונה: לפני 11 חודשים, 2 שבועות על ידי חיל בלע ויקיאנו.

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 11 חודשים, 1 שבוע #144163

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 29 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2059
עברה לה תקופה - ימים הנוראים, החגים - בשלום, אסירות תודה - היה מדהים, הרבה חיבור, הרבה רוגע ושלווה, ב90% מהזמן - שקט בנשמה, לא מובן מאליו. צחוקים, רצינות, תפילות, תורה, סעודות עם חברים, רב, מקום טוב, אוכל טוב, ועוד מתנות גדלות וקטנות.

מחשבות - שהטרידו ממוצאי שבת וגם קצת בחג – הצפה של שחזורים ומצבים כואבים. אין לאן לברוח! לחיות עם זה!!! לקחת אחריות על מעשים שעשיתי, לא ממקום של הלקאה אלא ממקום שאין משחקים עם אלוהים, חוויה של חיבור וניתוק בעולם הזה זה גהינם ועדן בלי קשר לשכר ועונש.    

יש מקום לא פתור ביני לבין אמא, מקום חולה, מקום כואב, צעדי 4 כואבים שיכולים להבריח אותי לעמקי שאול. אני רוצה למסור את המניפולציות שהיא מנסה לעשות עלי, שאני לא עוזר ולא עושה. 

הפחדים מהתאווה, מהשיגעון - שאני יכול להגיע בחורף הזה. מלעשות פעולות חיוביות ליצירת קשר לזוגיות אמיתית וכשרה [אגב, כשנה ושמונה חודשים של שבתון בנושא], הרבה לחץ של עבודה, קבלת החלטות, סדרי עדיפויות, לקיחת אחריות, לעשות פעולות, וגם להתקדם בתורה ותפילה – שזה באמת מה שאני רוצה חיבור עם הבורא.  

וְהַשִּׂיאֵנוּ ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת בִּרְכַּת מוֹעֲדֶיךָ לְחַיִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלוֹם
כַּאֲשֶׁר רָצִיתָ וְאָמַרְתָּ לְבָרְכֵנוּ כֵּן תְּבָרְכֵנוּ סֶלָה

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 10 חודשים, 3 שבועות #144369

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 29 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2059

ההגדרה שלי לימים האחרונים, ימים טרופים, לילות קודמים שהמחלה ידה על העליונה, האלרגיה משתחררת לאט לאט, אתמול בלילה - היה הקלה. האמת, שהעבודה, הפרויקטים - כולם מחכים ואני בראשם - שאני אחזור לעצמי.

אתמול, חגגנו לחבר – אח לדרך יום הולדת, אסירות תודה על היוזמה, על הפקה, על רוגע ושלווה, על חברים שאני מרגיש איתם טוב.

אני יכול לסמן את הכח של הנתינה והיציאה מנקודת עצמי, בלי קשר להערכה, האגו, ומה שאני אקבל, לפתוח תחנת כח פנימית לא בתמורה למשהו, לתת כי זה עושה אותי שפוי, ולי זה עושה טוב – מה לעשות!? זה האמת.

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 10 חודשים, 2 שבועות #144439

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 29 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2059
רוגע ושלווה – מתנה נדירה בעידן 2023. אלוהים, נותן לי רגעים שאני משוחרר, שומע מוזיקה, ועורך עוד איזה קטע, משתף חברים בעבודה, מקבל פידבקים, מעיין, מתקדם, וכותב שוב, עבודה לצד לימודים, בית ספר לחיים, יחסים בעבודה – מול הגרפיקאית, מול עובדים, מול מתרגמים, קידום פרויקטים מבית ומבחוץ... אסירות תודה.

אסירות תודה - על נקיון שמאפשר לי להיות נוכח, להנות מעצם זה שאני חי, מתקדם, ומקדם דברים טובים. אסירות תודה על שיעור נוסף שבעזרת ה' יהפך לקבוע, זה ההתקדמות שלי בדרך. להפוך מדברים לא קבועים לדברים קבועים – שנותנים סיפוק = נתינה לא בשביל משהו.

עוד מתנה זה להרגיש את השני, להרגיש את התחושה של השני – שזה מתנה של מיליארדים לדעתי. פשוט לחיות ושהכל עובד = פועם. אני יכול לציין שבגדול שחררתי תלות עם איזה מעסיק שעבדתי אצלו כשנה. ממש שיחרור שהתקדם לאט לאט – תקופה של ניתוק, ולמרות שהוא מנסה מצידו, אני מכבד אבל שם גבולות ברורים.

היום, אני משתדל לקחת פרויקטים - שאני מנהל אותם, קשה לי לקבל מרות, ולנגן לפי חלילים אחרים – (שלא נשמעים לי טוב). אגב, יש איזה אירוע - שרוצים שאני יארגן ואני לא רוצה, כי אני יודע שזה לא פרויקט שהאחריות עלי, ואז מאד קשה לי ההתנהלות. מבקש מאלוהים שיכוון אותי לעשות את הנכון ולשחרר תלות מאנשים – לא משנה מה הם. השאיפה והמטרה שלי - זה תלות באלוהים ולא באנשים.

לזכור שהמחלה מנסה להסתיר לי את האור, המחלה מספרת לי חוסר סיפוק תמידי, מספרת לי שאני צריך תאווה, ובלעדיה - אני ימות, שאני חייב צריכה פעם ב... אני מאמין ומרגיש מיום ליום - כמה הרס עצמי טמון בזה, מקבל שזה חלק מהמחלה שלי, מתפלל לשחרור, להכוונה.

במקביל לוויתור על המחלה והתאוה, יש התקדמות בעבודה, פגישות חשובות שהתקדמו השבוע, יישוב הדעת, מיקוד, שיחרור. האמת אתמול הגעתי לקצה – עברתי על הפתח כבר של התאוה וחזרתי לישיבה... האובססיה הייתה ביחסית רגועה.

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 10 חודשים, 2 שבועות #144440

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 1 יום
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4960

בהצלחה!
אם אתה מגיע למצבי קצה, תשתדל לשתף, אני ממש ממליץ.

יה"ר שה' יהיה עימך בכל מקום

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 10 חודשים, 2 שבועות #144446

  • שמח בחלקי
  • רצף ניקיון נוכחי: 426 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 457

דייב כיף לקרוא את ההתקדמות שלך
החיים הם חוויה שטוב לשים לב אליה  
הלוואי ותמיד תתעלה ותצליח ותבשר בשורות טובות 

תגובה: המסע הפסטורלי של דייב 2 לפני 10 חודשים, 2 שבועות #144468

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 29 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2059
מליל שישי הלכתי לאיזה חבר, חבר שעושה לי טוב להיות אצלו, אני מחובר שם, מתקדם שם, נהנה שם, הייתי איתו לפני כמה שעות, עבדנו אחד ליד השני, אכלנו ביחד, למדנו ביחד, צחקנו, שוחחנו על דא ועל הא, אסירות תודה לאמא שלו שדאגה לי, פינקה אותי.

אני פתאום מתחיל להעריך את הנקיות, את השקט, את החופש, הנקיות שאני מדבר זה כולל ובעיקר אוננות ריגשית, בריחה לשחור שבי, להרס העצמי, לרחמיים העצמיים, לחוסר סיפוק תמידי, לקורבנות, מסכנות, וחרטננות...

אני יכול לציין שאני אוהב את החבר הזה באמת, הוא משדר איתי על אותו גל, אנחנו מתאימים באופי, בעדינות, אוהבים ורוכשים חכמה, עובדים קשה, קורעים ת'תחת - כל אחד בתחום שלו, באמת הרבה מכנה משותף, הרבה אסירות תודה על דרך, על להכיר חברים לטוב, לרוגע, לשלווה, שעוזרים לי להעמיד גבולות, מה שנקרא לבחור נכון.

אני אשתף שאני רץ קדימה אולי לא מבחינת זוזים לכיסים, שזה לא מעניין אותי כעת, נפתחים לי דלתות, קידום פרויקטים, יחסים תקניים, לעשות את הנכון, כעת אני בוחר לעבוד הרבה, כי בלי זה אין לי מה לעשות, לצערי, אם לא - התאוה תובעת את שלה.

אסירות תודה שאני מתקדם בלפתח תלות באלוהים בלבד, לא ברב שלי, לא בחברים שלי, לא בעבודה ואנשים שאיתם עבדתי, היום אני מוכן למסור הכל לאלוהים ולהתקפל אם הוא יחליט שאני צריך לפרמט נתונים ולהתחיל דרך חדשה – ברמה כזו... שזה התקדמות מבחינתי.

ברור שאני מתכוון שלב אחר שלב, בפרט בתחום ההוצאה לאור, רוצים את העבודה שלי, את הייעוץ שלי, ועוד ועוד. אני בצומת דרכים שאני צריך לתמחר את עצמי, אני לא שווה כמו שהייתי שווה לפני שנים...  

אני רוצה לזכור שאלוהים שם אותי בכל מיני זירות שנמצאים אנשים חולים, שרחוקים מאד מעבודה וחיבור רוחני, ניתוק, קטנוניות מנת חלקם, אסירות תודה אני בוחר במי להתחבר, מידי פעם זה טוב לצחוק ולחבק את כולם. אבל גם שם קורים דברים טובים. 

שאלוהים יגע בנו, אוהב ומעריץ של כל אחד ואחד. תודה על כל העזרה, הפידבקים, זה נותן לי כח. שבוע טוב.
זמן ליצירת דף: 0.72 שניות

Are you sure?

כן